משתמש:Oren neu dag/טיוטה/התביעה האנגלית לכתר צרפת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שילוב שלטי האצולה של צרפת ואנגליה נועד לציין את התביעה האנגלית לכתר צרפת
המלך אדוארד השלישי היה זה שבעצם החל את התביעה האנגלית לכתר צרפת, וכראיה לכך הוא חילק לרבעים את שלט האצולה שלו בין השלט של מלכי אנגליה, ובין זה של מלכי צרפת.
שלט האצולה של המלך אדוארד השלישי המשלב את סמלי צרפת ואנגליה.

החל משנות הארבעים של המאה ה-14 ועד להעברת חוק האיחוד של שנת 1800 תבעו מלכי ומלכותיה של אנגליה (ולאחר מכן גם בריטניה הגדולה) את כתר צרפת לעצמם. השורש לתביעה החל בימי מלכותו של אדוארד השלישי, מלך אנגליה, אשר תבע את כתר צרפת לאחר שדודו, שארל הרביעי, מלך צרפת, הלך לעולמו בשנת 1328 בלי שהותיר אחריו בנים זכרים. לאחר מותו של שארל הרביעי, הומלך בצרפת פיליפ לבית ולואה אשר היה אחיין רחוק יחסית למלך הקודם. אדוארד השלישי, אשר גם היה דוכס נורמנדיה, ראה לנכון לתבוע לעצמו את כתר צרפת שכן הוא גם היה קרוב המשפחה הקרוב ביותר למלך הקודם, וגם היה בעל קרקעות בצרפת עצמה. מכאן ואילך התפתחה התביעה האנגלית לכתר צרפת כמחלוקת בין בית פלנטג'נט האנגלי ויורשיו, מחד, ובין בית ולואה הצרפתי מאידך, (שהוא עצמו ענף בשושלת הקפטינגית).

כדי לממש ולהגן על תביעה זו, פתחו אדוארד השלישי ויורשיו במלחמת מאה השנים במטרה לכבוש את צרפת ולקחת בכוח את מה שלדעתם היה שלהם מכוח זכותם מלידה. בין המלכים האנגליים אשר היו הכי קרובים למימוש תביעה זו ניתן למנות את הנרי החמישי והנרי השישי אשר בתקופתם הם החזיקו במירב השטחים בצרפת, עד לעליית ז'אן דארק והתהפכות הגלגל לטובת בית ולואה. למרות נצחונו של בית ולואה במלחמת מאה השנים, המשיכו מלכי אנגליה לשלוט בשטח סביב העיר קאלה למשך מאה שנים לאחר תום מלחמת מאה השנים, ואף להמשיך להשתמש בפלר דה ליס כחלק משלט האצולה שלהם עד לשנת 1800 כאשר בריטניה הגדולה התאחדה עם ממלכת אירלנד, והמלך ג'ורג' השלישי החליט להשתמש בהזדמנות הזו כדי לוותר על התביעה האנגלית, ולהוריד את הפלר דה ליס משלט האצולה שלו, וכן מרשימת תאריו. יש לציין, כי בזמן שהמלך ג'ורג' השלישי ויתר על הכתר הצרפתי, צרפת עצמה הייתה רפובליקה ועל כן עצם קיומה של התביעה היה חסר תוכן. עם זאת, התובעים היעקוביטים מעולם לא הכירו בסיום התביעה באופן רשמי.

סקירה כללית[עריכת קוד מקור | עריכה]

התואר "מלך צרפת" נתבע לראשונה על ידי אדוארד השלישי, מלך אנגליה, בתקופה שבה ממלכת אנגליה נשלטה ע"י בית פלנטג'נט. אדוארד השלישי תבע לעצמו את התואר לאחר מות דודו שארל הרביעי. אדוארד השלישי תבע את הכתר הצרפתי לאחר מותו של דודו שארל הרביעי. בזמן מותו של שארל הרביעי ב-1328, אדוארד היה קרוב המשפחה הזכר הקרוב ביותר למלך המנוח, הודות לעובדה שאימו של אדוארד היא איזבלה מצרפת הייתה אחותו של המלך שארל הרביעי המנוח ובתו של פיליפ הרביעי, מלך צרפת. בצרפת עצמה, מאז בחירתו של איג קאפה הכתר הצרפתי היה תמיד בידי צאצאיו בירושה מאב לבן. כמו כן, בצרפת עצמה מעולם לא היה תקדים לירושה המבוססת על ירושה מאם לבן, ואף מעולם לה היה צורך בזה.

התובעים המקוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלך צרפת (1340)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלכי צרפת (1369)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלכי צרפת "דה יורה" (1420)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלך צרפת בפועל (1422)[עריכת קוד מקור | עריכה]

שליטי קאלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטוענים לכתר צרפת לבית טיודור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטוענים לכתר צרפת לבית סטיוארט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטוענים לכתר צרפת מממלכת בריטניה הגדולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיום התביעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטוענים לכתר צרפת היעקוביטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטוענים לכתר צרפת הכושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]