מתווה הגז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מתווה הגז הוא כינוי להחלטה של ממשלת ישראל מ-16 באוגוסט 2015, שבה הממשלה הכריזה על כוונותיה לגבי רגולציה במשק הגז הטבעי בישראל.[1][2] השם הרשמי של ההחלטה היה: "מתווה להגדלת כמות הגז הטבעי המופקת משדה הגז הטבעי תמר ופיתוח מהיר של שדות הגז הטבעי לוויתן, כריש ותנין ושדות גז טבעי נוספים". ב-27 במרץ 2016, פסל בג"ץ את המתווה בגרסתו הראשונה.[3][4] ב-22 במאי 2016 הממשלה העבירה שוב את ההחלטה עם שינוים ב-"סעיף היציבות", הסעיף שמשך את עיקר ההתנגדות של בג"ץ.[5][6] שתי חברות, נובל אנרג'י ודלק אנרגיה, החזיקו ברוב הזכויות בארבעת שדות הגז תמר, לוויתן, תנין וכריש.

המתווה עורר פולמוס פוליטי ומחאה ציבורית שהתבטאו בין היתר בסדרת הפגנות ברחבי ישראל[7] ובעתירות לבג"ץ. לפי הממשלה, המתווה נועד לקדם פיתוח מהיר של המאגרים, להזרים הכנסות ממסים למדינה, לתרום לביטחון אנרגטי ולביטחון המדינה ולשפר את יחסי החוץ של ישראל.[8][9] המתנגדים למתווה טענו שתנאי אסדרת משק הגז המקוריים, שלפיהם הונפקו הרישיונות, איפשרו פיתוח כלכלי של המאגרים, וגם אם לא, לאור אי עמידת הזכיינים בתנאי האסדרה, תגובת הממשלה הייתה צריכה להיות פסילת הרישיונות ולא הענקת הטבות שוות מיליארדים. לפי מתנגדים, אם תנאי המתווה יתממשו, יסתברו הוצאות ציבוריות מיותרות של עשרות ואולי אף מאות מיליארדי שקלים, הוצאות שהיו נחסכות אם הרישיונות היו מונפקים מחדש דרך מכרזים. מתנגדים גם טענו שהפטורים שהוצעו במתווה מהחוקים השונים ניתנו ללא סמכות משפטית ואם יתממשו יפגעו בעצמאותו של הדרג המקצועי בממשלה.[10]

הממונה על ההגבלים דיויד גילה פרש מתפקידו כמחאה.[11] יו"ר רשות החשמל אורית פרקש-הכהן פירסמה דוח על הנזק שייגרם לציבור מחוסר פיקוח על מחיר הגז.[12]

למרות הסכמתו למתווה, התפטר שר הכלכלה אריה דרעי ממשרד הכלכלה בנימוק שהוא אינו רוצה להיות אחראי על אישור הפטורים לחוק ההגבלים העסקיים, כפי שנדרש בפרק הראשון של המתווה.[13] ראש הממשלה, בנימין נתניהו לקח על עצמו את הסמכויות של שר הכלכלה,[14] וב-17 בדצמבר 2015, לאחר התייעצות עם ועדת הכלכלה של הכנסת כנדרש בחוק, הוא אישר את הפטורים להגבלים עסקיים, בניגוד להמלצת הוועדה.

גילויי גז בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גז טבעי בישראל

בשנת 1999 התגלה מאגר הגז הראשון של ישראל, "נועה", שהיה גם התגלית הראשונה מבין התגליות מול חוף אשקלון של שותפות ים תטיס. "מרי B", המאגר הגדול של השותפות, התגלה ב-2000 וסיפק גז לישראל בין השנים 2005 עד ל-2012. קריסת המאגר ב-2012 גרמה להפסד של כ-5 מיליארד ש"ח לציבור (ייתכן בגלל רשלנות של המפעיל).[15]

מאגר "תמר" התגלה בראשית 2009 והתחיל לספק גז טבעי באפריל 2013.[16] בעלי זכויות רישיון תמר הם: חברת נובל אנרג'י מדיטרניאן, דלק קידוחים, אבנר חיפושי נפט ו"ישראמקו". מאז תגלית תמר, התגלו מאגרי גז בשטחים של עוד שבעה רישיונות, אבל אף אחד עוד לא פותח. מאגר לוויתן, הגדול מבין כולם, התגלה בסוף 2010. זכייני רישיונות לוויתן הן חברת נובל, ושותפויות "אבנר", "דלק קידוחים" ו"רציו". חברת נובל ושותפויות "דלק קידוחים" ו"אבנר" הן גם השותפות ברישיונות של מאגר "תנין", שהתגלה בפברואר 2012, ושל מאגר כריש, שהתגלה במאי 2013.[17] בשלושה מאגרי גז קטנים יותר שהתגלו בשטחי ישראל--דלית, דולפין, ושמשון--גודלם מטיל בספק את כדאיות הפיתוח.[18]

סך כמות הגז שנמצאת ברישיונות תמר, לוויתן, כריש ותנין הוערך לפי הזכיינים בטווח של בין 730 לבין 1180 מיליארד מטר מעוקב (BCM).[19] משרד האנרגיה מעריך את הטווח כבין 610 לבין 890 BCM.[20] לפי הגאולוג יוסי לנגוצקי, מבין אבי חיפוש הגז בשטחי ים של ישראל, סקרים סייסמיים שבוצעו בכל שטחי ישראל מראים שלא יהיו עוד תגליות גדולות, אלא אולי עוד כמה קטנות.[21] (לנגוצקי לכן טוען שישראל צריכה לתכנן את השימוש בגז לפי הערכות הגז שהתגלה, ולא לפי תקוות של גילוים נוספים.)

הרישיונות לחיפושי גז ונפט חולקו עד ל-2016 ללא מכרזים ותמורת סכומים קטנים על ידי הממונה על הנפט במשרד האנרגיה והמים. לממונה יש ועדה מייעצת, מועצת הנפט, שישיבותיה חסויות והחלטותיה מפורסמות בדרך כלל באיחור של חודשים ולפעמים אפילו שנים.[22] לפי תביעה שהוגשה נגד משרד האנרגיה ב-2015, שיטת חלוקת הרישיונות נועדה לשרת את האינטרסים של מקורבים.[20] חוק הנפט שלפיו חולקו הרישיונות מתיר חלוקת רישיונות ללא מכרזים, אבל גם מטיל חובות נוקשות על הזכיינים.[23] לפי פעילים חברתים הכשל העיקרי במשק אינו שיטת החלוקה אלא היעדר אכיפת החובות.[24]

ב-2015 הופק ממאגר תמר כ-8.3 מיליארד מטר מעוקב (BCM) גז טבעי, שרובו סופק לחברת החשמל לישראל ולחברות חשמל פרטיות, ובכך הווה מקור הדלק ליצור כ-50% מהחשמל שנצרך בישראל. לפי נתוני חברת החשמל, כ-2.5% מהחשמל ב-2015 הופק מאנרגיה סולרית, וכ-45% מפחם. עלות הפחם לחברת החשמל ב-2015 היה כ-12 אג' לקוט"ש לעומת הגז הטבעי שעלה כ-19 אג' לקוט"ש.[25] בתום 2015 העתודות המוכחות במאגר תמר היו 185 BCM, וסך ההתחייבויות העתידיות למכירת גז למשק המקומי עמד על 167 BCM.[26]

עיקרי המתווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המתווה כלל תשעה פרקים שפירטו את כוונות הממשלה לגבי ניהול משק הגז הטבעי. הפרק הראשון הכיל קבוצה של חמישה פטורים לחוק ההגבלים העסקיים שהממשלה הציעה לאפשר לזכייני רישיון "לווייתן". סעיפים בהמשך המתווה הציעו לזכייני רישיונות "לווייתן" ו"תמר" פטורים מחובות מסוימות שקבע המחוקק בחוקים האלה: חוק הנפט, חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים,[27] חוק משק הגז הטבעי[28] וחוק מיסוי רווחים ממשאבי טבע.[29] הפטורים לחוק ההגבלים העסקיים ניתנו על סמך סעיף 52 בחוק, שמאפשר לשר הכלכלה לתת פטורים להסדרים כובלים מטעמים של מדיניות חוץ וביטחון המדינה.

