מתיאולתי

מתיאולתי (חבל ארץ)
მთიულეთი
	עמק חאדה מהר לוֹמִיסִי(גאו') (נקרא גם לוֹמִיסִיסמתָה)
מדינה / טריטוריה	גאורגיה
מחוז	מצחתה מתיאנתי
שטח	711 קמ"ר
קואורדינטות	42°21′07″N 44°41′10″E / 42.351944444444°N 44.686111111111°E
	מפת מיקום; מפה מפורטת;

מתיאוּלֶתי (בגאורגית: მთიულეთი, תרגום: "האדמה ההררית") הוא חבל ארץ היסטורי-גאוגרפי באזור ההררי של מזרח גאורגיה, במדרונות הדרומיים של הרי הקווקז הגדול. הוא כולל בעיקר את עמק אראגווי הלבן שנקרא גם האראגווי של מתיאולתי (גאו'). תושבי החבל - מתִיאוּלֶבִּי (גאו') הם קבוצה אתנוגרפית של גאורגים, והם דוברי ניב מתיאולורי-גוּדָמָקַארוּלִי (גאו'). היסטוריונים גאורגים תיארו את תושבי מתיאולתי כלוחמים עזים, אמיצים ואנשי חיל, שנאלצו לא פעם לאחד כוחות כדי להגן על נחלתם מפני פלישות חיצוניות. הגאוגרף וחושטי תיאר אותם כגברים בעלי מראה נשגב ונאים ולוחמים אמיצים („კაცნი ჰაეროვანნი, მჴნენი და მბრძოლნი“, "קָצנִי הָאֶרוֹבַאננִי, מהנֶנִי ומֶבּרדזוֹלנִי").^[1]

גאוגרפיה

מתיאולתי הוא חבל ארץ במזרח גאורגיה. גבולותיו: ממזרח גובל בחבל גוּדָמָקַארִי (אנג'), ממערב גובל בעמק נהר הכּסַאנִי (אנג') באזור ההררי של שידה כארתלי (הידוע היסטורית כ"צחְרַאדזְמָה" או "צחְרַאדזְמִיסחֶווִי" (גאו')) (או סמאצ'בלו (דרום אוסטיה) ממערב) -רכס אַלֶווַאנִי (גאו'). מדרום גובל ביחידה האתנוגרפית הקטנה חַאנדוֹ (גאו'), ונמשך דרומה עד לפַּאסַאנַאוּרִי (אנג'), בנקודת המפגש של נהרות אראגווי הלבן (של מתיולתי) ואראגווי השחור (של גודמקארי). מצפון מופרד מחבל חֶבִי (אנג') על ידי מעבר ההרים ג'ווארי (גאו').

כלכלת תושבי מתיאולתי התבססה בעיקר על גידול צאן ומרעה ועל חקלאות הררית (כגון קציר ועיבוד אדמה). ענף מרכזי של החקלאות היה גידול מקנה וצאן שהתבסס על מערכת מרעה קיצי וחוף חורפי במקביל לבסיס החקלאי, שיטה שנקראה אוֹרחֶלַאוֹבָּה. אדמות העיבוד היו בבעלות פרטית, בעוד שהיערות היו בבעלות הכפר. בשל המחסור באדמות פוריות, משקי בית נהגו לבצע "אחו" (בירוא חלקות יער), דבר שהקנה להם בעלות פרטית על השטח שנחשף. בעמק חאדה עובדו טרסות ללא חומות בשם לארי על גבי מדרונות תלולים וקשים לגישה. הדגנים ונבטי התבואה נרכשו באזורים הנמוכים. הכפרים מוקמו על מדרונות דרומיים ודרום-מזרחיים, השדות היו מתחת לכפר או לצידו, והמרעה והחציר במעלה ההר, שם הוקמו גם בקתות קיץ.^[2]

