משתמש:Anunnaki~hewiki/טיוטה
 |
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
| |
| דף זה אינו ערך אנציקלופדי | |
שגיאות פרמטריות בתבנית:מוזיקאי
פרמטרים [ שנות פעילות, רקע ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרי חובה [ סיווג ] חסרים
 | |
| דייוויד גילמור בהופעה, 2006 | |
| לידה |
6 מרץ 1946 (גיל: 78) קיימברידג', אנגליה |
|---|---|
| שם לידה | דיוויד ג'ון גילמור |
| סוגה | רוק, רוק מתקדם, רוק פסיכדלי, ארט רוק, בלוז רוק, רוק ניסיוני |
| חברת תקליטים | קפיטול רקורדס, קולומביה רקורדס, סוני רקורדס, EMI |
דייוויד גילמור (באנגלית: David Gilmour; נולד ב-6 במרץ 1946) הוא גיטריסט וזמר בריטי וחבר פעיל בלהקת פינק פלויד מאז סוף שנות ה-60. גילמור הוא רב נגן והוא מנגן על גיטרות, גיטרה בס, קלידים, סקסופון, בנג'ו, מנדולינה, מפוחית פה, ותופים, פרט לפועלו בלהקה הוציא לאור גם שלושה אלבומי סולו והשתתף בפרויקטים חיצונים (כולל הפקה). למעשה, מאז עזיבתו של רוג'ר ווטרס את להקת פינק פלויד באמצע שנות השמונים, גילמור הוא מנהיגה של הלהקה. דורג על ידי מגזין הרולינג סטונז במקום ה-14 ברשימת הגיטריסטים הטובים בעולם.
היסטוריה מוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]
גילמור פגש את סיד בארט (לימים מנהיגה הראשון של להקת פינק פלויד) בקולג' האומנויות והטכנולוגיה בקיימברידג', והתיידד עמו. להקתו הראשונה של גילמור נקראה Joker's Wild, עמה החל לנגן בשנת 1963. הלהקה שינתה את שמה לFlowers ב1967 והתפרקה לאחר זמן קצר. שנה לאחר מכן הצטרף גילמור ללהקת פינק פלויד, בתחילה כמחליף זמני לסיד בארט הרעוע בנפשו ובבריאותו, ומאוחר יותר - כאשר בארט נדחק החוצה מהלהקה - הפך לחבר קבע בלהקה.
במהלך שנותיו בלהקה, דייוויד גילמור תרם לא מעט ללהקה, הוא נודע בזכות נגינת הגיטרה הווירטואוזית והשירה המחוספסת שלו. בנוסף, גילמור שר את מרבית להיטיה הגדולים של הלהקה, כמו Money מ-1973, Wish You Were Here מ-1975, ו-Comfortably Numb ב-1979.
גילמור הוציא לאור את אלבום הסולו הנושא את שמו באביב 1978, לאחר התרומה הפעוטה שלו לאלבום Animals של פינק פלויד, שיצא שנה לפני כן. במהלך ההקלטות החליט לשמור הקלטה אחת, שהפכה בסופו של דבר לשיר Comfortably Numb הידוע (מאלבום החומה), עד היום סולו הגיטרה בשיר נחשב לאחד הגדולים אי פעם, ובעיני רבים אף לטוב ביותר[1]. אלבום הסולו השני שלו, About Face שוחרר ב1984, הוא שובח על ידי המבקרים אך למרות זאת לא הגיע להצלחה רבה.
יחסיו הרעים עם חברו ללהקה רוג'ר ווטרס, אשר לקח לידיו את מושכות הלהקה אחרי עזיבתו של בארט, הביאו להתרופפות הרכב הלהקה, ובסופו של דבר ווטרס עזב את הלהקה בשנת 1985, במחשבה שהלהקה לא תסתדר בלעדיו. במקום זאת, גילמור לקח על עצמו את הנהגת הלהקה ויחד עם שני חבריה הנותרים, ריצ'רד רייט וניק מייסון, הוצאו לאור עוד 2 אלבומי אולפן שלוו בסבבי הופעות מוצלחים במיוחד.