פטורים להגבלים עסקיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרק הראשון במתווה (סעיף ב'), נקבע ששר הכלכלה יפעיל את סעיף 52 לחוק ההגבלים העסקיים, שעל פיו: "השר רשאי, לאחר התייעצות עם ועדת הכלכלה של הכנסת, לפטור הגבל עסקי מהוראות חוק זה, כולן או מקצתן, אם הוא סבור שהדבר דרוש מטעמים של מדיניות חוץ או ביטחון המדינה". המתווה הציע לזכייני חזקת לוויתן את חמשת הפטורים הבאים להוראות חוק ההגבלים:

  1. פטור מהסדר כובל "שנוצר על פי עמדתו של הממונה על הגבלים, כתוצאה מרכישת הזכויות בהיתר רציו-ים על ידי דלק ועל ידי נובל". לפי הממשלה, עיכוב במתן פטור זה מאז 2011 הוביל לעיכוב פיתוח מאגר לוויתן.[30]
  2. פטור מהסדר כובל שייווצר אם הזכיינים ישווקו את הגז במשותף.
  3. פטור מהסדר כובל שייווצר אם הזכיינים ישווקו את הגז לייצוא בלבד (זאת אומרת, נמנעים מלשווק לשוק המקומי).
  4. פטור מכל הסדר כובל שהזכיינים יכולים לקבוע עם לקוחות עד 2025.
  5. פטור עד 2025 מכל הוראות החוק שנועדו למנוע פגיעה בציבור, ובפרט פטור מסעיף 30 שקובע:
"ראה הממונה כי כתוצאה מקיומו של מונופולין או מהתנהגותו של בעל מונופולין, נפגעת התחרות בעסקים או נפגע הציבור, רשאי הוא לתת לבעל המונופולין הוראות בדבר הצעדים שעליו לנקוט כדי למנוע את הפגיעה."

הפטורים להגבלים עסקיים היו מותנים בתנאים הבאים:[31]

  • על "נובל אנרג'י" ו"דלק אנרגיה" למכור את רישיונות "כריש" ו"תנין". על החברות למכור את הרישיונות תוך 14 חודשים, אחרת נאמן יתמנה למכור אותם, כאשר הנאמן ייבחר מתוך רשימת מועמדים שנובל ודלק יכינו. התנאי של מכירת כריש ותנין לכאורה מבטל את סמכות הממונה על הנפט לפסול רישיונות כשזכיינים לא עומדים בחובת הפיתוח, שנקבע לפי סעיפים 55, 24 ו-29ג לחוק הנפט. לפי המתווה: "הזכויות האמורות [זאת אומרת הרישיונות] לא יוחזרו למדינה לפני העברתן לידי קונה במסגרת הסדר זה."
  • בתוך 6 שנים מחתימת המתווה, על "דלק אנרגיה" למכור את אחזקותיה בשדה הגז "תמר", ועל "נובל אנרג'י" לדלל את אחזקותיה ל-25%.
  • איסור להגביל לקוחות מלקנות בבלעדיות או להגביל לקוחות מלמכור גז בשוק משני, עד לרף מסוים.
  • בחוזים יתאפשר ללקוחות להפחית במועדים מסוימים את כמות הרכישה או לקצר את תקופת הרכישה מבלי שישונו התנאים לרעתו.

בעוד שהממשלה הציגה את תנאיי מכירת האחזקות כהישג ציבורי למען "פירוק המונופול", מתנגדים למתווה טענו שמכירת האחזקות לא נועדה לייצר תחרות אלא נועדה לאשר לחברות "אקזיט חלומי".[32] לפי המתנגדים, מכירת האחזקות ללא פיקוח על המחיר רק תגרום לקיבוע מחיר הגז הגבוה. (על פניו, אמדת המתנגדים קיבלה גיבוי מפרסום מאמצי נובל למכור את אחזקותיה גם לאחר פסילה המתווה.[33])

פטור מחובת הפיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסעיף ג' למתווה הממשלה הודיעה על כוונות הממונה על הנפט לא לדרוש סיום פיתוח לוויתן עד ל-2019, כאשר סעיף י' למתווה הבהיר אפשרות של עיכובים נוספים אם תהיה השקעה מסוימת. אישור דחיית פיתוח לוויתן הצטרף לאישור דחיית פיתוח השדות הקטנים כריש ותנין, אישור שהשתמע מההסדר במתווה לגבי מכירת הזכויות בהם. האישורים היוו פטור לחובת הפיתוח שנקבעת בחוק הנפט, וגם למועד הפיתוח שנקבע בשטרי חזקות לוויתן.[34] לפי הכתב אבי בר-אלי, "מתווה הגז נועד למעשה למנוע ממונופול הגז את איבוד מאגר לווייתן, היות שאפסו סיכוייו לפתחו במועד."[35]

לפי סעיפי 18, 24, ו-29ג לחוק הנפט, זכיין חזקה (או רישיון) חייב להביא שדה למצב מוכנות להפקה תוך 3 שנים מעת תגלית, כך שההפקה תוכל להתחיל תוך 60 יום מיום דרישת ההפקה על ידי שר האנרגיה. החוק לא מקנה סמכות לגוף ממשלתי לאשר דחייה לחובת המוכנות.

החלטה 442 של הממשלה ב-2013, לאימוץ המלצות ועדת צמח, הייתה מבוססת על התפיסה שהפיתוח תתחיל מייד לאחר ההחלטה. אף צוין בדוח הוועדה: "דחיית פיתוח שדה לווייתן בשנה אחת תביא...לאיבוד הכנסות ישירות של המדינה בהיקף של 400 עד 700 מיליון דולר..."[36]

פטור מפיקוח מחירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סעיף ד' הציע פטור מפיקוח מחירים שנקבע לפי חוק הפיקוח. לפי נוסח סעיף ד', למשך "תקופת המעבר" הממשלה לא תפעיל את סמכותה לפקח על המחיר או על רווח הזכיינים, כל עוד הזכיינים מציעים ללקוחות חדשים מחירים דומים לאלה שנקבעו עד כה, עם שלוש אפשרויות של הצמדה. הפטור מתנגש עם סמכות השר להטיל פיקוח לפי סעיפים 6 ו-12 לחוק הפיקוח וגם עם חובת הפיקוח לפי חוק משק הגז סעיף 93:

93. גז שימכור ספק גז טבעי ליצרן חשמל פרטי כהגדרתו בחוק משק החשמל, הוא מצרך שחוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים, תשנ"ו-1996 (להלן - חוק הפיקוח), חל עליו, ורמת הפיקוח שתחול עליו תהיה קביעת מחירים לפי פרק ה' לחוק הפיקוח.

לפי המתווה, "תקופת המעבר" תסתיים כשחברת דלק תמכור את כל זכויותיה במאגר תמר ונובל תדלל את אחזקותיה בתמר מ–36% ל–25%, ולא מאוחר מדצמבר 2021. בינתיים, רשות הגז הטבעי מפרסם כל רבעון מחירון גז עבור לקוחות חדשים.[37]

פטור מהעדפת אספקה למשק המקומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

סעיף ה' הציע שינוים בהחלטת הממשלה 442 לאימוץ מסקנות ועדת צמח. בהחלטה 442 נקבע שאישורי יצוא יינתנו בהתאם לכמות הגז הקיים במאגרים שפותחו או עומדים להיפתח (לפי אומד סטטיסטי שנקרא "2P" בתעשיית הנפט). בהחלטה החדשה, נקבע שאישורים יינתנו לפי כמות הגז שהתגלה, גם אם סיכוי הפיתוח של חלק מהמאגרים קטן (אומדן "2C"). בנוסף, הוחלט לאשר לזכייני תמר לייצא מייד, ולא לחכות לפיתוח מאגר לוויתן. בנוסף, נמחק מהחלטת 442 סעיף 2, שקבע "להטיל חובה על בעלי חזקת תמר בהקמת צנרת "ממאגר תמר לאזור אשקלון לרבות מתקן טיפול לגז טבעי, ולקבוע כי מאגר מרי B יהיה מאגר אחסון פעיל". סעיף י.5.ג למתווה מוסיף שלא יהיו עוד שינוים בהחלטת 442, אף על פי שהחלטה 442 בעצמו קבעה שהממשלה תבחון מחדש את כמות הגז שניתן לייצא כעבור חמש שנים. לפי הקביעה הזאת בג"ץ דחה עתירות נגד ההחלטה ב-2014 בטענה שההחלטה לא פגעה בעדיפות האספקה למשק המקומי שנקבעה בסעיף 33 לחוק הנפט.[38]

