משתמש:Danny-w/חורבן ותלישות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של Danny-w.
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של Danny-w.


חורבן ותלישות הוא ממאמריו המפורסמים של ברל כצנלסון, פורסם בעיתון דבר ב-26.7.1934. המאמר נחשב כאחת המאסות הראשונות שפורסמו בתקופת הישוב, בהן נידון הפער בין החילוניות בה נהגו החלוצים העבריים בארץ ישראל, לבין התרבות והמסורת היהודית הדתית.

המאמר דן בשאלת מעמדם של הסמלים הלאומיים-ההיסטוריים בחיי התרבות של התנועה הציונית-הסוציאליסטית החילונית, ועורר פולמוס ביישוב היהודי. מאמר זה היתווה את דרכו של הישוב בקונפליקט שבין דת ומדינה, שאף התגלם בהסכמי הסטטוס קוו בהמשך.

הגותו של ברל כצנלסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – ברל כצנלסון

ברל כצנלסון היה עיתונאי והוגה דיעות. למרות שהיה בין מנהיגיה הבולטים של תנועת העבודה בארץ ישראל, לא היה מדינאי או פוליטיקאי. כצנלסון מילא תפקיד פעיל בהקמת ההסתדרות, היה דירקטור באוניברסיטה העברית ואחד ממקימי הוצאות הספרים "עם עובד" ו"ספרית פועלי". בשנת 1925 הקים את העיתון "דבר", והיה עורכו הראשי עד פטירתו. בשנים 1944-1942 היה יושב ראש משותף של הקרן הקיימת לישראל. במרוצת השנים רכש לעצמו מעמד של סמכות רוחנית בתנועת העבודה, כשבמיוחד בלטה השפעתו בחיזוק המגמה הלאומית על חשבון זו המעמדית. אף שלא היה מדינאי, תמך בזהות היהודית ישראלית ובמוסדות המדינה שבדרך. מבחינת עמדותיו, כצנלסון לא הסתפק בחזון לאומי, להקמת בית בארץ ישראל לעם היהודי. בכתביו ביקש להעניק לציונות משמעות רוחנית ותרבותית. לפיכך הקדיש תשומת לב רבה לתנועות הנוער בארץ (ובתפוצות) ולפעילות התרבותית של ההסתדרות ושל תנועת הפועלים. מלבד כתיבת מאמרים נהג להגיע בעצמו לסמינרים שונים, הרבה להיפגש עם מדריכים בתנועות נוער ועם רכזי תרבות, והיה בחיפוש מתמיד אחרי "צעירים עם ניצוץ" שימשיכו את דרכו. [1]

כצנלסון, שהיה חילוני, נמנה עם המעטים בתנועתו שהתייחסו בחיוב למסורת ולדת היהודית. בניגוד למיכה יוסף ברדיצ'בסקי, שביקש למחוק את כל העבר היהודי ולבנות עולם חדש, טען כצנלסון כי יש צורך במהפכנות בונה, השלובה בחיים רוחניים, מהפכנות שאינה משליכה את כל ירושת הדורות, אלא בוחנת אותה מחדש, ובוררת את הנכון והמתאים לה, לעתים דווקא מתוך מסורות נשכחות. לדידו של כצנלסון, המרד הציוני צריך למרוד גם במרידות הקודמות, כגון חזון ההתבוללות של חלק מהמשכילים והסוציאליסטים, הגלותיות של הבונד, הערצת התארים והדיפלומות של "אינטלגנציה", והשתעבדות לחזון המהפכה הקומוניסטית. [2]

היישוב והדת היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצעירים שעלו לארץ ישראל מאירופה והנהיגו את הישוב בתחילת דרכו, באו מבתים משכילים וציונים. אף אם רובם הגדול הגיע ממשפחות שומרות מצוות, הרי שבהגיעם לישראל גברה אצל רובם הזהות כיהודים וכציונים ברוח תנועת ההשכלה, על זיקתם לדת היהודית, ורובם לא שמרו מצוות ונהגו כחילונים.

היישוב היהודי בארץ ישראל התגבש סביב שלוש אידאולוגיות מרכזיות, שהתגבשו לשלושה מחנות פוליטיים: [3]

  • המחנה הפועלי (השמאל),
  • המחנה "האזרחי" (הימין)
  • המחנה הציוני דתי.

