משתמש:Nachy/הרהורים

כמה משתמשים, ודווקא מהחשובים ביותר כאן, יצרו דפים אודות בעיות שצצו בהתנהלותה של ויקיפדיה. צצו בעיות מגוונות מאוד אודות חשיבותם של ערכים, מעמדם של כותבינו האנונימיים, מלחמות עריכה ויחסים עכורים בין משתמשים. לא נעדרו גם משניות ויקיפדיות, הרהורים, טענות וקווים כלליים למחשבה.

ראו לדוגמה שניים שעוררו בי מחשבה: משתמש:Odedee/לא אוכל ולא שותה? משתמש:Odedee/לאן מכאן? (חכו, אחפש נוספים).

תופעה תבוסתנית רווחת בקרב משתמשים מועילים ביותר: עזיבה. חלקם לצמיתות, חלקם באופן זמני ואילו חלקם עדיין כוססים ציפורניים. ביניהם: משתמש:מלמד כץ, משתמש:יחסיות האמת, משתמש:טוסברהינדי (כבר חזר) משתמש:האיש והאגדה (גם הוא חזר), ובוודאי אם אפשפש בזכרוני ובגנזכי השרתים אמצא נוספים.

הבעת אכזבה-זוטא מהמצב הכללי, וניסיון - שמסתבר שבזמנו נראה רענן ומבטיח - לשנות את פני הדברים, נכתב עוד בשנת 2007 (אז עוד הייתי כתובת IP פּ‏ישרית, השקועה עמוק בזחילה בוצית בחולות קציעות) על ידי ביורוקרטינו הנכבדים, וכונתה יציאה לדרך חדשה:
”במקום לחתור תמיד למציאת פשרות מוצלחות ומקוריות, מצביעים עד זרא, על חודו של קול, בכל קרן רחוב. במקום לפנות להכרעה מנהיגותית ברורה היכן שהיא נדרשת ולמימוש הלכה למעשה של שיקול הדעת של המפעילים והבירוקרטים, מתדיינים על כל דבר בפורום צווחני של מאה איש...”

תשובת התשובות, פיתרון כל הבעיות, הכיס בו מונחת האמת

בעיה מהותית? יש. משתמשים מתוסכלים שעזבו לחינם לצמיתות או לתקופה? אכן עזבו לחינם ועזבו לתקופה. תופעה טבעית? לא יודע, אבל כולם מקטרים. האם יש כיוון מדוע זה קורה? יש ויש!

התישטח תשובתי בפני קהל צופיי? תשוטח!

ועכשיו ברצינות
ויקיפדיה העברית עוברת כעת, נניח בשנתיים הנוכחיות - ואל תתפסו אותי במילה, שלב בהתבגרותה. היא איכותית, קיימים כאן ערכים רבים מאוד שלא היו מביישים אנציקלופדיה מקצועית, כותבים שתרומתם לאנושות שווה בערכה למשכורת חודשית קבועה עד לסוף חייהם וכישרונות צעירים ומבטיחים - אבל היא הייתה קטנה וקהילתית. וקהילתית = בינונית. אך היא משנה את טבעה. היא הופכת מאנציקלופדיה קטנה - לגדולה. מקהילת חננות משופמים שמתכתבים במסנג'ר על בסיס יום-יומי, לבירת גיקים עצומת מימדים. לא לעולם חוסן, ולא לעולם נוכל לשוחח איש עם רעהו בכל עת על כל נושא. האנציקלופדיה גדלה ואיתה אנחנו.

אני לא מדבר על כך שלא כל אחד יודע הכל. זה טריוויאלי. אלא על כך שלא כל אחד יכול להכיר כל משתמש, לטפל בכל בעיה, לערוך (טכנית) כל נושא ולנטר לבד את כל רשימת השינויים האחרונים; לכתוב כל ערך, להחליט בכל בעיה, לנפק הסבר לכל שאלה ותשובה לכל קושיה; לדאוג לתחום מסויים לבד, לרכז סמכויות רבות מידי בידיו או לשוות לעצמו הילה של בלעדיות בכל תחום.
ניקח את השינויים האחרונים של התורמים האנונימיים; משתמש ותיק שירצה לעבור על כל הרשימה יעשה זאת בחופזה, ומבלי משים, כנראה, יבצע שגיאות. יתרה מכך, במקום להתמקד בשיפוץ תרומת האנונימי והעלאת רמת הערך, הוא יבכר את מחיקת התרומה כי היא לא אנציקלופדית, על פני עיבוד והטמעה שלה בערך. באנציקלופדיה גדולה על משתמש ותיק לנטר את השינויים בערכים שבתחומו בלבד. עם הגודל צריכה לבוא ההתמקצעות.

לא לחינם מקוטלגות הוויקיפדיות כולן לפי מספר ערכיהן, וקיימת קטגוריה נפרדת לוויקיפדיות שעברו את הערך ה-100.000.

פעמים רבות שבגיל ההתבגרות חשובות התשובות לכל דבר, ואי-ההסתפקות בידע בתחום מסויים. כהכללה, הקולקטיב העצום והמגוון של הכותבים נמצא בגיל ההתבגרות. גיל שנטמן בחובם של מספר הערכים שגדל מהר. מהר מידי. מהר יחסית להתבגרות המנטלית שלנו.
בינינו תאבי ידע ומשתוקקים לכבוד, אוטודידקטים, אינטיליגנטים פי כמה מאות אחוזים מהאדם הממוצע ואף כמה גאונים. אבל דאחילק, חבר'ה, אנחנו צריכים להתבגר ולהתמקצע. להתמקצע לא רק בכתיבת ערכים שאנחנו מבינים בהם, אלא גם בהתערבות שלנו בדפי שיחה, מחלוקות, כיכרות, מזנונים, פרלמנטים ולוחות.

אני מאחל לכולנו התבגרות קלה ונעימה, תוך הכרה בחסרונותינו, ותוך ידיעה כי תסמיני גיל ההתבגרות של כולנו לא יחלפו רק כי נרצה שהם יחלפו, אלא כי באמת נתבגר.

נוף זה הוא היפה ביותר וגם העצוב ביותר בעיניי - בעולם כולו "הנסיך הקטן", אנטואן דה סנט אכזיפרי.