משתמש:רפאל גורי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


Smiley icon.png משתמש זה נוהג לקבל את פניהם של חדשים.
מידע על כישורי שפה של המשתמש
he-N משתמש זה דובר עברית כשפת אם.
en-4 This user has near native speaker knowledge of English.
fr-5 Cet utilisateur dispose de connaissances professionnelles en français.
Noia 64 apps karm.svg

משתמש זה נמצא בוויקיפדיה במשך
8 שנים, 11 חודשים ו־19 ימים.


רפאל גורי, תואר ראשון מאוניברסיטת תל אביב, שני מהפקולטה להנדסת מכונות בטכניון ושלישי מבית הספר הגבוה (ראו גרנד אקול), אקול פוליטכניק École Polytechnique בפריז.

ויקישיתוף כאן

BlankMap-World.svg
45
משתמש זה ביקר ב־45 מדינות עד כה:
  1. ישראלישראל ישראל
  2. ירדןירדן ירדן
  3. מצריםמצרים מצרים
  4. תורכיהתורכיה תורכיה
  5. הרשות הפלסטיניתהרשות הפלסטינית הרשות הפלסטינית
  6. יווןיוון יוון
  7. איטליהאיטליה איטליה
  8. שווייץשווייץ שווייץ
  9. צרפתצרפת צרפת
  10. מונאקומונאקו מונאקו
  11. בלגיהבלגיה בלגיה
  12. לוקסמבורגלוקסמבורג לוקסמבורג
  13. גרמניהגרמניה גרמניה
  14. סלובקיהסלובקיה סלובקיה
  15. בלארוסבלארוס בלארוס
  16. הולנדהולנד הולנד
  17. אוסטריהאוסטריה אוסטריה
  18. רוסיהרוסיה רוסיה
  19. אירלנדאירלנד אירלנד
  20. שבדיהשבדיה שבדיה
  21. נורבגיהנורבגיה נורבגיה
  22. דנמרקדנמרק דנמרק
  23. בריטניהבריטניה בריטניה
  24. סקוטלנדסקוטלנד סקוטלנד
  25. ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
  26. קנדהקנדה קנדה
  27. ספרדספרד ספרד
  28. אנדורהאנדורה אנדורה
  29. קריית הוותיקןקריית הוותיקן קריית הוותיקן
  30. הודוהודו הודו
  31. אתיופיהאתיופיה אתיופיה
  32. הרפובליקה של קונגוהרפובליקה של קונגו הרפובליקה של קונגו
  33. דרום אפריקהדרום אפריקה דרום אפריקה
  34. אוסטרליהאוסטרליה אוסטרליה
  35. סינגפורסינגפור סינגפור
  36. תאילנדתאילנד תאילנד
  37. הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין סין
  38. אינדונזיהאינדונזיה אינדונזיה
  39. יוגוסלביהיוגוסלביה יוגוסלביה
  40. רומניהרומניה רומניה
  41. בולגריהבולגריה בולגריה
  42. פינלנדפינלנד פינלנד
  43. מרוקומרוקו מרוקו
  44. לובלוב לוב
  45. סנגלסנגל סנגל


ערכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיכל גוברין, איבתיסאם מחאמיד , אומרם מיכאל איבנהוב, יגאל עזרתי, יעקב ארנן, שלמה פלסנר, פטר דנוב, ערן פרייס, מורה רוחני (העידן החדש), אקהרט טולה, עדנה שביט, תום לוי, המצב השלישי (ספר), שליחותו של הממונה על משאבי אנוש, סיפורי סתיו צבעי שלכת, הנבחר (ספר, שלמה קאלו), הענקים וילדי השמש, רגעים של אמת (ספר), אוטוביוגרפיה של יוגי, סרפיטה, עוצמת המחשבה, פגישות עם פיטר ברוק (ספר), אויב העם, הפילוסופיה של הטכנולוגיה (ספר), השם (ספר), יעל הראל, מטריארכלי, העצם, תיאטרון אל-מידאן, סלוואה נאקרה, אמנון רובינשטיין (במאי), נסים קלדרון, מסע הנשמות (ספר), אריה רגב, פאריד אל-דין אטאר, ז'אן-קלוד קרייר, אלישבע זהר, האחווה הלבנה האוניברסלית, לאון פרודובסקי, זאב בן אריה, שושנה בוקובזה, ארנה מר ח'מיס, בית בלזק, לואי ז'ובה, דניס מק'יואן, הקונסרבטואר הלאומי הגבוה לאמנות הדרמה, הרצאת הציפורים, סימורג, יובל שרף, סוסיא (כפר פלסטיני), סוהיר חמאד, ג'וזף צ'ייקין, תרבות חדשה שמשית ואוניברסלית, התיאטרון החי, הטבע האנושי והטבע האלוהי, בית הספר הגבוה ללימודי תעשייה וניהול בפריז, אלאן קרדק, מהאבהארטה (סרט 1989), שיקו שביאר, עיבוד תיאטרוני, ג'עפר פאנאהי, תיאטרון בוף דה נור, לוסי אהריש, הפקולטה להנדסת תעשייה וניהול (הטכניון), דיתה גרי, שני בוינג'ו, עם הנצח לא מפחד, עד שיום אחד, אורוויל, רבקה גלשטיין-לייפציג, יורם גל, זיכרונות אחרי מותי, עדי לב, משהו מתוק, פמן, מלינצ'ה, נחום מגד, אחלם מוסתר'אנימי, זאנוני, אדוארד בולוור ליטון, דן רונן (במאי), גרשון בסקין, כלת הים, אורנה עקאד, סרפיטה, דליס אלאלוף מימון, דניאל וייס, יהוא (פירושונים), איימן אגבאריה, שמעון לוי (פרופסור), עונת הנדידה אל הצפון, חילופי האוכלוסין בין יוון וטורקיה, עיבוד תיאטרוני, אלאן קרדק, שלווה מרדי מרדכיאשווילי‏, לירי (רומן), הבשורה על-פי יהודה (ספר), אביבה אורשלום, לא נרדם בלילות...


