משתמש:Orwell1/החקלאות בישראל עד ראשית ההתיישבות

מתוך בריטיניקה לנוער, כרך ז', עמוד 133.

מהתקופה המזולתית נמצאו במערה בכרמל חרמשים, שלהבם עשוי מצור וידיתם-משן, אם אומנם חרמשים הם, ואם האנשים שהשתמשו בהם גם זרעו את התבואה שקצרו, הרי זו עדות לראשית החקלאות בארץ. יש סברה שהגידולים בתקופה קדם-היסטורית זו היו חיטת בר (חד-גרגירית) ושעורת בר.

מתקופות האבן המאוחרות יותר נמצאו בארץ שרידי ממגורות לאיסום התבואה, מכתשים, חרמשים ועוד כלי עבודה. יש גם סימנים לחקלאות שלחין לפי דוגמת ארץ הנהריים ומצריים. ראשית פיתוח ההשקיה בחצי המזרחי של כדור הארץ היתה לאורך הנהרות הגדולים-בארצות אלו ובסין, אך כמובן, בממדים מצומצמים הרבה יותר בבקעות שבין ההרים בקירבת מעיינות. מסתבר שעל החיטה והשעורה נוספו אז הדורה, הסומסום והפשתה, ואף הוחל בגידול עצי מאכל וירקות. בימי האבות ולפניהם (בחלק גדול של האלף השני לפסה"נ) שלטו בארץ כנען המצרים, ומהם שרדו כתובות, המעידות על חקלאות דומה לתמונה המתקבלת מספרי התורה.

במקרא חוזרת פעמים מספר מניית שבעת המינים, שנשתבחה בהם ארץ-ישראל: "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית-שמן ודבש". ב"דבש" הכוונה לפי הדיעה המקובלת לתמר. דבש-דבורים נזכר אף הוא במקרא, אבל בתורת תנובתן של דבורי בר, כמו המעשה ביונתן המסופר בשמואל א' (פרק י"ד). ברם עמים אחרים במזרח כבר גידלו דבורים זמן רב לפני כן. במצוות הדת הוקדשה שימת לב מרובה לחקלאות, ודי להזכיר לדוגמה את עניין שנת השמיטה, המעיד על ידיעת תופעת "עייפות הקרקע" והבנת הצורך להוביר את השדה לעתים מזומנות.

הלוח העברי הקדום ביותר שנמצא בארץ עניינו חקלאות. הוא נמצע בתל גזר, כתוב בכתב עברי עתיק מימי שלמה המלך (המאה העשירית לפסה"נ). על לוח זה רשומה חלוקת השנה לפי העבודות החקלאיות, ולפי הבנתנו בו נזכרים הזית, הפשתה, השעורים והגפן. לאחר השפל בחקלאות בעת כיבוש הארץ בידי בבל, הייתה פריחה מחודשת בימי שיבת ציון. בכתבי יוסף בן מתתיהו (פלאביוס) יש תיאורים נלהבים של ברכת האדמה בחבלים שונים של הארץ. בתלמוד מוצאים עדויות לשיטת "המשק המעורב" בחקלאות היהודית הקדומה, כגון דברים אלה: "אמר לו מין אחד לר' חנינא: יפה אתם משתבחים בארצכם; בית סאה אחת השאיר לי אבא-ממנה שמן, ממנה יין, ממנה דגן, ממנה קטנית וממנה רועה בהמתו".

מקומות רבים בתלמוד מלמדים על המקום הנכבד שתפסה החקלאות בכלכלת אבותינו, ועל הבנת ערכם של גורמים שונים, כגון הזבל. הלשון החקלאית של אבותינו הקדמונים הייתה עשירה ומדויקת.