האזור זכה במחקר היסטורי ואתנוגרפי מקיף (בייחוד במשלחות מחקר בשנים 1945–1946) בשל המבנה החברתי והמנהגים המסורתיים הייחודיים שהשתמרו בו. בספרות ההיסטורית הגאורגית נחשב מתיאולתי לאזור מופת של התיישבות על בסיס משפחתי-שבטי. כפרים רבים נבנו ואוכלסו על ידי שבט/בית אב יחיד או ענפים משפחתיים שנבעו מאב קדמון משותף.^[3] שמות הכפרים נקראו לעיתים קרובות על שם אבות השבט הראשונים שהתיישבו במקום, כגון: הכפרים בֶּגוֹתקַארִי ბეგოთკარი כיום בֶּנִיאָן-בֶּגוֹנִי (גאו'), בֶּדוֹתִי (ბედოთი) וגָ'ר'וּמִיאַנתקַארִי (ჯაღუმიანთკარი). האזור מורכב ממספר עמקים וקהילות מרכזיים, בהם חאדה, גודמאקארי, צ'ארתאלי (גאו'), חאנדו (גאו') וצחאוואתי (גאו').^[1]

אדריכלות

מגדלים בסגנון מתיאולתי או מתיאולתי-מוחה.^[4] מגדלים בני 4–6 קומות, שנבנו מאבן ומלט או בבנייה יבשה. בעלי חזית זוויתית וגב מעוגל, ובראשם מרפסות לחימה שבלטו לארבעת הצדדים. חלק מהמגדלים (בעיקר בחאדה) שימשו גם כאתרי פולחן, כדוגמת המגדל בכפר צקֶרֶה (גאו') ששימש לפולחן הגנת המקנה באביב.

בתים בסגנון מתיאולית.^[5] במאה ה-19 היה נפוץ בית אבן מבוצר בן שלוש קומות ששימש למגורים ולהגנה. בקומה ראשונה היה דיר/רפת לבהמות. בקומה שנייה היו מגורי המשפחה (סָגַ'אלַאבּוֹ^[6]). בקומה השלישית גורן לדיש ידני של תבואה. בבתים אלו חיו משפחות מורחבות גדולות (עד 40–50 נפשות).^[2]

היסטוריה

על פי המסורת ההיסטורית, נינו הקדושה, המטבילה של הגאורגים, הטיפה במתאולתי לנצרות בתחילת המאה ה-4. החבל במתכונתו המוכרת נוצר מאיחוד של שני אזורים אתנוגרפיים קדומים יותר: חַאדָה (גאו') וצחַאווַאתִי (גאו'). האיחוד היה לעובדה קיימת במאות ה-14 וה-15.

המקדש המאחד של החבל כולו היה לוֹמִיסָה (אנג'), שגם תושבי עמק נהר כסאני (אנג') היו כפופים לו. לכל אחד מהאזורים הקדומים היה מקדש משלו: בחאדה פעל המקדש חאדיג'ווארי שאיחד את כל כפרי ומשפחות חאדה.^[7] בצחאוואתי פעל המקדש צֶצחלִיסג'ווַארִי (בכפר הנטוש זָמתרֶאוּלתִי), ולצידו עמד בית קהילה ששימש למפגשים וללינה.

צחאוואתי מוזכרת לראשונה ברשומות הגאורגיות, כארתליס צחוברבה, בעת מסע המלחמה של בוּרָ'ה אל-כּביר (אנג') (נקרא גם בור'ה הטורקי) בשנת 853 (גאו'). מתיאולתי ואנשיה נזכרים בהקשר של המערכה הגאורגית נגד משלחת הענישה, בראשות בור'ה, לדיכוי המרד. צבא המורדים תקף את תושבי ההר של איבריה/כארתלי, אבל נכשל בניסיונו להכניע את המתיאולתים. בור'ה שרף את טביליסי עד לאפר. במאה ה-11 נלחמו תושבי צחאוואתי וחאדה נגד שליטי כּסאני (צחרַאדזמִיסחֶווִי (גאו')); באחד הקרבות נפלו 18 מנהיגים קהילתיים (חֶווִיסְבֶּרִי (אנג')^[8]) מצחאוואתי. בסוף המאה ה-13 נלחמו אנשי חאדה וצחאוואתי לצד השלטון המלכותי נגד המורדים מאזור פחובי (אנג').^[2] המתיאולתים נשארו נאמנים לכתר הגאורגי והצטרפו למשלחת שנשלחה על ידי המלכה תמר, כדי לדכא את השבטים ההרריים שמרדו בתחילת המאה ה-13. תחת שלטונה של תמר, בהתאם למיקומו האסטרטגי, הוכפף מחוז מתיאולתי לסמכותם של פקידים בדרגה גבוהה כמו "אבולאסן", שהיה המשנה למלך כארתלי וצ'יבר, השר הראשי של גאורגיה.

