משתמש:Assaf tal4/ראמה השישי, מלך תאילנד
_of_Siam_uncropped.jpg) | |||||
| לידה |
1 בינואר 1881 המקדש הגדול, בנגקוק, ממלכת ראטאנאקוסין  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
26 בנובמבר 1925 (בגיל 44) המקדש הגדול, בנגקוק, ממלכת ראטאנאקוסין | ||||
| דת | בודהיזם | ||||
| שושלת צ'אקרי | |||||
| |||||
| |||||
| חתימה |
 | ||||
ראמה השישי, ואג'יראבוד (בתאית: วชิราวุธ) (תעתיק מדויק: ווצ'יראווט) היה המלך השישי של סיאם משושלת צ'ארקי, שלט משנת 1910 ועד מותו בשנת 1925. המלך ראמה השישי ידוע במאמציו ליצור ולקדם את הלאומיות הסיאמית (תאית). שלטונו התאפיין בתנועתו בשמירת סיאם מן הדמוקרטיה והשתתפות מינימלית במלחמת העולם הראשונה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
צעירות ולימודים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראמה השישי היה בנו של המלך ראמה החמישי וסאובאבה פונגסרי, אחת מארבע נשותיו העיקריות. הוא למד את השפה התאית כשפת אם בעוד הוא נלמד גם אנגלית בארמון המלכותי. בגיל שמונה העניק לו אביו את התואר הנסיך קרקומחון תאפטוואראוואדי (או דבדוואראוואטי). בגיל שלוש עשרה, הוא נרשם לאקדמיה הצבאית סנדהרסט בשנת 1891, שם הפך לקצין בחיל הרגלים האור של דוראם. בשנת 1894 נפטר אחיו הגדול למחצה, נסיך הכתר ואג'ירונהיס, וראמה הפך לנסיך הכתר החדש.
לאחר מכן למד בכנסיית כריסט, באוניברסיטת אוקספורד, היסטוריה ומשפט[1]. במהלך תקופה זו הוא כתב מאמר על מלחמת הירושה הפולנית, אך הוא נעדר מטקס הסיום בגלל דלקת התוספתן בה חלה. בשנת 1902 שב לסיאם. הוא הפך למפקח הכללי של הצבא ומפקד שומר ראשו של אביו. כאשר אביו ראמה החמישי יצא לסיור אירופי נרחב בשנת 1907, ראמה השישי נהג כעוצר.
מלך תאילנד[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראמה השישי ירש את אביו ב-23 באוקטובר 1910. המלך הצעיר המשיך בתהליך הרפורמי של אביו. ראשית, הוא הקים את הפנימייה ויגיראווד (תאית: วชิราวุธ วิทยาลัย), ששימשה לחינוך מערבי. בשנת 1911 הקים המלך את צופי הבנים, שהם עד היום מוסד חשוב בתאילנד. ההכתרה ב-11 בנובמבר 1911 הייתה אירוע בהשתתפות בינלאומית בסיאם, הראשון מסוגו בתולדות המדינה. מבקרים הגיעו בין היתר מהאימפריה הגרמנית ומיפן.
מרד הארמון[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1912 ראמה היה צפוי לנסח חוקה עבור סיאם, שלמרות כמה הודעות לא נוסחה. לאחר שכס הקיסר בסין התערער בעקבות מרד ווצ'אנג ב-1911, אנשים בסיאם כבר לא היו מרוצים עקב הזמן הנלקח לרפורמציה מערבית. המאורע היה התמרמרות של כמה מאנשי הצבא על עונשים לא צודקים של יורש העצר, ראמה השישי, והקמתו של צבא פרטי, נמרי הבר.
רפורמות פנים תרבותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר התפרצות האבעבועות השחורות בשנת 1912, הורה ראמה השישי על חובת חיסונים חינם וחיזק את אגודת הצלב האדום התאילנדי. בשנת 1913 הציג המלך את שמות המשפחה האריסטוקרטים שלא היו מוכרים בעבר בסיאם. ראמה עצמו נתן למשפחות של אריסטוקרטים ובכירים שמות, שאר הנבדקים היו צריכים לבחור אחד. במקביל, הוא פיתח תקן ראשון לתמלול הכתב התאילנדי לאלף-בית הלטיני[2].
מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סיאם התקרבה לאירופה עם הזמן במדיניות החוץ. במלחמת העולם הראשונה, נגד התנגדות מסוימת במשפחה השלטת, ראמה תמך בבעלות הברית עם שליחת 2,000 חיילי עילית, שהגיעו לאירופה מאוחר כל כך שהם לא יכלו עוד להתערב בלחימה. עם זאת, הם השתתפו במצעדים שזכו בפריז, בריסל וערים אחרות ונחגגו גם במצעדים גדולים ובניצחונות גדולים כשחזרו לבנגקוק. תאונות ומחלות, עם זאת, גרמו למות 19 חיילים במהלך המשלחת, שלשמם הוקמה אנדרטה בבנגקוק צפונית למוזיאון הלאומי, "אנדרטת כוח המשלחת".
לקראת סיום כהונתו, ב-11 בנובמבר 1924, המלך ראמה השישי עמד בפני הפיכה, אך עם זאת, לא היו לכך השלכות. כל המהפכנים זכו לחנינה מצד המלך.
לאומיות תאית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראמה קידם בחוזקה את הופעתה של המודעות הלאומית התאילנדית. שבטי התאי השונים החיים בסיאם היו אמורים להתמזג לאומה אחת (תאיליזציה). מצד שני, השאיר בשולי החברה את הסינים שעלו לסיאם מאז המחצית השנייה של המאה ה-19 ותיאר אותם כנחותים. ביחס לאנטישמיות אירופית, הוא תיאר את העולים הסינים במערכת סינופובית בשנת 1914 כ"יהודי המזרח".
ראמה עיצב את שלישיית "האומה, הדת, המלך", שהוא עדיין המוטו הממלכתי הלא רשמי של תאילנד. מתוך מחשבה זו, הוא גם הציג תפילות יומיות בבתי ספר ובמוסדות ממשלתיים. הוא ייחס את המילה 'תאילנדי' לאותה מילה 'חופשית', כלומר שהתאילנדים היו "אנשי החופש". ההשתייכות לאומה התאילנדית (צ'אט תאילנדי, גם הניאולוגיזם הזה שפותח על ידי ראמה) נקבעה מבחינה גזעית. לא ניתן לרכוש אותו באמצעות מגורים או לידה בסיאם, או דרך התאזרחות. ראמה פיתח את ההבנה הגזעית מהתודעה הלאומית של הבריטים, אליהם הבחין במהלך לימודיו, האמין ב"רוח לאומית" המשותפת לכל התאילנדים. זה כלל הערכה לשפה, היסטוריה, אמנות, דת בודהיסטית, אהבה למלך ואומץ להילחם.
האידאולוגיה הלאומנית של ראמה מייצגת את הבסיס הנפשי של הסדר החדש של סיאם כמדינה טריטוריאלית עם גבולות קבועים, שהוקמה על ידי הרפורמות הניהוליות הרדיקליות של אביו. סיאם הוגדרה עד היום כטריטוריה מסוימת עם זהות לאומית וכבר לא היה הדבר, כפי שהיה במקרה במודל החלל המסורתי בדרום מזרח אסיה. גאוגרפיה פוליטית, של רעיונות קוסמולוגיים וקשרים אישיים וקשרים. ראמה דחה את הדמוקרטיה או אפילו מונרכיה חוקתית. לפיו המלוכה המוחלטת הייתה המסורתית ובו זמנית צורת השלטון המתאימה ביותר עבור סיאם. הדמוקרטיה טומנת בחובה את הסיכון לשחיתות. המלך גם דחה את הסוציאליזם המתעורר בחריפות[3].
מוות וירושה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1924 הוציא ראמה תוכנית ירושה שנשארה בתוקף לשושלת צ'אקרי עד היום. לאחר מכן, רק לבניו ונכדיו של השליט זכות בירושה. במקרה שאין בנים, הכס ניתן לאחיו הבכור המלא של המלך שנפטר (האח שיש לו אותה אם). בנים של אמהות זרות אינן יורשים. ראמה נפטר לאחר מחלה שנשארה בסוד בבנגקוק ב-25 בנובמבר 1925. אחיו פראג'אדיפוק (ראמה השביעי) מונה ליורש ולמלך החדש.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Helen Cordell, Siam in Mind. By David K. Wyatt. pp. 126. Chiang Mai, Silkworm Books, 2002., Journal of the Royal Asiatic Society 14, 2004-11, עמ' 291–293 doi: 10.1017/s1356186304344603
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר
פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים {{{מחבר}}}, Her Royal Highness Princess Maha Chakri Sirindhorn, IFLA Journal 25, 1999-10, עמ' 269–270 doi: 10.1177/034003529902500502 - ^ Kobkua Suwannathat-Pian, 1944-, Kings, country and constitutions : Thailand's political development, 1932-2000, London: RoutledgeCurzon, 2003, ISBN 0-7007-1473-1
[[קטגוריה:מלכי תאילנד]] [[קטגוריה:ילידי 1881]] [[קטגוריה:נפטרים ב-1925]]