משתמש:Tdunsky/גארי בטמן
 |
הדף נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הדף בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| |
| הדף נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הדף בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
| שיחה | |
 | |
| גארי בטמן, 2007 | |
| לידה |
2 ביוני 1952 (גיל: 71) ניו יורק, ניו יורק,  ארצות הברית |
|---|---|
| מקום מגורים |
סאדל ריוור, ניו ג'רזי, ארצות הברית |
| ידוע בשל | תפקידו כנציב ליגת ה-NHL |
| השכלה |
תואר ראשון ביחסי עבודה מאוניברסיטת קורנל ד"ר למשפטים מאוניברסיטת ניו יורק |
| מקצוע | עורך דין |
| תפקיד | נציב (קומישנר) ליגת ה-NHL |
| תקופת כהונה | 1993 - ההווה |
| השקפה דתית | יהודי |
| בת זוג | שלי בטמן |
גארי ברוס בטמן (באנגלית: Gary Bruce Bettman; נולד ב-2 ביוני 1952 בניו יורק) הוא עורך דין יהודי-אמריקאי, נציב (קומישנר) ליגת ה-NHL מאז 1993.
במהלך שנות כהונתו של בטמן נהנתה ליגת ה-NHL מגידול חד בהכנסותיה, מכ-400 מיליון דולר לשנה בעת התמנותו לתפקיד ועד ללמעלה מ-4 מיליארד דולר בשנה נכון לשנת 2016. בטמן היה גם הדוחף העיקרי להתרחבות הליגה עד לגודלה הנוכחי של 30 קבוצות, מתוכן 6 קבוצות חדשות שהצטרפו לליגה בתקופת כהונתו; כמו כן היה הדוחף העיקרי להתפשטות הליגה לשווקים חדשים ועשירים בדרום החם של ארצות הברית, שם הייתה לה נוכחות זניחה בעת שהתמנה, וכיום (2016) 9 קבוצות - כמעט שליש מקבוצות הליגה - משחקות באזור.
כהונתו של בטמן רווייה גם במחלוקות. דחיפת הליגה לכוון דרום ארצות הברית באה, לדעת רבים, על חשבון התמעטות כמות הקבוצות בקנדה ובצפון ארצות הברית, שהם האזורים הנחשבים לשוק טבעי ומסורתי של הליגה. כמו כן בתקופת כהונתו סבלה הליגה משלושה סכסוכי עבודה גדולים עם שחקניה, שבאו לידי ביטוי בביטול חלקים גדולים משתי עונות משחקים, ובמקרה שלישי - בעונת 2004/05 - אף לביטול מוחלט של העונה כולה, מקרה יחיד במינו בהיסטוריה של הספורט המקצועני בצפון אמריקה. עם זאת, ביטול העונה ועקשנותו של בטמן הביאו לבסוף להחלת תקרת שכר נוקשה בליגה, שהביאה לה יציבות ואפשרה את צמיחתה ושגשוגה לאחר תקופה של הפסדים כלכליים.
המחלוקות והבעיות שלוו את כהונתו הפכו אותו לבלתי פופולרי בקרב חלק נכבד מאוהדי הליגה. עם זאת בעיני בעלי הקבוצות, שכנציב הוא מהווה את שליחם, ובקרב חלק גדול מאציעי התקשורת המכסים את הליגה, נחשב בטמן למנהל ספורט מוצלח. הוא זכה במספר פרסים מטעם אמצעי תקשורת שונים על דרך ניהולו, ושכרו מועלה בהתמדה על ידי בעלי הקבוצות עם העלייה ברווחי הליגה.
בטמן הוא בוגר אוניברסיטת קורנל ובעל תואר דוקטור למשפטים מאוניברסיטת ניו יורק. לפני תפקידו בליגה ה-NHL שימש כסגן נשיא בכיר של ליגת ה-NBA.
התקבל כחבר בהיכל התהילה של הספורט היהודי ב-2016.
ילדותו, משפחתו והשכלתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בטמן גדל במשפחה יהודית בשכונת קווינס שבניו יורק.
בטמן הוא בוגר תואר ביחסי עבודה מאוניברסיטת קורנל ודוקטור למשפטים מאוניברסיטת ניו יורק. ב-1977 החל לעבוד כעורך דין בשוק הפרטי.
בטמן נשוי ואב לשלושה ילדים. הוא מתגורר בסאדל ריוור, ניו ג'רזי.
