משתמש:Erliche/בדיקת הקשה

בדיקת הקשה (באנגלית: Tap Testing) נועדה לצורך איתור בועות אוויר והפרדות בין שכבות חומר מרוכב ומבנים מתכתיים.
זוהי אחת ממגוון שיטות הבדיקה שאינן הורסות את האובייקט הנבדק, והיא מבוססת על הקשה קלה באמצעות פטיש הקשה סטנדרטי על האובייקט הנבדק והאזנה לצליל המתקבל.

עקרון השיטה מבוסס על הבדלים בצליל שמופק בהקשה מעל בועת אוויר אל מול הצליל שיופק בעת הקשה על חלק שטוח, כפועל יוצא של אקוסטיקה שונה.

השיטה מיושמת בתעשיה בתחומים נרחבים.

עקרונות השיטה ויישומיה

מקישים פטיש בדיקה מיוחד (למעשה, ניתן להשתמש בכל חפץ צר ואטום, כגון מטבע), על קטע של משטח מוגדר ומסומן מראש, במהירות גבוהה ובתדירות קבועה, ממרחק קצוב ומקשיבים מקרוב. הטון הקולי המתקבל מהמשטח הוא הד קולי אחיד. כאשר מקישים על אזור של אי-המשכיות או חלל, ישמע הד קולי עמום או רוטט השונה מהצליל של המשטח התקין.

בודק מנוסה יוכל בקלות להבחין בהבדלים הקוליים שבין אזור תקין ואזור פגום, ועל ידי הקשה זהירה, יוכל גם לקבוע במידת הערכה סבירה את גבולות האזור הפגום.

מטרות הבדיקה בהקשה

הבדיקה משמשת להערכה מהירה של כל משטח הניתן לגישה, לצורך גילוי הפרדת שכבות (Delamination), היפרדות הדבקות (Debonding), או איתור חלל בחומר (Voids). במובנים רבים, מקבילות מטרות בדיקת ההקשה לשימושי בדיקה אולטרסונית בתעשיה.

כמרבית הבדיקות הלא הורסות, גם בדיקה משמשת לגילוי פגמים בעת תהליך הייצור, בזמן ההרכבה או בעת ביקורת תקופתית.

יתרונות הבדיקה בהקשה

• משך בדיקה קצר.
• עלות בדיקה נמוכה (עלות חד פעמית של פטיש הקשה, ועלות הסרת החלק הנבדק).
• ניתן לבדוק חלקים מרובי צדדים וצורות מורכבות.
• אפשר לבדוק את כל סוגי ההדבקות.
• דרושה הכנה מינימלית לחלק הנבדק.

מגבלות הבדיקה בהקשה

• הבדיקה תלויה רבות בכישורי ומיומנות הבודק
• הבודק צריך לפעול על פי טכניקת בדיקה קבועה.
• הבודק חייב גישה אל האיזור הנבדק, להבדיל מבדיקות כגון רדיוגרפיה.
• הבודק עלול לטעות עקב חוסר ניסיון.
• קשה לגלות פגמים קטנים (בקוטר של 1 עד 7 מ”מ), או פגמים בעומק האובייקט.
• הבדיקה אפשרית במשטחים ישרים וברדיוסים.

אמינות הבדיקה בהקשה

אמינות הבדיקה בהקשה, תלויה ביכולת ובניסיון של הבודק. הבודק חייב לדעת כיצד לחפש כשלים של הדבקות מבנה, וכיצד לזהות אזורים בהם סביר שיתרחשו כשלים כאלה.

יכולת הגילוי של פגמים נמצאת ביחס הפוך לעובי המעטה הנבדק - מגבלת העובי המקסימלי של מעטים הניתנים לגילוי פגמים הוא עד 2 מ”מ, אך גם גודל וצורת המבנה משפיעים על יכולת האיתור.