על התקופה שלאחר עזיבת ווטרס, אמר גילמור -
"היו לי כמה בעיות עם הכיוון של הלהקה בעבר הלא רחוק, לפני שרוג'ר עזב. חשבתי שהשירים הכבירו במילים, כיוון שהמשמעות הספציפית של המילים הללו הייתה כה חשובה, שהמוזיקה הפכה לכלי בשביל המילים, ולא הייתה מלהיבה במיוחד... [האלבומים] The Dark Side of The Moon ו-Wish You Were Here היו מצליחים כל כך לא רק בזכות התרומה של רוג'ר, אלא גם משום שהיה בהם איזון טוב יותר בין המוזיקה למילים מאשר באלבומים שבאו אחריהם. זה מה שאני מנסה לעשות עם האלבום 'A Momentary Lapse of Reason' - יותר פוקוס על המוזיקה, כדי להחזיר את האיזון."
פרט להיותו נגן וזמר בלהקת פינק פלויד, גילמור היה פעיל גם כמפיק, טכנאי צליל של מופעים ונגן אורח בהפקות של אמנים כמו רוי הארפר, קייט בוש, פול מקרטני, רינגו סטאר, פיל קולינס, סאם בראון, ג'ולס הולנד, סופרטרמפ ואפילו סיד בארט. כמו כן השתתף במספר מופעי צדקה.
גילמור נחשב לאחד מהגיטריסטים הגדולים בכל הזמנים. הוא מפורסם במיוחד בזכות נגינה מדויקת ומלאת רגש, עם שילוב טכניקות בנדינג (bending) מקוריות, וכן בזכות יכולתו להפיק צלילים שונים ומשונים מהגיטרה, ביניהם צלילים דמויי כינור וצרחות (כפי שניתן לשמוע למשל בשיר A Saucerful of Secrets של להקת פינק פלויד).
בשנת 1996 נכנס גילמור להיכל התהילה של הרוק אנד רול יחד עם פינק פלויד. בנובמבר 2003, קיבל את תואר האבירות הבריטי.
בחודש מרץ, שנת 2006, הוציא גילמור את אלבום הסולו השלישי שלו, שנקרא On An Island.
ברשות גילמור רישיון טיסה. בתו, שרה גילמור, היא דוגמנית בריטית.
חייו המוקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]
דיוויד ג'ון גילמור, נולד ב6 למרץ 1946, קיימברידג', אנגליה. אביו, דאגלס גילמור, בסופו של דבר נהייה למרצה בכיר בענף הזואולוגיה, באוניברסיטת קיימברידג'. אימו, סילביה ( נולדה בשם ווילסון), הייתה מורה לקולנוע ועריכה כשלאחר מכן עבדה בשביל ה- BBC. בזמן הולדתו של גילמור, התגוררה משפחתו בעיירה טרומפינגטון שבמחוז קיימברידג'שייר, אולם בשנת 1956 לאחר מספר מעברים, החליטו להתיישב בגרנטצ'סטר (גם במחוז קיימברידג'שייר). [2] [3] [4]
הוריו של גילמור עודדהו לרדוף אחר התלהבותו בתחום המוזיקה, בשנת 1954 רכש את תקליטורו הראשון, Bill Haley's: "Rock Around the Clock. התלהבותו לגבי מוסיקה בשנה הנ"ל הונעה בעקבות אלבומו של "Elvis Presley: "HeartBreak Hotel מאוחר יותר אלבומם של "(The Everly Brothers: "Bye Bye Love (The Everly Brothers song עורר עניינו בנגינה, ספציפית בגיטרה. בשלב מסוים הוא השאיל משכנו גיטרה, אך לעולם לא החזירה. זמן קצר לאחר מכן, החל ללמד עצמו לנגן ע"י שימוש בחוברת ובמכשיר הקלטה מאת Pete Seeger. בגיל 11, גילמור הראה נוכחות בבית הספר The Perse School הנמצא ב Hills Road, Cambridge, אשר טען שאינו נהנה משהותו שם. בפרק זמן זה הכיר את חברי להקת פינק פלויד לעתיד. הגיטריסט Syd Barret והבסיסט Roger Waters שלמד בבית הספר Cambridgeshire High School for Boys, שממוקם אף הוא ב Hills Road.