פטורים ממיסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סעיף ו' למתווה (יחד עם נספח ב') הציע שינוים בנוגע למסים שידרשו החברות לשלם. השינוים כללו: ראשית, אישור לחישוב 50% מעלויות הקמת צינור נוסף מתמר לחוף כ"השקעה הקמה", השקעה שמתקזזת במלואה מול מס רווחי הנפט; שנית, אישור לחישוב המס על יצוא לפי מחיר המכירה בפועל, ולא לפי המחיר הממוצע במשק המקומי (כפי שנקבע בחוק מיסוי רווחים ממשאבי טבע), בתנאי שהמחיר הוצע ללקוחות חדשים במשק המקומי "בכפוף לקיבולת המערכת". לפי פרופ' אילן בנשלום מהפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית, "נראה כי המדינה וחברות הגז מצפות שהמורכבות הזאת תגרום לכך שחוסר החוקיות הזועק של ההחלטה המקדמית יעבור מתחת לרדאר."[39] סעיף ו' גם התייחס לחיבור אסדת תמר ישר למצרים, חיבור מנוגד לחוק משק הגז עד להוספת סעיף 10א לחוק במסגרת חוק ההסדרים לתקציב 2015–2016. (עד לשינוי החוק, ספק גז היה חייב לייצא דרך צנרת של נתגז, קביעה שנועדה לאפשר הפניית יצוא למשק המקומי בעת הצורך.)

בסעיף 3.ה לנספך, הממשלה הודיעה על כוונתה להעביר במסגרת חוק אזורים ימיים הבטחת פיצויים על נזק ישיר בשל פעולות מלחמה ואיבה.

סעיף היציבות המקורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגרסת המתווה הראשונה, סעיף י' שנקרא "סעיף היציבות" הציע כמה היבטים של סביבה רגולטורית יציבה. נקבע שהממשלה לא תיזום חוקים לשינוי מהותי במיסוי רווחי הזכיינים במשך 10 שנים, "חוץ מסגירת פרצות מס ובהבהרת הדין הקיים". (ההסתייגות מתייחס לשינוי שבוצע לאחר מכן בהגדרת "יחסים מיוחדים" בחוק מיסוי רווחים ממשאבי טבע.[40]) סעיף י.5.ג למתווה קובע שלא יהיו עוד שינוים בהחלטת 442.

בהתייחס לסעיף היציבות בדיון בבג"ץ, בא כוח המדינה, עו"ד הנר הלמן טען שממשלה חדשה תוכל לשנות את מתווה הגז - אבל תשלם פיצויים, והוסיף שגם בלי המתווה המדינה חשופה לתביעות פיצויים. תומכים במתווה, כמו חבר כנסת יואב קיש טענו שהבטחת יציבות אינו נדיר כשמדובר בפרויקטי תשתיות.[41]

מתנגדים למתווה טענו שהבטחת פיצויים לפרויקטי תשתיות כמו כביש 6 נקבעה כחלק מהסכם שגובש לפני מתן זכויות ביצוע ליזם, כאשר האישור התקציבי לפרויקט, כולל הבטחת פיצויים, נקבעה בחקיקה. עוד טוענים שאין לממשלה סמכות לקבוע הסדרי תקציב ופיצועים ללא הסמכת חקיקה. [42] אחרי שבג"ץ רמז ב-3.2.2016 כי לא יכשיר את סעיף היציבות, כתב דה מרקר אלי בר אלי טען שהסעיף השיג את מטרתו, "להסיט את האש לברור מאליו במקום להניח על השולחן את השאלות המקצועיות והקשות באמת סביב רכיבי מתווה הגז".[42]

סעיף היציבות המתוקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב סעיף היציבות נשמר בגרסה השנייה, אבל במבוא לסעיף, במקום הצהרה שהממשלה "תתנגד" לשינוי חקיקה או בהסדרי יצוא שיכולים לפגוע ברווחי הזכיינים, הממשלה "תבחן בחיוב גיבוש פתרונות לקיום הכדאיות הכלכלית המקובלת".[5]

יתר סעיפי המתווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סעיף ז': הסדרת חזקות כריש ותנין
  • סעיף ח': צעדים שיינקטו לפיתוח מאגר "תמר דרום". תמר דרום גולש מעבר לגבולות החזקה, ולכן הממשלה דורשת שהמדינה תשתתף ברווחים שיצטברו מהפקת הגז, זאת אומרת ברווחים מעל רמת הרווחים הנדרשת כדי להצדיק את הפיתוח (במילים אחרות, מדובר בחלוקת הרווחים המונופוליסטיים שיצטברו בגלל חוסר פיקוח על המחיר).
  • סעיף ט': תוכן מקומי.

הפולמוס סביב מתווה הגז[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחיר הגז וטענות לגבי השפעת המתווה על יוקר המחיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת אוגוסט 2015, ערב אישור המתווה על ידי הממשלה, פרסמה רשות החשמל מסמך שהתייחס להשפעת המתווה על יוקר המחיה.[43] לפי הדו"ח, "הישראלים ייקנסו ב-7.3 מיליארד שקל...אם יאושר - החשמל יתייקר ב-6%, והגז ב-30%". הערכת הרשות הייתה שהמשך המדיניות של אי פיקוח על המחיר ועל תנאי הצמדת המחירים עמד לעלות לחברת החשמל לבד כ-13.5 מיליארד שקל. לפי המסמך, "ככל שהמתווה הממשלתי לא יבטיח כי הסכמי הגז החדשים במשק לא ימשיכו להתבסס על מנגנוני הצמדה חריגים, וככל שלא ימנע התחייבויות עודפות לרכישת כמויות גז – תונצח עלייה עקבית ודאית של מחירי הגז לציבור...בלא כל הצדקה כלכלית".

המסמך גם התייחס למנגנון שהוצע במתווה להגברת התחרות. "קביעת המחיר של חוזים חדשים לפי ממוצע הכנסות תמר כיום, תביא לכך ששווי המאגרים שיימכרו יתומחר לפי מגמת המחירים הקיימת. כתוצאה מכך, ספקי גז חדשים אשר ייכנסו לשוק יתקשו להציע מחירים נמוכים יותר בעתיד", הזהירה הרשות. "קביעת מחיר ראוי להסכמי הגז עד למכירת מאגרי כריש-תנין היא זו שתייצר מנוף הכרחי להורדת מחירי הגז במשק, במועד הפחתת הכמויות בהסכמי היצרנים הפרטיים ובמועד פתיחת המחיר בהסכם חברת החשמל המתוכנן לסוף העשור. בנוסף, אם אכן ייקבע מחיר נמוך יותר להסכמים החדשים בשוק – מכירת כריש-תנין תתבסס על מחיר גז נמוך בעד 20% בסוף העשור. כך, הספקים שירכשו את המאגרים יוכלו להציע מחירי גז נמוכים במועד פתיחת ההסכמים מבלי לפגוע בהחזר ההשקעה". לפי גורמים בתקשורת, פרסום המסמך הוביל להדחתה של יו"ר רשות החשמל אורית פרקש-הכהן.[12]

ממשלת ישראל, בתגובת המדינה לבג"ץ, הודתה שאם מחיר הגז ממאגר תמר היה מחושב לפי עלות ההפקה שלו, בתוספת תשואה סבירה ליזמים - הוא היה נמוך יותר (לדוגמה: 3.7 דולרים במקום 5.4 דולר ליחידת חום). לפי התגובה לבג"ץ, הממשלה נמנעה מלהורות על הפחתת מחיר הגז מחשש להשלכות רוחביות של הטלת פיקוח מחירים — ולא מכיוון שמצאה כי פיקוח כזה אינו מוצדק. החשש העיקרי של משרדי הממשלה היה שקביעת מחיר גז נמוך תפגע בסיכויי פיתוחם של מאגרי גז נוספים, שלא יוכלו להתמודד עם התשואה הגבוהה יחסית של מאגר תמר.[44]

דוחות הזכיינים ברישיון תמר ל-2015 הציגו הכנסות של כ-1.6 מיליארד דולר וסך רווחים של כ-730 מיליון דולר, תשואה שנתית של כ-25%.[45] לפי השר להגנת הסביבה אבי גבאי, רווחי השותפים השנתיים כוללים רנטה מונופוליסטי של כשני מיליארד ש"ח.[46]

