משתמש:E kiv/ארגז חול
שגיאות פרמטריות בתבנית:נהג מרוצים
פרמטרים ריקים [ קריירה1 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
נייג'ל ארנסט מנסל (נולד 8 באוגוסט1953), חבר מסדר אבירי האימפריה הבריטית, הוא אלוף עולם לשעבר במירוצי פורמולה 1 ו-CART בריטי. נייג'ל מנסל נולד באפטון-אפון-סוורן (Upton-upon-Severn), ווסטר בבריטניה. הוא גם היחיד שאחז בתארים אלה במקביל (בשנת 1993) והראשון שזכה באליפות העולם במירוצי CART בעונתו הראשונה.
קריירת הפורמולה 1 שלו נמשכה על פני 15 עונות והוא התחרה שתי עונות ב-CART. נכון למועד כתיבת ערך זה הוא נהג המירוצים הבריטי המצליח ביותר בתחרויות הפורמולה 1 עם 31 נצחונות. הוא נבחר לעשיריית נהגי המירוצים הטובים ביותר בכל הזמנים על ידי מוריי ווקר, פרשן מירוצי פורמולה 1 במשך 50 שנה[1].
כיום נייג'ל מנסל מתחרה בסדרת מירוצי הגראנד-פרי לותיקים. מנסל הוכנס להיכל התהילה של נהגי המירוצים בשנת 2005[2] .
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נייג'ל מנסל נולד באפטון-אפון-סוורן, עיירה קטנה במחוז ווסטר (Worcestershire) באנגליה. את מרבית שנות ילדותו והשנים הראשונות שלו כבוגר בילה בהול גרין, ברמינגהם. הוא למד בתי הספר רוסלין והול גרין בילטרל. סיים תואר בהנדסה בקולג' מת'יו בולטון. עבד כ[הנדסת אווירונאוטיקה|מהנדס אווירונאוטיקה]] בחברת לוקאס אנג'ינירינג לפני שפתח בקריירת מירוצי מכוניות במשרה מלאה.
תחילת הקריירה של מנסל הייתה איטית, כשהוא מממן את עצמו ומטפס לאט בדירוג הנהגים. לאחר הצלחה רבה במירוצי קארטינג, הוא מכר את רוב רכושו ועלה למירוצי פורמולה פורד, בניגוד לעצת אביו.
נייג'ל מנסל נשוי לרוזאן. הזוג חי באי ג'רזי, עם בתם קלואי ושני בנים ליאו וגרג. ליאו וגרג התחרו בעונת 2006 של מירוצי הפורמולה BMW באנגליה והופיעו כאורחים במירוץ המסיים של עונת 2006 של הפורמולה 3, שנערך באנגליה.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פורמולה פורד[עריכת קוד מקור | עריכה]
1976-1977[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר הצלחה בתחרויות הקארטינג עבר מנסל להתחרות במירוצי הפורמולה פורד. ב- 1976 זכה מנסל בשישה מתוך תשעה מירוצים בהם התחרה, כולל הבכורה שלו במירוץ מלורי פארק. בעונה שלאחר מכן התחרה מנסל ב-42 מירוצים, מתוכם ניצח ב-33 וזכה באליפות הפורמולה פורד הבריטית בעונה זו. באחד המירוצים, בברנדס האטץ', נייג'ל מנסל התחרה למרות שבר בצוואר ובניגוד לדעת רופאיו, שהזהירו אותו שהוא קרוב לשיתוק בכל ארבעת גפיו. הרופאים המליצו לאשפזו למשך שישה חודשים, אבל הוא שיחרר את עצמו מבית החולים וחזר לתחרות. שלושה שבועות בלבד לפני כן הוא התפטר מעבודתו כמהנדס אווירונאוטיקה ולאחר שמכר את רוב רכושו בכדי לממן את דרכו בפורמולה פורד[3]. מאוחר יותר באותה עונה קיבל מנסל את ההזדמנות לנהוג במכונית הפורמולה 3 של קבוצת לולה במירוץ בסילברסטון, אנגליה. מנסל סיים רביעי במירוץ והחליט שהוא בשל לעבור למירוצי הפורמולה 3, רמה גבוהה יותר של מירוצים[4].
