משתמש:Lirdon/חיל ההגנה האווירית הסובייטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הכוחות המזוינים של ברית המועצות
זרועות
חיל האוויר הסובייטי
הצבא הסובייטי
חיל ההגנה האווירית הסובייטי
הצי הסובייטי
חיל הטילים האסטרטגיים
עיטורים ומבנה פיקודי
מדליות ועיטורים בכוחות המזוינים של ברית המועצות
דרגות הכוחות המזוינים של ברית המועצות
היסטוריה צבאית
היסטוריה צבאית של ברית המועצות
היסטוריה של ברית המועצות

חיל ההגנה האווירית הסובייטירוסית:Войска противовоздушной обороны СССР או בראשי תיבות המקובלים - ‏ПВО СССР. בתרגום חופשי: כוחות ההגנה האווירית של ברית המועצות. שמות נוספים: ‏ВПВО ВС СССР, ‏Войска ПВО Союза ССР, ‏Войска ПВО, ‏Войска ПВО страны‏) הוא אחד הזרועות המזוזינים של ברית המועצות שהוקם בשנת 1941 והיה אמון על ההגנה על השטח האווירי של המדינה.

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבנה הארגוני של חיל ההגנה האווירית הסובייטי
פיקוד עליון
 
 
 
הועדה הצבאית המרכזית של המפלגה הקומוניסטית
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מפקדת החיל
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
כוחות האוויר של חיל ההגנה האווירית
 
כוחות הארטילריה של חיל ההגנה האווירית
 
כוחות הרקטיים של חיל ההגנה האוורית
 

מפקדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדרי כוחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלי טיס[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכות נשק[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניצני מערך ההגנה האווירית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מלחמת העולם הראשונה כל המדינות הלוחמות הקצו יחידות אוויריות להגנה על מרכזי שלטון, לוגיסטיקה, פיקוד ותעשייה. שירות האוויר הקיסרי הרוסי הקצה בשנת 1916 דיוויזית אוויר שכללה שלוש גפים אווירים המורכבים משישה כלי טיס כל אחד, על הדיוויזיה הוטלה המשימה להגן על שמי פטרוגרד. בשנת 1918 לאחר מהפכת אוקטובר גפים ראשונים של צבא הפועלים והאיכרים הטרי החלו להגן על שמי העיר פטרוגרד ומוסקבה מפני הכוחות האנטי-מהפכנים (הלבנים). בשנת 1925 זמן קצר לאחר הקמת ברית המועצות הממשלה הוציאה הוראה להעצמה של ההגנה האווירית של ברית המועצות הטרייה. רגימנטים של תותחני נ"מ הוקמו וכן הושקעו מאמצים בפיתוח מטוסי קרב מתקדמים לשם מטרה זאת.

בשנים 1933-1939 טייסות הגנה אווירית סובייטים צויידו במטוסי I-15,‏ I-15bis,‏ I-153 ו-I-16. בשנת 1940 החלה הצטיידות במטוסי יאק-1 ומיג-3, תוך כדי כך פותחו ושופרו שיטות הלחימה של יחידות ההגנה האווירי. על פי שיטות אלו תוקנה הגנה על מתקנים חיוניים בעורף על ידי טייסות יירוט, רגימנטי תותחנים, זרקורים ומסכי בלונים.

המלחמה הפטריאוטית הגדולה 1941-45 - ההקמה והביסוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות ה-1950[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת המעבר למטוסי סילון[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקריות בגבולות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת המלחמה הקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות ה-1960-1970[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיית המפציצים מהירי הטוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

עידן הטיל - נשק הגנתי והתקפי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות ה-1980 וסוף העידן הסובייטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מברית המועצות לפדרציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תורת לחימה והתפתחותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטוסי חיל ההגנה האווירית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשך קריאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]