מאוחר יותר, בתחילת המאה ה-14, היה מתיאולתי מוקד המאבק בין שני בתים פאודליים חזקים (אנג'), האריסתווים של כסאני (אנג') ואראגווי. ידם של הארסתווים של ארגווי הייתה על העליונה, והם שלטו באזור עד שנושלו על ידי מלכי גאורגיה בשנת 1743. ממאי עד ספטמבר 1804 היה מתיאולתי לזירה של מרד טורדני נגד האימפריה הרוסית, שסיפחה את גאורגיה בשנת 1801. המרד התפשט במהירות למחוזות ההרריים השכנים. בסופו של דבר דוכא המרד על ידי המפקד הרוסי פאבל ציציאנוב, לאחר קרב קשה (אנג').

תרבות

המקדשים והמזבחות המסורתיים שימשו כמרכזים חברתיים שאיגדו את הקהילות והשבטים. טקסי שבועה קהילתיים, הסדרת סכסוכים והטלת חרמים נערכו בנוכחות כהני המקדש המקומיים - דֶקַאנוֹז (גאו'), ולעיתים תוך שימוש בסמלים כמו חרבות, דגלים ונעיצת אבני עדות.^[1] באזור היה נהוג מנהג "עול המקדש". מנהג ריפוי שבו אישה שחלתה (או שקרובה חלה) נדרה נדר למקדש והזמינה עול מתכת אצל נפח. היא ענדה את העול על צווארה במשך כשנה כ"שפחת המקדש", ובחג המקדש הגיעה עם מנחות (לחם נָזוּכִּי,^[9] נרות וכסף), קיבלה ברכה מאיש הדת ("דקאנוז"), והעול הונח בגומחת המקדש כדי לשחררה מהמחלה והשתעבדות.

במתיאולתי היה קיים איסור מוחלט על נישואין בתוך אותו השבט/בית אב. נישואין בתוך השבט נתפסו כדבר מנוגד לחלוטין למסורת, ולפי מסורות מקומיות, יחסים כאלה גררו בעבר עונשים חמורים כגון סקילה באבנים. כדי למנוע סכסוכים ולשמור על שלום ואחדות בין קבוצות שונות המתגוררות באותו כפר או עמק, כרתו התושבים בריתות שבועה במקדשים המקומיים, יצרו קשרי אחים מלאכותיים, או כיננו יחסי סנדקאות-שושבינות (ნათლიობა-მეჯვარეობა) שמנעו נישואין בין שכנים קרובים. מנהג זה שימש כחלק ממוסד של קרבה מלאכותית. תושבי מתיאולתי כוננו יחסי שושבינות וסנדקאות בין משפחות ושבטים שונים המתגוררים באותו כפר או עמק. יחסים אלו יצרו זיקה משפחתית רוחנית שמנעה נישואין בין השכנים הקרובים ושמרה על "חסינות" הבנות והכלות בכפר.^[1]

מנהג לחקוק גלגל או שמש על אבני מצבה, מתוך אמונה שהדבר יסייע לנפטר בארגון חייו בעולם הבא.^[2]

ריקוד מתיאולורי (גאו') הוא ריקוד שמוצאו ממתיאולתי ונקרא עם שמו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מתיאולתי בוויקישיתוף

ג'וֹנְדוֹ גוואַסַאלִיַּה, הערך "მთიულლეთი" (מְתִּיאוּללֶתִי), באנציקלופדיה הגאורגית סובייטית (אנג') כרך 6, עמוד 673, טביליסי 1983 (בגאורגית), באתר האקדמיה הגאורגית למדעים