היעדר יתירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיכון המלווה את משק הגז הטבעי בישראל הוא היעדר יתירות בשרשרת ההספקה. נזקי היעדר יתירות הומחשו בשנת 2011, כאשר חבלה חוזרת ונשנית בצינור הגז הערבי, שהוביל גז טבעי ממצרים לישראל, הביאה להפסקת ההספקה של גז זה, ואילצה את חברת החשמל להשתמש במשך כשנתיים בדלקים יקרים ומזהמים יותר. מאז 2013 מבוססת הספקת הגז למשק הישראלי בעיקר על ידי צינור בודד ממאגר תמר. פגיעה או תקלה במאגר זה תביא להשבתה של הספקת הגז ותפגע במשק כולו.[47]

לפי תומכי המתווה, המתווה נועד לעודד פיתוח מאגרים ובכך לפתור את בעיית חוסר היתירות. לפי מתנגדים, סעיפי המתווה שמאשרים דחיית פיתוח מאגרים וויתור על צינור נוסף מתמר גם דוחים את השגת היתירות הנדרשת.[48] לפי החלטת הממשלה משנת 2013 יש לשמור את "תמר" כמאגר אסטרטגי למשק הישראלי, ולאסור ייצוא ממנו עד להתחלת ההפקה ממאגר "לווייתן" וחיבורו למשק הישראלי. לטענת מתנגדי המתווה, האישור במתווה ליצוא מתמר לפני פיתוח לוויתן דווקא מוריד את הסיכוי ש"לווייתן" יפותח בזמן הקרוב.[48][49]

בפסיקת בג"ץ שפסלה את המתווה, השופט אליקים רובינשטיין ציין: "לבסוף... יש לייחס חשיבות למחלוקת שהנושא מעורר בקרב חלקים נרחבים בציבור. אלפים גדשו את הרחובות, על מנת להביע את מחאתם כנגד ההסדר המתגבש; הכנסת – הרשות הנבחרת – היא המקום בו קולם יכול להישמע, באמצעות הנציגים להם בחר העם לתת את קולו; אף בכך יש כדי להדגיש את החשיבות שנושא זה יבוא בשערי הרשות המחוקקת, לשם חקיקה ראשית."[4]

השפעות נובל אנרג'י ואיום תביעות בינלאומיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל מעורבותה של החברה האמריקאית נובל אנרג'י בקידוחים, מופעל לחץ לאישור מתווה הגז מצד גורמי ממשל בארצות הברית. כך נחשף לדוגמה כי שגרירות ארצות הברית שלחה מסרונים לחברי כנסת ערבים לתמוך במתווה הגז בכנסת.[50] מתנגדים למתווה גם טוענים שהבטחות במתווה חושפים את ישראל לתביעות בינלאומיות. הממשלה טוענת שקיום המתווה יסיר איום תביעות.[51]

השפעות ייצוא הגז[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי טענות ראש הממשלה, שגובו על ידי מספר חוות דעת של משרדי הממשלה שפורסמו ב-2015, המתווה היה מאיץ את הייצוא למדינות האזור ולאירופה, ובכך היה משפר את יחסי החוץ של ישראל ומחזק את מעמדה.[52][53][54] מתנגדי המתווה טוענים כי ייצוא גז לא בהכרח משפר את היחסים, ויצוא כמות גדולה עלול לגרום לנזק ביטחוני, מדיני, וכלכלי בעתיד.[55] לפי פרופסור ברנדה שפר, אין ולו דוגמה אחת לכך שהקמת תשתיות אנרגיה קידמה שלום בין מדינות מסוכסכות, יתר על כן, סכסוכים הנוגעים להפקה, יכולים להשפיע לרעה על יחסים של שתי המדינות.[56] לדוגמה הפסקת הזרמת הגז המצרי לישראל ב-2012 הובילה לסכסוך המשפטי, והודעה של מצרים שלא תשלם פיצויים. [57][58]

בהיבט הכלכלי, משרד הכלכלה ניתח את כדאיות היצוא תחת הנחות שונות וקבע שברוב התרחישים יותר כדאי למדינה לשמור על הגז לשימוש מקומי מאשר לייצא את הגז ובעתיד לייבא דלקים תחליפים במקום הגז שאזל.[59]

מספר חודשים לפני פרסום חוות דעת הממשלה ב-2015, חידשו המצרים את החיפושים אחר גז טבעי לאחר הפסקה של מספר שנים, והדבר דווח בעיתונות העולמית.[60] למרות זאת דוחות הממשלה לא הזכירו את החיפושים האלה ואת ההשלכות האפשריות שעלו מהם. חודשיים לאחר פרסום דוחות הממשלה התגלה מאגר גז זוהר מול חופי מצרים.[61] התנועה לאיכות השלטון העלתה תהיות באשר למקצועיות חוות הדעת של הממשלה על סמך כך שאין אזכור לאפשרות זו.[62] במצרים נמצאים מפעלים להנזלת גז שאינם בשימוש, שיכולים לשמש לצורך ייצוא גז ישראלי לאירופה ואסיה.[16][63] גילוי מאגר זוהר מטיל ספק על תוכניות יצוא גז מישראל למצרים.[64]

במסגרת השימוע על מתווה הגז מספר עמותות חברותיות טענו כי הגברת הייצוא תפגע בביטחון האנרגטי של ישראל.[65] הפורום המשפטי למען ארץ ישראל הוסיף כי אף כי אינה מתנגדת לייצוא למדינות השכנות, ייצוא כמות נכבדת על חשבון הדורות הבאים מהווה מכה קשה למדינה.[66][67]

ב-2014, השר גלעד ארדן הביע חשש כי יצוא כמות גדולה עלול לפגוע בעתיד בביטחון ובמעמדה המדיני של מדינת ישראל. לדברי ארדן, עבודת ועדת צמח לא התחשבה מספיק בבעיות גאו-פוליטיות שעלולות להתפתח בטווח הארוך.[68] עמדה דומה הציג ג'ון הופמייסטר, לשעבר נשיא חברת האנרגיה "של".[69]

ב-2013 ועדת צמח טענה שהבטחת כמויות יצוא הייתה חיונית להבטחת כדאיות פיתוח מאגר לוויתן. בדצמבר 2015, התפרסמו כתבות על תוכניות מגירה של זכייני לוויתן לבצע פיתוח מצומצם שתכסה את צורכי המשק המקומי ואינו מסתמך על יצוא.[70]

הצעות אלטרנטיביות למתווה הגז[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצעות חלופיות הוצעו למתווה הגז. אחת הוצעה בידי השר להגנת הסביבה אבי גבאי,[71] שנייה הוצעה בידי "מטה מאבק הגז",[72] הצעה נוספת הוצעה בדיוני וועדת הכלכלה בידי אמנון פורטוגלי.[73] ארגונים חברתיים גם העלו הצעות, כמו מגמה ירוקה[74] והעמותה לכלכלה בת קיימא.[75] ההצעות מנו את הבעיות והמלצותיהם בנוגע למתווה.

הפגנות נגד מתווה הגז[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הגשת עקרונות המתווה לממשלה על ידי צוות קנדל, התחילה התארגנות ציבורית נגד המתווה עם הפגנות ברחבי המדינה, שהגיעו לשיא ב-14 בנובמבר 2015 כאשר הפגינו יותר מ-10,000 איש נגד מתווה הגז בכיכר הבימה בתל אביב.[76] בכמה מההפגנות, פעילים נעצרו על ידי המשטרה.[77][78]

חוקים והחלטות רגולטוריות שקדמו את המתווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוק הנפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיפוש והפקה של גז טבעי בישראל מוסדרים באמצעות חוק הנפט, התשי"ב-1952. (המושג "נפט" בחוק זה כולל גם גז.) השופט חשין תיאר את החוק במילים אלה:

"עיון בחוק הנפט – לכל אורכו ובכל הוראה מהוראותיו – יגלה לנו מערכת איזונים עדינה ומורכבת בין זכויות המחפשים לבין החובות המוטלות עליהם...וכך היא מערכת הזכויות והחובות: הזכות לחפש ולהפיק נפט (סעיף 25); הזכות לעסוק בנפט ובמוצריו (סעיף 34); הזכות כי יופקעו עבורו או יוחכרו לו מקרקעין (סעיפים 40 ו-41) ועוד 'זכויות נוספות'.... מנגד ניצבות חובותיו של בעל-חזקה, ובהן: החובה להפיק נפט תוך פרקי-זמן מוגדרים (סעיפים 29(ב) ו-29(ג)); החובה להפיק נפט ולשווקו (סעיף 31); החובה להפיק לתצרוכת ישראל (סעיף 33) – והכול בשקידה ראויה (סעיף 75). הנה הן זכויות; הנה הן חובות; גם-אלו גם-אלו." (בג"ץ 5812/00 (Samedan Mediterranean Sea (2001)[23]

