משתמש:Telecart/שמואל גורביץ'
 | |
| לידה |
12 בינואר 1902 האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
22 ביוני 1968 (בגיל 66) כ״ו בסיוון התשכ״ח חיפה |
| תאריך עלייה | 1913 |
| פעולות ומבצעים | |
| מאורעות תל חי | |
| תפקידים אזרחיים | |
| חלוץ | |
שמואל (שמוליק) גורביץ (12 בינואר 1902 - 22 ביוני 1968) היה חלוץ, מראשוני העובדים בתחנת החשמל בנהריים (1927), מזכירו האחרון של טרומפלדור, וצעיר הלוחמים היהודים בקרב על תל-חי.[1]
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]שמואל בן חיה (לבית אסנין) ושלמה גורביץ, נולד ביקטרינוסלב, האימפריה הרוסית[2]. עלה לארץ־ישראל בשנת 1913 בהיותו בן 12, לאחר שנשלח על־ידי הוריו הציונים להמשך לימודים בגימנסיה "הרצליה"[1]. בעקבות פרוץ מלחמת העולם הראשונה, תוכניותיהם של משפחתו לעלות בעקבותיו נגוזו; כספם ורכושם אבד ואביו נפטר. אמו ואחותו עלו ארצה לבסוף ארצה כעבור כעשרים שנים, עם ההעלייה השלישית. בתקופת הגירוש מתל אביב והרעב, גר גורביץ יחד עם עוד תלמידי הגימנסיה בשפייה, שם עבד כפועל עברי אצל האיכר זימנבודה. שמואל סיים את לימודיו כבוגר המחזור השביעי (ה'תרע"ט) של הגימנסיה, כאשר בין חברי כיתתו נמנו יהודה שרת, בתיה לישנסקי, שלומית גולומב (אשל) ויהושע אשל.[3] לאחר תום לימודיו, ובעקבות קריאתו של אברהם הרצפלד, יצא ב-1919 עם מספר בוגרים נוספים לאיילת השחר.
העלייה לתל חי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מאורעות תל חי
משפרצו מעשי ההתגרות הערבים, בראשית פברואר 1920 עלה עם חבריו לתל חי וכפר גלעדי. גורביץ נתמנה להחליף את דוד כנעני כמזכירו ומתורגמנו של יוסף טרומפלדור, מאחר שכנעני חזר למשקו כחודש ימים לפני הקרב[4]. גורביץ אף כתב את מכתביו האחרונים של טרומפלדור ל"קונטרס"[1]. על־פי עדותו, לאחר הקרב הוא וחבריו נשאו את טרומפלדור הפצוע מתל חי לכפר גלעדי. הלילה היה גשום וכאשר הגיעו לכפר גלעדי, טרומפלדור כבר היה ללא רוח חיים, והחברים קברוהו בפתחו של חדר האוכל הישן בכפר גלעדי. גורביץ לא שמע אותו אומר "טוב למות בעד ארצנו"[3]. עוד באותו לילה עזבו את כפר גלעדי, מפני שהגיעו למסקנה שהימצאותם שם מסכנת את תושבי המקום. הם עלו בהרים לכיוון גבול לבנון והתארחו אצל שבטי המתואלים לזמן קצר, ואז שבו לאיילת השחר.
חייו לאחר הקרב בתל חי
[עריכת קוד מקור | עריכה]גורביץ לא נשאר זמן רב באיילת השחר והחל לעבוד בסלילת כביש טבריה-צמח, אבן פינה בעבודה עברית חלוצית, ובהמשך גם עבד בסלילת כביש חיפה-ג'דה[2]. בהמשך היה שומר בכפר יחזקאל, שם כנראה לקה בקדחת ממנה סבל מספר שנים. הוא הצטרף כאחד מראשוני העובדים בתחנת החשמל בנהריים תחת פנחס רוטנברג. בתחילת שנות ה-30 נשלח למצרים לשנתיים מטעם חברת החשמל תחת המנדט כמנהל עבודה בפרויקט הרמת קו מתח גבוה בין קהיר לאסואן. לאחר מכן חזר והתיישב בחיפה, שם המשיך לעבוד בחברת המחשמל והיה שנים רבות חבר בוועד הארצי של עובדי החברה.
ב-4 באוקטובר 1942 נישא לעדה פוניקובר (לבית ברקוביץ') בכפר יהושע, וב-1943 נולדה בתם שלומית.
נפטר ב-1968 ונקבר בחיפה.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 מולי ברוג, אור חדש על מגיני תל חי, אריאל: כתב עת לידיעת ארץ ישראל 195-196, הוצאת ספרים אריאל, תשע״א, עמ' 122-134 (מידע בקטלוג רמב"י)
- ^ 1 2 ועדת המפקד לעליה השניה, מבוא: רחל ינאית בן-צבי, הביא לדפוס: ירמיהו רבינא, אנשי עליה השניה אלבום, תל אביב: "תרבות וחינוך" הוצאת ספרים
- ^ 1 2 נחמן תמיר, אנשי העליה השניה פרקי זכרונות כרך ב׳, הוצאת המרכז לתרבות וחינוך של הסתדרות העובדים בשיתוף עם "תרבות וחינוך", ה'תשל"א - 1970, עמ' 77-79
- ^ מולי ברוג, אשמת תל חי: שורשי הטראומה והמיתוס, קתדרה לתולדות ארץ ישראל ויישובה 174 טבת תש״ף, יד יצחק בן-צבי, 2020, עמ' 69-94 (מידע בקטלוג רמב"י)