משתמש:Tdunsky/מבנה ליגה ה-NHL
מבנה ליגת ה-NHL הוא חלוקת הקבוצות בליגת ה-NHL לשתי חטיבות - החטיבה המזרחית והחטיבה המערבית, ולשני בתים בכל חטיבה - המטרופוליטני והאטלנטי בחטיבה המזרחית, המרכזי והפסיפי בחטיבה המערבית.
30 קבוצות הליגה הקיימות, והקבוצה ה-31 שתצטרף בעונת 2017/18, מחולקות לחטיבות ולבתים על פי חלוקה גיאוגרפית, המגלמת חתכי אורך של יבשת צפון אמריקה. חלוקת הקבוצות לחטיבות ולבתים קובעות את היריבות אותן תפגוש כל קבוצה יותר מהאחרות - כל קבוצה תפגוש יותר פעמים את חברותיה לבית מאשר את חברות הבית האחר בחטיבה, ותפגוש את חברותיה לחטיבה יותר מאשר את הקבוצות בחטיבה השנייה), ואת מבנה הפלייאוף עד המפגש של אלופות שתי החטיבות בסדרת הגמר על הזכייה בגביע סטנלי ובאליפות ה-NHL.
החטיבה המזרחית כוללת את קבוצות החלק המזרחי של צפון אמריקה (מקבילה לאזור הזמן המזרחי), והחטיבה המערבית כוללת את קבוצות החלק המרכזי והחלק המערבי של היבשת (שאר אזורי הזמן). כיוון שמרבית קבוצות הליגה נמצאות בחלק המזרחי של היבשת, החטיבה המזרחית גדולה יותר - היא מכילה 16 קבוצות (8 בכל בית), לעומת 14 קבוצות (7 בכל בית) בחטיבה המערבית (החל מעונת 2017/18 תתווסף קבוצה נוספת לחטיבה המערבית, והתייה הקבוצה השמינית בבית הפסיפי).
החטיבות נוצרו לראשונה ב-1974 כאשר בעקבות התרחבות הליגה, שחולקה עד אז לשני בתים ללא חלוקה גיאוגרפית, הוחלט לחלק אותה לראשונה לשתי חטיבות בנות שני בתים כל אחת. כמו הבתים מהן חולקו החטיבות, החטיבות לא התחלקו לפי חלוקה גאוגרפית עם יצירתן, והחלוקה לפי בסיס גיאוגרפי התבצעה רק ב-1981.
מבנה הליגה וחלוקתה לחטיבות ולבתים עבר מספר שינויים מאז חולקה הליגה לראשונה לבתים ב-1967 ולחטיבות ב-1974. החלוקה הקיימת היום יושמה ב-2013.
החטיבה המזרחית[עריכת קוד מקור | עריכה]
החטיבה המזרחית כוללת 16 קבוצות הנמצאות כולן באזור הזמן המזרחי של צפון אמריקה. התוך החטיבה מחולקות הקבוצות לפי חתך רוחב - 8 הקבוצות של מרכז החוף המזרחי של ארצות הברית נמצאות בבית המטרופוליטני, ו-8 הקבוצות הצפוניות והדרומיות נמצאות בבית האטלנטי.
שמה המקורי של החטיבה היה חטיבת נסיך ויילס, על שם גביע נסיך ויילס שחולק עד אז לאלופת הבית המזרחי שממנו נותרה החטיבה החדשה. הגביע נתרם לליגה עוד ב-1925 על ידי נסיך ויילס דאז, שהפך מאוחר יותר למלך אדוארד השמיני. גביע נסיך ויילס הפך לגביע המוענק לאלופת חטיבת נסיך ויילס בתום הפלייאוף (ומוענק עד היום לאלופת החטיבה המזרחית).
הבתים בחטיבה המזרחית בעת היווצרותה נקראו "בית אדמס" (על שם צ'רלס אדמס, מייסדה של בוסטון ברואינס) ו"בית נוריס" (על שם ג'יימס נוריס, שהיה בעליה של דטרויט רד וינגס לאורך עשרות שנים).
ב-1981, על מנת לחסוך בהוצאות הנסיעה לקבוצות וליצור יריבויות מסורתיות על בסיס קירבה גיאוגרפית, חולקו מחדש החטיבות והבתים על בסיס גיאוגרפי. חטיבת נסיך ויילס כיסתה את החלק המזרחי של היבשת. במסגרת החלוקה מחדש הועבר "בית נוריס" לחטיבת קלרנס קמפבל (כיום החטיבה המערבית), ואחד הבתים של החטיבת קלרנס קמפבל, "בית פטריק", הועבר לחטיבת נסיך וויילס.
