משתמש:AdirKristen/טיוטה
טרור ועוני[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם התעצמותו של הטרור כטקטיקה מובילה של מאבק אלים, המופנה בעיקר כלפי אזרחים, לשם השגת מטרות פוליטיות, חברתיות, דתיות או כלכליות,[1] מתקיים דיון ציבורי ואקדמי על מקורותיו ושורשיו של הטרור והגורמים לו. בפרט, נסוב הדיון על הקשר בין עוני לטרור, ועל השאלה העיקרית האם עוני גורם לטרור.
הקשר בין עוני ובחירה בטרור[עריכת קוד מקור | עריכה]
במשך שנים רבות רווחה התפיסה שעוני מהווה גורם מנבא מרכזי להופעתו של טרור, ולבחירה של אנשים להפוך לטרוריסטים. תפיסה זו הובעה בדבריהם של מנהיגים רבים. למשל, בנאום של נשיא ארה"ב ג'ורג' וו. בוש שבו אמר: "אנו נלחמים בעוני כי תקווה היא התשובה לטרור".[2] דוגמא נוספת ניתן למצוא בדבריו של טוני בלייר, ראש ממשלת בריטניה שאמר לאחר הפיגוע ברכבת התחתית בלונדון: "לבסוף אנו מבינים כעת, אם לא עוד קודם לכן, שכשאר ביבשת אחת מתפתחים קיצונים, פנאטיזם או עוני, ההשלכות לכך לא נשארים באותה היבשת לבדה".[3] גם שר האוצר הפלסטיני עומאר עבד אל ראזק, רמז לקשר מובהק בין עוני וייאוש לבין טרור, בראיון שנתן ב-2006: "היחסים עם ישראל לא יישארו כל כך רגועים. אני בטוח בזה. אני לא אומר שאנו כממשלה נדחוף לכיוון הזה, אולם הרעבה, בעיות כלכליות ואי תשלום משכורות יבואו לידי ביטוי ביותר פעולות התנגדות ובעיות ביטחון".[4]
תפיסה זו נובעת מחשיבה כלכלית רציונלית, לפיה צעדיו של אדם נובעים מחישוב של רווח והפסד. טרור הוא אמצעי קיצוני, הכרוך בנטילת סיכון בכליאה או בסכנת חיים ממשית (ואף בהתאבדות), שסביר שננקט מתוך ייאוש ודיכוי, וכך הגיוני על פי חשיבה כזו שיבחרו בו אלו המצויים עם הגב אל הקיר, כלומר אלו שאין להם מה להפסיד. פיגועי טרור רבים, ובפרט אלו שנצרבו בתודעה הציבורית, בוצעו בידי פעילי טרור מחברות הנחשבות לנחלשות באופן יחסי, וכוונו כלפי חברות חזקות, ומחקר העלה כי מיעוט הסובל מאפליה ומפערים כלכליים בחברה מסוימת הוא גורם מנבא חזק לטרור מקומי.[5] המצדדים בגישות אלו יבקשו לנקוט בצעדי מדיניות אשר צפויים לצמצם פערים ולהשקיע תקציבים בחינוך ובמוביליות חברתית כך שתצטמצם האפליה ולבסוף יצטמצם גם מספר הפעילים הפונים לבחירה בטרור.
אולם, מרבית המחקרים האיכותניים והכמותניים מראים שלכל הפחות לא ניתן להצביע על קשר ישיר בין עוני וטרור. אין אף נתון כלכלי, דוגמת תמ"ג, מדד ג'יני, אחוזי אבטלה או מדדים אחרים, שיכול לנבא באופן חד משמעי הופעתו של טרור במדינה מסוימת.[6] מחקרים מראים כי טרור פורח לעיתים דווקא בזמן של פריחה כלכלית.[7] מחקרים העלו כי אוכלוסיות עניות נוטות לתמוך פחות בפעולות טרור מאשר אוכלוסיות אמידות. למשל, מחקר שבוצע בחברה הפלסטינית, מציג תמיכה רחבה יותר לביצוע פעולות טרור דווקא במשפחות אמידות ובעלות אמצעים.[8] בדומה, מחקר שבוצע בפקיסטן[9] מראה שאנשים בעלי הכנסה נמוכה אינם תומכים בארגונים אלימים. במחקר של אלן קרוגר (אנ') נמצא שמרבית הטרוריסטים מגיעים דווקא ממשפחות אמידות באופן יחסי.[10] למשל, החיזבאללה נוסד ומנוהל בידי אליטות לבנוניות;[10] אוסאמה בן לאדן, מנהיגה של אל-קאעידה, היה אדם משכיל ויורש של מיליונים; האינתיפאדה השנייה הגיעה דווקא בתקופה של פריחה בכלכלה הפלסטינית[10] ועוד. ממחקר זה עולה כי טרור הוא מעין ביטוי של השתתפות פוליטית. על פי רוב, השתתפות כזו היא נחלתם של אנשים בעלי משאבים, זמן פנוי והשכלה. לאנשים עניים אין את כל אלו, שכן עיקר זמנם מוקדש לפרנסה ולראייה קצרת טווח על חיי היומיום.