בשנת 1962, גילמור החל ללמוד שפות מודרניות בדרג הגבוה ביותר ב- Cambridge Technical College. למרות העבודה שאינו סיים את הקורס, בסופו של דבר ידבר צרפתית שוטפת. ,Barrret היה גם הוא סטודנט בקולג' ובזמן הפסקות ארוחת הצהריים, היה מבלה יחד עם גילמור בנגינה על הגיטרה. לקראת סוף 1962, גילמור הצטרף ללהקת ה Blues-Rock Jokers Wild. הם הקליטו ביחד אלבום חד צדדי וסינגל ב Regent Sound Studio, שבלונדון, אולם רק 50 עותקים מכל אחד הוכנו. באוגוסוט 1965, גילמור העלה מופעי בידור ע"י שירה וריקוד וכיוב', מסביב לספרד וצרפת ביחד עם ברט ועוד כמה חברים, בעודם מבצעים שירים של הביטלס. הם היו מאוד לא יוצלחים, נעצרו באירוע מסוים ולמעשה חיו חיי עוני אשר גרמו ותרמו למצבו הנזקק לטיפול בתת-תזונה. מאוחר יותר, גילמור וברט יצאו במסע לפריז, שם הם חנו מחוץ לעיר במשך שבוע וביקרו במוזיאון המפורסם הלובר.
גילמור הגיע לצרפת באמצע 1967 עם Rick Wills ו- Willie Wilson, חברי להקת Joker's Wild לשעבר. השלישיה הופיעו תחת שם הלהקה Flowers, ולאחר מכן תחת השם Bullitt; בשלב בו שמעו את כיסויים השופעים בהעדר השראה, בעלי מועדונים ופאבים הסתייגו ולעיתים התנגדו לשלם להם על מנת שיופיעו. זמן קצר לאחר הגיעם לפריס, גנבים שדדו מהם את ציודם. במאי, גילמור חזר לזמן קצר ללונדון בחיפושו אחר כלים חדשים. במהלך שהייתו שם, הוא חזה בתקליט של פינק פלויד "See Emily Play", והזדעזע לגלות שברט אינו מזהה אותו. כאשר Bullitt חזרו לאנגליה בשלב מאוחר יותר, הם היו כל כך מרוששים שאוטובוס התיירים שלהם היה ריק לחלוטין מבנזין והם נאלצו לדחוף אותו מהמעבורת לים.
פינק פלויד[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסוף דצמבר 1967, המתופף Nick Mason ניגש אל גילמור ושאל אותו אם הוא מעוניין להצטרף לפינק פלויד. הוא הנהן בחיוב ובהקדם הפך להיות החבר החמישי בלהקה; תחילה התכוונו להמשיך עם ברט כתמלילן שאינו מופיע. אחד מאנשי העסקים שמשתף פעולה עם הלהקה, Peter Jenner, הגיב: "הרעיון היה שדייב יהיה... תחליף לאקסצנטריות של ברט בזמן כל כך לא מעשי, סיד היה שם אך ורק כדי לכתוב, פשוט כמשמעו. תשתדלו לא להשאירו מחוץ בענייני הלהקה, רק שיהיה מעורב". מרץ 1968, העבודה עם ברט הפכה בלתי נסבלת, חברי הלהקה החליטו להפגש עם צמד אנשי העסקים: Jenner ו- Andrew King בכדי לדבר על הסיטואציה. במהלך הפגישה, ברט הסכים לעזוב את הלהקה לצמיתות; חברי הלהקה התחייבו להמשיך בלעדיו. Waters הודה לאחר מכן: " הוא היה חברנו, אך מרבית מזמננו לאחרונה, הרגשנו צורך עז לחנוק אותו". Jenner ו- King אשר האמינו שברט הינו בעל המוח המבריק והיצרתי של הלהקה, החליטו לייצג אותו ואת מערכת היחסים שלהם עם פינק פלויד.
