משתמש:Sagi42/פרנק זאפה ביוגרפיה

פרנק זאפה (אנג')

ביוגרפיה

ראשית חייו

זאפה נולד בבולטימור, מרילנד ב-21 בדצמבר 1940. אביו היה כימאי ומתמטיקאי, שעבד בתעשיה הצבאית, ובגלל עבודתו נהגה המשפחה לעבור הרבה. בנוסף גרה משפחתו של זאפה בסמוך למפעלים שבהם עבד אביו שהכילו לרוב גז חרדל, שהשפיע על בריאותו של זאפה הצעיר, שסבל בילדותו מאסתמה, כאבי אוזניים ובעיות בסינוסים. בעקבות מצבו הבריאותי של זאפה המשפחה עזבה את מרילנד והחוף המזרחי ועברו לאיזור קליפורניה.

פרנק התחיל להתעניין במוזיקה בסביבות גיל 12. הוא התחיל ללמוד לתופף והתחיל לצבור אוסף תקליטוני R&B. העניין של זאפה במוזיקה קלאסית מודרנית התחיל לאחר שקרא במגזין על תקליט של מבחר יצירות של המלחין אדגר וארז. הכתבה תיארה את המוזיקה של וארז כ"ערבוביה מוזרה של תופים ורעשים לא נעימים אחרים". לאחר שחיפש במשך שנה הצליח זאפה להשיג עותק של התקליט, משם והלאה התחילה אהבתו הגדולה לוארז ולמלחינים קלאסיים מודרנים אחרים כמו איגור סטרוינסקי ואנטון וברן. בנוסף למוזיקה קלאסית מודרנית נהג זאפה להאזין ללהקות דו-וופ, ג'אז מודרני ובלוז. לכבוד יום הולדתו ה-15 קיבל זאפה מתנה: שיחת חוץ לגיבורו אדגר וארז. למרבה הצער וארז היה באירופה באותו הזמן, ופרנק שוחח עם אשתו של המלחין. מאוחר יותר הוא קיבל מכתב מוארז שמודה לו על התעניינותו ומזמין אותו לבוא לבקר אותו בניו יורק. פגישה בינהם לא קרתה, אבל זאפה מיסגר ותלה את המכתב שקיבל ושמר עליו עד יום מותו.

תמונתו של זאפה בספר המחזור 1958

כאשר למד בבית ספר תיכון בלנקסטר (קליפורניה), פגש זאפה את דון וליט (שמאוחר יותר ירחיב את שמו לדון ואן וליט ויאמץ את שם הבמה קפטן ביפהארט). זאפה ווילט הפכו לחברים קרובים, בזכות עניין משותף בתקליטי R&B, וימשיכו להשפיע ולשתף פעולה מוזיקלית לאורך הקריירות שלהם. זאפה גם פיתח עניין בגיטרה, וב1957 קיבל את הגיטרה הראשונה שלו. מבין השפעתיו הראשנות אפשר למנות את ג'וני "גיטר" ווטסון והאולינג וולף. העניין של זאפה בהלחנה ועיבוד גדל בשנות התיכון האחרונות שלו. בשנתו האחרונה, הוא כתב, עיבד וניצח יצירות אוונגרדיות במסגרת תזמורת בית הספר.

בשנת 1959 עזב את הבית והתחיל ללמוד בקולג' שם פגש את מי שתהיה אשתו הראשונה, קת'רין ג'יי "קיי" שרמן. הם התחתנו בדצבמר, 1960 לאחר שנשר מהקולג' אחרי סמסטר אחד בלבד. במשך תקופה קצרה עבד במכירות מדלת אל דלת ובחברות פרסום, אך במהרה נטש את העבודות האילו והתרכז בנסיון להתפרנס כמוזיקאי ומלחין. אחת העבודות הרווחיות יותר שלו היתה להלחין פס קול לשני סרטים דלי תקציב (The World's Greatest Sinner (1962 ו(Run Home Slow (1965. כאשר האחרון הוזמן על ידי אחד המורים לשעבר של זאפה מהתיכון. זאפה גם כתב והפיק שירים לאמנים מקומיים בשיתוף פעולה עם ריי קולינס (שיהיה בעתיד בלהקתו של זאפה) והמפיק פול באף. בבעלותו של פול באף היה אולפן הקלטות אותו בנה בעצמו שהיה משוכלל יחסית לאותה תקופה. ב1964 לאחר התפרקות נישואיו של זאפה, עבר זאפה לעבוד באולפן ההקלטות של באף, ולמד על הקלטה והתנסה במגוון מניפולציות על סרטי הקלטה ואובר-דאבינג. בהמשך השנה זאפה קנה את האולפן מבאף ושינה את שמו ל"סטודיו Z". "סטודיו Z" הוזמן להקלטות לעיתים רחוקות וזאפה עבר בעיקר כגיטריסט בהרכב שהופיע בבארים כדי לפרנס את עצמו.