פורמולה 3[עריכת קוד מקור | עריכה]
1978-1979[עריכת קוד מקור | עריכה]
עונתו הראשונה של מנסל בפורמולה 3 החלה עם זינוק מהעמדה הראשונה (פול פוזישן) ומקום שני במירוץ. למרות זאת, המכונית בה נהג הייתה נחותה ביחס לקבוצות האחרות, בשל הסכם שערכה הקבוצה עם חברת טריומף הבריטית, שמנועיה היו נחותים יותר ממנועי הטויוטה שהיו מותקנים במכוניות של הקבוצות המובילות. לאחר שלושה מירוצים בהם סיים במקום השביעי ועוד אחד בו סיים במקום הרביעי, הוא עזב את הקבוצה. בעונה לאחר מכן הוא התחרה בתשלום עבור קבוצת דייב פרייס. הוא ניצח את מירוץ סילברסטון וסיים במקום השמיני בסה"כ באליפות [5]. במהלך העונה הפגין מנסל יכולת נהיגה יציבה, אבל התנגשות עם מכונית אחרת, שגרמה לתאונה של מספר רב של מכוניות, כמעט הרגה אותו והוא אושפז בבית חולים עם עמוד שידרה שבור. יכולת הנהיגה שלו הובחנה על ידי קולין צ'פמן, בעליה של קבוצת לוטוס, ונייג'ל מנסל נבחן במבחני הקבוצה כשהוא נוהג עם משככי כאבים במבחנים להיות נהג מבחן של הקבוצה בפורמולה 1.
פורמולה 1[עריכת קוד מקור | עריכה]
לוטוס: 1980-1984[עריכת קוד מקור | עריכה]
יכולתו של מנסל כנהג מבחן בקבוצת לוטוס, כולל הצבת שיא המהירות במסלול בסילברסטון למכונית לוטוס באותה תקופה, שכנעו את הבעלים של הקבוצה לאפשר לו להשתתף בסדרה של שלושה מירוצים במהלך עונת הפורמולה 1 של 1980, כשהוא נוהג בגרסת פיתוח של מכונית הלוטוס 81. במירוץ הבכורה שלו באוסטריה דליפת דלק בתא הנהג של המכונית, שהחלה מיד בתחילת המירוץ, הותירה אותו עם כוויות מדרגה ראשונה ושניה באחוריו. במירוץ זה וגם בזה שאחריו הוא נאלץ לפרוש מהמירוץ לאור כשלים במכונית ובמירוץ השלישי באותה עונה, במסלול אימולה, הוא לא העפיל לאחר תאונה בשלב המוקדמות למירוץ. מוביל הקבוצה, מריו אנדרטי, החליט לנהוג במקומו במירוץ האחרון של העונה. לאחר מכן הודיע אנדרטי שהוא עובר לקבוצת אלפא-רומיאו, דבר שהותיר מקום לנהג נוסף בקבוצת לוטוס. מנסל לא היה אהוד על אחד המממנים של הקבוצה, דיוויד תים, והעיתונות העריכה שז'אן פייר ז'רייה יהיה ממלא מקומו של אנדרטי, אבל צ'פמן החליט שיהיה זה מנסל.
מנסל נהג עבור קבוצת לוטוס במשך ארבע שנים, אבל בהצלחה מעטה בלבד, בשל אמינותן הנמוכה של המכוניות. מתוך 59 מירוצים בהם השתתף, סיים מנסל רק ב-24. המקום הגבוה ביותר אליו הגיע היה המקום השלישי, אליו הגיע בחמישה מירוצים במהלך ארבע העונות, כולל במירוצו השביעי בסה"כ בקריירת הפורמולה 1 שלו. עמיתו לקבוצה, אליו דה אנגליס ניצח במפתיע במירוץ באוסטריה 1982 והיה מהיר יותר באופן כללי ממנסל שהיה חסר נסיון ביחס אליו.
