משתנים אוגרי אשלגן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

משתנים אוגרי אשלגןאנגלית: potassium-sparing diuretics) הן תרופות המשפיעות על הצינור המאסף שבכליה.

תרופות אלו גורמות להשתנת יתר, להפרשת יתר של יוני הנתרן, אולם גם לעיכוב ולהפחתת כמות האשלגן המופרשת מהגוף דרך השתן. דבר זה מוביל לאגירת כמויות עודפות של מלח האשלגן בגוף ולכן לעיתים משלבים תרופות אלו יחד עם תרופות ממשפחת התיאזידים, כדי לאזן את ריכוז האשלגן בנוזל הדם.

בקבוצה זו של תרופות, ישנן מספר תרופות אשר פועלות במנגנונים שונים:

תרופות שחוסמות קולטנים לאלדוסטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

תופעות לוואי של התרופה: מאחר שהתרופה גורמת לאגירת אשלגן, עלולה להיווצר היפרקלמיה, שהיא יתר אשלגן בנוזל הדם. בנוסף לחסימת הקולטנים לאלדוסטרון, חוסמת התרופה גם קולטנים עבור הורמוני המין פרוגסטרון, ולכן חסימה בלתי בררנית זו גורמת להשפעות לוואי כגון הגדלת רקמת השד בגברים (גינקומסטיה) והפרעות בתפקוד המיני.

תרופות שחוסמות תעלות נתרן שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אמילוריד (Amiloride): תרופה המעכבת את המשחלף Na/H ואת תעלת הנתרן האפיתליאלית (ENaC). כתוצאה מכך, יותר נתרן מופרש בשתן וקיימת ירידה באובדן האשלגן. בנוסף קיימת עליה ברמת הפרוטונים - H.

תופעות לוואי: ירידה באובדן האשלגן מביאה להיפרקלמיה והירידה באובדן פרוטונים מביאה לחמצת מטבולית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא משתנים אוגרי אשלגן בוויקישיתוף

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.