בשנת 1965 פנה לזאפה שוטר סמוי ממחלק המוסר בהצעה להקליט לו קלטת אודיו מינית למסיבת רווקים לכאורה. זאפה וידידה שלו זייפו הקלטה אירוטית. כאשר זאפה התכוון למסור את ההקלטה הוא נעצר והמשטרה פשטה על כל חומרי ההקלטה בסטודיו. זאפה הואשם ב"קשירת קשר לביצוע פורנוגרפיה". הוא נידון לשישה חודשי מאסר על תנאי למעט 10 ימים בפועל. לאחר עשרה ימים בכלא הוא שוחרר, ולאחר שגילה שהסטודיו מיועד להריסה הוא הצליח לחלץ משם את חפציו ועבר ללוס אנג'לס.

סוף שנות ה-60 - תחילת הקריירה

לאחר שעבר ללוס אנג'לס הצטרף לנגן כגיטריסט בלהקת R&B מקומית. במהרה השתלט על הלהקה ושיכנע את חברי הלהקה לנגן חומר מקורי שלו במטרה להשיג חוזה הקלטות. הלהקה שינתה את שמה ל"האימהות" (The Mothers) והתחילה לקבל תשומת לב בסצינת הרוק המחתרתי של לוס אנג'לס. בתחילת שנת 1966, ראה אותם בהופעה טום וילסון אשר נודע כמפיק מוזיקלי שעבד עם סיימון וגרפונקל ובוב דילן. וילסון החתים את הלהקה לחוזה הקלטות עם ורב רקורדס (שנודעה בעיקר כחברת תקליטי ג'אז שניסתה לכוון לקהל רחב יותר). החברה דרשה לשנות את שם הלהקה מפני שבסלנג השם הוא קיצור לקללה "Motherfucker". חברי הלהקה שינו את שמם ל"אימהות ההמצאה" (The Mothers of Invention").

ביחד עם וילסון כמפיק, הקליטה בשנת 1966 הלהקה את אלבום הבכורה פורץ הדרך !Freak Out, שהוא אלבום הרוק הכפול השני בהיסטוריה אחרי Blonde on Blonde של בוב דילן, שיצא מספר שבועות קודם לכן. סגנון האלבום היה עירוב של שירי רוק, דו-וופ, וקטעי סאונד-קולאז' מוזרים (בעיקר בקטע הסוגר של האלבום "Return of the Son of Monster Magnet" שאורכו 12 דקות). !Freak Out סימן מיד את זאפה כקול חדש ורדיקלי במוזיקת הרוק. מילות השירים באלבום שיבחו נון-קונפרמיזם, זילזול ברשויות ושילבו אלמנטים דאדאיסטים.

לאחר יציאת האלבום פגש זאפה את אדלייד גייל סלואטמן. ב1967 הם התחתנו ונשארו יחד עד סוף חייו של זאפה ,והביאו לעולם ארבעה ילדים. במהלך אותה שנה זאפה ולהקתו הקליטה את אלבומה השני Absolutely Free. האלבום כלל נגינה מרובה יותר של חברי הלהקה והתמקד בשירים שהגדירו את סגנון ההלחנה של זאפה באמצעות החדרת שינויים פתאומיים וקצביים לשירים שנבנו מסגנונות שונים. הטקסטים באלבום נהיו ביקורתיים וסאטיריים יותר וביקרו את הצביעות והשמרנות של החברה האמריקנית. באותה שנה הוציא זאפה אלבום תחת שמו בשם Lumpy Gravy שהוא אלבום אינסטרומנטלי ברובו אשר משלב סגנונות מגוונים כמו מוזיק קונקרט ומוזיקת גלישה.