במהלך עונת 1982 תכנן מנסל להצטרף למירוץ היוקרתי בלה-מאן, בו מתחרות המכוניות במשך 24 שעות ברציפות, תמורת כסף נוסף. באותה עונה הרוויח מנסל 50,000 ליש"ט והוצעו לו 10,000 ליש"ט נוספים עבור ההשתתפות. צ'פמן, שחשב שמנסל מסכן את עצמו בעבור ההשתתפות העדיף לשלם את הסכום ובלבד שמנסל לא יתחרה בלה-מאן. לאחר מכן הוארך חוזהו של מנסל עד שנת 1984, בעיסקה שהפכה את מנסל למיליונר[6].
מחוותיו של צ'פמן כלפי מנסל, כמו אלה שהוזכרו קודם לכן, גרמו לכך שהשניים היו קרובים מאד. מנסל היה הרוס ממותו של המנהל בשנת 1982. באוטוביוגרפיה שלו כתב מנסל, שכשצ'פמן מת "הקרקע נשמטה מתחת לרגליי. חלק ממני מת כשהוא מת. איבדתי בן משפחה." לאחר מותו של צ'פמן היחסים עם קבוצת לוטוס נהיו מתוחים בעיקר על רקע חוסר ההערכה שרחש המנהל המחליף, פטר וואר למנסל. וואר חשב לא לכבד את העונה האחרונה של מנסל על פי החוזה שלו עם לוטוס, אבל בלחץ המממנים הוחלט לכבד את החוזה לעונתו האחרונה בקבוצה.
בעונת 1984 נייג'ל סיים בין עשרת הראשונים, לראשונה בקריירה שלו, וזינק מהפול פוזישן בפעם הראשונה. במירוץ במונקו הפתיע מנסל כשהוא עוקף את אלן פרוסט ונוטל את ההובלה במירוץ על מסלול רטוב וחלקלק. מאוחר יותר, איבד שליטה על הרכב כשהוא מחליק מחוץ למסלול. במהלך העונה החתימו המנהלים החדשים של הקבוצה את איירטון סנה כשהם מותירים את מנסל מחוץ לקבוצה בעונה הבאה. מנסל קיבל הצעה מקבוצות ארווס ווויליאמס ולבסוף חתם בקבוצת וויליאמס לעונת 1985.
רבים זוכרים בעיקר את מנסל מתמוטט בעודו דוחף את המכונית מעבר לקו הסיום במירוץ בארצות הברית, לאחר כשל במערכת התמסורת. המירוץ היה חם במיוחד, בטמפרטורה של 40 מעלות, ולאחר נהיגה במשך שעתיים הצליח מנסל להשיג נקודה ראשונה כשהוא מסיים במקום השישי של המירוץ ומתמוטט. באותו מירוץ זינק מנסל מהמקום הראשון והוביל במשך מחצית מהזמן[7].
המירוץ האחרון של מנסל בקבוצת לוטוס הותיר טעם רע במיוחד, כשוואר החליט לא לתת למנסל להשתמש במערכת הבלמים שהוא ביקש. 18 הקפות לסיום המירוץ, בעוד מנסל היה במקום השני, הבלמים במכוניתו כשלו. וואר בתגובה אמר את הציטוט הידוע לשימצה שלו: "הוא לעולם לא יזכה במירוץ כל עוד יש לי חור בתחת שלי" [8].
וויליאמס: 1985-1988[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעונת המירוצים 1985 פרנק וויליאמס לקח את מנסל לנהוג לצידו של קקה רוזברג בקבוצת וויליאמס. מנסל אמר על קקה, שהוא "קרוב לוודאי היה העמית הטוב ביותר שהיה לי בקבוצה כלשהי". מנסל נהג במכונית "5 אדום", שלאחר מכן זכתה לפרסום רב באמצעות הפרשנות של מורי ווקר בBBC. במכונית זו נהג במשך הקריירה שלו בקבוצת וויליאמס וניומן/האס. תחילת העונה היתה דומה לעונות הקודמות של מנסל, למרות שהוא התחיל להתקרב להובלה ובעיקר לאחר שמנועי הונדה החלו להשתפר לקראת אמצע העונה. מנסל סיים במקום השני במירוץ בבלגיה ולבסוף ניצח במירוצו ה-72 בגראנד פרי האירופי במסלול ברנדס-האץ' בבריטניה. במירוץ לאחר מכן הוסיף נצחון שני ברציפות במירוץ בדרום אפריקה. בזכות הישגיו אלה הפך מנסל לכוכב.