פעילותו בליגת ה-NBA[עריכת קוד מקור | עריכה]
בטמן החל לעבוד בהנהלת ליגת ה-NBA ב-1981, בתפקידים שונים במחלקה המשפטית ובמחלקת השווק של הליגה. בשיא פעילותו נחשב לאדם השלישי בהיררכיית הניהול של הליגה, ובין השאר נחשב לאחד האחראים העיקריים להכנסת מודל של "תקרת שכר רכה" לליגה - מודל בו לקבוצות מותר לעבור את תקרת השכר תמורת מס מותרות. מודל זה נהוג ב-NBA עד היום.
כמו כן היה אחד הפעילים בהסכמים עם הוועד האולימפי הבינלאומי שאפשרו את שיתוף כדורסלני ה-NBA באולימפיאדה החל מאולימפיאדת ברצלונה (1992). הצלחת טורניר הכדורסל וההד שעוררה "נבחרת החלומות" של ארצות הברית באותה אולימפיאדה לוו אותו לאחר מכן בתפקידו כנציב ליגת ה-NHL.
כנציב ליגת ה-NHL[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1 בפברואר 1993 התמנה בטמןו לתפקיד נציב ליגת ה-NHL. עד אז, המנהל הבכיר בליגת ה-NHL שימש במשרת נשיא; בטמן, שהגיע מליגת ה-NBA בה הנציב - שהוא שליח בעלי הקבוצות ומועסק על ידיהם - משמש בתפקיד הניהולי הבכיר בליגה, ביטל את משרת הנשיא והפך לנציב הראשון של הליגה על פי מודל ה-NBA.
התרחבות והתפשטות הליגה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כשהתמנה בטמן לתפקידו, כללה הליגה 24 קבוצות, ושתיים נוספות - פלורידה פנתרס ומייטי דאקס אוף אנהיים - כבר קיבלו זכיונות להצטרף לליגה (והחלו לשחק בה בעונת 1993/94).
במהלך שנות ה-90 התמקדה הליגה, בדחיפתו של בטמן, בנסיונות התפשטות אל דרום ארצות הברית. ארבע קבוצות עברו מקנדה ומצפון ארצות הברית אל הדרום באותן שנים: מינסוטה נורת'סטארס עברה לדאלאס ב-1993, קוויבק נורדיקס לדנוור ב-1995, ויניפג ג'טס לפיניקס ב-1996 והרטפורד ויילרס לצפון קרוליינה ב-1997.
השאיפה להתפשט לדרום ארצות הברית באה לידי ביטוי גם בקבוצות חדשות שהצטרפו לליגה - מתוך ארבע קבוצות חדשות שהצטרפו באותה תקופה, שתיים התבססו בדרום: נאשוויל פרדטורס שהצטרפה ב-1998 ואטלנטה ת'ראשרס שהצטרפה ב-1999. שתי קבוצות נוספות הצטרפו בצפון ארצות הברית בשנת 2000 - מינסוטה ויילד וקולומבוס בלו ג'אקטס. בכך הביא בטמן את מספר הקבוצות ל-30, שהוא גם המספר הנוכחי של קבוצות הליגה.
ההתפשטות לדרום הצליחה באופן חלקי. במספר מקומות בדרום שהליגה הגיעה אליהם הפכו הקבוצות לפופולריות ומצליחות, וחלקן אף זכו בגביע סטנלי. בחלק מהמקומות נקלט המשחק והשתרש גם בקרב הקהילה, מתקנים נבנו עבורו, ויותר ויותר ילדים החלו משחקים אותו.
במקומות אחרים בדרום ההתפשטות הצליחה פחות. הקבוצה שעברה מויניפג לפיניקס (כיום אריזונה קויוטיס) נכנסה להליכי פשיטת רגל ב-2009; התעקשותו של בטמן השאירה את הקבוצה באזור פיניקס והיא נוהלה על ידי הליגה עד 2015, רק אז נמצא לה קונה שחילץ אותה ממצבה. אטלנטה ת'ראשרס נכשלה באטלנטה הן מקצועית והן מבחינת החיבור לקהל בעיר, ולבסוף נמכרה לקבוצת משקיעים מוויניפג שהעבירו אותה לעיר והחיו את שמה של ויניפג ג'טס - בניגוד גמור למגמה אותה הנהיג בטמן.
סכסוכי עבודה בליגה בעת כהונתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחת המשימות שקיבל בטמן מבעלי הקבוצות כשהתמנה לתפקידו היה למנוע סכסוכי עבודה בין הליגה לבין איגוד השחקנים שלה, מגמה שהחלה עוד בטרם כהונתו. למרות זאת, במהלך כהונתו של בטמן היו עד עכשיו שלושה סכסוכי עבודה גדולים בין הליגה לבין איגוד השחקנים. שניים מהם הובילו לקיצור ניכר של העונה, ואחד - באופן חסר תקדים בספורט המקצועני בצפון אמריקה - לביטול מוחלט של עונה שלמה.
