משתמש:Avnogi/פגיעה מינית של נשים בילדים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

נשים פוגעות מינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגדרת התופעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף שמרבית הפוגעים בילדים הם גברים, ישנם גם מקרים בהם הפגיעות מבוצעות בידי נשים. נשים פוגעות מינית בילדים הן בדרכים גלויות, קיצוניות וכפויות והן בדרכים סמויות, עמומות ולכאורה רצויות. [1] הדרכים הגלויות לפגיעה מינית בילדים כוללות החדרה של אצבע או חפץ לפי הטבעת או לנרתיק, מין אוראלי, מין קבוצתי, נשיקות, ליטופים, ניצול מיני בעקיפין (מתן רשות לאדם אחר להשתמש בקטין באופן מיני) וכן צילום תמונות פורנוגרפיות של קטינים. [2][3][4][5] הדרכים הסמויות לפגיעה כוללות כפיה על הקטין להתפשט בפני אחרים או חשיפת גוף הפוגעת בפניו, מציצנות, התבטאות בלתי הולמת כלפי איברי מינו או התפתחותו המינית, רחצה, שימוש בשירותים או קיום יחסי מין בנוכחותו באופן מכוון והתעללות מינית דרך שימוש בתקשורת אלקטרונית (שיתוף תמונות פורנוגרפיות, בקשה מקטינים לבצע פעולות מיניות ולצלם את עצמם במצלמת רשת ויצירת קשר עם קטינים שיפתח אמון כי יוביל למפגש פנים אל פנים וקיום קשר מיני). [6][7][2]

נתונים ומאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך ההיסטוריה, רווחה התפיסה כי פגיעה מינית בקטינים הינה פגיעה בילדה או נערה על ידי גבר או נער. רק משנות ה-80, ובעיקר בשנות ה-2000, התגבשה ההכרה בכך שגם ילדים ונערים נפגעים מינית, וכן שגם נערות ונשים פוגעות מינית. אולם, עד היום תופעות שכאלה כמעט ואינן זוכות לנראות חברתית, אקדמית ומקצועית. [8] במעט המחקרים שנערכו בנושא, נמצא כי מתוך כלל המורשעים בעבירות מין, שיעור הנשים המורשעות עומד על 1.7%, [9] [10] וכן כי ב-11% בלבד מהדיווחים על פגיעה מינית בקטינים הפוגעות הינן נשים.[5] גם בישראל, לפי נתוני המשרד לביטחון לאומי, [11] עבירות מין מהוות מקרה ייחודי, שבו גברים מבצעים 96% מכלל העבירות.  

קיימת טענה, לפיה פגיעה מינית של נשים ואמהות בילדים מצויה בתת-דיווח, [12][13] לפיכך, יש להתייחס לנתונים בעירבון מוגבל, ולקחת בחשבון שייתכן וממדי התופעה גדולים משמעותית מהמתועד בסטטיסטיקה. [14] בספרות מוצעים מספר הסברים אפשריים לתת-הדיווח: ייתכן שנפגעים יימנעו מדיווח לרשויות שנפגעו על ידי נשים מתוך תחושת השפלה; ילדים לא ירצו לדווח על אימהותיהם, כדי לא לאבד את הקשר עמן, במיוחד במצבים שבהם האם היא המטפלת היחידה; נפגעים רבים חוששים שלא יאמינו להם; וכן נשים פוגעות יכולות להסוות את הפגיעה שלהן כהתנהגות שקשורה, על פניו, לטיפול בילדים במסגרת תפקידן כאימהות.[15] לעיתים קרובות, במקרים של אימהות פוגעות מינית, יש סיכוי שגם האב פוגע מינית בילדיו. ילדים נוטים לחשוף את הפגיעה בפני ההורה הלא פוגע. במקרים בהם שני ההורים או אם חד הורית פוגעים מינית בילד, הקטין נותר ללא דמות הורית מיטיבה לחשוף בפניה את הפגיעה.[2]  

נמצא כי נשים שפוגעות מינית, במקרים רבים היו חשופות בעצמן לפגיעה מינית בילדות.[16] חפיפה זו בין קורבנות לפוגעות מינית מוכרת גם בקרב גברים פוגעים.[17] יחד עם זאת, מחקרים מראים כי בקרב נשים פוגעות מינית, הפגיעה שחוו בילדותן הינה חמורה וממושכת יותר מאשר זו שנמצאה בקרב גברים פוגעים מינית.[16]