בעונת 1986, מנסל היה עמיתו של נלסון פיקה בקבוצת וויליאמס. הברזילאי אמר על מנסל שהוא "בור חסר השכלה", והעביר ביקורת על אשתו של מנסל, בעוד שמנסל עצמו בשיחות פרטיות אמר שפיקה לא עומד בלחץ ועוסק בעיקר בפוליטיקה פנימית. עם חמישה נצחונות בעונה מנסל כמעט זכה באליפות, כשרק כשל בצמיג במירוץ סיום העונה באוסטרליה גרם לו להפסיד את התואר. מנסל סיים שני לפרוסט. ה-BBC בחר בו כאיש השנה בספורט בעקבות ההישגים של עונה זו.
מנסל זכה בשישה מירוצים נוספים בעונת 1987, כולל נצחון אמוציונלי במסלול הביתי בסילברסטון, בו הוא צמצם יתרון של 30 שניות של פיקה ב-30 הקפות בלבד. בהקפת הנצחון עצר מנסל על המסלול ונישק את האספלט במקום בו הוא עקף את פיקה. אבל המשך העונה האיר למנסל פחות כשהוא מפספס החלפת הילוך בהקפה הראשונה במירוץ באיטליה וסובל מפציעה נוספת בגב כתוצאה מתאונה במוקדמות למירוץ ביפן. כתוצאה מפציעה זו הפסיד מנסל את מירוץ סיום העונה והאליפות נפלה בידיו של פיקה.
מנסל הפך לחביב הקהל, כשחוש ההומור המוצלח שלו וגישתו הלא מתנשאת הזכירו לרבים את גרהאם היל המנוח, שלקח שתי אליפויות עולם במירוצי פורמולה 1 בשנות ה- 60 של המאה ה-20. הוא היה פופולארי גם עבור הנהיגה המהירה והאגרסיבית שלו. יחד עם זאת, בקרב אנשי הפורמולה 1 הדיעה עליו היתה שהוא מתלונן כל הזמן על פרטים קטנים ובעיקר חושד שקושרים נגדו.
בעונת המירוצים 1988 איבדה קבוצת וויליאמס את המנועים המוגדשים של הונדה לטובת המנועים הרגילים של קבוצת ג'אד. עונה איומה עברה על מנסל בה הוא סיים רק שניים מתוך 14 מירוצים בהם השתתף. הוא לקה גם באבעבועות רוח לאחר שנדבק משני בניו ולא השתתף בשני מירוצים נוספים לאחר המירוץ בהונגריה בו השתתף. יחד עם זאת, בכדי לא לאכזב את אוהדיו הצליח מנסל להתחרות במירוץ הביתי באנגליה וסיים במקום השני.
פרארי: 1989-1990[עריכת קוד מקור | עריכה]
בהכנות לעונת 1989 היה מנסל הבחירה האחרונה של אנצו פרארי המנוח לקבוצת הפורמולה 1 של פרארי לפני מותו באוגוסט 1988. מנסל תיאר בחירה זו כבוד זה כ"אחד הגדולים בקריירה שלי" [9]. באיטליה הוא נודע במהרה כ"il leone" ("האריה") על ידי קבוצת האוהדים של פרארי. בעונה זו חלו שינויים רבים בפורמולה 1, עם האיסור על שימוש במנועים מוגדשים (טורבו) ועם הכנסת תיבות הילוכים אלקטרוניות. מנסל האמין שהוא יוכל להתקדם בעונה זו ולאיים על תואר האליפות. הוא פתח את העונה בניצחון מפתיע במירוץ בברזיל, מסלול שהיה שנוא עליו במיוחד וביתו של יריבו המר נלסון פיקה. הוא אמר שהזמין כרטיסים לטיסה הביתה בשעה של אמצע המירוץ כי לא האמין שהמכונית תחזיק מעמד יותר מסיבובים ספורים. המשך העונה לא היה מוצלח כתחילתה וסומן בעיקר על ידי כשלים בתיבת ההילוכים. במירוץ בקנדה הוא נפסל כמו גם במירוץ בפורטוגל ולאחר מכן נאסר עליו להתחרות במירוץ העוקב בספרד. למרות כל הקשיים סיים מנסל במקום הרביעי באותה עונה וניצח במירוץ בהונגריה, בו זינק מהמקום השנים-עשר.