א. המחנה הפועלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב של מעל 60% מהיהודים בישוב היהודי תמכו במחנה הפועלי. תרומת המחנה הפועלי לבניין הארץ הייתה המסיבית ביותר, וכללה הקמת ישובים רבים, הקמת מערכת חינוך, מפעלי תרבות, ביסוס הכלכלה ע"י הקמת גופים חברתיים-כלכליים-שיתופיים, הקמת ארגון ה"הגנה" ומוסדות פוליטיים. לפיכך יוצגו עמדותיו באופן מובהק במוסדות הלאומיים, מנהיגי המפלגות הפועליות איישו את המשרות החשובות בכל התחומים ביישוב, ובהמשך, נבחר דוד בן גוריון, מנהיג המחנה הפועלי ביישוב, למנהיג מדינת ישראל. מחנה זה דגל בגישות סוציאליסטיות, סבר כי על הכלכלה בישוב העברי להיות בעלת אופי סוציאליסטי-שיתופי ושוויוני ולהתבסס על הון לאומי, והדגיש את חשיבות החקלאות החלוצית בבניין ארץ ישראל.

ב. המחנה האזרחי-ליברלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחנה האזרחי-ליברלי הורכב מזרמים שונים שהתנגדו לתפיסות תנועות הפועלים וראה בהון הפרטי את עיקר עוצמתו של היישוב היהודי. מחנה זה כלל מספר מפלגות, ביניהן "התאחדות האיכרים", "הציונים הכלליים", " הציונים הרביזיוניסטים" " ו"ברית הבריונים", ולמעשה היה מפוצל למפלגות בעלות אידאולוגיה שונה ורחוקה זו מזו. פרט להתנגדות לאידיאולוגיה הסוציאליסטית, לא היו אידיאולוגיות משותפות לכל הגופים השונים במחנה זה, דבר שלא אפשר, בתקופת היישוב, התאגדות לכוח פוליטי משפיע.

ג. המחנה הדתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחנה הדתי ביישוב כלל מפלגות דתיות שהשתתפו בבחירות ל"אסיפת הנבחרים", ביניהן"המזרחי", "הפועל המזרחי", "אגודת ישראל", ו"פועלי אגודת ישראל". תרומת המחנה הציוני-דתי לבניין הארץ הייתה בהקמת שכונות דתיות, הקמת קיבוצים ומושבים, הקמת מערכת חינוך לציבור הציוני דתי, עיתונות, אגודות ספורט ותנועות נוער, ועוד. מחנה זה היה היחיד מתוך השלושה שדגל בשמירת מצוות ובחיים ברוח הדת היהודית. קולו אמנם נשמע במוסדות הלאומיים, אך לא היה קולו של הרוב והשפעתו התרבותית לא הייתה גדולה.

מחנות אלה הם שהיתוו את הדרך להפיכת היישוב היהודי למדינה. לכן, דווקא לעמדתו של כצנלסון, הוגה הדיעות של המחנה הפועלי, הייתה השפעה וחשיבות רבה ביצירת זהותו התרבותית של הישוב וזיקתו לדת.

הרקע לכתיבת המאמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת עבודתו במחלקה לענייני הנוער, השתתף ברל כצנלסון בסמינר מדריכים של "הנוער העובד והלומד" שנערך בשפיה באוגוסט 1934. הוא נחשף שם לידיעה כי מדריכים בתנועת נוער זו הוציאו את חניכיהם למחנה קיץ בליל תשעה באב. במאמר "חורבן ותלישות", שפורסם בעיתון "דבר" ב-י"ד באב תרצ"ד (1934), מביע כצנלסון זעזוע עמוק מהמעשה ורואה בו עדות לפשיטת רגל רוחנית.

המאמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאמר מתחיל בהכרה כי הוצאת החניכים למחנה קיץ בתשעה באב לא ארעה במזיד, אלא מתוך אי ידיעה. אלא שאי-הידיעה, לפי כצנלסון רעה אף היא.

שמעתי כי אחת מהסתדרויות הנוער קבעה את יציאת חבריה למחנה קיץ באותו לילה שבו מבכה ישראל את חורבנו, את שעבודו ואת מרי גלותו. ...אין להעלות על הדעת כי הם עשו זאת מתוך ידיעה מה הם עושים. אולם אי-ידיעה זו כשהיא לעצמה היא המעוררת מחשבות נוגות על רמתם התרבותית ועל ערך פעולתם החינוכית של כמה ממדריכי הנוער.

בהמשך מביע המחבר את זעזוע משכחת ההיסטוריה והמורשת היהודית:

...הדור אשר שתה את קובעת הגלות והשעבוד יותר מכמה וכמה דורות שקדמו לו, הדור אשר הוחזר בחוזק יד אל הרגשת החורבן והגירושים, הדור אשר כל טעם חייו הוא בזה שישמש גשר מן החורבן והגלות אל חיי עצמאות וחירות – האם הדור הזה יתחנך לייעודו על ידי שיכחת יום אבל עמו?