סעיף 29ג קובע את חובת הפיתוח כחובת הכנת מאגר להפקה תוך שלוש שנים מעת קבלת חזקה. סעיף 24 קובע שכל חובות בעל חזקה מוטלות על זכיין רישיון מיום הגעתו לתגלית. (לדוגמה, לפי החוק מאגר לוויתן שהתגלה בסוף 2010 היה צריך להיות מוכן להפקה כבר בסוף 2013.) בדיון בכנסת ב-1952 לקראת אישור החוק, חבר כנסת מיכאל חזני הסביר את הרקע לחובת הפיתוח: הפראקטיקה במקצוע… מראה שיש חברות שמשתדלות להשיג זיכיון לא כדי לנצלו, אלא כדי לשמרו כרזרבה לעתיד לבוא, או כדי למנוע מהמתחרה את ניצולו. אין אנו יכולים להרשות לעצמנו דבר כזה... והנה, החוק המוצע מגן עלינו גם מפני אפשרות זו, והוא מאפשר לממשלה לבטל זיכיון שאין עוסקים בניצולו בשקידה הראויה."[79]

בדיון בוועדת הכלכלה בדצמבר 2015, שר האנרגיה יובל שטייניץ אמר שהחוק מאפשר לממשלה לקחת את רישיונות הגז אם הזכיינים יפסיקו לפתח מאגרים. (לפי סעיף 55 לחוק הנפט: "[הממונה על הנפט] רשאי לבטל זכות נפט [רישיון או חזקה]...אם בעל זכות נפט...לא מילא אחר הוראה מן ההוראות של חוק זה... או של תקנה או צו לפיו; [או] לא פעל בהתאם לתוכנית העבודה שהגיש או שאיחר בביצועה בהתאם ללוח הזמנים שלביצועה או לא השקיע בחיפושי הנפט את הסכומים שהתחייב להשקיע לשם ביצוע תוכנית העבודה...והכל על אף הודעה בכתב שנמסרה לו מאת המנהל ששים יום קודם....") כתגובה ציינה ח"כ שלי יחימוביץ' שחובת הפיתוח מוטלת על הזכיינים גם בלי המתווה.[80]

חוק מיסוי רווחים ממשאבי טבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ועדת ששינסקי (חוק הנפט)

באפריל 2010 מינה שר האוצר יובל שטייניץ ועדה ציבורית בראשות פרופסור איתן ששינסקי, שנודעה בשם "ועדת ששינסקי", לבחינת מדיניות המיסוי של תגליות גז ונפט בישראל. הוועדה המליצה על הנהגת היטל על רווחי נפט פרוגרסיבי עד לשיעור של בערך 48% מהרווחים, לאחר שהמשקיעים יזכו להחזר של 280% מהשקעתם על מאגר תמר, ו-200% על יתר המאגרים. החוק גם קבע מס יצוא שייחשב לפי הרווחים שהיו מתקבלים אם היצוא היה נמכר במחיר הממוצע בשוק המקומי. במרץ 2011 אושר חוק מיסוי רווחי נפט, התשע"א-2011. שם החוק שונה בנובמבר 2015 ל"חוק מיסוי רווחים ממשאבי טבע" כאשר הוכנסו בו סעיפים שהטילו מיסוי רווחי יתר גם על משאבי טבע אחרים.

בהתייחס להטלת מס רווח בהיעדר פיקוח מחירים, ציין ירון זליכה במחאה נגד מתווה הגז:

"אומרים לנו שמאות מיליארדי שקלים יזרמו לכיסו של עם ישראל. מה הם שוכחים להגיד? שכיסו השני של עם ישראל ישלם כפול. על כל 200 מיליארד שקל שעם ישראל ישלם מכיס אחד, יחזרו אליו רק 100 לכיס השני. מאוד נחמד. אני, כרואה חשבון, מעדיף לא לשלם את ה-200 ולא לקבל את ה-100….ולא דיברתי עוד על עלויות הביטחון שהשיתו עלינו."[24]

החלטת הממשלה 442 לגבי יצוא[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ועדת צמח

באוקטובר 2011 מונתה על ידי ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר האנרגיה והמים, עוזי לנדאו, ועדת צמח - ועדה בין-משרדית בראשות מנכ"ל משרד האנרגיה והמים, לבחינת משק הגז הטבעי ולגיבוש המלצות למדיניות הממשלה באשר לפיתוחו העתידי. הוועדה הגישה את מסקנותיה בסוף 2012.[81] ביוני 2013 החליטה הממשלה לקבל את עיקרי ההמלצות של הוועדה לפי החלטת הממשלה 442.[36] בהחלטה זו נקבע בין היתר שיש לאשר יצוא של רזרבות הגז שיתגלו בישראל מעבר ל-540 BCM, כאשר עיקר הייצוא יגיע ממאגר "לווייתן". להצדקת ההחלטה, הסביר ראש הממשלה, "בלי שיהיה יצוא גז - לא יהיה גז בשוק המקומי. אלה הכללים הבסיסיים..."[82] מתנגדים להחלטה טענו שניתן לפתח את המאגר בשלבים, בלי להסתמך על יצוא, טענה שקיבלה גיבו כשהתפרסמה תוכנית לפיתוח מצומצם בדצמבר 2015.[70]

באוקטובר 2013 בג"ץ דן בעתירות נגד החלטת הממשלה והחליט לדחות את העתירות. הדיון התרכז בעיקר סביב הסתירה לכאורה בין ההחלטה לבין קביעת העדפת האספקה למשק המקומי שנקבע בסעיף 33 לחוק הנפט. לפי החלטת בג"ץ, סמכות השר לתת העדפה למשק המקומי לא נפגעה: "לא ניתן לומר, כבר עכשיו, שממשלה עתידית עלולה למצוא עצמה כבולה להיקפי הגז שנקבעו בהחלטה מושא העתירות. זאת, כאשר במסגרת "כללי המשחק" שנקבעו מראש, הבהירה הממשלה כי בכוונתה לבחון את הסוגיה בחלוף חמש שנים מעת קבלת ההחלטה..."[38]

גיבוש המתווה ופסילתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

צו מוסכם על הסדר כובל[עריכת קוד מקור | עריכה]

נובל אנרג'י ודלק אנרגיה (שבשליטת יצחק תשובה) מחזיקים, אם באופן בלבדי ואם בשותפות עם עוד גורמים, בכל רישיונות הגז שבהם התגלה גז.[83] באוגוסט 2006 נתנה רונית קן, הממונה על ההגבלים העסקיים, פטור מהסדר כובל לזכייני רישיונות "מתן" ו"מיכל": "נובל אנרג'י", "דלק", "ישראמקו" ו"דור אלון". ברישיונות אלה אותרו תגליות הגז "תמר" ו"דלית". הפטור ניתן אף שבאותה עת ישראמקו ודלק היו המתחרים הישראלים העיקרים בחיפושי גז בישראל.[84]

בספטמבר 2011 הממונה על ההגבלים העסקיים, דיוויד גילה, התחיל לבדוק "חשד" שההתקשרות בין בעלי מאגר "לווייתן" ב-2008 היוותה הסדר כובל. מ-2011 עד לסוף 2014, הממונה עבד עם החברות לגבש מתווה שיאפשר לו, לטענתו, להימנע מלהכריז על הסדר כובל. ב-13 בנובמבר 2012 הוא גם הכריז כי השותפות ב"תמר" היא מונופול, קביעה המאפשרת לו לפקח על המחיר שהשותפות גובה.[85] לכאורה הממונה היה יכול לדרוש מהזכיינים למכור את ההחזקות שלהן במאגר "לווייתן",[86] בפועל הגה הממונה נוסחת הסכם לפיה בעלי "תמר" ו"לווייתן" ימכרו את המאגרים הקטנים "כריש" ו"תנין", שבהם כ-10% מעתודות הגז בישראל.[87] ביולי 2014 היה צפוי כי מאגר "לווייתן" יקבל פטור מהסדר כובל לפי ההסכם שגילה הציע.[88]

בסוף 2014 ההצעה של גילה הופצה לעיון הציבור. ב-23 בדצמבר 2014 החליט גילה לא להגיש צו מוסכם, בטענה שהאחריות שמוטלת עליו בחוק לא אפשרה לו לחתום על המתווה המוצע, ולא אפשרה לו לבוא לבית הדין ולשכנע שההסדר הזה הוא באמת לטובת הציבור.[89]