עונת 1990 הייתה קשה גם כן, עם בעיות נוספות באמינות של המכוניות. מנסל פרש משבעה מירוצים. בעונה זו היה מנסל שותף לאלן פרוסט, אלוף העולם המכהן, בקבוצת פרארי. אלן פרוסט נטל את עמדת הנהג הבכיר, תוך שהוא מגביר את תסביך הנחיתות של מנסל. מנסל מתאר תקרית אחת, במירוץ בבריטניה, שהמכונית לא התנהגה כפי שהוא ציפה לאחר שבמירוץ לפני כן זינק מהפול-פוזישן. כשהתעמת עם המכונאים הסתבר שפרוסט חשב שהמכונית של מנסל עדיפה ובהיותו הבכיר בקבוצה הוחלפו המכוניות ללא ידיעת מנסל[10]. לאחר שפרש מהמירוץ, הודיע מנסל שיפרוש מתחרויות בפורמולה 1 בכלל. מנסל זכה במירוץ אחד באותה עונה, בפורטוגל וסיים חמישי באליפות. מנסל ביטל את הפרישה שלו כשפרנק וויליאמס החליט להחתים אותו. מנסל הכניס לחוזה סעיף שקובע שהוא מרכז הקבוצה, לאחר פרשיית ה"נהג המשני" שלו בפרארי. מנסל הרוויח בעונתו בוויליאמס 4.6 מיליון ליש"ט, מה שהפך אותו לספורטאי הבריטי המרוויח ביותר באותם זמנים[11].
וויליאמס: 1991-1992[עריכת קוד מקור | עריכה]
ה"רומן" המחודש של מנסל בקבוצת וויליאמס היה מוצלח אפילו יותר מהראשון. בחזרה במכונית ה"5 אדום" שלו, הוא זכה בחמישה נצחונות בעונת 1991, כשהמירוץ בספרד היה הזכור ביותר באותה עונה. במירוץ זה הוא סיים יחד עם איירטון סנה ואלן פרוסט כשהפרש של סנטימטרים בודדים מפריד בין המכוניות של השלושה, כשהם נוהגים במהירות שגבוהה מ- 320 קמ"ש. במירוץ בבריטניה הפגין מנסל את הרוח הספורטיבית שלו, כאשר בהקפת הנצחון שלו הוא אסף למכוניתו את איירטון סנה, שמכוניתו כבתה בהקפה האחרונה של המירוץ. מנסל לקח את סנה עד לרחבת הטיפולים. למרות חצי שני מוצלח של העונה, שכלל גם רצף של שלושה נצחונות רצופים, לא זכה מנסל באליפות באותה שנה בשל החלטתה של וויליאמס לפתח את תיבת ההילוכים החצי אוטומטית שלהם. בתחילת העונה צבר מנסל שש נקודות אליפות בלבד, לעומת 40 של סנה, ובסוף העונה היה זה סנה שלקח את האליפות ומנסל סיים שני אחריו.
עונת 1992 של מנסל היתה אמורה להיות האחרונה שלו בסבב והחלה בחמישה נצחונות רצופים, שיא עולמי שהושווה רק על ידי מיכאל שומאכר בשנת 2004. מנסל זכה באליפות העולם לנהגים, כשהוא מציב שיא עולמי נוסף למירב הנצחונת של נהג בעונה אחת (9) ושיא לזינוקים מהמקום הראשון (14). הוא הפסיד בקושי את המירוץ במונקו לסנה בחום רב, עקב תקר בצמיג, והגיע למקום השני, וכמעט התעלף על דוכן המנצחים. מנסל זכה באליפות כבר במירוץ בהונגריה, כשהוא מציב שיא לזכייה באליפות במספר מינימלי של מירוצים מאז שהעונה הוארכה ל-16 מירוצים. בעקבות הישגיו בעונה זו, זכה מנסל שוב בתואר איש השנה בספורט של ה- BBC. רק שלושה אנשים נוספים זכו בתואר זה פעמיים.