ברוב המוחלט של המקרים, נשים פוגעות בילדים שלהן או בילדים קרובים אליהן (ילדים מאומצים, אחיינים, נכדים, ילדים בטיפולן). בנוסף, נשים לרוב פוגעות בילדים קטנים (מתחת לגיל 12), כאשר הגיל הממוצע של הנפגע/ת הינו 6.4.[18] [19] חוקרים חלוקים בדעתם לגבי העדפת מגדר של נשים פוגעות. ישנם מחקרים שמצאו העדפה לבנים ונערים[16] ואחרים המדווחים על העדפה גדולה יותר לבנות ונערות. [20]  

תפיסות חברתיות אודות פגיעה מינית של נשים בילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התופעה של נשים פוגעות מינית מתקיימת בתוך אקלים חברתי המושפע מתפיסות סטריאוטיפיות באשר לתפקידים מגדריים ומיניים. אותן תפיסות סטריאוטיפיות, לפיהן גברים הם ״אקטיביים״ ובעלי דחף מיני תמידי, ונשים הן ״פאסיביות״ ולא מסוגלות ליזום ואף לכפות מגע מיני מובילות להכחשה חברתית של התופעה ולכן גם לתת-דיווח. נשים נתפסות כדמויות מחנכות, מטפלות וא-מיניות בחיי קטינים, והדבר מוביל לקבלה חברתית סובלנית של התנהגויות מסוימות של נשים כלפי ילדים, שהיו נתפסות כפסולות ואף סוטות מידי אבות או גברים כלפי קטינים. [14] בנוסף, תפיסות דיכוטומיות אלה מובילת לכך שהתסריט השכיח אודות פגיעה מינית כולל גבר פוגע ואישה, נערה או ילדה נפגעת.[15]

אותה תפיסה חברתית, לפיה גברים הם פוגעים ונשים הן נפגעות, מונעת מהנפגעים והנפגעות בידי נשים לקבל הכרה חברתית בפגיעה שלהם.[21] יתר על כן, נערים שעוברים אונס או פגיעה מינית בידי אישה, עלולים לקבל מסר חברתי כי מדובר בטקס מעבר נחשק, ולא בהתעללות שהיא גם עבירה פלילית, [22] דבר המוסיף גם הוא לתת-דיווח ולהכחשה החברתית של הפגיעה. מעבר לכך, תפיסות אלו מובילות אנשי מקצוע (חוקרים, פסיכיאטרים, שופטים וכו') לראות בפגיעות בידי נשים כחמורות פחות, ולאמץ גישה חיובית יותר כלפי נשים פוגעות לעומת גברים פוגעים (למשל בענישה). [23] בהמשך לכך, נראה כי לעיתים אנשי טיפול מתקשים לזהות פגיעה מינית של נשים בילדים, ולהתמודד איתה.[24] לא זו בלבד, אלא שגם כאשר ישנה הכרה בקיומה של תופעת הפגיעה של נשים בילדים, התפיסה הרווחת הינה שחומרתן והשלכותיהן של פגיעות מידי נשים, פחותות ביחס להשלכות ולחומרה של פגיעות מידי גברים. תפיסה זו משותפת גם לציבור הרחב וגם לפוגעות עצמן. [25]

נשים פוגעות מינית מערערות על הסדר החברתי הקיים, שכן אם אישה מסוגלת לפגוע מינית, הדבר שומט את הקרקע תחת הנחות יסוד חברתיות כגון ״גברים הם פוגעים, נשים הן קורבנות״, או ״אם תמיד תגן על ילדיה״. על מנת לשמר את הסדר החברתי הקיים, משויכות לאותן נשים תכונות או חוויות, אשר מנסות לספק הסבר ללמה דווקא הן פגעו.[14] קיימת בספרות טיפולוגיה חברתית המסווגת נשים פוגעות מינית לארבע סוגים - ״משוגעת״, ״רעה״, ״קורבן״ ו״מאהבת״. כאשר נשים פוגעות מסווגות כמשוגעות, הן נתפסות כחולות נפש, שאינן אחריות למעשיהן, ואינן שולטות בהתנהגותן. כאשר הן מתוארות כרעות, רואים בהן ככאלה שאיבדו או שמעולם לא פיתחו ״טבע אימהי״, שגורם להן באופן טבעי להגן על ילדיהן, וכאשר הן מתוארות כקורבנות, הן מוצגות כמי שסבלה מבן זוג מתעלל, והפגיעה בילדיהן נתפסת כמצב של חוסר אונים, אשר נכפה על עליהן בידי בני זוגן.[26]  הסוג הנוסף, המאהבת, מתייחס למקרים בהם הפוגעת היא אישה צעירה שאינה בת משפחה, והנפגע/ת מתבגר/ת. במצבים אלו, היחסים מובנים במונחים של קשר רומנטי. [27] הסוג הזה מעורר פחות רגשות של דחייה מהחברה,[28] למרות שאין הוכחה לכך שזו פגיעה פחות חמורה.

