משתמש:Perele/דוד הלחמי
== דוד ויסברוד - הלחמי ==
הרב דוד הלחמי (נולד ביום השמיני של חנוכה תרע"ג ב-12 בדצמבר 1912) היה רב ידוע ואיש אשכולות, חסיד אמיתי ועסקן נמרץ.
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
יעקב דוד ויסברוד נולד בב' טבת ה'תרע"ג (1912) בוורשה, פולין, לאביו הרב שמואל שמעלקא ויסברוד, מעשירי וורשה ומחסידי אמשינוב הידועים. סבו, אבי אמו, היה רם היחס הרה"ח ר' יוסף אייזנברג - ראש הקהל של פיוטרקוב, קבלן בנין מוצלח מאוד ותלמיד חכם מפורסם, מחסידיו של האדמו"ר רבי צדוק הכהן מלובלין. שנות ילדותו עברו עליו בוורשה הבירה הפולנית בבית עשיר וחסידי. בית הוריו היה בית ועד לחסידים, אך את הימים החשובים בשנה הסתופף בצילו של רבו, האדמו"ר רבי יוסף קאליש מאמשינוב. בנעוריו למד תורה בוורשה במתיבתא דחסידי גור הידוע. כשהוא צעיר לימים, גלה למקום תורה, והוכנס כתלמיד מן המניין בישיבת חכמי לובלין הידוע, כשהוא בן 17 בלבד. קשר מיוחד נרקם בינו לבין רבו, רבי מאיר שפירא, עוד מימי ישיבתו של האחרון על כס הרבנות בעיר פיוטרקוב, בעיר אשר סבו היה ראש הקהל. מיום פתיחת היכלי הישיבה, עד יום פטירת ראש הישיבה לא "מש מתוך האוהל", כפי שכתב לימים בספרו, "יח"ל ומחוללו". והמשיך, " במשך ארבע שנים הייתי בתוך תוכם של העניינים. קרוב לכל האירועים החגיגיים, בימי חול ובימים הגדולים, בשבתות ובמועדים. שלש שנים כתלמיד מן המניין, ושנה אחת כמשמש בקודש ממש. " במשך אותם שנים, ובמיוחד בשנה האחרונה, זכה לקירבה יתירה ולהיות נוכח בפגישות פרטיים אם אישים בכירים, כפי שסיפר בספרו. בזמן לימודו בישיבה גדל בתורה ואף התכתב עם גדולי דורו. בשעת פטירת רבו ומורו, עמד ליד המיטה וראש הישיבה נתן לו פתק שהיה כתב עליו "רק בשמחה", והוראות לרופא, היות ולא יכל עוד לדבר. בלוויה, החליטה מזכירות הישיבה כי הוא יפרד מראש הישיבה בשם כל הישיבה. אם הפטירה עזב את הישיבה אך מסר את נפשו בבחינת נרשמים לישיבה וגיוס כספים.
נישואיו ועלייתו לארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת תרצ"ה השתדך עם רעייתו לעתיד, גיננדל לרנר, בת הרב ברוך לרנר, שו"ב בעיר סאנוק בגאליציה. בה' באדר [תרצ"ו]] התחתן בבית סבו הרב יוסף אייזנברג בפיוטרקוב. חודש בלבד לאחר מכן הפליג באוניית "פולוניה" לארץ ישראל לחיים חדשים. את אהבתו ותשוקתו לארץ הקודש קיבל מרבו, רבי מאיר שפירא מלובלין, ועשה מאמצים רבים להשיג רשיון עליה לארץ. בבואו ארצה השתקע תחילה בירושלים, ולאחר מכן בתל אביב.
פועלו[עריכת קוד מקור | עריכה]
חינוך וחסידות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בהגיעו לתל אביב התחיל לפעול להקמת שטיבל לחסידי אמשינוב, אביו ר' שמעלקא אף שלח לו מכתב בשמו של הרבי מאמשינוב דאז, רבי יעקב דוד מז'ירדוב, שתמך בו מאוד. לימים התארגנה קבוצה של רבנים ועסקנים והקימה את הבית ספר הסידי הראשון - בית ספר "סיני". הצוות הראשוני כלל את יקירי תל אביב ביניהם רבי דוד ויסברוד, הרב יצחק ידידיה פרנקל, והרב זלמן יענקלביץ (בן יעקב). התמחות מיוחדת שלו היתה בענייני הקורבנות שבספר ויקרא, על זה אף כתב ספר שזכה בהסכמת הרב הראשי יצחק הרצוג. כעשר שנים עסק בתחום החינוך, והעמיד תלמידים רבים.
עסקנות[עריכת קוד מקור | עריכה]
כר פעולה נוסף, שבו מיצה את טוב ליבו לכל, היה במשרד הסעד. ביום י"ח באלול תש"ח קיבל את התפקיד הראשון שלו במשרד, עוזר למזכ"ל. בפנייה אישית שקיבל מהשר דאז, הרב יצחק מאיר לוין, הוא התבקש לבוא לעזור להמוני הנצרכים, לאחר השואה הנוראה, והקמת המדינה. בהמשך, הוסיף לעבוד כסגן שר הסעד תחת השרים, יוסף בורג ומיכאל חזני]]. על אף פועלו הרבה בתל אביב, והעובדה שהיתה עיר מלאה חסידים ואדמורים, עבר לגור בירושלים, לצידו של הרב יצחק מאיר לוין, השר. הוא התחבב מאוד על הרב לוין וגם בשבת היה מתפלל בביתו. הוא הופקד על "המפעל למען ילדי ישראל", מה שאפשר לו לעזור לילדים רבים אשר ניסו להעבירם על אמונתם, ובראשם ילדי תימן. במשך זמנו בירושלים זכה לקירבה יתירה אצל האדמו"ר הקדוש מגור, הבית ישראל.