למרות הכמות והעוצמה של סכסוכי העבודה, זכה בטמן לתמיכת בעלי הקבוצות בהתנהלותו בהם. בעיקר תמכו בו הבעלים בנושא החלת תקרת השכר בליגה, נושא שלטענתם הציל את הליגה מהפסדים כלכליים כבדים שאיימו על קיומה.
עונת 1994/95[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעקבות פקיעת ההסכם הקיבוצי ומחלוקות בנוגע להסכם החדש, פתחו בעלי הקבוצות בליגה בקיץ 1994 בהשבתת מגן שנמשכה 104 ימים וגרמה לעיכוב גדול בפתיחת העונה. סלעי המחלוקת העיקריים היו רצון הבעלים להחיל על הליגה תקרת שכר כדי להילחם בעלייה הגדולה שחלה במשכורות השחקנים עקב מאבק על שירותיהם בין הקבוצות, והגבלת שוק השחקנים החופשיים. איגוד שחקני ה-NHL סירב לדרישות הבעלים.
המשא ומתן בין הבעלים לאיגוד השחקנים נמשך עד ינואר 1995, ורק אז, כאשר העונה עמדה על סף ביטול, הושג הסכם. בטמן והבעלים לא הצליחו להחיל תקרת שכר כוללת בליגה, אך הצליחו להגביל את שכרם של שחקנים צעירים בתחילת דרכם בליגה, ואת היכולת של שחקנים צעירים להפוך לשחקנים חופשיים בלתי-מוגבלים. למרות הכשלון בהחלת תקרת שכר מלאה, נתפס ההסכם כנצחון לבטמן ולבעלים שהצליחו להטיל מגבלות ראשונות על שכר השחקנים.
בעקבות ההסכם חודשו המשחקים, והעונה התקיימה במתכונת מצומצמת של 48 משחקים בלבד.
עונת 2004/05 - ביטול העונה והחלת תשרת שכר[עריכת קוד מקור | עריכה]
לצד המגבלות על שכרם של שחקנים צעירים, המשיכו משכורות השחקנים האחרים לטפס באופן תלול. מספר קבוצות בליגה נקלעו להפסדים כבדים, ובעלי הקבוצות טענו שהליגה מפסידה מאות מיליוני דולרים בשנה, ושעצם קיומה נתון בסכנה. עם פקיעת ההסכם הקיבוצי בקיץ 2004 חזרו הבעלים על דרישתם לכלול תקרת שכר נוקשה, שגובהה יהיה תלוי בהכנסות הליגה, בהסכם הקיבוצי החדש. איגוד השחקנים שב ודחה את הדרישה, ובעלי הקבוצות, והנציב בטמן בראשם, הכריזו על השבתת מגן נוספת. לאחר שלא הושג הסכם עד פברואר 2005 הכריז בטמן על ביטול העונה כולה - הפעם הראשונה (ועד כה, היחידה) שעונה שלמה בליגה עיקרית בצפון אמריקה בוטלה עקב סכסוך עבודה.
ביטול העונה זיעזע את איגוד השחקנים. מספר בכירים באיגוד נטלו את ניהול המשא ומתן מידיו של ראש האיגוד, והגיעו במהירות להסכם על בעלי הקבוצות שאיפשר את חידוש המשחקים בעונת 2005/06. במסגרת ההסכם הסכימו השחקנים לקיצוץ רוחבי של 24% במשכורותיהם, החלת תקרת שכר נוקשה שגובהה יהיה אחוז מסוים מהכנסות הליגה, וביטול מעמד שחקן חופשי בלתי מוגבל לשחקנים המשחקים למטה מ-7 עונות בליגה - נצחון מוחץ לבטמן ולבעלי הקבוצות, שהשיגו את דרישותיהם ובראשן תקרת השכר.
בטמן, שספג בתחילה ביקורות קשות על ביטול העונה, זכה עם השגת ההסכם לשבחים כמי שהביא לליגה יציבות פיננסית לשנים הבאות ואולי הציל את עצם קיומה. תקרת השכר, אחת ממשימותיו של בטמן בעת שמונה, היה לעובדה וקיים עד היום בליגה. לאור העלייה החדה והמתמדת בהכנסות הליגה מאז ועד היום, הגוררת גם עלייה תואמת בתקרת השכר, לא התעוררה שוב מחלוקת מצד השחקנים בדבר הצורך בה.