במקביל לעבודת גילה, בשנת 2012 ועדה בין-משרדית שהוקמה לפי חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים, דנה בשאלת פיקוח על מחיר הגז. במאי 2012 הוועדה קבעה שתמשיך לעקוב אחרי רווחי הזכיינים, אף על פי שההסכמים שנחתמו כבר הצביעו על ניצול מעמד מונופוליסטי, או כפי שנכתב בדוח הוועדה: המחירים "אינם עולים בקנה אחד עם הצורך להבטיח איזון בין תשואה ראויה ליזם לבין האינטרס הצרכני".[90] בהמשך 2012, דיויד גילה קבע שהטווח הארוך שנקבע בהסכמים בין זכייני רישיון תמר לבין הלקוחות הווה הסדר כובל, אבל הוא העניק פטורים להסדרים הכובלים בטענה שב-2015 הלקוחות יוכלו לבחור אם להמשיך בהסכמים מעבר ל-2019.[91]

ב-2014 טען יו"ר הוועדה מטעם האוצר, אלון אטקין, כי חברי הוועדה הבינו כי מדובר במונופול ושלא תהיה תחרות בשנים הקרובות. חברי הכנסת אבישי ברוורמן ושלי יחימוביץ' ממפלגת העבודה תמכו בפיקוח מחירים עד להשגת שוק תחרותי.[92]

גיבוש המתווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המתווה גובש במשך מספר חודשים על ידי צוות שהוקם בדצמבר 2014 בראשות פרופ' יוג'ין קנדל.[93][94] צוות קנדל הוקם אחרי שהממונה על ההגבלים העסקיים פרופ' דיויד גילֹה החליט שלא להגיש לבית דין להגבלים "צו מוסכם" שנועד להגביר את התחרות במשק.[95][89]

ב-25 במאי 2015 הודיע הממונה על ההגבלים העסקיים, דיויד גילה, על פרישתו מהתפקיד על רקע נסיגת הממשלה מהמתווה,[96] ולאחר שנמנע מלפנות לבית הדין להגבלים עסקיים.[97] באוגוסט דווח על כוונה להדיח את אורית פרקש-הכהן, יו"ר רשות החשמל, לאחר שהרשות העלתה התנגדות למתווה מחשש לעלות עודפת של 7.3 מיליארד שקל.[98]

ביוני 2015 הציג שר האנרגיה יובל שטייניץ את המתווה בפני הממשלה. באוגוסט 2015 הודיע שר הכלכלה אריה דרעי על סירובו להפעיל את סעיף 52 כל עוד המתווה לא אושר בכנסת.[99] לאחר העברת המתווה על ידי הממשלה, הכנסת הצביעה בעד תמיכה בהחלטה, אבל לא אישרה העברת סמכויות משר הכלכלה אריה דרעי.[100] באוקטובר הודיע דרעי על כוונתו לעזוב את משרד הכלכלה על מנת שנתניהו יוכל לאשר את המתווה.[101]

בחודשים נובמבר-דצמבר 2015 קיימה ועדת הכלכלה של הכנסת סדרה של דיונים במתווה הגז, בהתאם לחובת ההיוועצות בוועדה הקבועה בסעיף 52. בין השאר הופיע בפני הוועדה ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שנימק את תמיכתו במתווה הגז.[102] בתום דיוניה החליטה הוועדה, להמליץ נגד הפעלת סעיף 52.[103]

ב-17 בדצמבר 2015 חתם נתניהו, בתפקידו כממלא מקום שר הכלכלה, על הפעלת סעיף 52 לחוק ההגבלים העסקיים, ובכך אישר את קבוצת הפטורים המצוינים בסעיף הראשון במתווה.[104]

ב-24 בדצמבר 2015 העניק הממונה על ענייני הנפט במשרד התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים שטרי חזקה למאגרים "כריש" ו"תנין" לחברות שמאגרים אלה בבעלותן, כדי לאפשר את מכירתם בהתאם למתווה.[105]

עתירות לבג"ץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

נגד מתווה הגז הוגשו ארבע עתירות, בידי הגופים הבאים:

רוב העתירות התרכזו בטענה שאין לממשלה סמכות לכבול את סמכותה או את סמכויות הממשלות הבאות אחריה. בתגובה שהגישה חברת נובל אנרג'י לעתירות נכתב ש"הטענות משתנות מפעם לפעם, אולם בבסיסן תפיסת עולם שלפיה טובת המדינה דורשת את הפקעת המאגרים מידי נובל ושותפיה."[107] בפברואר 2016 דן בג"ץ בעתירות. באופן חריג התייצב ראש הממשלה, בנימין נתניהו, למסירת תצהיר תמיכה במתווה. במהלך הדיון הציע בג"ץ למדינה לעגן בחקיקה את סעיף היציבות הרגולטורית שבמתווה.[108] לאחר שבוע המדינה דחתה הצעה זו.[109]

ב-27 במרץ 2016 פסק בג"ץ כי "הוחלט על ביטולו של מתוה הגז בשל פסקת היציבות (בלא שמצאנו מקום להתערבות שיפוטית בנושאים אחרים שעמדו על הפרק), תוך השעית הצהרת הבטלות לשנה כדי לאפשר הסדרה".[110]