CART[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניומן/האס: 1993-1994[עריכת קוד מקור | עריכה]
למרות זכייתו באליפות, מנסל הסתכסך עם קבוצת וויליאמס על רקע כלכלי ובעקבות הצטרפותו של אלן פרוסט לקבוצה. וויליאמס צרפו את פרוסט לקבוצה מאחר שבחרו ברנו כספקי המנועים לקבוצה, ולא הודיעו למנסל על הצטרפותו של פרוסט לקבוצה עד למירוץ השני של העונה במקסיקו. כתוצאה מכך, עזב מנסל את הקבוצה והצטרף למירוצי ה- CART בקבוצת ניומן/האס בעונת 1993. הוא תפס את המושב של מייקל אנדרטי, שבאופן אירוני הצטרף לקבוצת מקלארן במירוצי הפורמולה 1. במירוץ הפתיחה, באוסטרליה, היה מנסל ל"טירון" הראשון שמזנק מהפול-פוזישן ולאחר מכן שמנצח במירוץ הבכורה שלו. מספר שבועות מאוחר יותר הוא נפצע בגבו שוב כתוצאה מתאונה במירוץ בפיניקס. במירוץ באינדיאנפוליס 500, המסלול הסגלגל הראשון שלו, הוביל מנסל במשך רוב המירוץ וסיים שלישי. בסיום העונה ניצח בחמישה מירוצים וזה הספיק לו לסיים כאלוף כבר בעונת הבכורה שלו. בכך היה הנהג היחיד עד היום שהחזיק בתואר אלוף הפורמולה 1 וה-CART בו זמנית. ב-31 באוקטובר1993 מנסל השתתף במירוץ ה-TOCA shootout בפארק דאנינגטון, כשהוא נוהג במכונית פורד מונדיאו לעיני קהל של 90,000 צופים. הוא פרש מהמירוץ לאחר התנגשות בגשר כתוצאה מתאונה עם טיף נידל. הוא איבד את הכרתו כתוצאה מהתאונה אבל השתקם באופן מלא. בעקבות העונה המוצלחת במירוצי ה- CART הוא זכה במספר פרסים מארגונים שונים.
בעונה הבאה סבל מנסל ממכונית ניומן/האס לא אמינה. בעונה זו גם איבד מנסל את אהדת הקהל, גם כתוצאה מהתנהגות גסה, בייחוד לאחר שהודח מהמירוץ היוקרתי אינדיאנפוליס 500 כתוצאה מתאונה. מנסל סירב לקבל טיפול בבית החולים במסלול ולשאלת עיתונאי שסיקר את המירוץ האם "דיבר עם דניס ויטולו", הנהג שהתנגש בו במירוץ, ענה מנסל: "לא יודע. דבר אתה איתו." מנסל גם הסתכסך עם מריו אנדרטי, לא מעט בשל התנהגותו של מנסל עצמו. מריו אמר מאז: "אני מניח שאם רוני פטרסון היה העמית הטוב ביותר שהיה לי בקבוצה, נייג'ל מנסל הוא הגרוע ביותר" ו-"היתה לי הרבה הערכה אליו כנהג, אבל לא כאדם"[12].
השיבה לפורמולה 1[עריכת קוד מקור | עריכה]
וויליאמס: 1994[עריכת קוד מקור | עריכה]
ובכל זאת חזר מנסל לפורמולה 1. לאחר מותו בטרם עת של איירטון סנה, הוא חזר לוויליאמס כשהוא מחליף את הטירון דיוויד קולתארד החל מהמירוץ בצרפת ועד לתום העונה. מנסל השתכר בערך 900,000 ליש"ט לכל מירוץ, בהשוואה לנהג הבכיר של הקבוצה, דיימון היל, שהשתכר רק כ-300,000 ליש"ט לכל העונה[13]. מנסל זכה בניצחון האחרון שלו באוסטרליה, שהיה גם המירוץ האחרון בעונת 1994, כשהוא מקדים את שני המתמודדים על התואר דיימון היל ומיכאל שומאכר.