עונת 2012/13[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקיץ 2012 שוב נכשלו המגעים בין בעלי הקבוצות לאיגוד השחקנים על הסכם קיבוצי חדש, והשבתת מגן נוספת הוכרזה. הבעלים דרשו שחלקם של השחקנים בהכנסות המשניות של הליגה (לדוגמה, ממכירת מוצרים מורשים) יופחת, וכן את הגבלת אורך החוזים של שחקנים.
לאחר שהשחקנים פנו לבתי משפט בקנדה בטענה שהשבתת המגן אינה חוקית בקנדה, ונכשלו, ולאחר שגם נסיונות גישור בין הצדדים נכשלו, הוחרף המשבר כשאיגוד השחקנים איים להתפרק מרצון - דבר שהיה מאפשר לשחקנים בודדים לתבוע את הליגה בתביעות הגבלים עסקיים. בטמן והבעלים איימו בתגובה בפנייה לבית משפט על מנת לבטל את כל חוזי השחקנים, הכפופים להסכם הקיבוצי שכבר אינו תקף.
בשיאו של המשבר וכשנדמה היה שקיום העונה בסכנה ממשים, הושג בינואר 2013 הסכם שאיפשר את תחילת העונה. בטמן והבעלים הצליחו להפחית את תקרת השכר ולהגביל את אורך החוזים של השחקנים, אולם הסכימו על החלת רצפת שכר שבה הקבוצות חייבות לעמוד ועל פשרה בנושא חלוקת ההכנסות המשניות. העונה התקיימה במתכונת מקוצרת של 48 משחקים בלבד.
הכנסות הליגה משידורי תקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]
משימה נוספת של בטמן כשהתמנה הייתה להעלות את הכנסות הליגה משידורים ומתקשורת - משימה שבה עמד בהצלחה ניכרת, הנחשבת להצלחתו הגדולה ביותר.
מייד עם כניסתו לתפקיד החל במשא ומתן על זכויות השידור של הליגה, והשיג הסכם של 5 שנים עם רשת פוקס בשווי 155 מיליון דולר. לאחר תפוגתו של ההסכם ב-1998, השיג בטמן לליגה חוזה גדול הרבה יותר - חוזה ל-5 עונות עם רשת ESPN תמורת 600 מיליון דולר, כלומר 120 מיליון דולר לעונה בממוצע. זאת בהשוואה ל-5.5 מיליון דולר שהיו הכנסות הליגה משידוריה בעונת 1991/92, זמן קצר לפני כניסתו לתפקידו.
ביטול עונת 2004/05 פגע ברצונן של רשתות הטלויזיה הגדולות לשדר את הליגה, ובטמן פנה בתגובה לרשת הכבלים "ורסוס" (Versus) של חברת התקשורת קומקאסט. החוזה העביר את זכויות השידור לרשת הקטנה באופן יחסי למשך 3 עונות תמורת כ-207 מיליון דולר, ולאחר מכן הוארך עד עונת 2010/11. בטמן זכה לביקורת על ההסכם עם רשת קטנה יחסית, דבר שלדברי המבקרים פגע בחשיפת הליגה לקהל.
תחת ניהולו של בטמן, ולמרות המעבר לרשת קטנה, שיקמה הליגה את מעמדה, ושיפרה באופן מתמיד את כמות הקהל שמשכה למשחקיה ואת המידרוג שלה. ב-2011 רכשה קומקאסט, הבעלים של רשת ורסוס, את רשת הטלויזיה NBC, ובכך נפתחה שוב רשת גדולה לאפשרות לשדר משחקי NHL. בטמן מיהר והשיג עם קומקאסט/NBC הסכם חדש ל-10 שנים בשווי 2 מיליארד דולר, הסכם שקומקאסט חתמה עליו לנוכח תחרות גוברת מצד רשתות אחרות שחזרו להתעניין בליגה.
ב-2013 חתם בטמן על הסכם חדש ומהפכני גם עם רשות השידור הקנדית, שותפת התקשורת הוותיקה של הליגה בקנדה, על זכויות השידור של הליגה בקנדה - הסכם ל-12 עונות בשווי 5.2 מיליארד דולר קנדי.
בנוסף להצלחותיו בשוק הטלויזיה, הוביל בטמן את הליגה לנוכחות גוברת והולכת באינטרנט וברדיו. בטמן עצמו מקיים מדי שבוע תכנית רדיו בת שעה, בה הוא עונה ישירות לשאלות אוהדים.