בעקבות כך אישרה הממשלה מתווה אלטרנטיבי, בו אין כבילה גורפת של הממשלות הבאות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ החלטה מספר 476 של הממשלה מיום 16.08.2015
  2. ^ פנייה לקבלת התייחסות הציבור
  3. ^ ליאור גוטמן, דרמה בבג"ץ: השופטים פסלו את מתווה הגז, באתר כלכליסט, 27 במרץ 2016
  4. ^ 4.0 4.1 בג"ץ 41/4734 התנועה למען איכות השלטון נגד ראש ממשלת ישראל, ניתן ב-27 במרץ 2016
  5. ^ 5.0 5.1 אבי בר-אלי, תיקון מתווה הגז אושר; נתניהו: "צריך להודות לראש הממשלה"; השר גבאי התנגד, באתר TheMarker‏, 22 במאי 2016
  6. ^ הצעה לתיקון המתווה להגדלת כמות הגז הטבעי המופקת
  7. ^ עינת פישביין, הילדים של קיץ 2011 - מי באמת מוביל את מאבק הגז?, באתר "המקום הכי חם בגיהנום", 26 בנובמבר 2015
    ערן אזרן, יניב קובוביץ, אלמוג בן זכרי, נעה שפיגל, ההפגנה הגדולה מאז קיץ 2011: אלפים הפגינו נגד מתווה הגז, 11 עצורים בת"א ובאר שבע, באתר TheMarker‏, 8 בנובמבר 2015
  8. ^ תצהיר ראש הממשלה נתניהו בעניין מתווה הגז
  9. ^ צבי לביא, פלוג: בנק ישראל תומך באימוץ מתווה הגז, באתר ynet, 1 בדצמבר 2015
  10. ^ אבי בר-אלי, מדוע אסור שמתווה הגז יאושר - ואיך ניתן לתקן אותו, באתר TheMarker‏, 7 בספטמבר 2015
  11. ^ אבי בר-אלי, "איני יכול עוד": התפטרות דרמטית של דיויד גילה, הממונה על ההגבלים - המכתב המלא, באתר TheMarker‏, 25 במאי 2015
  12. ^ 12.0 12.1 אבי בר אלי, נקמת הגז: נתניהו ושטייניץ הדיחו את יו"ר רשות החשמל, אורית פרקש-הכהן, באתר TheMarker‏, 5 אוגוסט 2015
  13. ^ צבי זרחי, קומבינת הגז מתרחבת: נתניהו שוקל להעניק לדרעי תיק רווחה מורחב, באתר TheMarker‏, 1 בנובמבר 2015
  14. ^ רוני זיגר, דרעי התפטר "בצער" ממשרד הכלכלה; הממשלה אישרה העברת סמכויותיו לרה"מ, באתר כלכליסט, 1 בנובמבר 2015
  15. ^ אבי בר-אלי, משרד האנרגיה הסתיר דו"ח - דלק ונובל חמקו מפיצוי של מיליארדים , באתר TheMarker‏, 17 אוקטובר 2013
  16. ^ 16.0 16.1 ארז צדוקכל מה שרציתם לדעת על מתווה הגז - ב-10 נקודות , באתר TheMarker‏, 18 באוגוסט 2015
  17. ^ ליאור זנו, דלק קידוחים ואבנר: גז טבעי בהיקף של 1.1 TCF ב"תנין", באתר TheMarker‏, 6 באפריל 2012
  18. ^ ערן אזרן, שמשון שקע בשערי עזה, באתר TheMarker‏, 18 מרס 2015
  19. ^ דוח תקופתי 2014 אבנר חיפושי נפט. מדובר בטווח בין האומדים P1 לבין P3, בין 90% רמת ביטחון לבין 10% רמת ביטחון.
  20. ^ 20.0 20.1 [ http://www.globes.co.il/en/article-new-report-sees-20-less-gas-reserves-in-leviathan-1001041847 פחות גז בלוויתן]
  21. ^ הדר חורש, "חושף מרבצי הגז בישראל: לא יהיו עוד תגליות כאלו בארץ", 02/07/2013
  22. ^ איתי טרילניק, יש לכם 6 שקלים? אולי תוכלו לקבל רישיון לחיפושי גז ונפט , באתר TheMarker‏, 25.12.2011
  23. ^ 23.0 23.1 דברי השופט חשין, בג"ץ 5812/00 (Samedan Mediterranean Sea (2001
  24. ^ 24.0 24.1 ירון זליכהפרופ' ירון זליכה מפרק את הסדר הגז , באתר TheMarker‏, 5 ביולי 2015
  25. ^ חברת החשמל דוח תקופתי לשנת 2015, דף 34
  26. ^ אבנר חיפושי נפט דוח תקופתי לשנת 2015. התחייבויות: דף 154א; עתודות מוכחות: דף 43א, 6686 BCF
  27. ^ חוק פיקוח על מחירי מצרכים ושירותים, באתר ויקיטקסט
  28. ^ חוק משק הגז הטבעי, באתר ויקיטקסט
  29. ^ חוק מיסוי רווחים ממשאבי טבע, באתר ויקיטקסט
  30. ^ דברי הסבר לטיוטת המתווה, ראה סעיף 9
  31. ^ אבי בר-אלי, כך נראה הסדר הגז שמפרסמת המדינה - ומהם היתרונות והחסרונות, באתר TheMarker‏, 30 ביוני 2015
  32. ^ אבי בר אלי, "התוכנית לפירוק מונופול הגז - 
טעות שתסדר לתשובה אקזיט חלומי", באתר TheMarker‏, 29 ינואר 2015
  33. ^ גולן חזני, נובל אנרג'י במגעים למכירת 11% מתמר לגופים מוסדיים, באתר כלכליסט, 10 אפריל 2016
  34. ^ שטרי חזקות לוויתן, ראה סעיף 17.1
  35. ^ אבי בר-אלי, הסכנות הגדולות של מתווה הגז - שכל אזרח חייב להכיר, באתר TheMarker‏, 22 בנובמבר 2015
  36. ^ 36.0 36.1 החלטה מספר 442 של הממשלה מיום 23.06.2013: אימוץ עיקרי המלצות הוועדה לבחינת מדיניות הממשלה בנושא משק הגז הטבעי בישראל (דו"ח ועדת צמח)
  37. ^ חלופות מחיר הגז הטבעי אשר יציעו בעלי הזכויות בחזקות לצרכנים הפוטנציאליים עמם ינהלו משא ומתן
  38. ^ 38.0 38.1 בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4491/13 סעיף 36 דף 25
  39. ^ אילן בנשלום, המעקף הגדול של ששינסקי במתווה הגז, באתר TheMarker‏, 10.02.2016
  40. ^ דברי הסבר לטיוטת המתווה, דף 19
  41. ^ מתווה הגז: האחריות בידי בג"ץ
  42. ^ 42.0 42.1 אבי בר-אלי, סעיף היציבות צריך להיזרק לפח, לא להגיע לכנסת , באתר TheMarker‏, 17.02.2016
  43. ^ אבי בר-אלי, "הישראלים ייקנסו ב-7.3 מיליארד שקל" - הדו"ח הדרמטי שהוביל להדחתה של אורית פרקש, themarker, ‏12 באוגוסט 2015
  44. ^ אבי בר-אלי, הממשלה מודה לראשונה: מחיר הגז מתמר גבוה מדי, themarker, ‏07 בפברואר 2016
  45. ^ ערן אזרן, דלק קידוחים ואבנר מציגות: קפיצה של כ-60% ברווח הנקי ב-2015 ל-218 מיליון דולר, באתר TheMarker‏, 28 מרס 2016
  46. ^ אבי בר אלי, המונולוג המדהים של השר אבי גבאי - ולמה נתניהו לא מפטר אותו, באתר TheMarker‏, 9 אפריל 2016
  47. ^ אבי בר-אלי, ראש המועצה לביטחון לאומי: "ארגוני טרור ניסו לפגוע באסדת הגז - והחטיאו", באתר TheMarker‏, 6 בדצמבר 2015
  48. ^ 48.0 48.1 ליאור גוטמן, המתווה שעליו תצביע היום הממשלה: אין תחרות, אין פיקוח מחירים ואין צינור שני, באתר כלכליסט, 16 באוגוסט 2015
  49. ^ אבי בר-אלי, "הגז מלווייתן יישאר בים. הפשרה נועדה רק לייצא גז ממאגר תמר", באתר TheMarker‏, 2 ביולי 2015
  50. ^ ג'קי חורי, שגרירות ארה"ב לח"כים מהרשימה המשותפת: הצביעו בעד מתווה הגז של נתניהו, באתר הארץ, 30 ביוני 2015
  51. ^ אבי בר אלי, מי בכלל קבע שנובל אנרג'י יכולה לגרור את ישראל לבוררות בינלאומית?, באתר TheMarker‏, 17.02.2016
  52. ^ פרוטוקול מס' 107 מישיבת ועדת הכלכלה יום שלישי (08 בדצמבר 2015)
  53. ^ היבטים מדיניים ואסטרטגיים לפיתוח מאגרי הגז – עמדת משרד החוץ, משרד התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים, ‏1 ביולי 2015
  54. ^ משק הגז הטבעי בישראל - היבטים בביטחון הלאומי והשלכות מעיכוב בהרחבת מערך הגז הטבעי ויצואו, המטה לבטחון לאומי, משרד ראש הממשלה, ‏1 ביולי 2015
  55. ^ אבי בר-אלי, "מתווה הגז לא יתרום לביטחון ישראל - ועלול אף לסכן אותו", באתר TheMarker‏, 28 בדצמבר 2015
  56. ^ פרופסור ברנדה שפר, מגמות בינ"ל בהספקת גז טבעי - מצגת לוועדת צמח (עמ' 13-15), משרד התשתיות הלאומיות האנרגיה והמים, ‏נובמבר 2011
  57. ^ ליאור גוטמן ודורון פסקין, מחדל הגז: חברת החשמל תובעת 4.7 מיליארד דולר מחברת הגז המצרית, כלכליסט, ‏24 באוקטובר 2013
