משתמש:Yoavd/ספרים לקריאה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קהלת הפילוסוף המקראי מאת חיים שפירא

אא[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיים שפירא מתחיל את ספרו עם תאור הציור מאת הצייר הצרפתי פול גוגן מאין באנו? מה אנחנו? לאן אנו הולכים?

מאין באנו? מה אנחנו? לאן אנו הולכים?
D'où venons-nous ? Que sommes-nous ? Où allons-nous ?
מידע כללי
צייר פול גוגן
תאריך יצירה 1897-1898
טכניקה וחומרים שמן על בד
ממדים בס"מ
אורך 139.1
רוחב 374.6
נתונים על היצירה
מיקום המוזיאון לאמנות, בוסטון





































לאחר מכן מצטט שפירא את ויקטור פראנקל - מספרו האדם מחפש משמעות (אנ') , ומביא מדברי פרידריך ניטשה - [1] ואת הסופר היפני אקוטגווה ריונוסקה (אנ') וסיפורו בארץ יצורי המים (לא מצאתי אזכור בעברית) [2] [3] לאחר מספר ציטוטים מפרקי אבות עובר שפירא למשלי אמנ-אמ-אפה, ליומנו של פיודור דוסטויבסקי, לספרו של אלפרד נורת' וייטהד תהליך ומציאות (אנ'), בעיקר להתייחסותו לכתבי אפלטון, מהמשפיעים ביותר בתולדות הפילוסופיה המערבית. על הפילוסופיה הסדורה של ברוך שפינוזה ושל גיאורג וילהלם פרידריך הגל ועל הפילוסופיה הלא הסדורה של ניטשה, דוסטויבסקי, סרן קירקגור, אלבר קאמי ולב טולסטוי.

שפירא עובר ללב שסטוב שעסק בעיקר בשאלות אמונה ואקזיסטנציאליזם, ומזכיר את מעריציו, אלבר קאמי, דייוויד הרברט לורנס, ז'ורז' בטאי (אנ'), ישעיה ברלין ומרטין בובר שספד לשסטוב לאחר מותו. בספרו אתונה וירושלים שסטוב מעמת את גישת הרציונליזם של שפינוזה מול הגישה של הוגי המקרא - אסכולת האמונה שאולי איוב הוא נציגה המובהק. [4] לאחר הקדמה פילוסופית זו מתחיל שפירא לסקור את מגילת קהלת שעל פי המסורת נכתבה על ידי שלמה המלך. כהקדמה סוקר בקצרה את מגילת שיר השירים ומצטט גם את סיום החלק השלישי של הקומדיה האלוהית מאת דנטה אליגיירי. לאחר מכן מעט על ספר משלי. שפירא מצטט מדברי יעקב קליין (פרופסור אמריטוס לאשורולוגיה ותנ"ך באוניברסיטת בר-אילן) ומיכאל פוקס מאוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון שהתפרסמו בעולם התנ"ך. לאחר מכן מצטט שפירא את אברהם אבן עזרא שמנה סתירות בתוך מגילת קהלת.

לדוגמא - רוב הפסוקים בספר קהלת מדברים בגנותו של הכעס:

  • קהלת א18: "כִּי בְּרֹב חָכְמָה רָב כָּעַס, וְיוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב" - הכעס מקביל למכאוב (והפסוק כולו, על-פי הקשרו, מדבר בגנות החכמה, הגורמת לאדם כעס; פירוט);
  • קהלת ב23: "כִּי כָל יָמָיו מַכְאֹבִים וָכַעַס עִנְיָנוֹ, גַּם בַּלַּיְלָה לֹא שָׁכַב לִבּוֹ, גַּם זֶה הֶבֶל הוּא" - שוב כעס מקביל למכאובים;
  • קהלת ה16: "גַּם כָּל יָמָיו בַּחֹשֶׁךְ יֹאכֵל, וְכָעַס הַרְבֵּה, וְחָלְיוֹ, וָקָצֶף" - הכעס מקביל לחולי;
  • קהלת ז9: "אַל תְּבַהֵל בְּרוּחֲךָ לִכְעוֹס, כִּי כַעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ"
  • קהלת יא10: "וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ, וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ, כִּי הַיַּלְדוּת וְהַשַּׁחֲרוּת הָבֶל"