מיקיס תאודוראקיס, אוגוסטו בואל, גיאורג איבאנוביץ' גורדייף, מוני מושונוב, התיאטרון הערבי-עברי, שלמה קאלו, אלברט אילוז, מאחורי הסורגים, הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל, אימן, מהאבהארטה, אשראם, גרי בילו, יודפת, עתי ציטרון, מייקל אלפרדס, תיאטרון באר שבע, ציפי פינס, אוריאל זוהר, אמנון שמוש, נורמן עיסא, החאן הירושלמי, ליאור ייני, נאות סמדר, דימיטר פשב, אנדרו כהן, שרי שרי ראווי שנקר, יז'י גרוטובסקי , פיטר ברוק, ימימה אביטל, רודולף שטיינר, ג'ידו קרישנמורטי, אונורה דה בלזק, ארנון צדוק, עופרה ויינגרטן, איציק ויינגרטן, נחמן מברסלב, גורו, הארה, אהרן דוד גורדון, קיבוץ, ספי ריבלין, ששון גבאי, יונה אליאן, אחד משלנו, משרתם של שני אדונים, אבי פניני, מילכוד 22, טרטיף, יונתן פולארד, מרגריט דיראס, פרננדו ארבאל, ז'אן-פול בלמונדו, מכרם ח'ורי, עמוס עוז, שמעון פינקל, אוהד אזרחי, אורה עתריה, מנוחה נכונה (ספר), רנה ירושלמי, סטודיו למשחק ניסן נתיב, תיאטרון שוליים, ספרות, צופים, רפי תבור, הבימה, קהל, רחוב, סנקט פטרבורג, מדוזה, יוסף חיים ברנר, פול קלודל, הדיבוק, מוחמד בכרי, תיאטרון חיפה, סיני פתר, העידן החדש, הרפובליקה של קונגו, ברזוויל, גוונים (הוצאה לאור), פטר דמיינוביץ' אוספנסקי, אברהם ב. יהושע, נולה צ'לטון, גד קינר, אורציון ברתנא, דבר (עיתון), ליל העשרים, מודיעין במלחמת יום הכיפורים, ספר הזוהר, הברית החדשה, תנ"ך, תלמוד, שולחן ערוך, תורת חובת הלבבות, ליקוטי מוהר"ן, סיפורי מעשיות משנים קדמוניות, תלמוד שטיינזלץ, איש האמונה הבודד, חוה אורטמן, א-טייב צאלח, חוויית סף מוות, תיאטרון המדוכאים, המקהלה הקאמרית תל אביב, אדיר כהן, מיכאל שני, פרופסור, זאב תדמור, האקדמיה לאמנויות המופע, אמנות הבמה, אברהם עוז, רותם קובנר, סורבון, הנריק איבסן, יוהאן אוגוסט סטרינדברג, המלט, הקמצן, פיגמליון (מחזה), יוסף אגסי, ישעיהו לייבוביץ, משחק מתודי, רות קנר, יעקב מלכין, עירד מלכין, נורית גוברין, שלמה בראבא, מרדכי ואנונו, לב טולסטוי, תיאטרון תמונע, דליק ווליניץ, חנה יעוז, פרדי רוקם, יוסף בן שלמה, ישעיהו בן-אהרן, מלך (שחמט), פרש (שחמט), הצרחה, מיכאל הנדלזלץ, רגלי, מיכה לבינסון, מטריארכיה, שיתוק ילדים, יואל הופמן, אליהו רחמים זייני, פדווא טוקאן, פמיניזם, אפליה מינית, אוריאל רייכמן, אוריאל סימון, אוריאל פרוקצ'יה, ערן צור, חברות הכי טובות, עדנה פלידל, סיפור משפחתי, עילם גרוס, ישראל אומן, הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים (הטכניון), יוסף שכטר, נווה הדסה, נינו אבסדזה, מושב, ראובן כהן, המוזיאון לאמנות רוסית, אל המשורר, אסף תלמודי, נעם רותם, נעמי פולני, מוחמד אל-בראדעי, לחצנות מתכת, יחס הזהב, עמוס גיתאי, תמר אריאב, ברוך אזניה, מרכז הכרמל, בית הגפן, בית צבי, האופסימיסט, גלילה רון-פדר-עמית, חתונה מאוחרת, הכלה הסורית, סכנדר קובטי, סיהאם דאוד, עקד, פארס חמדאן, ערבסק, משארף, אלכסנדר סולז'ניצין, גיורא איילנד, פסטיבל עכו, פסטיבל אדינבורו, צוותא, תיאטרון הסימטה, תיאטרון פרגוד, תיאטרון לחם ובובות, תיאטרון מלנקי, דת, סוף העולם שמאלה, לירז צ'רכי, סוף העולם שמאלה, נטע גרטי, יונתן ארוך, סרוגים (סדרת טלוויזיה), מיכאל ורשביאק, אוהד קנולר, יעל שרוני, שרון פאוסטר, זהר שטראוס, נתי קלוגר, עזרא דגן, רחל ינאית בן-צבי, אנדרה היידו, בוסתן כיאט, אלישבע מיכאלי, נסים אלוני, סלמאן נאטור, דויד גרוסמן, סלמאן רושדי, פסוקי השטן, נידאא ח'ורי, גד מנלה, קלרה ח'ורי, ג'נין ג'נין, רנן שור, בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה, חיים יבין, זוהר דיין, עוזי דיין, בית בובות (מחזה), הקונטרבס, נחום היימן, ג'ורג' טבורי, סאלח בכרי, הדס קלדרון, מיכה לימור, אסלאם, הרדוף (קיבוץ), אביגדור המאירי, נורית אביב, דנטון (סרט), אלברט איינשטיין, אכרם חסון, שמואל וילוז'ני, יוסף ידין, מרקו כרמל, יובל סגל (שחקן), יחיאל חזק, האגודה התאוסופית, ג'ורג' ברנרד שאו, ג'וליאנו מר, נתן אנדריי שוראקי, הילדים של ארנה, גדעון מר, שרדי ג'בארין, המיזם לקולנוע וטלוויזיה בירושלים, אמיר ברעם, רונן ברגמן, אסתר שמיר, ז'אן-פול סארטר, חולדה גורביץ, פנטומימה, The Israel Project, הדת הבהאית, זאוויית א-שאזלייה, משואה, הדס איצקוביץ, קלוד לנצמן, יגאל נאור, סלים דאו, יוסף בר-יוסף, יעקב כהן (שחקן), יורם קניוק, סרז' גינסבורג, אליהו גולדנברג, מעין זה, עודד קוטלר, ליאורה ריבלין, אילן שול, בעז גאון, רון אהרוני, שמואל אביטל (מתמטיקאי), ענת רפאלי, שמעון אבן, דב אהרונוב, עמוס אורי, עוזי אורנן, יעקב אושמן, שרגא אירמאי, פאול ארדש, חיים אשד, מנפרד אשנר, דניאל הרשקוביץ, מיכאל בורט, עדי