מקלארן: 1995[עריכת קוד מקור | עריכה]
מנסל סיים את הקריירה שלו בקבוצת מקלארן בעונת 1995, אבל, כשהוא מתוסכל מביצוע אחיזת הכביש של הרכב, הוא בחר לפרוש כבר אחרי שני מירוצים. הוא הפסיד גם את תחילת העונה לאחר שתא הנהג לא היה גדול מספיק בשבילו לשבת בו בנוחות.
אליפות הטורינג הבריטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
פורד: 1998[עריכת קוד מקור | עריכה]
מנסל חזר למירוצי המכוניות בשנת 1998 במירוצי אליפות הטורינג הבריטית, כשהוא נוהג במכונית פורד מונדיאו במשך שלושה חודשים. המכונית עצמה הייתה בלתי תחרותית והיצרן סיים במקום ה-7 מתוך 9 יצרנים באותה עונה. כשהמספר 5 תפוס על ידי ג'יימס תומפסון, מנסל התחרה במספר 55[14] [15].
במירוץ הראשון שלו הוא פרש כבר אחרי שלוש הקפות הרצה, דבר שהעמיד אותו במקום ה-19 בזינוק למירוץ. ככל שתנאי המסלול השתנו והמסלול נהיה חלקלק, מנסל התקדם בדירוג ואף הוביל את המירוץ למשך כמה הקפות ולבסוף סיים במקום החמישי[16]. המירוץ נחשב על ידי רבים כאחד הגדולים ביותר בתולדות מירוצי הטורינג[17].
במירוץ זה סיים מנסל במקום הגבוה ביותר באותה עונה, כאשר במירוצים הנוספים הוא מסיים במקומות האחד עשר והארבעה עשר [18] [19]. לאחר שלושת המירוצים בהם השתתף הוא סיים במקום ה-18 מתוך 21 נהגים באליפות. [20]
מירוצי גראנד פרי לותיקים[עריכת קוד מקור | עריכה]
2005[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-17 ביולי מנסל השתתף במירוץ האגדות, מירוץ ראווה בנוריסרינג[21]. הוא התחרה נגד אלופי עולם לשעבר ונהגים בכירים נוספים, ובהם ג'ודי שקטר, אלן פרוסט, מיק דוהאן, אמרסון פיטיפלדי וג'וני סקוטו, כשלכל נהג הזדמנות לנהוג במכוניות של היצרנים אאודי, מרצדס ואופל. פרוסט הוכרז על ידי המארגנים כמנצח במירוץ [22]
מנסל הפך לבעל מניות ונהג בסדר מירוצי הגראנד פרי לותיקים. לאחר תקופה של פיתוח המכונית ובחינתה, זכה מנסל במירוץ הבכורה בנובמבר 2005[23].
2006[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר הצלחת מירוץ הבכורה נקבעו ארבעה מירוצים נוספים בסבב האליפות לותיקים בשנת 2006, כולל אחד בסילברסטון. מנסל זכה במירוץ הפותח בקטר באפריל לאחר זינוק מהפול-פוזישן[24]. המירוץ במונזה בוטל בשל מגבלות רעש באיזור, ובעיות טכניות מנעו את השתתפותו של מנסל במירוץ בסילברסטון[25].
מנסל ביצע גם מספר סיבובים במאי 2006 במסלול בברנדס-האץ', מקום זכייתו הראשונה במירוץ הפורמולה 1, כשהוא נוהג במכונית הBMW M3 GTR שאנדי פריו ניצח בה במירוץ ה-24 שעות בנורבורינג, במסגרת מירוצי הטורינג.
תוצאות במירוצי פורמולה 1[עריכת קוד מקור | עריכה]
(מירוצים בכתב מודגש הם מירוצים מהם זינק בפול-פוזישן).
טריוויה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "The Nigel Mansell World Of Racing" היא סוכנות פרארי ומוזיאון על שמו של נייג'ל מנסל בוודבורי. המוזיאון כולל מזכרות ומספר מכוניות פורמולה 1, כולל כמה שבהן נהג מנסל.
