משתמש:Rotem21/ליזה גרארדיני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

ליזה גרארדיני ידועה גם כ-ליזה דל ג'וקונדו - (Lisa Gherardini, Lisa del Giocondo), ( יוני 15, 1479 - יולי 15, 1542 או 1551)
ליזה גרארדיני ידועה גם כליזה די אנטוניו מריה או כאנטונמריה וכמונה ליזה, הפורטרט שהוזמן על ידי בעלה מלאונרדו דה וינצ'י, צייר איטלקי מתקופת הרנסאנס.
הציור ידוע גם בשם 'לה ג'וקונדה' (השמחה) שמאוד מתאים לה בשל שם נישואיה.

לערך: מונה ליזה

מעט מאוד ידוע על חייה של ליזה גרארדיני.
ליזה נולדה בפירנצה בת למשפחת גרארדיני מפירנצה וטוסקנה ונישאה בשנות העשרה לחייה לפרנצ'סקו דל ג'וקונדו, סוחר בדים ומשי ולימים פקיד מקומי.
אם לשישה ילדים, מה שהווה נוחות ונחשב לדבר רגיל למעמדם באותם ימים.
בעלה של ליזה שנפטר לפניה נחשב כאחראי עליה שכן היה מבוגר ממנה בהרבה שנים.
וחתונתם חלה כשליזה היתה בת 15.
מאות שנים לאחר מותה נהפך הפורטרט הידוע המונה ליזה בין היצירות המפורסמות ביותר בעולם.
בציור שהיה זה זמן רב כאפוף מיסתורין הופח חיים השונים ומופרדים בהחלט בין ליזה הציור לליזה האישה.

הספקולציות של חוקרים וחובבני אמנות עשו את העבודה הגלובלית וגילוי המודל בציור,והאובייקט הממוסחר.
בשנת 2005 ליזה גרארדיני זוהתה והוכרזה רשמית כמודל של לאונרדו דה וינצ'י ביצירה הנודעת המונה ליזה.


חייה המוקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Black and white photo of a drawing of Lisa
תרשים של ליזה המיוחס ללאונרדו דה וינצ'י

במאה ה- 15 בעת פריחתה של האמנות והספרות, העיר פירנצה היתה בין הערים הגדולות ביותר בכל אירופה ונחשבה לעשירה ואמידה כלכלית, אך עם זאת לא אידיאלית לכל התושבים והיו פערים גדולים בין מעמד אחד למשנהו.

משפחתה של ליזה היתה מבין המשפחות הוותיקות בעיר והאריסטוקרטיות.
אך עם הזמן איבדה את השפעתה.
הם חיו בנוחות אם כי לא היו עשירים וחיו מהכנסות של חווה.
לאביה של ליזה היו או הושכרו שש חוות לייצור שמן זייתים, יין ועוד.


אנטונמריה די נולדו גרארדיני, אביה של ליזה איבד שתי נשים (ליזה די ג'ובאני פיליפו דה קרדוצ'י - Lisa di Giovanni Filippo de Carducci שאיתה התחתן בשנת 1465,
וקתרינה רוצ'לאי - Caterina Rucellai שהתחתן איתה ב-1473).
שתיהן נפטרו בשעת הלידה.

אימה של ליזה הייתה לוקרצ'יה דל קצ'ה - Lucrezia del Caccia, בתו של פיירה ספיניילי - Piera Spinelli ואישתו השלישית של גרארדיני אשר התחתנו בשנת 1476.

ליזה נולדה ב - 15 ביוני 1479 ב-וויה מאג'ו (Via Maggio), עם זאת חשבו במשך הרבה זמן כי נולדה ב-ווילה ויגנמגג'ו (Villa Vignamaggio) באיזור כפרי השייך למשפחה, קרוב לגרווה (Greve)

היא נקראה בשם ליזה על שם אישתו של אבי אביה, נולדו, (Noldo).
הבכורה מבין שבעה ילדים.
לליזה היו שלוש אחיות שאחת מהן נקראה ג'ינוורה (Ginevra) ושלושה אחים (ג'ובנגואלברטו - Giovangualberto, פרנצ'סקו - Francesco ו-נולדו - Noldo).