שמיר, שלמה בן-חיים, יצחק בר-יצחק, שלמה בן-חיים, דוד ברזילי, אלכסנדר ברוולד, מלאני פרס, איתי טיראן, מיכל רובנר, דוקאביב, נווה שלום, Elle, פסטיבל אקטיביזם, תנועת מאבק סוציאליסטי, אקרופוליס החדשה, הרא קרישנה, פסטיבל קאן, פרס ביכנר, פרס ניומן, מאיר שלו, יוסף אל-דרור, דני קרוון, כעביה-טבאש-חג'אג'רה, גיא מרוז, החיים זה לא הכל, ראש גדול, אולי הפעם, חשיפה, אורי רובין, לאה גולדברג, יהלי סובול, רע מוכיח, שלומי שבן, רומיאו ויוליה, דניאל בויארין, באקו, יעקב לוי מורנו, כלח, ראדה כרמי, אנטונן ארטו, רולאן דה וו, דיופיזיטיות, אשכול נבו, עמיה ליבליך, אברהם בלבן, צרויה שלו, שמי זרחין, רונית ידעיה, מדיום, צביקה קרצנר, רוני קובן, מנזר השתקנים, ראמז ג'ראיסי, יוסף אלגזי, המכללה החברתית-כלכלית, כימיקלים לישראל, חיפה כימיקלים, עיבוד, גבריאל צורן, נתן זך, חיים ברזיס, לואיס בונואל, קרלה ברוני, חצות בפריס, רבקה מיכאלי, המראה, עבאס קיארוסטמי, מבצע אבירי לב, בירגו דיופ, אביתר נבו, סטף ורטהיימר, יעקב אגמון, מתן פורת, גיל שוחט, נטע אלוני, בטי אוליברו, לאון שידלובסקי, עשב לימון, אורי קליין, מיכל ינאי, אורי אבנרי, דרור קרן, סרט לבן, אורליאן, סוהיר חמאד, דרמה, ציפי שחרור, בקעת בית הכרם, הזמן הוורוד, חיים (גופן), גופן, איזמיר, פרעות איסטנבול, קונסטנטינופול, הפנתרים השחורים, פרנץ ליסט, לודוויג ואן בטהובן, פרדריק שופן, העיר התחתית, מוח, תסריטאי, מפלגת אור, קור, אורהאן פאמוק, ענר שלו, כתב עת, אורן, אלדד יניב, מנואל טרכטנברג, מיכאל לייטמן, אדוניס (משורר), דפני ליף, עמוס ברנס, בן-דרור ימיני, דן פרופר, ירון גולן, תיאטרון גשר, איי וייוויי, שיזף רפאלי, צבא טורקיה, אודים, בית יהושע, יקום (קיבוץ), כפר נטר, חיים פסח, משה שמיר, בני ציפר, אורלי וילנאי, איתמר יעוז-קסט, ינעם ליף, התאבדות, התליין, דן שכטמן, משה דיין, יהונתן גפן, לוקרנו, מוטי לרנר, אפיקים, עמנואל רוזן, מאיר כהן, סוואעד חמירה, imagine, ליאל קולט, סי היימן, נינה קוטלר, איזבלה רוסליני, יהושע סובול, הכאה דרך הילוכו, סמדר שיר, הדברים שמאחורי השמש, חלום ליל קיץ, איגוד כללי של סופרים בישראל, אברהם בורג, חנא נקארה, אמנון רובינשטיין (במאי), ניר שביב, דורון צפריר, במאי תיאטרון,גז טבעי בישראל, קורות הציפור המכנית, יחסי מין, פרץ לביא, תש"ח (ספר), דניאל הורוביץ, רוחניות, בוב דילן, מנילה, הפיליפינים, גיא אוני (ספר), מישהו לרוץ איתו, ישראל המאירי, ספי שאומן, אביגדור פלדמן, יורם בוקר, אופירה הניג, שעבוד האישה, אנטי-נטליזם, גדעון טורי, איתמר אבן-זהר, יצחק דנציגר, דוד ינאי, אלכסנדר ברוולד, מיכאל בורט, קרן פלס, יצחק אפלויג, אמיר חצרוני, אדלר, ליאור סושרד, גילי דרורי, מפרץ חיפה, מיכל גל, איילת השחר (קיבוץ), צרויה להב, איוון שוובל, טל יצחקי, עירית פשטן, אלי ביז'אווי, נמרוד ברגמן, אביטל פסטרנק, יונתן פז בוגנים, מחול המוות (מחזה), לידיה פינקוס-גני, רותי אסרסאי, מיכל ויינברג, נילי צרויה, תהל (תיאטרון), שרגא הרפז, נתן רביץ, חברות הכי טובות, לירית מאש, תיאטרון הספרייה, סלבה מלצב, ברטולט ברכט, אבי פניני, I'm Into You, יעקב גורדין, יצחק שאולי, הרולד רובין, מקסים גורקי, ע'סאן כנפאני, רוסמרהולם, קונוורז'ן, האקדמיה לאמנויות המופע, ענת לוין (משוררת), אמונט, דורית פלג, אילנה צמחוני, ים סוף, לאה קסן, שלמה קאלו, יאיר ניצני, רחל עזריה, מורה מן החוץ, הדפסה תלת-ממדית, ברברה מרקס הוברד, ניל דונלד וולש, אייל וייזר, יצחק למדן, משה סחר, תיאטרון האינקובטור, יסמין אבן, יחידת החילוץ והפינוי בהיטס (669), הצגה, תיאטרונטו, קרן צור, ענת וקסמן, יוסי וקסמן, נילי דגן, רחל חלפי, ראובן שהם, רונית מטלון, יוסף טובי, מאיר ויזלטיר, ניצה בן-דב, כולנו בראשות משה כחלון, באב"ד, נבואה המגשימה את עצמה, נדין בודו-טרכטנברג, הלנה ירלובה, ארתור סג"ל, יעקב ברזילי, תרסה מאווילה, מואיז בן הראש, פרדס הוצאה לאור, דקה (כתב עת), ראובן מירן, סדרה דיקובן אזרחי, סוואמי שיבננדה, הדר גלרון, פרס ספיר, לאה נאור, תומר אופנר, אלברט כהן, תומר אופנר, סלמאן נאטור, סלמאן נאטור, ניו יורק ג'איינטס, טס לבית דרברוויל, ראש העיר קסטרברידג', הרחק מהמון מתהולל, אמציה פורת, איימן עודה, מסעי הצלב, תומאס הרדי, ארמון השלום וההתפייסות, דורית ניתאי נאמן, השיבה הביתה, נאום, ישראלה אורון, שגיא מלמד, דרור דורי, צבי מזאל, יפעת נבו, איוואן בגרמיאן, מת'יו רידג'וויי, מיילס דמפסי, קדמת עדן, שחף הגפני, Big Data, חולון, ג'יימס גאווין, עדה אהרוני, מנדלי מוכר ספרים ברשת, אלכסנדר נוביקוב, נורמן קוטה, דינה פלדמן, דני שטג, לאה קמחזי, לירון בן-שלוש, ויקטוריה חנה, דוד פרלוב, פרנץ קפקא, נחום