השלכות של פגיעה מינית בידי נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרים מראים כי השלכותיהן של פגיעות מיניות מידי נשים עלולות להיות חמורות ביותר ולכלול בטווח הקצר תופעות כמו הימנעות חברתית ובידוד, דיכאון, פחד וחרדה קיצוניים, הרס עצמי ובטחון עצמי נמוך. [29] בטווח הארוך מופיעים קשיים כגון שימוש בחומרים ממכרים, פגיעה עצמית, התאבדות, דיכאון, זעם, רתיעה ממערכות יחסים עם נשים, קשיים בתפיסה עצמית ובזהות, וחוסר-נוחות עם מין. תוצר נוסף לפגיעה מינית בילדים ע"י האם הוא קושי ביצירת זהות אינטגרטיבית כתוצאה מהטראומה הפסיכולוגית. [30] כמו כן, ילדים/ות שנפגעו ע"י אמותיהם/ן מפגינים פחד וחשש משמעותיים ביחס למסוגלות ההורית שלהם והיכולת לא להדמות לאמותיהם. [30][31][32]

  1. ^ Ogilvie, B. A. (2004). Mother-daughter incest: A guide for helping professionals. Routledge.‏   
  2. ^ 1 2 3 Kathleen C. Faller, Women Who Sexually Abuse Children, Violence and Victims 2, 1987-01, עמ' 263–276 doi: 10.1891/0886-6708.2.4.263
  3. ^ Robert J Kelly, Jeffrey J Wood, Lauren S Gonzalez, Virginia MacDonald, Effects of mother-son incest and positive perceptions of sexual abuse experiences on the psychosocial adjustment of clinic-referred men., Child Abuse & Neglect 26, 2002-04-01, עמ' 425–441 doi: 10.1016/S0145-2134(02)00317-4
  4. ^ Lewis, C. F., & Stanley, C. R. (2000). Women accused of sexual offenses. Behavioral Sciences & the Law, 18(1), 73-81.‏   
  5. ^ 1 2 Tracey Peter, Exploring Taboos: Comparing Male- and Female-Perpetrated Child Sexual Abuse, Journal of Interpersonal Violence 24, 2009, עמ' 1111–1128 doi: 10.1177/0886260508322194
  6. ^ Martellozzo, E., Nehring, D., & Taylor, H. (2010). Online child sexual abuse by female offenders: An exploratory study. International Journal of Cyber Criminology, 4(1&2), 592-609.‏   
  7. ^ Rosencrans, B. (1997). The last secret: Daughters sexually abused by mothers. Brandon, VT: Safer Society Press.   
  8. ^ Myriam S Denov, To a safer place? Victims of sexual abuse by females and their disclosures to professionals, Child Abuse & Neglect 27, 2003, עמ' 47–61 doi: 10.1016/S0145-2134(02)00509-4
  9. ^ Vandiver, D. M., & Kercher, G. (2004). Offender and victim characteristics of registered female sexual offenders in Texas: A proposed typology of female sexual offenders. Sexual Abuse: A Journal of Research and Treatment, 16(2), 121-137.‏   
  10. ^ Jeff Sandler, Naomi J. Freeman, Female sex offenders and the criminal justice system: A comparison of arrests and outcomes, Journal of Sexual Aggression 17, 2011-03-01, עמ' 61–76 doi: 10.1080/13552600.2010.537380
  11. ^ רגב, ב., עמרם, ש., סידי, י., שירי, נ. (2014). מדד אלימות לאומי, המשרד לביטחון לאומי. ביטחון פנים,6. (4-7) [1]
  12. ^ Alana D. Grayston, Rayleen V. De Luca, Female perpetrators of child sexual abuse: A review of the clinical and empirical literature, Aggression and Violent Behavior 4, 1999, עמ' 93–106 doi: 10.1016/S1359-1789(98)00014-7
  13. ^ Whetsell-Mitchell, J., & Morse, J. (1998). From victims to survivors: Reclaimed voices of women sexually abused in childhood by females. Taylor & Francis.‏   
  14. ^ 1 2 3 איזיקוביץ', צ., טנר, ד. ובירין, י. (2014). פגיעה מינית של אימהות ונשים בילדים. ירושלים: משרד הרווחה והשירותים החברתיים.   
  15. ^ 1 2 Allen, C. M. (1991). Women and men who sexually abuse children: A comparative analysis (Vol. 96). Orwell, VT: Safer Society Press.‏