לאחר פרידתו של ברט, גילמור תפס את מקומו ולעיתים תכופות היווה והוביל חלק נכבד משיריהם כזמר הראשי; Waters והקלידן Richard Wright אף הוא היה הזמר הראשי לפרקים. לאחר הצלחתם של The Dark Side of the Moon ו- Wish You Were Here, Waters לקח שליטה מירבית על הלהקה, כתב ושר במרבית השירים באלבומים Animals ו--The Wall. Wright פוטר במהלך ההכנות לThe Wall, ומערכת היחסים בין גילמור ל וואטרס התדרדרה במהלך ההכנות לסרט האפונומי, ולאחר מכן במשך סדרת ההקלתות לאלבום The Final Cut. הופעתם האחרונה התרחשה ב-16 ליוני 1981, כנושא ההופעה היה The Wall, ב Earls Court שבלונדון כאשר הייתה על The Wall; זו הייתה הפעם האחרונה שהופיעו פינק פלויד ביחד עם וואטרס עד התאחודתם של הלהקה ב-2 ליולי 2005, בהופעה החייה בלונדון Hyde Park, 24 שנים לאחר מכן.
ה
לקראת סוף 1970, גילמור החל להרהר על כך שכשרונותיו המוזיקלים דוכאו בידיי פינק פלויד, הרהורים אלו עודדהו לנקז את רעיונתיו בשנת 1978 לתוך אלבום הסולו The Eponymous, דייויד גילמור, אשר ידוע בראוותנותו ביחס לגיטרה ובכישוריי הכתיבה שלו. העלה על הדף שירים אך כתבם בשלבי הסיום של האלבום כך שמאוחר מידי היה להשתמש בהם. הושחתו וקובצו לתוך שירים ע"י וואטרס, אחד מהם הוא "Comfortably Numb" , אשר נכלל באלבום The Wall. האווירה השלילית הסובבת את יצירת האלבום The Wall והסרט העוקב עורבבו ע"י The Final Cut, למעשה היותו אלבום סולו של רוג'ר ווטרס, הוביל את גילמור להפיק את אלבום הסולו השני שלו, About Face, ב 1984. הוא השתמש בכך בכדי לבטא את הרגשותיו לגבי ספקטרום רחב של תחומים, מהרצח של ג'ון לנון עד למערכת היחסים בינו ולבין וואטרס. הוא הודה מאז, שהאלבום אף היווה אמצעי ליצירת דיסטנס ביינו ובין פינק פלויד. הוא יצא למסע הופעות באירופה וארצות הברית ביחד עם צוות The Television Personalities, שנפלטו במהרה מן השורה לאחר חשיפת כתובתו של Syd Barret על הבמה. מייסון הצטרף בהופעת אורח שלמרות ביטולים מסויימים לבסוף הופעתו הצמיחה תועלת. כשהוא חזר מסיבוב ההופעות, גילמור שיתף פעולה וניגן עם מגוון רחב של אמנים, והפיק את"The Dream Academy", שצלח את דרכו עד לעשרת השירים הטובים ביחד עם "Life in a Northern Town".