הקשר בין עוני ו"איכות" הטרור[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביצוע פיגועי טרור, ובפרט פיגועי טרור מורכבים ו"איכותיים", דורש ידע, כוח-אדם ומשאבים רבים. ארגוני הטרור מתמודדים בפעולותיהם מול כוחות ביון, שיטור וצבא עתירי יכולות מכל רחבי העולם, ועל-כן, כדי להגיע להצלחות והישגים, עליהם לתכנן בקפידה כל פעולה, לגייס אליה משאבים, להתחמש, ובעיקר לבחור את כוח האדם הנכון למשימה. ארגוני הטרור זוכים אמנם, בייחוד בתקופות של לחימה עצימה, לתמיכה עממית רחבה יחסית, אך בוחרים בקפידה את אנשיהם.[11] מחקר מראה כי מרבית המחבלים המתאבדים באינתיפאדה השנייה היו מעין "אליטה משרתת" - בעלי תואר אקדמי, ובאופן כללי היו משכילים באופן משמעותי מהפלסטיני הממוצע.[11] לעומת זאת, טרור יחידני, דוגמת פיגועי דריסה או סכינאות, שונה בהקשר זה, ולעיתים נובע גם מתוך מצוקה כלכלית או אישית אחרת. כלומר, נמצא קשר מובהק בין "איכות" הפיגוע ל"איכות" המבצע – ככל שמבצע הפעולה משכיל יותר ומגיע מרקע אמיד יותר כך הפיגוע יהיה קטלני יותר ויופעל נגד מטרות חשובות יותר.[12]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
Krueger, Alan B., and Jitka Maleckova, “Education, Poverty and Terrorism: Is There a Causal Connection?” The Journal of Economic Perspectives, Vol. 17, No. 4, 2003, pp. 119–144.
Enders, Walter, Gary. A. Hoover, and Tood Sandler. “The Changing Nonlinear Relationship between Income and Terrorism” The Journal of Conflict Resolution, Vol. 60, No. 2, March 2016, pp. 195-225.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
גרינבאום ליאור, הקשר בין עוני לטרור, באתר גלובס, 31 במרץ 2002
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
 |
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
| |
| דף זה אינו ערך אנציקלופדי | |
- ^ תופעת הטרור - הגדרת עבודה מוצעת, באתר lib.cet.ac.il
- ^ Briefing Room, The White House (באנגלית אמריקאית)
- ^ Colbert I. King, Homegrown Hatred, Washington Post
- ^ "אם ממשלת חמאס תיפול - תקום סומליה שנייה", באתר ynet, 2006-04-12
- ^ James A Piazza, Poverty, minority economic discrimination, and domestic terrorism, Journal of Peace Research 48, 2011-03-28, עמ' 339–353 doi: 10.1177/0022343310397404
- ^ James A. Piazza, Rooted in Poverty?: Terrorism, Poor Economic Development, and Social Cleavages1, Terrorism and Political Violence 18, 2006-03, עמ' 159–177 doi: 10.1080/095465590944578
- ^ Claude Berrebi, Evidence about the Link Between Education, Poverty and Terrorism among Palestinians, Peace Economics, Peace Science and Public Policy 13, 2007-01-06 doi: 10.2202/1554-8597.1101
- ^ Roger Chapman, What Makes a Terrorist: Economics and the Roots of Terrorism, Terrorism and Political Violence 31, 2019-10-16, עמ' 1358–1359 doi: 10.1080/09546553.2019.1666576
- ^ Graeme Blair, C. Christine Fair, Neil Malhotra, Jacob N. Shapiro, Poverty and Support for Militant Politics: Evidence from Pakistan, American Journal of Political Science 57, 2012-07-16, עמ' 30–48 doi: 10.1111/j.1540-5907.2012.00604.x
- ^ 1 2 3 Alan B. Krueger, What Makes a Terrorist, Princeton: Princeton University Press, 2008-12-31, ISBN 978-1-4008-2883-8
- ^ 1 2 Efraim Benmelech, Claude Berrebi, Human Capital and the Productivity of Suicide Bombers, Journal of Economic Perspectives 21, 2007-07-01, עמ' 223–238 doi: 10.1257/jep.21.3.223
- ^ Efraim Benmelech, Claude Berrebi, Esteban Klor, Economic Conditions and the Quality of Suicide Terrorism, 2010-08