  16. ^ 1 2 3 M. H. Colson, L. Boyer, K. Baumstarck, A. D. Loundou, Female sex offenders: A challenge to certain paradigmes. Meta-analysis, Sexologies 22, 2013, עמ' e109–e117 doi: 10.1016/j.sexol.2013.05.002
  17. ^ Wesley G. Jennings, Kristen M. Zgoba, Tina Maschi, Jennifer M. Reingle, An Empirical Assessment of the Overlap Between Sexual Victimization and Sex Offending, International Journal of Offender Therapy and Comparative Criminology 58, 2014-12, עמ' 1466–1480 doi: 10.1177/0306624X13496544
  18. ^ Donna M. Vandiver, Jeffery T. Walker, Female Sex Offenders: An Overview and Analysis of 40 Cases, Criminal Justice Review 27, 2002-09, עמ' 284–300 doi: 10.1177/073401680202700205
  19. ^ McCarty, L. M. (1986). Mother-child incest: Characteristics of the offender. Child welfare, 65(5).‏   
  20. ^ Theresa A. Gannon, Mariamne R. Rose, Tony Ward, A Descriptive Model of the Offense Process for Female Sexual Offenders, Sexual Abuse: A Journal of Research and Treatment 20, 2008-09, עמ' 352–374 doi: 10.1177/1079063208322495
  21. ^ Denov, M. S. (2001). A culture of denial: Exploring professional perspectives on female sex offending. Canadian J. Criminology, 43, 303.‏   
  22. ^ Ronald E. Smith, Charles J. Pine, Mark E. Hawley, Social Cognitions about Adult Male Victims of Female Sexual Assault, The Journal of Sex Research 24, 1988, עמ' 101–112
  23. ^ Monique Tardif, Nathalie Auclair, Martine Jacob, Julie Carpentier, Sexual abuse perpetrated by adult and juvenile females: an ultimate attempt to resolve a conflict associated with maternal identity, Child Abuse & Neglect 29, 2005-02-01, עמ' 153–167 doi: 10.1016/j.chiabu.2004.05.006
  24. ^ בלט, ד.(2011), בלתי נראית – פגיעה מינית של אמהות בבנות: מחקר אוטואתנוגרפי. עבודה לתואר מוסמך. אוניברסיטת תל אביב, תל אביב.   
  25. ^ Sharon Lambert, Elaine O'Halloran, Deductive thematic analysis of a female paedophilia website, Psychiatry, Psychology and Law 15, 2008-07-01, עמ' 284–300 doi: 10.1080/13218710802014469
  26. ^ Tracey Peter, Mad, Bad, or Victim? Making Sense of Mother–Daughter Sexual Abuse, Feminist Criminology 1, 2006-10, עמ' 283–302 doi: 10.1177/1557085106292779
  27. ^ Mathews, R., Matthews, J. K., & Speltz, K. (1989). Female sexual offenders: An exploratory study. Orwell, VT: Safer Society Press.
  28. ^ Gavin, H. (2009). Mummy wouldn’t do that. The perception and construction of the female child sex abuser. In: N. Billias (ed.) Evil Women and the Feminine. Rodopi Press: Oxford, UK.
  29. ^ Rebecca Deering, David Mellor, An Exploratory Qualitative Study of the Self-Reported Impact of Female-Perpetrated Childhood Sexual Abuse, Journal of Child Sexual Abuse 20, 2011-01-28, עמ' 58–76 doi: 10.1080/10538712.2011.539964
  30. ^ 1 2 Myriam S. Denov, Perspectives on Female Sex Offending, 2017-03-02 doi: 10.4324/9781315246994
  31. ^ Anne E. Reckling PsyD, Mother-Daughter Incest, Journal of Trauma Practice 3, 2004-09-01, עמ' 49–71 doi: 10.1300/J189v03n02_03
  32. ^ Sgroi, S & Sargent, N (1993). Impact and treatment issues for victims of childhood sexual abuse by female perpetrators. The female sexual abuse of children 15-38.   
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=משתמש:Avnogi/פגיעה_מינית_של_נשים_בילדים&oldid=28265061"