בשנת 1985, וואטרס הכריז שפינק פלויד הייתה ל"בזבוז יצירתיות משוועת". גילמור ומייסון הגיבו בהודעה לעיתונות, כאשר מצהירים שוואטרס עזב את הלהקה והם התכוונתי להמשיך גם בלעדיו. גילמור הניח את ידו על העליונה ולקח שליטה מלאה על הלהקה והפיק את "A Momentary Laps Reason"" ב- 1987 באמצעות תרומות הנתרמו ממייסון וריצ'רד ורייט. ווריט רשמית הכריז על חזרה ללהקה לאחר שחרורר האלבום והצטרף לסיבוב הופעות ממושך שתרם לפיתוח האלבום "The Division Bell" ב-1994. גילמור הסביר: "היו לי מספר בעיות עם כיוונה של הלהקה בעברנו, לפני שרוג'ר עזב. דעתי הייתה ועדיין שהשירים היו מאוד מילולים וזאת בגלל שמשמעותן הספציפית של אותן המילים היו כל כך חשובות, המוזיקה נהפכה לכלי תובלה וגורם מלווה למילים ותו לא, והמילים אף לא עוררו השראה במיוחד. Dark Side of the Moon ו- Wish You Were Here היו כל כך מצליחים לא רק בזכות תרומותיו של רוג'ר, אלא גם בזכות האיזון בין המוזיקה ולבין המילים, מה שהיה שכיח באלבומים אלו, בעבר ובאלבומים קודמים היה הרבה יותר זניח. זו בדיוק הכוונה שלי ב A Momentary Lapse of Reason; יותר התמקדות במוזיקה, להשיב את האיזון". ב-1986, גילמור רכש את ספינת המגורים Astoria, אשר עוגנת בRiver Thames ליד HamptonCourt, ושינה אותה לאולפן הקלטות. שני האלבומים האחרונים, גם כן האלבום סולו של גילמור שיצא ב2006 "On an Island" הוקלט שם.
ב-2 ליולי 2005, גילמור ניגן עם פינק פלויד (כולל רוג'ר וואטרס) ב Live 8. ההופעה גרמה לעלייה חדה וזמנית של 1343% בכמות המחירות של האלבום Echoes: The Best of Pink Floyd. גילמור נידב את את כל הרווחים שנבעו מעצם ההופעה לצדקה, מה שמשקף את טבעה האמיתי של ההופעה Live 8 אומר: " למרות שעיקר הרציונאל היה לעורר מודעות ולהפעיל לחץ על מנהיגי ארגון המדינות המתועשות, אין בי שום כוונה או אינטרס לרווח מהופעה זו. זהו כסף שאמור לשמש להצלת חיים". זמן קצר לאחר מכן, הוא קרא והפציר בכל האמנים החווים עלייה פתאומית במכירות מאז ההופעה Live 8 לנדב כל הכנסה עודפת לעמותת גיוס הכספים שמקור שמה מגיע מההופעה Live 8 לאחר ההופעה, הוצע ללהקה 150 מיליון אירו על מנת לצאת לסיבוב הופעות מסביב לארצות הברית, אולם הלהקה סירבה להצעה.
ב-3 לפברואר 2006, הכריז גילמור בראיון עם עיתונאי איטלקי בשם "La Repubblica" שפינק פלויד קרוב לוודאי לעולם לא תצא לסיבוב הופעות או תכתוב חומר חדש ביחד. הוא אמר: "אני חושב שמספיק זה מספיק. אני בן 60, אין לי די רצון בכדי להמשיך לעבוד באותה המידה עוד. פינק פלויד היוותה חלק בעל ערך עצום בחיי, ביליתי בנעימים איתם, אבל זה נגמר. עבורי, לפצוח בקריירת סולו הוא הדבר הפשוט והאידיאלי לעשות.
בהתייחס להסכמתו לנגן ב Live 8, הוא אמר: "הייתה יותר מסיבה אחרת, ראשית, לתמוך במטרה. שנית, צריכת האנרגיה המתישה ומערכת היחסים השרויה באי נוחות כואבת ביני ולבין רוג'ר שסחבתי במשך זמן ממושך אצלי בלב. זו הסיבה שבעקבותיה רצינו להופיע ולהשליך את סיפורנו המהול באשפה הצידה. שלישית, יתכן שהייתי מתחרט אם הייתי מסרב להצעה שכזו. "ב- 20 לפברואר 2006, גילמור הגיב שוב על עתיד פינק פלויד כשהוא רואיין ע"י Bilboard.com, מצהיר, מי יודע? אין לי אף תוכנית בכלל לעשות זאת. תוכניותי הם לעלות את מופעיי ולהוציא את אלבום הסולו שלי".