גוטמן, יוסל בירשטיין, יונה וולך, יוסי שריד, אשכר ארבליך בריפמן, יעקב בורובסקי, יונה יהב, שרה שטרסברג-דיין, התיאטרון היהודי הממלכתי בבוקרשט, אורי בן ארי, יוסי ביילין, איתן גרין, שווייץ, פול גוגן, איגור ומסע העגורים, המדינה האסלאמית, אברהם אביאל, יוסף עוזר, לימור שרייבמן-שריר, אהוד בן עזר, ולדימיר ויסוצקי, תמים בן חמד אאל ת'אני, מפלגת עלה ירוק, מפלגת הירוקים, פניציה, ארנסט המינגוויי, טלב אבו עראר, באסל גטאס, דב חנין, חנין זועבי, אחמד טיבי, ג'מאל זחאלקה, מסעוד גנאים, עאידה תומא סלימאן, מלך (שחמט), גדי לופו, חורף 73, פסטיבל עכו, נירה הראל, שרון פרמינגר, צבי אביאל, מטען (כתב עת), חנה אזולאי-הספרי, לי צ'יילד, יעקב איילי, איילת שקד, מאי זיאדה, דניאלה מיכאלי, איון, אילנה אבן טוב-ישראלי, משה גרנות, רני בלייר, יהושע גרינברג, קרן ברגר, איתמר רוטשילד, תל יצחק, השיבה מהודו (סרט), אברהם בורג, אגודת הסטודנטים בטכניון, תמי שם-טוב, גבריאל צורן, המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה, שמואל בונים, אריה כשר, יפתח ספקטור, אוטוביוגרפיה, גרשון דקל, מכבי חיפה (כדורגל), נורמן עיסא, ערן ריקליס, יעל אבקסיס, אביטל דיקר, יצחק רובין, חמדת, דניאל מינץ, אנגולה, דניאל מינץ, עתליה ברנר, אפרים לב, חיים חנני, דורית ויסמן, גיא דוידי, אבו בכר אל-בגדאדי, הר חומה, אורסון וולס, שטן, הכוכבים של שלומי, עכשיו, שלום שמואלוב, מיתה טובה (סרט), לבנה פינקלשטיין, אליזבת הייך, אבראהים טאהא, נילי מירסקי, אריה חן, אלברט אילוז, עודד תאומי, זינוק בעלייה, שבי גביזון, אנריקו מסיאס, שרית, יעקב רז, דליה אטלס, שרון רוסטורף-זמיר, הילינג, אריה סובר, כישוף, שחזור גלגולים, מדיטציה, רם, רונית אלקבץ, אבתיסאם מראענה, ירדן בר-כוכבא, אויב העם, חיים אגמון, עצם בלתי מזוהה, לשבור את הקרח, מנוחה נכונה (ספר), פיגמליון (מחזה), בלומה פינקלשטיין, מרצה, עד סוף הקיץ, אמוץ דפני, שלוש אמהות, אלכסנדר ברזל, יעקב מלכין, ישראל אלדד, ביירון קייטי , שרי שרי ראווי שנקר, טיוהאר, ימימה אביטל, מתי מגד, מיגל אנחל אסטוריאס, שולמית לפיד, תרז מלאכי, דוד לוין (במאי), גלעד עברון, יצחק בר-יצחק, העולם מצחיק, סלאבומיר מרוז'ק, משחק של אהבה ומזל, חוה אורטמן, אסמא אגבארייה זחאלקה, נאוטילוס (מערכת נשק), טיל נגד טילים, מדיום, אסיה נייפלד, הארטיסט, בית ספר לאמנויות הבמה, פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה, מייקל אלפרדס, עמיה ליבליך, דבורה גילולה, פרדי רוקם, ג'ורג' איברהים, תיאטרון המדוכאים, גיורא שביב, דלאל אבו אמנה, גד אלמלח, דפני ליף, אלן פינקלקראוט, ערן פרייס, בטי אוליברו, תיאטרון שוליים, חולדה גורביץ, מרכז הכרמל, אביתר נבו, הקמצן, לואיס בוניואל, חנן שניר, יונה יהב, נדין קופרטי-צור, עמיהוד גלעד‏, דוד אבידן, ישי רוזן-צבי, בועז יזרעאלי, עודד פלד, טוביה ריבנר, בתי זיקוק לנפט (חברה), דוקטור, גדעון קוץ, הקוראן, יובל שמעוני, סקס, שקרים ווידאוטייפ, יובל נח הררי, דורון אלמוג, אמן, שיר גולדברג, סיגלית פוקס, יצחק פונדק, קיצור תולדות האנושות, דניאל ציון, אנימיזם‏, יוסי יזרעאלי, קירה רדינסקי‏, חיים מאור, קרן אלקלעי-גוט, חיפה כימיקלים, אנדי מקדואל‏, מונה אלטחאווי, ענת מטר‏, יצחק רבין, שמעון פרס, גולדה מאיר, עודד קוטלר, אורי אבנרי, מיכאל לייטמן‏, רביב גזית, רינו צרור, ראידה אדון, יעל רונן, זינזאנה‏, שכנים (סדרת טלוויזיה), עוד אני הולך (סרט)‏, שמואל נח אייזנשטדט‏, אווה אילוז, בית יהושע, חיים פרמונט‏, עידו ריקלין, דרווין (הטריטוריה הצפונית)‏, בנגקוק, יוני רכטר, פרת', סינגפור, באלי, ראמאיאנה, עדי קיסר, מישל ח'לייפי, קדיש (אלן גינסברג), אכזר מכל המלך, דניאל הרשקוביץ, יוסי גרבר, אלי אביבי, מדינת אכזיב, חיפה, חוקוק, ערס פואטיקה, אורי אורלב, בייג'ינג, ראמז ג'ראיסי, חצור אשדוד, אילן רונן, מעריב השבוע, עירית לינור, רוני בר-און, קרן צור, תיאטרון הסטודיו, תרבות, קפלר, דוד גורביץ', אהוד מנור, קרן מרום, אבטליון, הררית, חזיר בר, תיאטרון הסטודיו, יוסף בר יוסף, נעמה ארמון, שי פיטובסקי, אנריקו מסיאס‏, אבו סנאן, וודי אלן, בית הספר הגבוה למוזיקה ולתיאטרון בלייפציג, יוון, הונגריה, פולין, שלמה אהרונסון, פמן, אילן אבישר, רונית מטלון, אהובה בלקין, יחזקאל בראון, אסף זוהר, שרון רוסטורף-זמיר, מירה זכאי, פרובאנס-אלפ-קוט ד'אזור, דניאל שליט, ליאל קולט, עודד בלבן, יוסף אגסי, מיכל פרידמן, אברהם יסקי, להבות הבשן, רחל חלפי, אשר רייך, דפנה שחורי, מוטי לרנר, מנחם פאלק, ערן סבאג‏, ספרות ישראלית, דן תורן, עדה אהרוני, חיים ברזיס, האירוויזיוניסטים‏, הרודן, גיורא איילנד, מרכז הכרמל, מיצ'יו קאקו ועוד...