משפחתה חיה בפירנצה, במקור קרוב לסנטה טריניטה (Santa Trinita) ומאוחר יותר במקום שכור קרוב לסנטו ספיריטו (Santo Spirito).
קרוב לוודאי בגלל שלא היו מסוגלים לממן את תיקון ביתם הקודם לאחר שנפגע.

משפחתה של ליזה עברה לגור למקום שכיום מכונה בשם ויה דיי פפי (Via dei Pepi) ואחר כך לסנטה קרוצ'ה (Santa Croce) קרוב לפייר דה וינצ'י אביו של לאונרדו דה וינצ'י.


הם החזיקו ברשותם בית כפרי קטן בסנט דונטו (St. Donato) בכפר פוג'ו (Poggio) כ-32 קילומטרים דרומית לעיר.
את ימי הקיץ בילתה המשפחה בבית הנקרא קאדי פסה (Ca' di Pesa)

חיי הנישואים וחיים מאוחרים יותר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-5 במרץ 1495 התחתנה ליזה עם פרנצ'סקו די ברטולומאו די זנובי דל ג'וקונדו (Francesco di Bartolomeo di Zanobi del Giocondo), סוחר מוצלח בבדים ומשי.
ליזה הפכה לאישתו השנייה בגיל חמש עשרה.
הנדוניה של ליזה היו 170 פלורינים (מטבע איטלקי), וסאן סילבסטרו (San Silvestro) - חווה הקרובה לבית הכפרי השייך למשפחתה.
משפחתה של ליזה לא הייתה עשירה באותו הזמן, ומכאן ניתן להסיק כי ליזה ובעלה התחתנו מתוך אהבה.
הנכס היה בין קסטלינה (Castellina) לסאן דונאטו בפוג'ו (San Donato in Poggio) ליד שתי חוות שמאוחר יותר היו בבעלותו של מיכאלאנג'לו.
בני הזוג ג'וקונדו חיו בחיי המעמד הבינוני לא מהמעמד התחתון (העניים) ולא מהמעמד העליון (העשירים), וחייה של ליזה היו יותר אמידים מבעבר כי משפחת בעלה הייתה אמידה יותר משלה.
פרנצ'סקו, בעלה של ליזה חשב כי יוכלו להנות מהשם גרארדיני מכיוון ששם זה נחשב ל"שם ישן".
הם התגוררו בבית לינה משותף עד ה - 5 במרץ 1503, כאשר פרנצ'סקו יכל לקנות בית הצמוד לבית משפחתו ב-וויה דלה סטופה (Via della Stufa).
באותה השנה לאונרדו דה וינצ'י חשב להתחיל את ציורה של ליזה.

לליזה היו חמישה ילדים: פיירו (Piero), קמילה (Camilla), אנדרה (Andrea), ג'וקונדו (Giocondo), ומרייטה (Marietta) ארבע מהם נולדו בין 1496 ל- 1507, ליזה אף גידלה את בנו של בעלה, ברטולומאו (Bartolomeo) מנישואיו הראשונים עם קמילה די מריוטו רוצ'לאיי (Camilla di Mariotto Rucellai) אשר היה בן שנה כשאימו נפטרה.

אמא החורגת של ליזה, קתרינה די מריוטו רוצ'לאיי (Caterina di Mariotto Rucellai) ואשתו הראשונה של בעלה פרנצ'סקו היו האחיות לבית משפחת רוצ'לאיי הבולטת.
קמילה ומרייטה הפכו בשנות העשרה לנזירות קתוליות.
קמילה אימצה את השם סואור ביאטריס (Suor Beatrice) ונכנסה למנזר של סאן דומניקו די קאפאג'ו (San Domenico di Cafaggio).
שם טיפלה באחותו של אנטומריה, סואור אליביירה (Suor Albiera).
ואחותיה של ליזה, סואור קמילה (שהייתה מעורבת בשערוריות עם ארבעה גברים במנזר) וסואור אלסנדרה (Suor Alessandra).
בגיל 18 ביאטריס נפטרה ונקברה בבסיליקה די סנטה מריה נובלה (Basilica di Santa Maria Novella) שבפירנצה.

