משתמש:Talmonf/טיוטה

אברהם מיכאל קירשנבאום (י"ד באלול תרפ"ה, 3 בספטמבר 1925–ב' באדר א' תש"ח, 12 בפברואר 1948) פיקד על הקרב בשכונת ימין משה במלחמת העצמאות, והצליח להדוף את המתקפה עליה. הוא נורה על ידי חייל בריטי בתום הקרב ומת מפצעיו לאחר כמה ימים.

ביוגרפיה

אברהם, הילד השני מששת ילדיהם של ניסן ומרים קירשנבאום, נולד בשכונת משכנות שאננים בי"ד באלול תרפ"ה, 3 בספטמבר 1925.

במאורעות תרפ"ט, בהיותו בן 3, היה בגן הילדים בימין משה ביחד עם רחבעם זאבי כשהשכונה הותקפה.

אברהם היה כבן 16 עת פסק מלימודיו בישיבת עץ חיים ופנה ללימודי חצי-יום באליאנס כדי לשאת עם אביו בעול הפרנסה. במקביל הצטרף לחי"ש (חילות שדה) של ההגנה ורכש מיומנויות לחימה ואבטחה. מעת לעת נעדר מעבודתו בחשאיות, השתתף בקורסים צבאיים והתמקצע בהפעלת מקלע ברן ומרגמות. על אף הסכנה שבדבר הפך את מחסן ביתו לסליק שכונתי.

כשהתקבלה החלטת החלוקה באו"ם, אברהם היה בקורס מ"כים בגוש עציון. הוא נטל חלק בחילוץ שיירת העשרה ובהגנת היישובים. בתום הקורס אמור היה להיות מוצב כסגן מפקד שכונת ספר, ובאין קופצים רבים, הוצב על פי בקשתו באזור שכונות ילדותו. במרץ רב עבר ובדק עמדות וביצורים, האיר עיני מפקדים ממונים והסביר וחיזק את הנערים הפחות מיומנים.

כשהותקף גוש עציון נקרא לצאת בדחיפות עם מחלקת ההר לעזרת היישובים. "ארזתי את החפצים ואף אחד לא היה בבית וברצוני להיפרד", כתב לאחותו ששהתה באמריקה, "החלטתי לעלות ולמסור לשמעון ארמוזה שאני עוזב את השכונה ושימסור בבית שנסעתי לזמן בלתי מוגבל".

ארמוזה, מוכתר השכונה, שנוכח לדעת כי החייל המקצועי היחיד בשכונה עומד לעזוב, "התקשר בטלפון עם המטה באיום: 'אם הוא עחב - גם אני עוזב את השכונה!', התנהל משא ומתן והוחלט שאברם נשאר". כעבור שלושה ימים נודע לאברהם כי ל"ה חבריו נפלו, "וכך ניצלתי ממוות בטוח", כתב לאחותו. אך מכתב הבשורה שהגיע אל אחותו לא הכיל את עוגמת העתיד לבוא.

מצב הכוחות בבוקר המערכה, יום שלישי ל' שבט תש"ח, 10 בפברואר 1948: לאחר ימי טפטוף ירי ערבי קבוע מהר ציון ומהחומות, "מקורות בריטיים וערביים מציינים כי רוכזו מטובי לוחמי הגרילה בסביבה ובלטה השתתפותה של יחידה סדירה למחצה של ערביי חוץ, חמושים מדי קרב וכובעי פלדה" (הארץ, 13.2.48). השמש שהפציעה גילתה עוד ועוד מהללו שנוהרים משערי העיר ומתפרסים למול השכונות. מספרם נאמד בכ-300–400.

מוכתר ימין משה צלצל ללא הרף, ממכשיר הטלפון היחיד שבבית משפחת ארוטשס, אך נציגי המנדט הבריטי לא מיהרו לתתח מענה. מגיני השכונה ניצבו בעמדותיהם עם שלושה רובים מורשים ותשעה לא חוקיים שהוצאו מהסליקים, והתפללו לטוב. לאחר דקות ארוכות הגיע כלי רכב של הבריטים, שבחלקו האחורי ניצב מקלע, עצר בדרך חברון שבין השכונות, ושניים מיושביו נצפו מטפסים אל הכוחות הערביים ומחליפים עמם דברים בתנועות ידיים פסקניות.

כשליש מהערבים נראו נוטשים את המקום בהליכה צפונה, הבריטים חזרו למכוניתם, נסעו דרומה ונעצרו מטרים ספורים לפני בית החולים סנט ג'ון (מלון הר ציון כיום). רעש גדול של יריות וקריאות קרב משלהבות נשמט מצד הערבים הסמוכים לחומות והם החלו לגלוש, תוך ירי מכל כלי הנשק, בהתקפת מצח אל הוואדי שבתווך (גיא בן הינום ובריכת הסולטן). מגיני השכונות שהשיבו אש, נדהמו כשמצד דרום ספגו אש מלוע המקלע הבריטי.