במהלך שנת 1967 עבר זאפה ביחד עם אשתו ולהקתו לגור בניו יורק מכיוון שחתמו על חוזה הופעות במועדון הגאריק. ההופעות שלהם הפכו לשילוב של מופעי אלתורים המציגים את הכישורים האישיים של הלהקה, וגם ביצועים הדוקים למוזיקה של זאפה. במהלך אותה תקופה הקליטה הלהקה אלבום שנחשב לשיא של הלהקה בשנות ה60 המאוחרות, We're Only in It for the Money(שיצא ב1968). באלבום הופיעו כמה מעריכות האודיו וההפקות היצירתית ביותר שנשמעו עדיין במוסיקת הפופ, בחלק מהשירים יש סאטירה אכזרית על תרבות ההיפים של שנות ה60. עטיפת האלבום היתה פרודיה על עטיפת האלבום של הביטלס, Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band. זאפה ולהקתו הוציאו אלבום נוסף ב1968 בשם Cruising with Ruben & the Jets . האלבום שונה לחלוטין מקודמו, כיאה לרוחו האקלקטית של זאפה, והוא מורכב משירי דו-וופ בלבד. בניו יורק, זאפה יותר השתמש בעריכת סרטי הקלטה ככלי לקומפוזיציה. דוגמה בולטת לכך נמצאת באלבום האלבום הכפול Uncle Meat ‏(1969) ,שבו הרצועה "King Kong" נערכה מהקלטות מאולפנים שונים והופעות חיות שונות.

במהלך שנת 1969 החליט פרנק זאפה לפרק את להקת אימהות ההמצאה בעיקר בגלל סיבות כלכליות. היו תשעה חברי להקה וזאפה תמך בחברי הלהקה בעצמו מתמלוגי השירים בין אם הם ניגנו או לא. כמה מחברי הלהקה ,עם זאת, ינגנו עם זאפה בשנים שיבואו. הקלטות עם הלהקה שנותרו מתקופה זו נאספו ל Weasels Ripped My Flesh ו Burnt Weeny Sandwich (אלבומים שיצאו בשנת 1970). לאחר שפירק את הלהקה, זאפה הוציא את אחד אלבומי הסולו המוערכים שלו Hot Rats ‏(1969). האלבום מציג לראשונה נגינה מרובה של זאפה בגיטרה, ואחת מיצירותיו הידועות של זאפה "Peaches en Regalia". באלבום השתתפו נגני ג'אז, בלוז וR&B מפורסמים וגם קפטן ביפהארט בהופעת אורח (שנותן את קולו ברצועה הלא אינסטרומנטלית היחידה באלבום, "Willie the Pimp").

שנות ה- 70

זאפה בהופעה בפריז 1970

בשנת 1970 הקים זאפה גירסה חדשה של להקת האימהות (משם והלאה הוא זנח את השימוש בתוספת "ההמצאה"). בנוסף למספר נגנים נוספים ההרכב החדש כלל את שני זמרי להקת הצבים הידועים בכינויים "פלו ואדי". הלהקה החדשה הופיעה באלבום Chunga's Revenge‏ (1970) ובסרט (ופס קולו) שזאפה הפיק וביים "200‏ מוטלים" (200 Motels) שיצא ב1971. בנוסף השתתפו בסרט: התזמורת הפילהרמונית המלכותית, רינגו סטאר, תיאודור ביקל וקית' מון. הסרט עוסק באופן רופף בחויית החיים בדרכים כמוסיקאי רוק. לאחר יציאת הסרט הלהקה יצאה למסעי הופעות שבסופו של דבר הביאו לשני אלבומי הופעות חיות Fillmore East - June 1971 ו-Just Another Band From L.A.

בדצמבר 1971 קרו שני אסונות לפרנק זאפה. בעת הופעה בקזינו של העיר מונטרה בשווייץ, הציוד של האמהות נהרס כאשר זיקוק שהוצת על ידי איש בקהל הצית אש ששרפה את הקזינו. המקרה הונצח בשירם של להקת דיפ פרפל "Smoke On The Water". לאחר שבוע של הפסקה, האימהות הופיעו בלונדון עם ציוד מושכר. במהלך ההדרן, איש מהקהל דחף את זאפה מהבמה לתוך בור תזמורת בעל רצפת בטון. הלהקה חשבה שזאפה נהרג - הוא סבל משברים רציניים, טראומת ראש ופציעות בגבו, ברגל, ובצוואר. תאונה זו הביאה אותו להשתמש בכיסא גלגלים לתקופה ממושכת, ואלץ אותו להפסיק להופיע ליותר מחצי שנה. במהלך שנת 1972 הוציא זאפה שני אלבומי סולו ג'אזיים במקצת Waka/Jawaka ו-The Grand Wazoo.

