משתמש:Goony663/קירישיטן

המונח קירישיטן (ביפנית: 吉利支丹, 切支丹, キリシタン) משמש ביפן לתאור הנוצרים הקתולים שחיו במדינה במאות ה16 וה-17.

ביפנית מודרנית ישנם מספר אופנים שונים לכתיבת המילה "נוצרים" (מהמילה האנגלית christian), כשמקובלים הם キリスト教徒 (קיריסוטו קיוטו) ו-クリスチャン (קוריסוטן). האיות קירישיטן משמש בעיקר בכתבים יפנים לתיאור תקופת פעילותה של הכנסייה הקתולית ביפן, או ביחס לקקורה קירישיטן, נוצרים בסתר.

היסטוריה

שש שנים לאחר הגעת הספינה פורטוגזית הראשונה ליפן ב-1543, החלה הפעילות המיסיונרית, בעיקר על ידי מסדר הישועים, שנהנה מתמיכת האימפריה הפורטוגזית. מספר שנים לאחר מכן החלו לפעול במדינה גם מיסיונרים פרנציסקנים ודומיניקנים, שבעצמם נהנו מתמיכת הספרדים. מתוך 95 הישועים שפעלו ביפן במאה ה-17, 57 היו פורטוגזים, 20 היו ספרדים ו18 היו איטלקים. המיסיונרים הראשונים שהגיעו ליפן היופרנסיסקו חאווייר, קוסמה דה טורס וחואן פרננדז, שהגיעו לקגושימה במטרה להפיץ את הנצרות הקתולית. בשיא פעילותה, בשנת 1637, עמד מספר הנוצרים ביפן על סביבות 300,000 אנשים. עם זאת, לאחר מכן החלה דיכוי הנוצרות מצד השלטונות היפניים, עד להכחדתה הסופית ביפן במאה ה-17.

קו החלוקה בין פורטוגל לספרד

דת הייתה חלק מאוד חשוב בשתי האימפריות, והתנצרות נחשבה מועילה לאימפריה מבחינה רוחנית, אך גם מבחינה חילונית. כל אימת שאימפריות אלה הרחיבו את שטחי השליטה שלהן, הגיעו לשטחים אלה מיסיונרים תוך זמן קצר. בחוזה טורדסיאס חילקו האימפריה הפורטוגזית והאימפריה הספרדית את העולם בינהן לאזורי השפעה, ואף על פי שבעת החתימה על החוזה לא הכירו שתי האימפריות את יפן, נפלה המדינה באזור ההשפעה של האימפריה הפורטוגזית.

אף על פי שלא יכלו להפוך אותה לקולוניה, שלחו הפורטוגזים את הישועים ליפן, מכיוון שכך קיוו להשיג זכויות סחר עם המדינה. הישועי אלסנדרו ואליניאנו נשלח לפעול ביפן, חרף ההתנגדות הספרדית. האפיפיור גרגוריוס השלושה עשר אישר את שליחותו של ואליניאנו בבולה אפיפיורית ב-1575, שקבעה שיפן מהווה חלק מדיוקסיית מקאו. דיוקסיית פונאי (נגסאקי) נוסדה ב-1588, בחסות הפורטוגזים.

בתגובה לפעילות הישועית, נכנסו המסדרים המנדיקנטים, שנהנו מתמיכה ספרדית, ליפן בדרך מנילה. בו בזמן הם הפעילו שדולה כנגד הישועים בותיקן, עד שב-1600 איפשר האפיפיור קלמנס השמיני לנזירים ספרדים להכנס ליפן מהמושבות הפורטוגזיות. הפורטוגזים האשימו את הישועים הספרדים בכך שהם פועלים לטובת מדינתם ולא לטובת האל, ומאבק זה הביא לסכיזמה בדיוקסיית פונאי.

מלבד זאת, המסדרים הקתולים נאלצו להאבק גם בגורמים מהולנד ומאנגליה. בראשית המאה ה-17 הקימו ההולנדים והאנגלים תחנות מסחר ביפן, ואף על פי שהאנגלים עזבו את המדינה לאחר עשור, המשיכו ההולנדים לסחור עם היפנים, ולמעשה היו המדינה האירופאית היחידה שסחרה עם יפן עד המאה ה-19. כיריבות מסחר, הכפישו המדינות הפרוטסטניות את הנצרות הקתולית, ובסופו של דבר הצליחו להביא לשינוי בגישת השוגון כלפי האימפריות האיבריות.

אסטרטגיית הפצה

הישועים האמינו שהדרך הטובה ביותר להפיץ את הנצרות היא להמיר אנשים בעלי השפעה, ובכך לאפשר לדת לחלחל מטה, אל ההמון. הם נמנעו מחשד והאשמות בכך שלא הטיפו לפשוטי העם ללא אישור השליט המקומי. כתוצאה מכך המירו מספר דאימיו את דתם לנצרות, ואחריהם, בעידוד כמרים דומיניקנים ואוגוסטינים, המירו נתיני הדאימיו את דתם גם כן.

כשהגיע חאווייר לקגושימה נלחמו שניים מראשי ענפי שבט שימאזו, סנהיסה וקצוהיסה, על השליטה בשבט כולו. שימאזו טקאהיסה נבחר להנהיג את ענף קצוהיסה, מאחר שב-1542 הוא קיבל את פניהם של הפורטוגזים הראשונים באי טנגשימה, ואלה הכירו לו את כלי הירייה שלהם. מאוחר יותר הוא נפגש עם חאווייר ונתן לו רשות להמיר את כל נתיניו.

לאחר שנשכלו ניסיונותיו של חאווייר לפגוש את קיסר יפן הוא פנה לעיר ימאגוצ'י, שם קיבל הדאימיו אוצ'י יושיטאקה בברכה, ואיפשר לו לנצר את נתיניו. הידיעות על הזרים ועל כך שיש בידם ידע רב, נפוצו בעיר ואל חאווייר הגיע זרם של מבקרים שהתעניינו בהסברים על תופעות הטבע כמו ליקויי חמה, שביט ותופעות שונות של מזג האוויר וחאוויר השתמש בהסברים על מנת לחתור למטרתו העיקרית, דיון ב"יוצר" של כל תופעות הטבע.‏ לאחר התחלה מהוססת הגיעה ההצלחה. תוך ארבעה חודשים הצליח חאווייר להמיר את דתם של כ-500 איש, מרביתם סמוראים או אנשים הקשורים לחצר הדאימיו.‏

הקהילה היפנית הנוצרית המוקדמת

מיסיונרים נוצרים נודעו ביפן בשמות "בָּאטֶרֵן" (מהמילה הפורטוגזית padre, אב) או "אירומן" (מהמילה irmão, אח).

קישורים חיצוניים

• Jansen, Marius B. The Making of Modern Japan. Harvard University Press, 2002. ISBN 9780674009912.