קטגוריה חדשה (רשימה חלקית)[עריכת קוד מקור | עריכה]

קטגוריה:ספרים רוחניים, קטגוריה:תיאטרון פרינג', קטגוריה:תיאטרון פלסטיני, קטגוריה:תרסריטאי קולנוע איראנים...

הבירוקרטים הם: משתמש:Slav4, משתמש:ערן, מתניה משתמש:דוד שי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציטוט מאת בית המשפטים העליון: "מתניה הוא, לצורך העניין, שר החינוך (בכל זאת, דוכס...)"


מ ז ל Nuvola apps cookie.svg ט ו ב !

🎂 🍻 מזל טוב!

היו מנומסים נימוס

Face-smile.svg

SMirC-congrats.svg בהצלחה

Like Thumbup.svg

בוצע בוצע

פרח

כל הכבוד! לייק כל הכבוד

יפה מאוד אדם-לייק יפה מאוד

מעולה


Kindness Barnstar Hires.png
תודה לך על תרומתך לוויקיפדיה העברית, אנו מעריכים זאת מאוד ומזמינים אותך להירשם. ההרשמה אינה כרוכה בעלות כלשהי, ושומרת על אנונימיות מלאה. הרשמה תקל עלינו את הדו־שיח עמך ותאפשר לך לערוך בוויקיפדיה בצורה טובה יותר. הרשמה תאפשר לך גם ליהנות מתכונות נוספות שאינן מתאפשרות בכתיבה אנונימית (להרחבה בנושא – ויקיפדיה:למה ליצור חשבון?).

בברכה,

גירוש העם היווני מאדמתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

- במאה ה-20 התעללו התורכים בעם היווני וגרשו אותם מבתיהם בכוח. רוב ערי החוף הדרומי של הים התיכון, היו שייכות לעם היווני ולתרבותו העשירה. למעלה מ 2.5 מיליון איש הפכו לפליטים שגורשו ליוון, והתקשו תחילה, במציאת עבודה ביוון. למרות זאת במשך השנים הממשלה והעם היווני קלטו אותם, ורבים זכו להקים בתים, משפחות ולהתגבר על הטראומה הקשה של גירושם מאדמתם. הממשלה התורכית מעולם לא הכירה בהם כאזרחיה ולכן גם לא משלמת להם פנסיה וגימלאות על עבודתם בשטחה, עד כה. דבר שגרר הוצאות עתק מצד יוון. - - התורכים שינו את שמות הערים והכפרים, מיוונית לתורכית, וגם הפכו את כל בתי הכנסיות האורתודוכסיות למסגדים, עד עצם היום הזה. - - גם כיום בשנת 2011, ממשיכים התורכים להתגרות ביוונים על ידי משלוח של מטוסי קרב מדגמים שונים (כולל מיראז'), החוצים את גבולות יוון, כשהם חמושים, והיוונים משיבים במשלוח מטוסים חמושים מצידם. מצב בהחלט לא יציב.

לואיס גרסייה מונטרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לואיס גרסייה מונטרו (נולד 1958 בספרד. משורר אנדלוסי, נחשב ל"ספינת הדגל של השירה הספרדית בת זמננו", מושפע מפדריקו גרסייה לורקה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיעורים באינטימיות מספרדית: שלמה אביו, הוצאת קשב לשירה, 2006.

פמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

מה יש לעשות כדי להעביר את כל השפות לינוויקי? כיצד זה עובר אוטומטית? בברכה, Rafael Guri היום נעשים קישורי הבינוויקי דרך ויקינתונים. להסבר טכני כיצד עושים זאת ראה עזרה:ויקינתונים.

אילת רז[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרופסור משנה אילת רז-פסטר היא מנהלת מחלקה פנימית א', של בית החולים רמב"ם [1]. חוקרת בתחומי מדעי הרפואה וגם בשיתוף חוקרים מן הפקולטה למדע והנדסה של חומרים בטכניון. מרצה קלינית מצטיינת בפקולטה לרפואה ע"ש רפפורט, זוכת פרס העובד המצטיין של משרד הבריאות, חברה בוועדות מרכזיות בפקולטה וברמב"ם.

לימודיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רז-פסטר היא בוגרת בית הספר לרפואה של הטכניון בהצטיינות.

התמחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2001 סיימה את התמחותה ברפואה פנימית בבית חולים רמב"ם והחלה את עבודתה כרופאה בכירה במחלקת פנימית א'. בשנת 2008 השלימה ד"ר רז-פסטר התמחות על במחלות זיהומיות.

מרצה קלינית בהצטיינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ד"ר רז-פסטר היא בעלת מינוי מרצה קליני, וקיבלה פרסי הצטיינות בהוראה מטעם הפקולטה לרפואה ע"ש רפפורט בשנים: 1999, 2005, 2012 ו-2013. היא חברה בוועדת חינוך רפואי ובוועדת הערכה של הפקולטה לרפואה בטכניון. ב-2010 מונתה ד"ר רז-פסטר לתפקיד יו"ר ועדת התמחות של ביה"ח רמב"ם, וב-2011 קיבלה פרס עובד מצטיין מטעם משרד הבריאות.

תחומי מחקריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקריה של ד"ר רז-פסטר עוסקים בהבנת מנגנונים הקשורים ביתר לחץ דם, מערכת הרנין-אנגיוטנסין-אלדוסטרון וטרשת עורקים, וכן מחקרים הקשורים להתמחותה הנוספת במחלות זיהומיות ובזיהומי חיידקים עמידים:

  • מדדים פרוגנוסטיים בחולים עם נשאות או זיהום בחיידקים עמידים.
  • הקשר בין צריכת אנטיביוטיקה להתפתחות עמידות בחיידקים.
  • בדיקת אפשרויות של ארדיקציית נשאות של חיידקים עמידים.
  • עבודות אפידמיולוגיות הקשורות לזיהומים במטופלים במחלקות בית החולים השונות.

עבודות מחקר נוספות מבוצעות בשיתוף פעולה עם חוקרי הפקולטה למדע והנדסה של חומרים להלן:

  • שילוב תכשירים אנטיביוטיים בחומרי תחליפי עצם למיניהם, במטרה למנוע זיהומים הקשורים לניתוחים אורתופדיים.

חייה האישים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ד"ר רז נשואה לד"ר פסטר ולהם שלושה ילדים, יונתן, עומר ומיכל. הם מתגוררים בחיפה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות[עריכת קוד מקור | עריכה]

العربية | English | español | italiano | עברית | русский
Movicon-regards.gif
שלום, רפאל גורי, וברוך בואך לוויקיפדיה!
כדי לסייע לך להצטרף לעורכים ולעורכות באפשרותך:

If you can't read Hebrew, click here.בברכה,

טיוטה בעבודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קובץ:Image001 (6).jpg
יה מתעורר משבר לאושר, 2015

יה מתעורר משבר לאושר, הספר מאת אוריאל זוהר יצא לאור בהוצאת אחוה, חיפה, בשנת 2015. בספר 176 עמודים. הספר בנוי ממספר נושאים שונים, ממגוון סגנונות מתחלפים, והוא כולל בתוכו, שירה, סיפורים קצרים, דיאלוגים, מחשבות, הגיגים, הערות של קוראים על ספרים קודמים של המחבר, דברי הגות, מכתבים, מדיטציה וריפוי אלטרנטיבי.