ב-1993 התמנה גארי בטמן לנציב הליגה. אחת מפעולותיו הראשונות הייתה לשנות את שמן של החטיבות ושמם של הבתים המרכיבים אותן, כדי לפשט עבור אוהדי הענף את החלוקה הגיאוגרפית. חטיבת נסיך ויילס הפכה לחטיבה המזרחית, והבתים בתוכה היו הבית האטלנטי, שכיסה את מרבית שטח החוף המזרחי של ארצות הברית, והבית הצפון-מזרחי שכלל את קבוצות צפון החוף המזרחי של ארצות הברית והחוף המזרחי של קנדה. ב-1998, בעקבות המשך התרחבות הליגה ותנועתה לכוון דרום ארצות הברית, נוסף לחטיבה בית שלישי - הבית הזרום-מזרחי, שכלל קבוצות מהמדינות הדרום-מזרחיות של ארצות הברית כגון פלורידה, ג'ורג'יה וצפון קרוליינה. מבנה זה החזיק מעמד עד החלוקה מחדש האחרונה של הליגה ב-2013, בה נוצר המבנה הנוכחי שלה.
החטיבה המערבית[עריכת קוד מקור | עריכה]
החטיבה המערבית כוללת 14 קבוצות (15 קבוצות החל מעונת 2017/18) הנמצאות כולן מרכז ומערב יבשת צפון אמריקה. בתוך החטיבה מחולקות הקבוצות לפי חתך אורך - 7 הקבוצות של מרכז היבשת, הכולל את אזור הזמן המרכזי וקבוצה אחת מאזור זמן ההרים, נמצאות בבית המרכזי, ו-7 הקבוצות המערביות הנמצאות באזור הזמן הפסיפי (8 קבוצות החל מעונת 2017/18) נמצאות בבית הפסיפי.
שמה המקורי של החטיבה היה חטיבת קלארנס קמפבל, על שם הנשיא המכהן של ליגת ה-NHL דאז.
הבתים בחטיבה המזרחית בעת היווצרותה נקראו "בית פטריק" (על שם לסטר פטריק, שחקנה ומאמנה של ניו יורק ריינג'רס לאורך שנים, שנחשב לאחד ממייסדי ההוקח קרח בארצות הברית) ו"בית סמיית'" (על שם קון סמיית', שהיה בעליה של טורונטו מייפל ליפס לאורך עשרות שנים ומייסדו של אולמה המיתולוגי מייפל ליף גארדנס).
ב-1981, על מנת לחסוך בהוצאות הנסיעה לקבוצות וליצור יריבויות מסורתיות על בסיס קירבה גיאוגרפית, חולקו מחדש החטיבות והבתים על בסיס גיאוגרפי. חטיבת נסיך ויילס כיסתה את החלק המזרחי של היבשת. במסגרת החלוקה מחדש הועבר "בית פטריק" לחטיבת נסיך ויילס (כיום החטיבה המזרחית), ואחד הבתים של חטיבת נסיך ויילס, "בית נוריס", הועבר לחטיבת קלרנס קמפבל.
ב-1993 התמנה גארי בטמן לנציב הליגה. אחת מפעולותיו הראשונות הייתה לשנות את שמן של החטיבות ושמם של הבתים המרכיבים אותן, כדי לפשט עבור אוהדי הענף את החלוקה הגיאוגרפית. חטיבת קלרנס קמפבל הפכה לחטיבה המערבית, והבתים בתוכה היו הבית המרכזי, שכיסה את מרכז ארצות הברית ואת העיר ויניפג בקנדה, והבית הפסיפי שכיסה את קבוצות החלק המערבי של היבשת. ב-1998, בעקבות המשך התרחבות הליגה ותנועתה לכוון דרום ארצות הברית, נוסף לחטיבה בית שלישי - הבית הצפון-מערבי, שהעביר אליו מהבית הפסיפי את הקבוצות מהחוף המערבי של קנדה ומצפון החוף המערבי של ארצות הברית. קולורדו אוולאנש, שלא הייתה קרובה לאף אחד מהאזורים, סופחה אף היא לבית הצפון-מערבי. מבנה זה החזיק מעמד עד החלוקה מחדש האחרונה של הליגה ב-2013, בה נוצר המבנה הנוכחי שלה.