לאחר שיצא מכסא הגלגלים הרכיב גירסה חדשה ללהקת האמהות, איתם הקליט בשנת 1973 שניים מאלבומיו המצליחים ביותר שלו, Over-Nite Sensation ו- Apostrophe ('), כאשר האחרון הוא הוא אלבומו המצליח ביותר של זאפה, שהגיע למקום ה10 במצעד הבילבורד. בשנים 1974-5 המשיך זאפה להופיע להוציא אלבומים כגון: Roxy & Elsewhere, One Size Fits All ו-Bongo Fury כאשר האחרון הוא שיתוף פעולה עם ידידו הוותיק קפטן ביפהראט.

בשנת 1976 הסתיימה מערכת היחסים העסקית של זאפה עם מנהלו הוותיק הרב כהן. מנוע מלהוציא את אלבומו החדש Zoot Allures בחברת התקליטים המשותפת של כהן וזאפה, הוציא זאפה את האלבום ישירות דרך וורנר מיוזיק גרופ. בשנת 1977 סיים זאפה לעבוד על הפרויקט החדש שלו, Läther, אלבום מרובע המכיל את כל האספקטים של הסגנון המוזיקלי של זאפה - שירי רוק, יצירות תזמורתיות, קטעים אינסטרומנטלים מורכבים, ונגינת גיטרה מלאת דיסטורשן של זאפה. וורנר סירבו לשחרר את הפרויקט כאלבום מרובע. זאפה הצליח להשיג חוזה עם חברה אחרת אך וורנר מנעו את יציאת האלבום בטענה שיש להם זכויות על ההקלטות. בגלל התסבוכת המשפטית עם הרב כהן וורנר, זאפה נאלץ לא להוציא אף אלבום בשנת 1977 ולהתרכז בעיקר בהופעות כמקור הכנסה.

בשנת 1978 הוציא זאפה את Zappa in New York הכולל את הקטע האינסטרומנטלי "The Black Page", קטע הידוע במורכבתו הריתמית. בהמשך השנה ובשנת 1979 יצאו שלושה אלבומים תחת של שמו של זאפה אך בניגוד להסכמתו ע"י וורנר: Studio Tan , Sleep Dirt ו- Orchestral Favorites. בהמשך שנת 1979 התביעות של זאפה הגיעו להכרעה משפטית, וזאפה הקים חברת תקליטים משלו בשם "זאפה רקורדס" ובמסגרתה הוא הוציא בשנת 79 שנים מאלבומיו המפורסמים ביותר Sheik Yerbouti ו- Joe's Garage. האלבום הכפול "Sheik Yerbouti" כולל שירים מפורסמים כגון "Dancin' Fool" , "Bobby Brown". ו-"Jewish Princess", כאשר האחרון עורר את זעמם של "הליגה נגד השמצה" שניסתה למנוע את שידורו ברדיו בטענה שהוא אנטישמי. האלבום המשולוש "Joe's Garage" הוא אופרת רוק סאטירית העוסקת בדיכוי חופש הביטוי ומוזיקה- בהשראה חלקית מהמהפכה האיראנית אשר הפכה מוזיקה לבלתי חוקית באירן- וגם על ה"מערכת היחסים המוזרה של אמריקאים עם סקס ועם כנות מינית". לקראת סוף שנת 79 הוציא זאפה את הסרט Baby Snakes אשר תויג על ידי זאפה כ"סרט על אנשים שעושים דברים שהם לא נורמלים". הוא כולל קטעים מהופעה חיה של זאפה וקטעי אנימציית חימר.

שנות ה-80

זאפה בהופעה בבאפלו, ניו יורק 1980

אחרי שבילה את רוב שנת 1980 בסיבובי הופעות, הוציא זאפה בשנת 1981 את Tinsel Town Rebellion. באלבום משתתף לראשונה סטיב ואי שהיה אז בן טיפוחיו של זאפה. באותה שנה הוציא זאפה אלבום כפול בשם You Are What You Is אשר הוקלט ברובו באולפן הביתי החדש של זאפה. האלבום כולל בעיקר שירי רוק סאטיריים המכוונים אל מתבגרים, התקשורת, וצביעות דתית ופוליטית. באותה שנה הוציא זאפה אלבום שיצא בשלושה חלקים נפרדים בשם Shut Up 'N Play Yer Guitar שכולל בעיקר קטעים עם נגינת סולו של זאפה על גיטרה חשמלית.