בוקר המערכה מצא את אברהם עייף מאוד בשל משמרת לילה שסיים, וימים טרופי שינה שקדמו לו. אברהם הפעיל היטב את מקלע הברן שברשותו, הנשק המשמעותי ביותר שהיה לשכונות, וכשדווח כי שליש הכוח הערבי שנראה קודם כשהוא נוטש מנסה לעלות על השכונה מכיוון צפון-מערב שבו שכנו גני הילדים, מיהר אברהם ורץ לבדו לקדם את פניהם.

בהגיעו לרחוב המצודה פינת התקווה, דיווחו לאברהם שהתוקפים ניסו לעבור את גדר השכונה הצפונית, והוא החליט שלא לרדוף אחריהם אלא לעלות לשיא הגובה, ומיהר וטיפס במדרגות הבית בן שלוש הקומות שברחוב. בעמדת גג הרעפים מצא את הסגן חיים אצ'ור, שהצביע רועד על יותר ממאה תוקפים ובידיהם פחי בנזין, לפידים ושקים המתקרבים במטרה לשרוף.

כדוריו של אברהם פגעו בפחים והללו התלקחו ויצרו מהומה גדולה. מאמצי הפורעים לכוון אליו עלו בתוהו והוא ירה עד שפסקה ההתקפה. אלא שאז נפתחה אש מעמדות הבריטים שבחלון המלך דוד ואברהם נפגע בירך. כשהברן בידו התפנה עצמאית אל בית ארוטשס, שם הזעיקו טלפונית אמבולנס ובעזרת החובש עלה לכביש הגישה הסמוך לטחנת הרוח.

סקרנים ועיתונאים שהתגודדו במקום צפו באמבולנס שהגיע. כשהורמה האלונקה של גיבורנו, ביצע חייל בריטי וידוא הריגה. לעיני ההמון נורה מגג בית דוד כדור שפגע באברהם, והוא לחש "עכשיו נפלתי". במרפאת הדסה בירושלים נאבקו הרופאים על חייו ורבים נשאו תפילה. הניתוח תם ואמו לא משה ממיטתו. בצוהרי יום המחרת, ב' באדר א' תש"ח, (12 בפברואר 1948), פקח אברהם את עיניו. "אמא", לחש, ואמו התכופפה אליו, "שקט בשכונה?" וליבו נדם.

"התועבה הבריטית", זעקה כותרת עיתונו של זאב אלתגר, "מפלה לכנופיות בימין משה בירושלים, עשרות ערבים נהרגו ונפצעו בקרב על השכונה", כתב סופר 'הבוקר' (11.2). בשל יריות הערבים על ההלוויות בהר הזיתים נדחתה הלווייתו של אברהם ליום שני, ו' באדר א' (16 בפברואר). ערב קודם נאספו רבים לחצר ביקור חולים. ראשון הספיד ר' אריה לוין, שני המוכתר ארמוזה, שנחנק בבכי עת אמר: "עשרות ילדי הגן שהצלת - מודים לך, אילולא גבורתך לא הייתה היום קיימת שכונת משכנות שאננים-ימין משה..".

ובטרם נאמר קדיש נעמד אדם שכובעו הסתיר את פניו והכריז: "הארגון הצבאי הלאומי עומד דום לזכר הלוחם א.מ.ק. שכינויו תמיר". התברר שאברהם איש ההגנה מצא פנאי, ובימים של שנאת חינם סייע בלחימה מעת לעת לחברי ילדות לוחי האצ"ל. כשעלה השחר ביום קבורתו התגלו על עמודי הרחוב בירושלים נוסף למודעות האבל של ההגנה והאצ"ל, גם מודעות אבל על לכתו בשם לוחמי חירות ישראל. זו תופעה יחידאית שלוחם אחד נתכבד במותו על ידי שלוש המחתרות.

נקבר בהר-הזיתים בירושלים.

הנצחה

• בשכונת משכנות שאננים יש אנדרטה צבאית שנקבעה בתוך ספסל זיכרון, ועליה כתוב: "כאן במשכנות שאננים נולד אברהם מיכאל קירשנבאום הי"ד בן למשפחה מראשונות המקום. באדר א' ה'תש"ח נפל על הגנת ימין משה בעמדו יחידי מול כנופיות האויב במלחמת השחרור. היה בן כ"ב אביבים".
• לוחית זכרון על הבית בן שלוש הקומות ברחוב המצודה

ראו גם

• ימין משה

קישורים חיצוניים

• רב טוראי אברהם-מיכאל קירשנבוים, באתר יזכור
• נהדפה התקפה קשה על ימין-משה, דבר, 11 בפברואר 1948
• מת אברהם קירשנבוים ממגיני ימין-משה, דבר, 13 בפברואר 1948
• פנינה קירשנבאום מספרת על נפילת אחיה אברהם בהגנה על ימין משה, מתוך הסיור "וכל הכבוד לשר" - שכונותיו של משה, מסדרת ספרי הטיולים "לכל אחד ירושלים - 50 מסלולי סיור בירושלים"
• סיור מצולם עם אלידע בר-שאול, סרטון שצולם ב2011 בערוץ אורות (במסגרת YNET יהדות), על גיבור ימין משה אברהם מיכאל קירשנבאום שהציל את השכונה בתש"ח