- נייג'ל מנסל הופיע בתוכנית ה-BBC בשם טופ-גיר והשיג את הזמן המהיר ביותר סביב המסלול של התוכנית כשהוא נוהג במכונית "רגילה". הוא השיג את נהג הפורמולה 1 ג'נסון באטן ואת הנהג לשעבר בפורמולה 1 דיימון היל. היחיד שהשיג את מנסל הוא נהג התוכנית המכונה "הסטיג", שיש לו ניסיון רב יותר על המסלול עם מעל 100 הקפותtimed laps around the circuit.[26].
- מנסל הוא כיום נשיא המכון לנהגים מתקדמים[27].
- לנייג'ל מנסל מעל 13 שנים של ניסיון בתור שוטר באנגליה.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Murray Walker's F1 Greats Video
- ^ Waltrip Heads Class of 2005 at Motorsports Hall of Fame
- ^ Mansell, Nigel My Autobiography page 88 Collins Willow ISBN 0-00-218497-4
- ^ King Nigel Mansell Statistics
- ^ King Nigel Mansell Statistics
- ^ Mansell, Nigel My Autobiography page 120 Collins Willow ISBN 0-00-218497-4
- ^ grandprix.com: United States GP, 1984
- ^ Mansell, Nigel My Autobiography page 141 Collins Willow ISBN 0-00-218497-4
- ^ Mansell, Nigel My Autobiography page 199 Collins Willow ISBN 0-00-218497-4
- ^ Mansell, Nigel My Autobiography page 222 Collins Willow ISBN 0-00-218497-4
- ^ Hamilton, Maurice Frank Williams page 186 Macmillan ISBN 0-333-71716-3
- ^ "Mario: Nige my worst team-mate". ITv-F1. נבדק ב-23 באוגוסט 2006.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Hamilton, Maurice Frank Williams page 244 Macmillan ISBN 0-333-71716-3
- ^ Redshoes Archive:James Thompson - Honda Accord 1998
- ^ Redshoes Archive:Nigel Mansell - Ford Mondeo 1998
- ^ BTCC Pages:Donington Park June 14 1998
- ^ Crash.net: Reid 150 Not Out
- ^ BTCC Pages:Brands Hatch August 31 1998
- ^ BTCC Pages:Silverstone September 20 1998
- ^ BTCC 1988 Season
- ^ "The € 500,000 Euro Race - World Champions in DTM Cars". DTM.de. נבדק ב-22 בדצמבר 2006.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Prost wins the €500,000 charity race". DTM.de. נבדק ב-22 בדצמבר 2006.
{{cite web}}: (עזרה). Note: In-depth information on times set by each driver do not appear to have been formally published by the organisers. - ^ Mansell secures GP Masters glory
- ^ Mansell wins first ever Grand Prix in Qatar
- ^ Odds against Mansell in GP Masters
- ^ Top Gear Celebrity Laps: F1 Drivers
- ^ Nigel Mansell Takes The Wheel At The IAM
מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- המילטון, מוריס Frank Williams Macmillan ISBN 0-333-71716-3
- מנסל, נייג'ל My Autobiography Collins Willow ISBN 0-00-218497-4
- BTCC Pages
- Crash.net
ראה גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פורמולה 1 - הרמה הגבוהה של מירוצי מכוניות
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Official site
- King Nigel Mansell - Unofficial site
- Biography of Nigel Mansell (Driver's life)
- BBC Sport - News of Return in Gand Prix Masters
- Grand Prix Masters
- Nigel Mansell statistics
- People Against Proposed Go Kart Track In Devon
רשימת תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| קודם | תואר | יורש |
|---|---|---|
| בארי מקוויגן |
איש השנה בספורט של ה-BBC שנה: 1986 |
פאטימה וויטברד |
| איירטון סנה | אלוף פורמולה 1 שנה: 1992 |
אלן פרוסט |
| ליז מק'קולגן | איש השנה בספורט של ה-BBC שנה: 1992 |
לינפורד כריסטי |
| סטפן יוהנסון | טירון השנה במירוצי CART שנה: 1993 |
ז'אק וילנב |
| בובי רהל | אלוף מירוצי CART שנה: 1993 |
אל אונסר הבן |