בדצמבר 2006, גילמור שחרר מחווה לסיד ברט, אשר מת ב-7 ליולי באותה השנה, גילמור הקליט גרסה יחודית משלו לסינגל הראשון שפינק פלויד הוציאו "Arnold Layne". הוקלט בהופעה חייה ב London's Royal Albert Hall, בגרסה זו של הסינגל מופיע ריצ'רד רייט ואורח מיוחד האמן דיוויד בואי. הסינגל הגיע לפסגתה של ה UK Top 75 Singles Chart כשהגיע למקום 19.
מאז הופעתם ביחד ב Live 8, גילמור חזר ואמר " פינק פלויד לא תתאחד, לא שוב". עם מותו של הקלידן ריצ'רד רייט בספטמבר 2008, איחוד נוסף של ליבת הלהקה נהפך בלתי אפשרי. לאחר מותו, עמיתיו הקודמים היללוהו על היותו מוזיקאי משפיע הן לחוד והן כחבר בלהקה. גילמור לווראייט : "בכל התגוללות הוויכוחים שלנו בנוגע למי או מה המשמעות של פינק פלויד, השפעתו האדירה של ריק נשכחה באופן תכוף. הוא היה מלא רוך, עניו ואינטימי, אולם קולו העמוק והאופף רגשות, ונגינתו הנוגעת היו חיונים, מרכיבי הקסם של תכלית הקול המוכר ואהוב, פינק פלויד. כמו ריק, לא קל לי לבטא רגשותיי דרך מילים, אבל אהבתי אותו ואני אתגעגע אליו במידה עצומה. לעולם לא ניגנתי עם מישהו כמותו.
סגנון מוזיקלי[עריכת קוד מקור | עריכה]
גילמור, בראש ובראשונה מוכר כגיטריסט המוביל של הלהקה. סגנון הסולו שלו לעיתים תכופות מאופיין כסגנון המושפע בלוז, כיפופיו המשמעותיים ויכולתו לשאת אותם. בשנת 2011, גילמור דורג במקום הארבעה עשר ע"י מגזין ה Rolling Stones כגיטריסט. בינואר 2007, קוראי Guitar World הצביעו לקטעי הסולו של גילמור בשירים: "Comfortably Numb", "Time", ו "Money" שצלחו דרכם אל תוך מאה הסולואים הטובים ביותר בכל הזמנים ("Comfortably Numb", דורג עקב כל ההצבעות במקום ה-4, "Time", במקום ה-21 ו- "Money" במקום ה-62).
מוקדם יותר בקריירתו יחד עם פינק פלויד, גילמור ניגן המון על ה Fender Stratocasters. הוא הקליט את אחד מהסולואים שלו לשיר "Another Brich in the Wall, Part 2", בטייק אחד, ללא עריכה ומיזוג ע"י שימוש ב גיטרת Gold Top 1955 Gibson Les Paul המצויידת ב P-90. ב-1996, גילמור גויס לתוך Rock and Roll Hall of Fame כחבר בפינק פלויד. הסולו של גילמור ב "Comfortably Numb" הוצבע כאחד מהסולואים הגדולים ביותר בכל הזמנים במספר בחירות ע"י קהל המעריצים ומבקרים.
אף על פי שהוא מוכר בעיקר דרך נגינתו בגיטרה, גילמור מראה בקיאות ומומחיות גם בנגינה על כלים אחרים. גילמור ניגן קטעי גיטרת באס בחלק גדול משירי פינק פלויד, בין היתר גם: קלידים, סינתיסייזר, באנג'ו, Lap Steel Guitar , מנדולינה, מפוחית פהותופים בשיר של Syd Barrett "Dominoes". מנגן גם בסקסופון.