פסוק אחד אומר, לכאורה, דבר הפוך: קהלת ז3: "טוֹב כַּעַס מִשְּׂחֹק, כִּי בְרֹעַ פָּנִים יִיטַב לֵב" אולם, נראה שיש לפרש פסוק זה, על-פי הפסוק הסמוך: קהלת ז5: "טוֹב לִשְׁמֹעַ גַּעֲרַת חָכָם, מֵאִישׁ שֹׁמֵעַ שִׁיר כְּסִילִים"

דוגמה מבבלי, שבת, ל' עמ' ב':

  • יחסו לאישה- "מוצא אני מר מוות את האישה", ומצד שני לומר "מצא אישה מצא טוב".
  • יחסו לשמחה- "טוב כעס משחוק" ומצד שני "ולשחוק אמרתי מהולל", "ושבחתי אני את השמחה" "ולשמחה מה זה עשה".

לאחר ציטוטים אלו מופיע משפט של וולט ויטמן משירו Song of Myself (אנ')

Do I contradict myself? Very well then I contradict myself

בהמשך מצטט שפירא את יואל בן נון במאמרו פשר קהלת [5]

בן נון מניח כי פרוש השם החריג "קהלת" (בצורת בינוני-נקבה) לא רק על הקָהָל השומע[7], כי אם על 'הקָהָל' המדבר (=המקהלה). לפי הנחה זו, קהלת היא מקהלה של אישיות אחת, ובתוכה קולות שונים המתווכחים ביניהם, וכולם יחד הם "אני קהלת".

רעיון נוסף מצוטט על ידי שפירא מפי תומאס מאן (אך למעשה משויך לנילס בוהר):

A shallow truth is a statement whose opposite is false; a deep truth is a statement whose opposite is also a deep truth

[6]

ומצטט את ארתור שופנהאואר "החיים הם הבל וסבל והפרעה חסרת תועלת למנוחה הברוכה של האין" (לא הצלחתי לאתר) ואת ארנסט רינן (אנ') "קהלת הוא השופנהאואר של העת העתיקה" (לא הצלחתי לאתר).

  1. ^ He who has a why to live for can bear almost any how. -Nietzche
  2. ^ Kappa is presented as the first-person account of a madman, Patient No. 23, as transcribed by the author (who provides a brief explanatory note). The story the man tells is of winding up in 'Kappaland', a whole different world into which he fell as he chased a Kappa while on a mountain-climbing excursion. when it comes to the moment just before the child is born, the father -- almost as if he is telephoning -- puts his mouth to the mother's vagina and asks in a loud voice:
    • 'Is it your desire to be born into this world, or not ? Think seriously about it before you reply.'
    • (The one childbirth the narrator attends is terminated with the unborn foetus deciding against joining the world.)
  3. ^ (ביקורת על הסיפור באנגלית)
  4. ^ Shestov continued to write at a quick pace, and finally completed his magnum opus, Athens and Jerusalem. This work examines the necessity that reason be rejected in the discipline of philosophy. Furthermore, it adumbrates the means by which the scientific method has made philosophy and science irreconcilable, since science concerns itself with empirical observation, whereas (so Shestov argues) philosophy must be concerned with freedom, God and immortality, issues that cannot be solved by science.
  5. ^ http://www.ybn.co.il/mamrim/m12.htm פשר קהלת
  6. ^ Two sorts of truth: trivialities, where opposites are obviously absurd, and profound truths, recognised by the fact that the opposite is also a profound truth. As quoted by his son Hans Bohr in "My Father", published in Neils Bohr : His Life and Work (1967), p. 328 Unsourced variant : The opposite of a correct statement is a false statement. But the opposite of a profound truth may well be another profound truth. As quoted in Max Delbrück, Mind from Matter: An Essay on Evolutionary Epistemology, (1986) p. 167. It is the hallmark of any deep truth that its negation is also a deep truth