ליזה פיתחה קשר עם סנט אורסולה (Sant'Orsola) שתיחזק את המנזר לתוכו הכניסה את בתה מרייטה בשנת 1521.
מרייטה אימצה את השם סואור לודוביקה (Suor Ludovica) והפכה לאחת הנזירות המכובדות ובמעמד גבוה בעלת אחריות במנזר.

פרנצ'סקו הפך לפקיד בפירנצה.
הוא נבחר ל-דודיסי בואונומיני (Dodici Buonomini) בשנת 1499, מה שנחשב אז כממשלה של ימי הביניים ופירנצה הרנסאנסית.
ולסיגנוריה (Signoria) בשנת 1512, שהשתייך לממשלת ימי הביניים ופירנצה הרנסאנסית.
בשנת 1524 אף נבחר ל-פריורי (Priori), תפקיד אשר נבחרים בו על ידי דירוגם של הגילדות.
יתכן אף שהיו לו קשרים עם משפחת מדיצ'י (Medici), משפחה המעורבת בפוליטה או בתחום העסקים.
ב- 1512 כשממשלת פירנצ'ה חששה מחזרתה של משפחת מדיצ'י מגלות, פרנצ'סקו היה כלוא ונקנס ב - 1,000 פלורינים.
בחודש ספטמבר השתחרר כשמשפחת מדיצ'י חזרה.

פרנצ'סקו מת במגפה של שנת 1538.
ליזה אשר חלתה נלקחה תחת חסותה של בתה לודוביקה (Ludovica) למנזר של סנט אורסולה שם נפטרה לאחר ארבע שנים בגיל 63.
פרנצ'סקו נפטר בגיל 80 בשנת 1539.
ויתכן וליזה נפטרה בשנת 1551 כשגילה היה 71 או 72.

ביוני 1537, בין הוראותיו בצאוותו של פרנצ'סקו הותיר אחריו נדוניה שביניהם בגדים אישיים תכשיטים ואף דאג למעמדה הכלכלי של ליזה.
פרנצ'סקו כתב "בהתחשב בחיבתה ואהבתה כלפיו, הינו מוריש למונה ליזה, אשתו האהובה על העובדה שתמיד פעלה ברוח אצילית וכרעיה נאמנה יש לתת לה את אשר היא צריכה..."

המונה ליזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונה ליזה בשלמותה ציור מאת לאונרדו דה וינצ'י כפי שהיא מוצגת במוזיאון הלובר

לערך: מונה ליזה

כמו אחרים גם משפחתו של פרנצ'סקו אהבה אמנות.
בנו ברטולומאו ביקש מאנטוניו די דונינו מאזייר (Antonio di Donnino Mazzier) לצייר ציור קיר באיזור הקבורה המשפחתית בכנסייה בצפון מזרח העיר.
אנדרה דל סרטו (Andrea del Sarto) צייר את הציור 'מדונה' לחבר אחר מהמשפחה.
פרנצ'סקו נתן עמלות ללאונרדו דה וינצ'י לצייר את אישתו ליזה.
ולדומניקו פוליגו (Domenico Puligo) לצייר את פרצ'יס מאסיסי הקדוש (Saint Francis of Assisi ובאיטלקית: Francesco d'Assisi).
פרנצ'סקו חשב שהזמנת הציור תהייה חגיגה כפולה על הולדת בנו אנדרה ורכישת בית המשפחה.
הציור של ליזה המונה ליזה החל בסוף המאה ה-15 ותחילת המאה ה-16.
הדרישות היו שתראה כאישה צדקנית.
ליזה צוירה כמחווה כאשת איש צדקנית על ידי כך שידה הימנית מונחת על ידה השמאלית.
לאונרדו דה וינצ'י צייר אותה כאישה אופנתית ומצליחה אולי אפילו אמידה יותר ממה שבאמת היתה.
הבגדים הכהים והצעיף השחור הושפעו מאוד מהאופנה הספרדית, והם אינם מעידים על אבלה של ליזה על ביתה הראשונה כמו שכמה חוקרים הציעו.
גודלו של הציור גדול להפליא השווה לציורים בעלי עמלות גבוהות שנרכשו על ידי פטרונים עשירים בתקופה של אז.
פזרנות זו הוסברה כסימן לשאיפתם של פרנצ'סקו וליזה למעמדם בחברה.
ללאונרדו לא היתה הכנסה באותה תקופה מה שיתכן ומסביר את התעניינותו בציור של אדם פרטי.
אך מאוחר יותר באותה שנה (1503) הוא העדיף לעכב את העבודה על המונה ליזה כאשר קיבל תשלום להתחלת הציור 'הקרב על אנג'יארי' (The Battle Of Anghiari), אשר היה עליה עמלה משמעותית יותר והושלמה בפברואר 1505.
ב-1506 לאונרדו החשיב את הפורטרט כבלתי גמור.
לא שולם לו עבור הציור ואף לא נשלח ללקוח.
הפורטרט ליווה אותו למשך כל חיו ויתכן והשלים אותו שנים רבות אחר כך בצרפת, השנה המשוערת היא 1516.