מבקרים רבים הראו אהדה כלפי גילמור וסגנונו, מבקר המוזיקה Alan Di Perna שיבח את עבודתו ונגינתו של גילמור, בהיותם גורם אינטגרלי בלהקת פינק פלויד וצליליה. מגזין ה Rolling Stones דירגו אותו במקום הארבעה עשר ברשימת "100 הגיטריסטים הטובים בכל הזמנים", ו di Perna תיאר אותו כגיטריסט החשוב ביותר בשנות ה70, Perna אף ייחס את גילמור כ"חולייה החסרה בין הנדריקס לוואן הלן". בראיון עם גילמור בשנת 2006, הוא הגיב על טכניקת הנגינה שלו: "אצבעותיי מפיקות צליל מיוחד.. הם אינם מהירות במיוחד, אך אני חושב שאני מזוהה במידי.. האופן בו אני מנגן נעימות מחובר לדברים כמו Hank Marvin ו The Shadows-.
ב-2006, כתב ב Guitar World, Jimmy Brown, תיאר את סגנון נגינתו של גילמור כך "מאופיין בפשטות, חזרות אדירות; בעל תעוזה, סולואים מדודים; ותבניות אקורדים עשירות ואופפות". לפי Brown, הסולואים של גילמור ב "Money", "Time", ו-"Comfortably Numb", סללו דרכם דרך המיזוגים כקרן לייזר החוצה ערפל". Brown אפיין את הסולו ב "Time" כ"מלאכת מחשבת של פיסוק מדויק להפליא וקשר הדוק למוטיב מתפתח, נגינת שלושה אקורדים במהירות קולחת ומלאת רגשות ובצורה אופיינת אך בניגון טהור וללא מחסום בתרטיט. Brown תיאר את חוש הפיסוק של גילמור כאינטואיטיבי לכל היותר, מוציא זאת החוצה באופן ייחודי וכנכס מה שמעיד ומחזק את היותו גיטריסט מוביל. גילמור הסביר כיצד השיג את ציון המפתח היחודי לו: "אני בדרך כלל משתמש בסילוף, עיכוב ומערכת שווה-ערך מבריקה. בכדי להשיג צליל ממושך, אתה תצטרך לנגן חזק - בקרבת מקום או בדיוק ליד מפתן הפידבק. זה פשוט הרבה יותר מהנה לנגן כשצליל הכיפוף מפלח אותך ממש כמו סכין גילוח.
דיסקוגרפיה (סולו)[עריכת קוד מקור | עריכה]
- David Gilmour 1978
- About Face 1984
- David Gilmour in Concert 2002
- 2006 On An Island
הגיטרות של דייוויד גילמור[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ דוגמאות: הסולו ממוקם במקום הראשון ברשימת "קטעי הסולו הגדולים" של "Digital dream world" [1], ובמקום הרביעי ברשימה של "Guitar World" [2]
- ^ Blake, Mark (2008). Comfortably Numb: The Inside Story of Pink Floyd (1st US paperback ed.). Da Capo Press. p. 14
- ^ Manning, Toby (2006). The Rough Guide to Pink Floyd (1st US paperback ed.). Rough Guides Ltd. pp. 10-11
- ^ לגילמור יש שלושה אחים. שמותיהם הם פיטר מרק וקת'רין
[[קטגוריה:גיטריסטים בריטים]]
[[קטגוריה:זמרים בריטים]]
[[קטגוריה:מוזיקאים בריטים]]
[[קטגוריה:מוזיקאי רוק]]
[[קטגוריה:פינק פלויד]]
[[קטגוריה:זמרי רוק בריטים]]
[[קטגוריה:מפקדים במסדר האימפריה הבריטית]]
[[קטגוריה:נגני מפוחית פה]]