תוכן וסגנון הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר לא מופיע עמוד של תוכן הפרקים. הספר איננו מחולק לפרקים. הספר מחולק לפי מספור, לכל יצירה יש מספר. הוא כתוב בדרך כלל במבנה של שיר. אך לעיתים גם הסיפורת מופיעה במבנה צורני של שיר ואילו השירה מופיעה במבנה עיצובי של סיפורת. יש כאן מעין עירבוב סגנונות. החומרים מוצעים בעיצובים משתנים על פני הדפים. כאשר מופיעים שני שירים על אותו עמוד, הם אינם מופיעים באחידות צורנית. האחד יופיע במרווחים גדולים בין השורות והשני במרווחים צמודים יותר. כמו כן גם המרחקים בין השירים משתנים. יש שירים הצמודים לקצה הימני של העמוד, ואילו אחרים מתרחקים וצמודים לקצהו השמאלי של העמוד. שירים אחרים מתחילים במרכז העמוד. ואחרים בתחתיתו. יש כאן ניסיון לעיצוב אחר.

השיר הראשון, הוא יצירה מס. 1. עוסק במימיה הקדושים של ארץ הקודש, היא ישראל. המחבר מדבר על חטאי הדרים בה, הגורמים לזיהום המים. ומבקש שהמים יטוהרו: "רק המים יקדשו את אדמותיה"...

הסיפור הראשון, הוא יצירה מס. 2. מתאר את האיש שהלך אל החכם, וביקש לכבוש את הידע של כל הידע: "אמר החכם, לך אל ההר ולמד אותו. הלך התלמיד אל ההר, ישב מול ההר"...

בקטע מס 3, (עמוד 5), הכותב מבחין בין חיי גן עדן לחיי הגוף, ויש בו תקווה לחיי נצח: "התקוות לחיי נצח, נועדו לרכך את הגוף הכבד מנשוא"...

השירים בקטעים מס. 4,5,6,7,8,9,10 הם שירה הקוראת לקוראים להתגבר על הייאוש, באמצעות התגברות על האגו: "אוהב לא קיים באני, אוהב קיים בלא קיום האני..." (ע' 12).

בקטע מספר 11, המחבר מתאר את המצב הנפשי בזמן אירועי צוק איתן: "כעת המצב על הפנים, גרוע, נוראי, כי אין נורא ממלחמה" (עמ' 13). אנו יודעים שמדובר במבצע זה, למרות שלא צויין בספר על איזו מלחמה מדובר. אך משום שהמחבר מציין את תאריך הכתיבה של הקטע 23.7.14, והוא מסיים אותו בדברי תקווה: "עוד מעט תזרח השמש על המזרח התיכון". (שם) שירים מספר 12,13,14,15,16,17 עוסקים בחוויית המלחמה, הנובעת, לדעת המשורר מן האגו האנושי, המייצג למעשה את השטן על פני כדור הארץ. המחבר מציע כמה רעיונות לפתרון הבעיה, באמצעות האהבה. או כדבריו: "צמאים לידע האמת של א.ה.ב.ת החוכמה"... אין כל הסבר מדוע יש נקודה לאחר כל אות, במילה אהבה.

בקטע מספר 18 המחבר שוטח בפנינו את האידאל של חייו, ומסיים בסעיף ה), "וזו רק ההתחלה..."

בעמוד 22 פונה הכותב אל העם היהודי, הוא מאשר שהעם הזה נועד להיות העם הנבחר, כפי שכבר נאמר במקומות שונים. כאן הדיון סובב על שאלת ההבחנה בין הלאומיות היהודית והאוניברסליות היהודית. הוא כותב: "אלוהים הוא אחד, לא של אף דת ואף מדינה ואף לאום. האלוהים של כולם". בשיר מס. 28 כותב המשורר: "יופי משגע את כל הסעיפים יופי זה אור"... בשיר מס. 33 המשורר מתאר את "ציפור הקרשנדו ההודית משגעת את המוח", ככל הנראה בתקופת שהותו בהודו, בשנת 2014.

בעמוד 36, המחבר מלמד מדיטציה. הוא מציע תרגול יומי, וגם מנחה את הקורא כיצד לבצע זאת ביומיום. בעמוד 37, הוא מזכיר את ספרו: "חשיבות מחקר התיאטרון באוניברסיטה מדעית טכנולוגית (דוגמת הטכניון)" ומזמין את קוראיו לקרוא בספר בחינם, ברשת. בעמוד 44 המחבר מבקש למצוא מסורת חדשה שתאפשר לכל דרי כדור הארץ להשתתף בה. קטע מתוך דברי ההגות בעמוד זה, מופיע גם על גב עטיפת הספר. בעמוד 41 המחבר מתאר סיפור על מהנדס הודי צעיר, שהגיע לעבוד בהי טק הישראלי, ועל היחס הגרוע לו זכה, ממי שהשכירה לו חדר במחיר מופקע לחלוטין. מבלי לבדוק שהאיש מרוויח 500 דולר בחודש, והחברה ששלחה אותו מהודו העניקה לו תוספת של 500 דולר, מתוך הכרה במחירים היקרים בישראל, ואילו היא לקחה ממנו את כל הסכום כולו... הכותב פונה לקוראים כדי למצוא פתרון דיור נאות וגם מאכיל את ההודי הרעב, שעובד בהי טק הישראלי... עם כל המשתמע מכך. בעמוד 49 מציע המחבר לקוראים לבצע צומות, בעיקר צום מיצים. לאחר מכן מבקש לטהר ולנקות היטב את זיהום האוויר במפרץ חיפה. בעמודים הבאים הוא נאבק על טיהור האוויר, המים, האדמה והקרינות לא רק מול עיריית חיפה ויונה יהב העומד בראשה, אלא פונה אל כל הנוגעים בדבר, כולל שר איכות הסביבה.

בעמוד 101 יש מכתב שהתקבל מידי סטודנטית של הכותב, בו היא מתארת את חוויותיה בתיאטרון הטכניון.

בעמוד 132 נכתב: "היקום זקוק לאנשים מוארים/ היודעים את החיים ושרים/ את השירים"

זו אולי היצירה היחידה בספר שהיא מנוקדת מתחילתה עד סופה בע' 133.

בעמוד 165 פניה לגיא מרוז, בעקבות זעמו של מרוז, עם עלייתה לשמים של אימו, בת קיבוץ תל יצחק. המחבר מציע להרגיע את הרוחות.

