משתמש:Yair/ארגז חול
על מקורות המים:
בירושלים יש מים ממים שונים: מי גשמים, מי מעיינות או מי בארות, מי צינורות או מים המובלים[1]. כבר אמרו על ירושלים שהיא עשירה במים וכן שהיא עניה במים. האמת היא שאמנם אין לירושלים בתוך גבולותיה מעיינות מים מתוקים, ושאין סביבה ובתוכה נחלי מים מפכים; עם זאת יש לה לעיר, אם נוהגים בה הבריות מידת מה של חסכנות, מים בשפע, ומבחינה זאת קל יותר היה לאוכלוסיה שלה לעמוד במצור משהיה לאויב הצר עליה, שבהריסת הבארות והבורות שמחוץ אפשר היה לגרום לו נזק לא ישוער, ואילו בפנים היה שפע מים מובטח...
— ד"ר טיטוס טובלר[2]
על איכות המים:
מי הגשמים זכים, טובים ומתוקים, גם לאחר שעמדו חמישה חודשים ומעלה. בעמידתם מאבדים הם כליל את טעם הגשם או טעם הגג. תמיד ערבו המים האלה לחיכי, ולא מצאתי שום צורך בהעשרתם ביין או בכל כוהל אחר כדי לעשותם יפים יותר לשתייה. לדעתי טובים ובריאים המים האלה לשתייה כמות שהם, ובעצמי תמהתי לא מעט, שאין הם מקבלים בעמידה ממושכת טעם תפל...
— ד"ר טיטוס טובלר[3]
ועוד:
...מאחר שירושלים עצמה אינה מבורכת במי מעיינות, נאלצים להקוות את מי הגשמים של חודשי החורף במרתפים המהווים בורות, כדי להצטייד המים לחודשי הקיץ. אני חששתי כי המים האלה יהיו עכורים וכי טעמם יהיה תפל, אך מצאתי שאין הדבר כך, וכי הם טעמו מאד לחיכי. יש בתים המצויידים ביותר מבור אחד... כיווןשבחורף האחרון כמעט לא ירד גשם כלל, כבר חששו שיהיה הכרח לעזוב את העיר מחוסר מים, אלא שסוף סוף במארס ירד הגשם בן חמשת הימים, שלתיירים אינו אלא מטרד, אך לתושבים הוא ברכה, והגשם שוב מילא את כל בורות העיר. הבישוף גובאט קנה קודם לכן, מרוב דאגתו, מים בשווי 6000 גרוש!
— ה' פטרמן, "מסעות במזרח" לייפציג 1865