חידושים שהונהגו בתקופתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בטמן הנהיג מספר חידושים משמעותיים בליגה ובהתנהלותה מול ההוקי קרח הבינלאומי.
מאחר שהיה בכיר ב-NBA בתקופת אולימפיאדת ברצלונה (1992) וראה מקרוב את הצלחתה של "נבחרת החלומות" של ארצות הברית בטורניר הכדורסל, שהביאה גם להצלחה שיווקית מרשימה לליגה, דחף בטמן להשתתפות שחקני ה-NHL באולימפיאדת החורף למרות התנגשות תאריכים שגורמת לליגה לשבות למשך כשבועיים בשיא העונה. מאמציו לשכנע את בעלי הקבוצות ואת איגוד השחקנים נשאו פרי, ושחקני ה-NHL השתתפה לראשונה באולימפיאדת החורף באולימפיאדת נגאנו (1998), ובכל האולימפיאדות מאז ועד היום.
גם חידושים חוקתיים הונהגו בתקופתו. ה-NHL הייתה הליגה הראשונה בצפון אמריקה להכניס בדיקת וידאו במקרה של מחלוקת על שערים, בתחילה ביוזמת השופטים בלבד, ולאחר מכן כתוצאה של מאמנים המאתגרים את החלטת השופטים על הקרח.
כדי להיאבק במגמה של ירידה בהבקעת השערים בליגה, יזמה הליגה בתקופתו של בטמן את הפחתת כמות שחקני השדה בכל קבוצה במהלך הארכה לארבעה במקום חמישה, והחליטה על מתן נקודה לקבוצה המפסידה בהארכה - זאת על מנת להבטיח לקבוצות המגיעות להארכה נקודה, ולעודד אותן לתקוף כדי להכריע את המשחק ולהשיג נקודה נוספת. ב-2006 השהיגה הליגה תחת בטמן את האפשרות להגריע משחקי עונה רגילה בדו-קרב מכות עונשין, כמקובל בהוקי קרח הבינלאומי.
בנוסף לכך הכניסה הליגה בתקופתו מספר שינויי חוקה משמעותיים שנועדו להגביר את בטיחות השחקנים, ולהגדיל את העונשים על עבירות מסוכנות כגון כאלה הפוגעות בראש ובגב.
שכרו ותדמיתו הציבורית והתקשורתית[עריכת קוד מקור | עריכה]
הצלחתו של בטמן בהחדרת יציבות פיננסית בליגה והגדלת הכנסותיה באופן חד הביאו לו את ההערכה של מעסיקיו, בעלי הקבוצות. שכרו הולך ועולה בהתמדה עם העלייה בהכנסות הליגה. שכרו בעונת 2014/15 היה 9.6 מיליון דולר, לעומת כ-3.7 מיליון כ-10 שנים קודם לכן. למרות שמדובר בעלייה משמעותית, שכרו עדיין נמוך מאד בהשוואה לנציבים אחרים בליגות גדולות בצפון אמריקה.
הצלחתו העסקית כנציב הליגה הביאו לו גם פרסים מטעם אמצעי תקשורת, כגון פרס "מנהל השנה בספורט בצפון אמריקה" מטעם מגזין עסקי הספורט היוקרתי SportBusiness Journal בשנת 2014.
עם זאת, עקב צעדיו השנויים במחלוקת בנושא העברת הקבוצות מהצפון לדרום וסכסוכי העבודה בליגה, בטמן זוכה ליחס עוין מצד חלקים גדולים בציבור אוהדי ה-NHL. הוא זוכה לקריאות בוז באופן קבוע בהופעותיו בפני קהלי האוהדים, כגון בטקס הדראפט או בטקס הענקת גביע סטנלי לאלופת ה-NHL. לשאלה אם קריאות הבוז מפריעות לו, ענה בטמן: ”לא במשרה הזו, לא. תמיד יהיו לך מבקרים. תמיד אמרתי לאנשים שאם אני אכנס לזירת הקרח ויהיה שקט מסביב - אז אדע שאני בצרות.” במקרה אחר אמר: ”לאוהדים יש דעות. אנחנו לא תמיד מסכימים על הכל, אבל לפחות איכפת להם, וזה בסדר מבחינתי.”
למרות זאת, הועלו מדי פעם הצעות בתקשורת שאת גביע סטנלי יעניק לקבוצה האלופה אדם אחר, כדי שקריאות הבוז לא תפגומנה בחגיגיות הטקס.