הערות שוליים

1 2 3 4 איליה צ'קוֹנִיָה (גאו') ‏(1955) ‏ქორწინების ინსტიტუტი მთიულეთში : ნაწ. 1. ("מוסד הנישואין במתיאולתי. חלק 1"), טביליסי (בגאורגית)
1 2 3 4 רולנד תּוֹפּצִ'ישׁווִילִי (גאו') ‏(2017)‏, მთიულეთი, מתוך מחוזות היסטוריים ואתנוגרפיים של גאורגיה
↑ נקרא בגאורגית მამიშვილობა, מָמַאשׁווִילִיסוֹבָּה
↑ בגאורגית: მთიულურ-მოხეური კოშკი ("מתיולורי קושקי" או מתִיוּלוּרִי-מוֹחֶאוּרִי קוֹשׁקִי)
↑ בגאורגית: მთიულური ქვითკირი ("מתיולורי כּווִיתקִירִי")
↑ סָגַ'אלַאבּוֹ בגאורגית საჯალაბო - שם תואר למשפחה
↑ רולנד תּוֹפּצִ'ישׁווִילִי (גאו') ‏(2022)‏, ხადა, ისტორიული და ეთნოკულტურული საკითხები, (באתר אקדמיה) (בגאורגית)
↑ חֶווִיסְבֶּרִי (אנג') (בגאורגית: ხევისბერი; מילולית: "זקן החבל") היה מנהיג חילוני ודתי באזור חֶבִי (אנג') שבמרומי ההרים של מזרח גאורגיה. אדם מבוגר המנהל אורח חיים סגפני, בדומה לנזיר. החוויסברי ערך טקסים שונים ופיקח על תהליך הכנתה של הבירה המקודשת. מבחינה היסטורית, קהילות ההרים הפטריארכליות של גאורגיה נהנו ממידה מסוימת של אוטונומיה ולא השתלבו במערכת הפיאודלית. תחת זאת, הן בחרו לעצמן מועצת זקנים ומנהיגים – החוויסברי – אשר שימשו כשופטים, כוהני דת ומפקדים צבאיים, והיו כפופים אך ורק למלכי גאורגיה.
↑ לחם נָזוּכִּי ნაზუქი לחם בטעם ביצים העשוי מחלב ושמרים

[איליה-1] 1 2 3 4 איליה צ'קוֹנִיָה (גאו') ‏(1955) ‏ქორწინების ინსტიტუტი მთიულეთში : ნაწ. 1. ("מוסד הנישואין במתיאולתי. חלק 1"), טביליסי (בגאורגית)

[רולנד-2] 1 2 3 4 רולנד תּוֹפּצִ'ישׁווִילִי (גאו') ‏(2017)‏, მთიულეთი, מתוך מחוזות היסטוריים ואתנוגרפיים של גאורגיה

[3] נקרא בגאורגית მამიშვილობა, מָמַאשׁווִילִיסוֹבָּה

[4] בגאורגית: მთიულურ-მოხეური კოშკი ("מתיולורי קושקי" או מתִיוּלוּרִי-מוֹחֶאוּרִי קוֹשׁקִי)

[5] בגאורגית: მთიულური ქვითკირი ("מתיולורי כּווִיתקִירִי")

[6] סָגַ'אלַאבּוֹ בגאורגית საჯალაბო - שם תואר למשפחה

[7] רולנד תּוֹפּצִ'ישׁווִילִי (גאו') ‏(2022)‏, ხადა, ისტორიული და ეთნოკულტურული საკითხები, (באתר אקדמיה) (בגאורגית)

[8] חֶווִיסְבֶּרִי (אנג') (בגאורגית: ხევისბერი; מילולית: "זקן החבל") היה מנהיג חילוני ודתי באזור חֶבִי (אנג') שבמרומי ההרים של מזרח גאורגיה. אדם מבוגר המנהל אורח חיים סגפני, בדומה לנזיר. החוויסברי ערך טקסים שונים ופיקח על תהליך הכנתה של הבירה המקודשת. מבחינה היסטורית, קהילות ההרים הפטריארכליות של גאורגיה נהנו ממידה מסוימת של אוטונומיה ולא השתלבו במערכת הפיאודלית. תחת זאת, הן בחרו לעצמן מועצת זקנים ומנהיגים – החוויסברי – אשר שימשו כשופטים, כוהני דת ומפקדים צבאיים, והיו כפופים אך ורק למלכי גאורגיה.

[9] לחם נָזוּכִּי ნაზუქი לחם בטעם ביצים העשוי מחלב ושמרים

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]