  58. ^ עמירם ברקת, מסתמן: חב' חשמל תסיר תביעת ענק נגד חברות מצריות, גלובס, ‏15 בדצמבר 2014
  59. ^ [fs.knesset.gov.il//20/Committees/20_ptv_316917.doc דברי מיכאל שראל, לשעבר ממונה על כלכלה והכנסות המדינה במשרד האוצר, ישיבת ועדת הכלכלה: התייעצות לפי סעיף 52 לחוק ההגבלים העסקיים], ‏01 בדצמבר 2015
  60. ^ Christopher Coats, Egypt Moves to Extend Natural Gas Opportunities, פורבס
  61. ^ אבי בר-אלי, מתווה הגז מתפורר: מצרים מדווחת על תגלית גז ענקית, TheMarker, ‏30 באוגוסט 2015
  62. ^ קריאה דחופה לרה"מ לעצור את אישור מתווה הגז הנוכחי, התנועה למען איכות השלטון בישראל, ‏31 באוגוסט 2015
  63. ^ שירות כלכליסט, מנכ"ל ENI: "ההערכה שלנו על כמויות הגז במצרים היתה שמרנית, נתקן כלפי מעלה", באתר כלכליסט, 9 בספטמבר 2015
  64. ^ אבי בר אלי, מצרים חושפת את הבלוף ומסכנת את לווייתן, באתר TheMarker‏, 8 בדצמבר 2015
  65. ^ גז טבעי בישראל, ביטחון אנרגטי ומדיני עקרונות למתווה חלופי למשק הגז הישראלי (עמ' 3-4), העמותה לכלכלה בת קיימא, באתר משרד התשתיות הלאומיות האנרגיה והמים, ‏21 ביולי 2015
  66. ^ נחום גוטנטג, השימוע בנושא המתווה להסדרת משק הגז הטבעי חלק 5, הפורום המשפטי למען ארץ ישראל, ‏23 ביולי 2015
  67. ^ בן ציון בן זקן, נחום גוטנטג, נייר עמדה:השגות למתווה הגז, הפורום המשפטי למען ארץ ישראל, באתר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים, ‏יולי 2015
  68. ^ איתי טרינלניק, "אם יפרוץ משבר אנרגיה, ישראל תהיה בסוף התור של ספקיות הנפט", TheMarker, ‏21 באוגוסט 2012
  69. ^ "ישראל חייבת לשמור את הגז. יש לה הרבה אויבים" - גלובס, Globes
  70. ^ 70.0 70.1 הדי כהן, ‏שותפות לוויתן עובדות על תכנית חלופית לפיתוח המאגר, באתר גלובס, 14 בדצמבר 2015
  71. ^ דווקא יש אלטרנטיבה: לממשלה הוצג מתווה גז חלופי, שכלל לא נידון
  72. ^ עקרונות יסוד להסדרת משק הגז בידי המארגנים
  73. ^ [1]
  74. ^ מגמה ירוקה מונה את הבעיות במתווה
  75. ^ עקרונות למתווה חלופי למשק הגז הישראלי
  76. ^ ז'נאן בסול, נעה שפיגל, אלמוג בן זכרי, יותר מ-10,000 הפגינו נגד מתווה הגז. זליכה: "יזמים וראשי השלטון שודדים את המאגר הציבורי", באתר TheMarker‏, 14 בנובמבר 2015
  77. ^ דב גיל-הר, בכיר לשעבר בשב"כ: "מתווה הגז - סכנה ביטחונית גדולה לישראל", ואללה, ‏8 בנובמבר 2015
  78. ^ לנגוצקי בהפגנה נגד מתווה הגז: "חמדנות חזירית של המונופול", גלובס, 28/06/2015
  79. ^ מיכאל חזני, דיון במליאת הכנסת על חוק הנפט,7 יולי 1952
  80. ^ פרוטוקול מס' 107 מישיבת ועדת הכלכלה 08 בדצמבר 2015, דפים 55–56
  81. ^ הוועדה הבינמשרדית לבחינת מדיניות הממשלה בנושא משק הגז הטבעי בישראל
  82. ^ לילך ויסמן, הממשלה אישרה יצוא של 40% מהגז הטבעי, Globes, ‏23 ביוני 2013
  83. ^ אבי בר-אלי, כך הנציחה המדינה את מונופול הגז, TheMarker, ‏17 ביוני 2012
  84. ^ החלטה בדבר מתן פטור בתנאים מאישור הסדר כובל 22/08/2006
  85. ^ איתי שטרן, הממונה על ההגבלים העסקיים: "תמר" הוא מונופול, אתר "תשתיות", ‏13 בנובמבר 2012
  86. ^ אבי בר-אלי, על המדינה להתמודד עם מונופול גז עוצמתי, TheMarker, ‏13 בדצמבר 2012
  87. ^ הממונה על הגבלים מאלץ את דלק ונובל למכור לפחות BCM 70 לגורם מתחרה
  88. ^ ליאור גוטמן, משרד האנרגיה מעכב את הפטור מהסדר כובל לשותפות במאגר לווייתן, כלכליסט, ‏30.07.14
  89. ^ 89.0 89.1 אבי שאולי, דיויד גילה: "חותרים לתחרות אמיתית בין מאגרי הגז" - המניות מגיבות בנפילה, ביזפורטל, ‏13/01/2015
  90. ^ המלצות וועדת הפיקוח 22/05/2012
  91. ^ מתן פטור בתנאים מאישור הסדר כובל בין השותפות במאגר הגז 'תמר' וחברת החשמל לישראל 14/06/2012
  92. ^ אבי בר-אלי, לבקשת נתניהו: תידחה הצבעת הכנסת על הטלת פיקוח בשוק הגז, TheMarker, ‏25 בנובמבר 2014
  93. ^ ליאור גוטמן ושאול אמסטרדמסקי, קנדל ינהיג צוות שינסה לפתור את העימות סביב הגז, באתר כלכליסט, 28 בדצמבר 2014
  94. ^ אבי בר אלי, לשכת נתניהו הכחישה את קיומו של צוות מו"מ מול מונופול הגז, באתר TheMarker‏, 18 מאי 2015
  95. ^ תומר גנון וליאור גוטמן, רשמית: גילה ימליץ לפרק את שותפות לוויתן, באתר ynet, 23 בדצמבר 2014
  96. ^ אבי בר-אלי, ורה קורן, "איני יכול עוד": התפטרות דרמטית של דיוויד גילה, הממונה על ההגבלים - המכתב המלא, באתר TheMarker‏, 25.5.15
  97. ^ "גילה ... טען לפרוטוקול כי נמנע מלפנות לבית הדין להגבלים עסקיים בבקשה לפרק את מונופול הגז רק בשל איום גורמי ממשלה כי פנייתו תיעקף."
  98. ^ שאול אמסטרדמסקי וליאור גוטמן, רשות החשמל נגד מתווה הגז: העלות העודפת למשק - 7.3 מיליארד שקל, באתר כלכליסט, 12 באוגוסט 2015
  99. ^ אורי תובל, כלכליסט, מתווה הגז יגיע לממשלה, דרעי מתעקש להעבירו בכנסת, באתר ynet, 13 באוגוסט 2015
  100. ^ מורן אזולאי, בלי הסמכויות: מתווה הגז אושר בכנסת, באתר ynet, 7 בספטמבר 2015
  101. ^ צבי זרחיה, דרעי בעקבות לחצים שהפעיל נתניהו: "לא אעצור את מתווה הגז, מוכן לעזוב את משרד הכלכלה", באתר TheMarker‏, 24 באוקטובר 2015
  102. ^ הדי כהן, ‏נתניהו חשף מסמך מסווג וטען: "אספקת הגז חיונית לקיום המדינה", באתר גלובס, 8 בדצמבר 2015שאול אמסטרדמסקי, נינוח וזחוח בוועדת הכלכלה: לנתניהו ברור שהדיון שהתקיים היום חסר כל חשיבות, באתר כלכליסט, 8 בדצמבר 2015
  103. ^ אריק בנדר, ‏ועדת הכלכלה הצביעה נגד השימוש בסעיף 52, נתניהו יכול לחתום על המתווה, באתר מעריב השבוע, 14 בדצמבר 2015
  104. ^ ליאור גוטמן, נתניהו חתם על מתווה הגז: "קיבלנו מתנה מהקב"ה - וזה חשוב לכלכלה", באתר כלכליסט, 17 בדצמבר 2015
    פטור לפי חוק ההגבלים העסקיים, י"פ 7169 מ-22 בדצמבר 2015
  105. ^ ליאור גוטמן, שעות אחרי פסיקת בג"ץ - משרד האנרגיה העניק שטרי חזקה למאגרי הגז "כריש" ו"תנין", באתר כלכליסט, 25 בדצמבר 2015
  106. ^ אבי בר אלי, הדיון בעתירות נגד מתווה הגז: יורחב הרכב שופטי בג"ץ, באתר TheMarker‏, 29 בדצמבר 2015
    אבי בר אלי, המחנה הציוני עתר לבג"ץ נגד מתווה הגז, באתר TheMarker‏, 11 בינואר 2016
  107. ^ אבי בר אלי, "רק במתקפת חייזרים": התשובה של חברות הגז לבג"ץ, באתר TheMarker‏, 26 בינואר 2016
  108. ^ ליאור גוטמן, בג"ץ מציע למדינה לאשר את סעיף היציבות בחקיקה, באתר כלכליסט, 14 בפברואר 2016
  109. ^ אבי בר אלי, הממשלה דוחה את המלצת בג"ץ: "סעיף היציבות לא נדרש בחקיקה", באתר TheMarker‏, 21 בפברואר 2016
  110. ^ אבי בר אלי, מתווה הגז בוטל: הפצצה של בג"ץ - "חציית הגבולות המותרים בדמוקרטיה", באתר TheMarker‏, 27 במרץ 2016
    בג"ץ 41/4734 התנועה למען איכות השלטון נגד ראש ממשלת ישראל, ניתן ב-27 במרץ 2016: תקציר רשמי, פסק הדין המלא