על עטיפת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגיע הזמן לקרוע מעלינו את העבר וליצור מסורות/ משלנו, מסורות ללא מלחמות, ללא דם ודמעות/ הגיע המרחב האלוהי המאפשר לאנושות לגדול/ מעבר להרי החושך הדוממים ולמחשבות האפלות/ הגיע הנצח המאפשר לנו לא לחשוב רק על עצמנו/ אלא על כל הדרים והדרות בעולמנו ובכל הגלקסיות,/ הגיע הזמן לבצע את השינוי הדרוש למרות כל המהפכות/ הכושלות שידעה האנושות/ הגיע המרחב לא.ה.ב.ה, הגיע זמן חוכמה, הגיעה האמת/ לפתוח את הלב, לבטוח, להאמין, לפתח את כל הנשמות/ לאחד את כל האומות, להסיר את כל הגבולות על מנת/ שכל בני האדם יהיו מאושרים, בריאים וחיים בהרמוניה[1]

בז"ן[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאבק לטיהור האוויר[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנת 2011 קמות קבוצות שונות בעיר חיפה, למען הגנת התושבים מפני זיהומי האוויר. לפני כן בשנות ה-90 של המאה ה-20 הוקמה מפלגת ירוקים וזכתה במושבים במועצת העיר, ואף סגנות ראש עיר. אך פעילות זו לא תמה. הוקמה "הקואליציה לבריאות הציבור", "עוצרים את הרחבת בז"ן", "אמהות ואבות מצילים את חיפה והקריות", "מנקים את מפרץ חיפה", ועוד... פעילות זו הביאה לדיונים בכנסת ישראל, של ועדת הפנים והגנת הסביבה, בראשות ח"כ דב חנין[2] והפגנות שמקבלות תאוצה החל משנת 2014 ברחבי העיר חיפה ובירושלים, מול משרדי הממשלה. באותה עת פנה מבקר המדינה יוסף שפירא אל הוועדה לביקורת המדינה על מנת לקיים דיון דחוף בנושא החומרים המסוכנים במפרץ חיפה[3]. באחד מן האתרים המקומיים בחיפה, כתבה האפידמיולוגית הסביבתית אלה נוה: "במפרץ חיפה, לא כלי התחבורה הם המזהמים העיקריים, אלא דווקא מפעלי התעשיה ויצור החשמל. אנשים מטבעם לא אוהבים לקרוא נתונים וטבלאות "מייגעות" אבל כאן נמצאות הראיות החותכות והחד משמעיות שרוב הזיהום מקורו בתעשייה ולא בתחבורה!!!"[4]. במחקרה של פרופ' תמר פרץ[5], נאמר במפורש כי חיפה סובלת מתחלואה גדולה יותר ב-16% מאשר כל עיר אחרת בישראל. לאחר מכן משרד הבריאות סמך ידיו על המחקר והוציא את הנתונים לאור, דבר שגרר תגובתו של ראש העיר יונה יהב, אשר חסם במשאיות העירייה, את הכניסה לבז"ן. בשנת 2015 התפרסם מאמר באתר כלכליסט המודיע על תביעה ייצוגית בסך 14 מיליארד שקל: "תושבי חיפה והקריות הגישו תביעה נגד 11 מפעלים במפרץ חיפה ובהם בתי הזיקוק, חיפה כימיקלים, פז כימיקלים, סונול ישראל ונשר מפעלי מלט. בתביעה נדרש פיצוי כספי לכל אחד מתושבי המפרץ שנחשף לזיהום וכן הקמת קרן בהיקף מיליארד שקל לפיקוח והשגחה על המפעלים"[6].

חיפוש אחר האמת (ספר מאת זאב בן אריה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיפוש אחר האמת מסע באימן, הוא ספר מאת זאב בן אריה שיצא לאור בהוצאת פראג, בשנת 2018. הספר כולל 288 עמודים והוא מחולק לארבעה חלקים: חלק ראשון: תחילת המסע, חלק שני: היסטוריה של האימן, חלק שלישי: הדרך הרוחנית - גוף הידע, חלק רביעי: יישוב בדרך האימן. ובסיכומו של הספר: סוף דבר - איפה טעיתי.

התוכן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסופר זאב בן אריה, שזהו ספרו השישי בתחומי הרוח ומסעות הרוח בעולם, פותח בסיפורים האישיים האינטימיים של חייו, החל מתקופת שהותו בניו-יורק. הוא איננו מתעמק דיו במשפחתו ואיננו חושף פרטים שכאלה, אלא אם הם מהווים חלק מהמסע הרוחני שבו מתמקד החלק הראשון. זהו מסע אישי המתאר את החיים הרגילים ואולי אף המשעממים, של העולם המערבי על תחלואיו, ועל קשייו של בן אריה לפרנס את עצמו בעבודה פיזית קשה. בניו-יורק הוא פוגש קבוצה קטנה של מאמינים המציגים לו את תנועת האימן, כשהוא בתחילת חייו, בגיל עשרים פלוס, לאחר שסיים צבא. הקבוצה משכנעת אותו לנסוע לקולרדו, ושם הוא מתחיל למעשה, לחוש כל מיני תחושות מיוחדות באשר לקיומה של ההילה, שהוא מכנה אותה אאורה. במהלך הסמינר הזה הוא מתוודע לאנשים שונים ברמות שונות של רוחניות והשפעה עליו ועל חייו. לאחר מכן נוסע למזרח אסיה. ובשובו לישראל מתחיל להיפגש עם קבוצת האימן הירושלמית על כל צדדיה. הוא אולי מעט ביקורתי באשר לסממנים כאלה ואחרים, הבאים לידי ביטוי בהתנהגויותיהם של האנשים. אך הדגש של המסע הוא החשוב בסיפור. המפגש עם אלן (שם בדוי, כל השמות בספר בדויים, וככל הנראה זו חלק מהשיטה של האימן, שינוי השמות של המשתתפים, כדי לאפשר לכל אחד לבנות את עצמו מחדש עם שם שהוא בוחר ויאפשר לו לעשות עבודה רוחנית עם השם החדש). אלן הוא אחד ממנהיגי הקבוצה או המנחים שלה. הוא חש את הקשיים של המתאמן החדש, ומעיר לו הערות כאלה ואחרות כדי לבנותו בצורה שתעזור לו להתקדם בעבודה הרוחנית של הקבוצה. והדמות השנייה המרתקת היא אריאב. שבנה את ביתו באופן פנימי, המאפשר לכותב לחוות חוויות מיסטיות של היזכרות בגלגול נשמה קודם במצרים ולראות את רגעי המיתה שלו בסוף הגלגול. לאחר מכן מתאר הכותב את בניית המרכז ברמת השרון והסמינרים עם מנהיג ומייסד האימן, ליאו. אותו הוא מתאר כאיש רוח עליון, המביא עימו את נבואת השינוי האנרגטי הכולל של כדור הארץ. אלא שכאן הכותב מעביר ביקורת לאור העובדה שהדבר לא התרחש.

בחלק השני העוסק בהיסטוריה של האימן, הוא חלק שיש בו מידע היסטורי על המנהיג ליאו, דרכו הרוחנית, ההתעצמות של האימן בעולם והפיכתה לתנועה עם מאות אולי כמה אלפים של אוהדים, על עבודת הריפוי שלהם, על משמעות השם אימן, על הסמינרים של ליאו, על הפגיעה הגדולה שספגה התנועה בישראל, מאחר והוגדרה ככת באמצעות החלטת הוועדה הבין-משרדית בראשות חברת הכנסת מרים גלזר-תעסה.