בשנת 1982 הוציא זאפה את אלבומו Ship Arriving Too Late to Save a Drowning Witch אשר כלל את הסינגל המצליח ביותר של זאפה "Valley Girl". השיר לועג לאופן הדיבור של נערות מעמק סן פרננדו באמצעות חיקוי דיבורן על ידי בתו של זאפה, מון יונט, אשר משתתפת בשיר.

בשנת 1983 הוציא זאפה שני אלבומים שונים סגנונית המייצגים את שני העולמות המוזיקליים השונים בהם עסק זאפה בשנות ה80. הראשון היה The Man from Utopia אלבום אקלקטי בעיקר בסגנון רוק. השני היה London Symphony Orchestra, Vol. 1 המכיל יצירות תזמורתיות של זאפה בביצוע התזמורת הסימפונית של לונדון (החלק השני יצא מאוחר יותר בשנת 1987).

בשנת 1984 המשיך להתעסק עם מוזיקה תזמורתית כאשר הוציא את אלבומו Boulez Conducts Zappa: The Perfect Stranger, אשר מכיל יצירות של זאפה בניצוחו של פייר בולז, ויצירות של זאפה בביצוע סינקלוויר. סינקלוויר הוא סינתיסייזר דיגיטלי, סאמפלר ותחנת עבודה מוזיקלית אשר איפשר לזאפה לבצע יצירות מוזיקליות מורכבות קשות לביצוע אנושי, ושימש את זאפה ככלי הלחנתי במהלך שנות ה80 ואילך. במהלך אותה שנה הוציא זאפה הוציא אלבום קלאסי בשם Francesco Zappa אשר מכיל יצירות של המלחין פרנצ'סקו זאפה מהמאה ה-18 (אין קשר משפחתי ידוע) בביצוע סינקלוויר.

במהלך אותה שנה הוציא זאפה אלבום משולש ושאפתני בשם Thing-Fish. האלבום הוא בסגנון הצגה מברודווי אשר עוסק בתרחיש "מה אם" דיסטופי המערב פמיניזם, הומוסקסואליות, ייצור והפצה של וירוס האיידס, ופרויקט אאוגניקה המנוהל על ידי הממשל האמריקאי. באותה שנה הוציא זאפה את Them or Us אלבום כפול של קטעי אולפן ומוזיקה חיה ערוכים יחד.

בסביבות שנת 1986 זאפה עסק בפרויקט של הוצאה מחודשת של כל אלבומיו משנות ה60 ואילך בפורמט הדיגיטלי החדש הCD. באותה שנה הוציא זאפה את אלבומו Jazz from Hell, אשר זיכה אותו בפרס הגראמי עבור "ביצוע הרוק האינסטרומנטלי הטוב ביותר". האלבום הוא ברובו יצירות אינסרומנטליות אשר מבוצעות על די סינקלוויר.

סיבוב ההופעות האחרון בפורמט של להקת רוק/ג'אז של זאפה היה בשנת 1988. ההופעות כללו הרכב של 12 נגנים ורפרטואר של מעל ל100 שירים של זאפה בנוסף לכמה גירסאות כיסוי לקטעים מפורסמים מהבולרו של ראוול עד ל"Stairway to Heaven" של לד זפלין. ההופעות הונצחו באלבומים Broadway the Hard Way (בעיקר חומר חדש עם דגש פוליטי),The Best Band You Never Heard in Your Life (שירים ישנים וגרסאות כיסוי) וMake a Jazz Noise Here (בעיקר קטעים אינסטרומנטלים ואוונגרד).

שנות ה-90

רוב הפרויקטים של זאפה נעצרו אחרי שהוא אובחן עם סרטן ערמונית סופני. הסרטן התפשט ללא ידיעה במשך עשר שנים ונחשב בלתי ניתן להסרה. לאחר האבחון, זאפה הקדיש את רוב האנרגיה שלו לכתיבת יצירות תזמורתיות ויצירות לסינקלוויר. בשנת 1991 זאפה נבחר להיות אחד מתוך 4 מלחינים אשר יבוצעו בפסטיבל פרנקפורט ב1992 (האחרים היו ג'ון קייג', קרלהיינץ שטוקהאוזן ואלכסנדר קנייפל). הרכב קאמרי גרמני בשם "אנסמבל מודרן" פנה לזאפה במטרה לבצע את יצירותיו בפסטיבל. בקונצרט הראשון שנערך זאפה ניצח על התזמורת בכמה קטעים וקיבל תשואות למשך 20 דקות. לצערו זאפה לא יכל להיות נוכח בכל הקונצרטים האחרים שנערכו מפאת מחלתו. אלו יהיו הופעותיו הפומביות האחרונות. קטעים מתוך הקונצרטים האילו מופעים באלבומים The Yellow Shark שיצא ב1993 (שהיה אלבומו האחרון שהוציא במהלך חייו) ו Everything Is Healing Nicely שיצא לאחר מותו בשנת 1999. לקראת מותו סיים זאפה יצירת סינקלוויר גדולה בשם Civilization, Phaze III שיצאה כאלבום לאחר מותו בשנת 1994.

