לדלג לתוכן

משתרשי ליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

משתרשי ליה הוא נימוק הלכתי לדין במשפטי-עברי, לפיו קיים חיוב תשלומין לאדם שגרם לאדם אחר חיסכון כספי.

בניגוד לחיוב "נהנה", שבו מקבל ההנאה נהנה בפועל הנאה ממשית מהמהנה כך שאם ההנאה היא הנאה כספית ניתן לדרוש עליה כסף, ב"משתרשי ליה" האדם מרוויח כסף בעקיפין ואינו נהנה מחבירו הנאה ישירה.

אטימולוגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפירוש המילה משתרשי ישנם דעות שונות, יש הסוברים שהוא מלשון "שורש"[1], ויש סוברים שהוא מלשון ירושה והרווחה[2].

המקור לחיוב זה הוא בתלמוד[3] בו נאמר כי מי שברשותו גורן שטבול למעשרות (=תבואה שהתחייבה בתרומות ומעשרות אך טרם הפרישו אותה) והמלך נטל ממנו את התבואה על פי חוקי המדינה, בעל התבואה חייב לשלם לשבט לוי ולכהנים את המעשרות שנגזלו מהם, מכיוון שבכך שלקחו ממנו את השדה במקום סכום קצוב שאותו היה צריך לשלם למכס, נמצא שהוא חסך כסף על חשבון התרומות ומעשרות ששיכים ללווים ולכהנים.

התוספות קובעים, כי חיוב משתרשי הוא רק במקרה שברור שהאדם אכן חסך ממון בכך (כבמקרה הנ"ל בחיוב מס הנגבה בכוח על ידי המלך), אך לא בחיוב שניתן היה לחסוך (כמו אוכל שחסך, שיכול לומר "הייתי מתענה"). מדבריהם עולה לכאורה, כי קיים חילוק דיני בין חיוב "משתרשי" לחיוב "נהנה", שבו חייב אדם לשלם על הכסף שחסך על ידי הנאה מממון חבירו, כגון אדם שדרכו לשכור דירה להתגורר בה ובמקום זה התגורר בדירת חבירו העומדת להשכיר[4]. אמנם הקצות החושן והנתיבות המשפט מסייגים את הדברים, ולדעתם, כי בניגוד לדין נהנה ששווה בדיניו לחיובי מזיק וניזק שהם תקפים רק ב"ממון שיש לו תובעין" ולא בממון שאין לו תובעים (כמו מעשר, שאין אדם שיש לו זכות משפטית מעשית עליו), חיוב משתרשי הוא חיוב אמיתי של "ממוני גבך" שאינו תלוי בתביעה משפטית[5].

בטעם החיוב נחלקו הפוסקים:

  • הגישה המקובלת בראשונים[דרוש מקור] היא שהחיוב הוא מדין "ממוני גבך", - ממוני אצלך, שהוא חיוב שקיים מסברא.
  • לפי הריטב"א מדובר בחיוב מדרבנן[6].

חיובים מקבילים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד חיוב 'ימשתרשי ליה', ישנם בתלמוד סוגי חיוב נוספים, שהאדם מתחייב בהם אף שלא חיסר או הזיק לחבירו:

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]