כותרת הציור נכונה לשנת-1550.
מכר של חלק ממשפחתו של פרנצ'סקו ג'ורג'ו וזארי כתב: "לאונרדו התחייב לצייר עבור פרנצ'סקו דל ג'וקונדו את הפורטרט של מונה ליזה, אישתו".
הציור האיטלקי,מכונה האישה השמחה - ג'וקונדה (La Gioconda), בצרפתית (La Joconde) המזכיר את שם נשואיה ג'וקונדו.


יש כמה ספקולציות האומרות שלליזה יש לפחות ארבעה ציורים שונים וזהותה מחולקת לפחות לעשרה אנשים.
לקראת סוף המאה ה-20 הפורטרט היה לאייקון עולמי אשר שימש ליותר מ-300 ציורים אחרים וב-2,000 פרסומות שקצב הופעתן היא פרסומת אחת חדשה לכל שבוע.

Vespucci's notation on an old manuscript
ההערה שנמצאה על ידי המומחה מאוניברסיטת היידלברג

ב-2005 מומחה מאוניברסיטת היידלברג גילה פתק באוסף הספרייה המבסס בוודאות שאופן ישיבתה של ליזה היתה ישיבה מסורתית.

המונה ליזה היתה שמורה בצרפת מאז המאה ה-16 כאשר נרכשה על ידי פרנסואה הראשון, מלך צרפת, אך לאחר המהפכה הצרפתית היא עברה לחזקת העם.
כיום יותר משישה מיליון איש בכל שנה באים להתבונן בציור במוזיאון הלובר בפריס, צרפת.
המונה ליזה הפכה להיות באוסף הלאומי של צרפת.

בתחילת המאה ה-20 נגנבה המונה ליזה והושבה בחזרה לאחר שהשודד ניסה למכור אותה ולהשיב אותה לידיים איטלקיות לאחר שנקלע לקשיים כלכליים.
מאז המונה ליזה שמורה מאחורי זכוכית משוריינת עם חיישני אזעקה, לאחר שבמשך השנים היו מספר נסיונות לגנוב או להשחית אותה.

רבים ניסו לזייף את המונה ליזה.
ומאיירים וציירים רבים ציירו את מונה ליזה בשנית והושמה להשראה להערצה, מחאה, לעג וחיקוי באמנות הפופולרית.
נכתבו עליה מספר שירים והידוע שמביניהם הוא השיר משנות השישים של אלביס פרסלי ונאט קינג קול, השיר הידוע "מונה ליזה" בה היא נשאלת אודות חייה ועל פשר חיוכה המסתורי.
בשנת 2003 יצא לקרנים סרט בכיכובה של ג'וליה רוברטס על מורה לאמנות בבית ספר הנושא את השם החיוך של מונה ליזה
יש ספינת קרוז הנושאת את שמה ואת הפורטרט.
ואף נכתבו אודותיה ספרים
ניתן אף למצוא את המונה ליזה במוזיאון אלייב גלרי (Alive Gallery) בסיאול עיר בירתה של קוריאה הדרומית שם היא עונה על שאלות בין שלל יצירות אחרות.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]