פרנק זאפה נפטר ביום שבת, 4 בדצמבר, 1993 בביתו עם אשתו וילדיו לצידו. בטקס פרטי ביום למחרת נקבר זאפה בקבר לא מסומן בבית העלמין בווסטווד, לוס אנג'לס. ביום שני ב6 בדצמבר משפחתו הודיעה לציבור ש"המלחין פרנק זאפה עזב למסע ההופעות הסופי שלו קצת לפני 6 בערב ביום שבת".

דיסקוגרפיה

• Freak Out! (1966)
• Absolutely Free (1967)
• Lumpy Gravy (1967)
• We're Only In It For The Money (1968)
• Cruising with Ruben & the Jets (1968)
• Uncle Meat (1969)
• Mothermania (1969)
• Hot Rats (1969)
• Burnt Weeny Sandwich (1969)
• Weasels Ripped My Flesh (1970)
• Chunga's Revenge (1970)
• Fillmore East – June 1971 (1971)
• 200 Motels (1971)
• Just Another Band From L.A. (1972)
• Waka/Jawaka (1972)
• The Grand Wazoo (1972)
• Over-Nite Sensation (1973)
• Apostrophe (') (1974)
• Roxy & Elsewhere (1974)
• One Size Fits All (1975)
• Bongo Fury (1975)
• Zoot Allures (1976)
• Zappa In New York (1978)
• Studio Tan (1978)
• Sleep Dirt (1979)
• Sheik Yerbouti (1979)
• Orchestral Favorites (1979)
• Joe's Garage (1979)
• Tinseltown Rebellion (1981)
• Shut Up 'N' Play Yer Guitar (1981)
• You Are What You Is (1981)
• Ship Arriving Too Late To Save A Drowning Witch (1982)
• The Man From Utopia (1983)
• Baby Snakes (1983)
• London Symphony Orchestra vol 1 (1983)
• Boulez Conducts Zappa: The Perfect Stranger (1984)
• Them or Us (1984)
• Thing-Fish (1984)
• Francesco Zappa (1984)
• FZ Meets The Mothers Of Prevention (1985)
• Does Humor Belong In Music? (1986)
• Jazz From Hell (1986)
• London Symphony Orchestra vol 2 (1987)
• Guitar (1988)
• You Can't Do That On Stage Anymore vol 1 (1988)
• You Can't Do That On Stage Anymore vol 2 (1988)
• Broadway The Hard Way (1989)
• You Can't Do That On Stage Anymore vol 3 (1989)
• The Best Band You Never Heard In Your Life (1991)
• Make A Jazz Noise Here (1991)
• You Can't Do That On Stage Anymore vol 4 (1991)
• You Can't Do That On Stage Anymore vol 5 (1992)
• You Can't Do That On Stage Anymore vol 6 (1992)
• Playground Psychotics (1992)
• Ahead Of Their Time (1993)
• The Yellow Shark (1993)

אלבומים שיצאו לאחר מותו

• Civilization, Phaze III (1994)
• Strictly Commercial (1995)
• The Lost Episodes (1996)
• Läther (1996)
• Frank Zappa Plays the Music of Frank Zappa: A Memorial Tribute (1996)
• Have I Offended Someone? (1997)
• Mystery Disc (1998)
• Everything Is Healing Nicely (1999)
• FZ:OZ (2002)
• Halloween (2003)
• Joe's Corsage (2004)
• Joe's Domage (2004)
• QuAUDIOPHILIAc (2004)
• Joe’s XMasage (2005)
• Imaginary Diseases (2006)
• The MOFO Project/Object (2006)
• Trance-Fusion (2006)
• Buffalo (2007)
• The Dub Room Special! (2007)
• Wazoo (2007)
• One Shot Deal (2008)
• Joe's Menage (2008)
• Philly 76 (2009)
• Greasy Love Songs (2010)
• Congress Shall Make No Law (2010)
• Hammersmith Odeon (2010)
• Feeding the Monkies at Ma Maison (2011)
• Carnegie Hall (2011)