המשך המאמר דן בסוגיה, מה ערכה של תנועת השחרור היהודית סוציאליסטית של הישוב היהודי, ללא זכרון מורשת העם ותרבותו:

...מה ערכה ומה פרייה של תנועת שחרור שאין עימה שורשיות ויש עימה שיכחה? אשר תחת לטפח ולהעמיק בקרב נושאיה את הרגשת המקור ואת ידיעת המקורות, היא מטשטשת את זכרון נקודת המוצא... אשר דרכן יונקת התנועה את לשדה?
כלום היינו עוד מסוגלים כיום הזה לתנועת-תקומה לולא היה עם ישראל שומר בליבו בקשיות עורף קדושה את זכר החורבן? לולא היה מייחד בזיכרונו ובהרגשתו ובהליכות – חייו את יום החורבן מכל הימים? זהו כוחו של הסמל החיוני המגובש והמפרה בקורות עם. אלמלא ידע ישראל להתאבל במשך דורות על חורבנו ביום הזכרון, בכל חריפות ההרגשה של מי שמתו מוטל לפניו, של מי שאך זה עתה אבדו לו חירותו ומולדתו, לא היו קמים לנו לא הס ולא פינסקר, לא הרצל ולא נורדוי, לא סירקין ולא בורוכוב, לא א.ד. גורדון ולא י"ח ברנר. ויהודה הלוי לא היה יכול ליצור את "ציון הלא תשאלי" וביאליק לא היה יכול לכתוב את "מגילת האש".

המאמר מסתיים בדיון בסמלים העומדים לנגד עיני החברה היהודית-ישראלית. בפיסקת הסיום משתמש כצנלסון במילים "החורבן" ו"התלישות", שהעניקו למאמר את שמו:

...האמנם אין אנו מסוגלים אלא להשתמש בסמלים שאולים בהקפה, בסמלים שאין עימם אלא העתקה וחיקוי, והעיקר, הסכמה מן החוץ?
האומנם אין אנו מסוגלים אלא לחיים תלושים, לתרבות תלושה ולסמלים תלושים? על אותם מדריכי הנוער אשר בעולמם הרוחני חסרה הידיעה וההרגשה של יום החורבן אפשר אולי ללמד זכות בנוסח הידוע: "סלח להם, כי אין הם יודעים מה שהם עושים". אבל על עצם העובדה, שבתוך תנועה כבירת- תכנים ועמוקת רגשות אפשר שהדרכת הנוער תהא נתונה בידי מי שאין להם חוש לאוצרות הרוח של האומה, לסמלים היסטוריים, לערכים תרבותיים – (על כך) אין כפרה.

השפעת המאמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאמר הכה גלים בישוב היהודי, ונחשב כאבן דרך במערכת היחסים הסבוכה שבין החברה היהודית המודרנית והחילונית, לבין המורשת היהודית. כהוגה דיעות ומעצב דעת קהל הייתה השפעה משמעותית לטענתו כי הרעיון הציוני הסוציאליסטי לא היה מתעצב ללא המסורת המתמשכת של התודעה הלאומית, הכוללת בתוכה את זיכרון החורבן והכמיהה לתחייה ולבנייה מחדש של הלאום. [4], אתר tarbut.cet.ac.il‏, 08.08.2013}}

כצנלסון היה מהוגי הדיעות המוערכים על דוד בן גוריון, והשפיע עליו רבות. ההנחה היא כי גם מכתב הסטטוס קוו שכתב בן גוריון בענייני דת ומדינה, בשנת 1947, הושפע במידה זו או אחרת מהגותו. כצנלסון נפטר בשנת 1944, שלוש שנים לפני ההכרזה על הקמת המדינה היהודית. אך נראה כי הגותו בענייני דת ומדינה המשיכה וממשיכה זמן רב אחריו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ישראלה הלזנר, מתיה קם, ברל כצנלסון, באתר "תרבות•il"
  2. ^ מקורות לא אכזב, מתוך במבחן, כתבים, כרך ו.
  3. ^ פרק א: היישוב היהודי בארץ ישראל והתנועה הציונית, "לימודנט - תולדות עם ישראל" - יחידה שנייה.
  4. ^ סבטלנה נטקוביץ', Danny-w/חורבן ותלישות, באתר "תרבות•il"