מתה מחמת מלאכה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מתה מחמת מלאכה הוא כינוי הלכתי לכלי שהתקלקל מחמת שימושו הרגיל. הביטוי המקורי מתייחס לבהמה שמתה בשעת עבודתה. במצב "מתה מחמת מלאכה", פטור השואל מתשלום דמי החפץ לבעלים, בשונה מחיובו בכל אונס אחר.

פירוט הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

מן הדין, אדם ששאל בהמה או חפץ מחבירו והחפץ התקלקל באונס, חייב לשלם את דמיו. זאת מפני ש"כל הנאה שלו" כלומר - שהוא המרוויח היחיד בהסכם, שהרי אינו משלם שכר לבעלים, והלכך גומרים בדעתם שבתמורה יהיה מחויב לשלם על כל נזק, על אף שנעשה שלא באשמתו.

עם זאת, במצב שהחפץ התקלקל מתוך השימוש שלו הוא מיועד, הוא פטור מלשלם על החפץ. בכך הוא קל משומר חינם ושומר שכר, שפטורים מכל אונס אך חייבים במתה מחמת מלאכה, מכיוון שהיות ולא קיבלו רשות שימוש - הם נחשבים כ"שולח יד", כלומר שפשעו בגזל.

הרמב"ם פסק את הדין להלכה, וכתב:

השואל... אפילו נאנס אונס גדול... חייב לשלם הכל... במה דברים אמורים - כשנאנס שלא בשעת מלאכה, אבל אם שאל בהמה מחבירו לחרוש בה ומתה כשהיא חורשת הרי זה פטור.

בקצות החושן הסתפק מה דינו של שואל שהתנה בעת ההשאלה שיתחייב לשלם לבעלים גם אם הבהמה תמות מחמת מלאכה, האם מתחייב לשלם או לא. וכתב שהדבר תלוי במחלוקת ראשונים. ובנתיבות המשפט כתב שמתחייב גם בלא קניין, ואפילו בעבדים שלא נוהג בהם דיני שומרים מתחייב לשלם אם העבד מת מחמת מלאכה, במקרה שהתנה לשלם[1].

טעם הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד מתוארת סיבת הפטור במשפט:

"לאו לאוקמא בכילתא שאילתה"

כלומר: לא להעמדתה בכילה שאלתי אותה, אלא לשימוש.

הראשונים ניתנו זוויות שונות למשמעות המדויקת של המשפט:

  • הרשב"א כתב כי טעם הדין הוא שבנתינת החפץ לשואל או לשוכר, בעל החפץ הוכיח שאינו מקפיד על הנזקים שיגרמו מחמת המלאכה שלשמה השאיל את החפץ[2].
  • הרמב"ן כתב כי המשאיל פשע בכך שהשאיל חפץ שאיננו ראוי לשימושו, ולכן השואל פטור מלשלם[3].
  • בספר "מחנה אפרים" כתב כי מכיוון שהחפץ אינו היה ראוי לשימוש, שאילתו של השואל הייתה שאילה בטעות, ולכן פטור[4].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קצות החושן סימן שמ ונתיבות המשפט סימן ש"מ
  2. ^ רשב"א על תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף נ"ב, עמוד ב'
  3. ^ רמב"ן על תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף צ"ו, עמוד ב', דיבור המתחיל "לאו לאוקומה בכילתא שאילתה"
  4. ^ מחנה אפרים, שאלה ופיקדון ד'

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.