בחלק השלישי, הסופר עוסק בדרך הרוחנית של האימן, כלומר בגוף הידע שהוא האדם. הוא מעלה שאלות יסודיות הקשורות בנושא המדע האיזוטרי, ההילה, סוגי האנרגיה, החשמלית והמגנטית, האדם כמכונה על פי השפעה שנחתה על האימן מצד גורדייף ואוספנסקי תלמידו, באמצעות ספרו של האחרון[7] (כותרת הספר הזה, חיפוש אחר המופלא, מזכירה משום מה את כותרת ספרו של בן אריה, "חיפוש אחר האמת". ויש להניח שהושפע לא מעט גם הוא מהתנועה של גורדייף בישראל, הממוקמת ביודפת ובירושלים. שם בן אריה פוגש תלמידים מתנוע, גורדייף ואף מנסה לתרגל את תרגיליהם בצורה מעשית במהלך חודשים רבים). כמו כן הוא מתאר בחלק זה, את האדם וכדור הארץ, את חמשת מרכזי האנרגיה, בנייה של מערכת מושגית חדשה, המוח והיכולת המנטלית, איך פועלת חשיבה נכונה, התפתחות אישית וכדומה.

בחלק הרביעי, בן אריה מביא מידע אישי מאוד, על היישוב מעלה צביה, כמי שלקח חלק בהתפתחותו של היישוב הזה. כיום חיים במקום כ-300 תושבים. בפרק זה עולים נושאים רבים, ביניהם: גיבוש הקבוצה והקמת היישוב. האמנה של החברים. החיים היפים בו. בואו של ליאו שהתנגד תחילה להקמת המקום בשנת 1986 ולאחר מכן, כאשר ראה כיצד התפתח היישוב, אישר את המשך קיומו. וכן עולות הנקודות על איך בונים יישוב רוחני, לימודי האקולוגיה והשקעה רבה בתחום אייכות הסביבה. מערכות היחסים ביישוב, הדינמיקה של יחסי אנוש בקבוצה שמנסה לבנות חיים אידיאליים. הקבוצה במהלך היום לעומת הקבוצה בלילה, החיים המסתוריים של הצמחים ועד לתפנית בעלילה. המשברים בקבוצה ואיך הצליחו למרות הכל להמשיך בדרך. כמו כן, הכותב מביא בצורה מעמיקה ומתוך ביקורת עצמית חזקה, מהן הסיבות לעזיבתו את האימן ואת מעלה צביה. תוך הבאת נימוקים מתוך התורה של המנהיג ליאו, שלעניות דעתו, הקבוצה לא הצליחה לעמוד בהם, במלואם. בן אריה מביא את סיפור באג 2000 כנקודת מפנה בעלת חשיבות מכרעת לשינויים "המוזרים ביותר" שהתחוללו במקום. היות וכולם האמינו, מלבדו, שזה ככל הנראה אפוקליפסה, סוף העולם, הם החלו אוגרים מצרכים, מים וכו'... ואף לאור העובדה שנוצרו היראכיות של מי שקרוב למנהיג האנגלי ליאו, ומי שאינו קרוב, בין מי שהגיעו לאחר הקמת היישוב ומי שהגיעו כמה שנים לאחר מכן. במקום לאחד את הכוחות נוצרו פילוגים, התנגדויות שהיו בלתי נסבלות מנקודת מבט של מנהיגי היישוב. בן אריה תוקף את האירגון על חוסר יכולת לממש את דברי ליאו. אך גם כמעט מלגלג על ליאו שלא הבחין בחשיבות הקהילה, לעומת החשיבות שהעניק למנהיג שייצג אותו בקהילה. וכך, כאשר שמע שליאו מאמין בבאג 2000, החלה להתערער אמונתו במנהיג. הפעילות שהתרחשה סביב נושא זה גררה את מעלה צביה לכיוון שלא מצא חן בעיני הכותב. והוא ראה בזאת ירידה מהאידיאלים שבנו קודם לכן. הוא טוען שנוצר פילוג פנימי כבר אז, בין המאמינים והמטילים ספק בנושא זה. לאט לאט נוצרה קבוצה של מי שרצו לשנות את מערך הניהול של המקום. בשנת 2002 נפטר ליאו. ואז מנהיג מעלה צביה ראה בעצמו כמעין מחליפו. והרי כבר קודם לכן לא נתן כל חשיבות לרעיון הקולקטיב. ולאט לאט התחושה התגברה שאין מתחשבים ברוב. כמה מהם חזרו לאמונה פאנאטית בליאו ותורתו. המתנגדים החלו בתהליכים כדי לשנות. עד שהמנהיג עזב לארה"ב והיה שב מדי פעם למעלה צביה. אך הפילוג כבר היה באוויר. רבים עזבו. אפילו ותיקים שלא הקשיבו לקולם עזבו.

ולבסוף, הסיכום האישי, ובחינת הטעויות של הכותב לעומת האידיאל שבנה בתוכו. מתוך ביקורת עצמית וניסיון לתקן ולשפר את עצמו. הספר נכתב בצורה בהירה שמאפשרת לעקוב בקלילות אחר הרעיונות שעולים בו. הוא מאפשר להכיר קצת יותר את התנועה הזו וגם קצת את הכותב עצמו. שעל פי דבריו למעשה כבר איננו חבר בקהילה זו. עזב גם את הקהילה וגם את תנועת האימן. אך ניכר כי הוא רוחש הרבה כבוד והערצה למנהיגה, ליאו, גם לאחר מכן. אלא שמשפחתו של בן אריה נותרה במעלה צביה, אשתו וילדיו והוא נוהג להגיע אליהם לביקור ולתמיכה. הכותב מתאר את הנושא מתוך ביקורת עצמית, והערות לשיפור, שמיועדות ככל הנראה לקבוצת החברים שממשיכה בדרך זו.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יצירה זו מופיעה בשלמותה, גם בתוך הספר בעמוד 44
  2. ^ צפריר רינת, אלי אשכנזי, המלצות לצעדים נוספים נגד זיהום האוויר במפרץ חיפה, באתר הארץ, 31 ביולי 2014.
  3. ^ אורנה נירנפלד ודורון סולומון, מבקר המדינה דורש דיון דחוף בחומ"ס במפרץ, באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 31 ביולי 2014
  4. ^ אלה נווה, "רוב הזיהום בנפת חיפה מקורו בתעשייה", אתר חי פה, 8 באוקטובר 2014.
  5. ^ גיא זוהר, ריאיון ברדיו ללא הפסקה, <<זיהום האוויר בחיפה - פרופ' תמר פרץ: "בחיפה יש נתון בולט של תחלואה בסרטן ריאה">> מתאריך 20 באפריל 2015
  6. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:כלכליסט

    פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
    ענת רואה, בקשה לייצוגית בהיקף 14 מיליארד שקל נגד המפעלים המזהמים במפרץ חיפה, באתר כלכליסט, 10 ביוני 2015.
  7. ^ פ"ד אוספנסקי, "חיפוש אחר המופלא": קטעי תורה לא נודעת, תרגום: חברי החוג לחקר משנתו של גורדייף, הוצאת שוקן 1977

קטגוריה:ספרות עברית קטגוריה:ספרות ישראלית קטגוריה:ספרי 2018 קטגוריה:ספרי הוצאת פראג

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]