מתיאש ראקושי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף מתיאש רקושי)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מתיאש ראקושי
Rákosi Mátyás
Matyas Rakosi.jpg
לידה 9 במרץ 1892
האימפריה האוסטרו-הונגריתהאימפריה האוסטרו-הונגרית אדה, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה 5 בפברואר 1971 (בגיל 78)
ברית המועצות (1955-1980)ברית המועצות (1955-1980) גורקי, ברית המועצות
מדינה הונגריה (1949-1956)הונגריה (1949-1956) הרפובליקה העממית ההונגרית
מקום קבורה הונגריההונגריה בודפשט, הונגריה
עיסוק פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הקומוניסטית ההונגרית
המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית ההונגרית
1945 – 4 ביולי 1956
(כ־11 שנים)
יו"ר מועצת השרים של הרפובליקה העממית של הונגריה
14 באוגוסט 1952 – 4 ביולי 1953
(46 שבועות ו-3 ימים)
פרסים והוקרה
מסדר החופש ההונגרי עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה Rákosi Mátyás aláírása.svg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מתיאש ראקושיהונגרית: Rákosi Mátyás;‏ 14 במרץ 1892 - 5 בפברואר 1971) היה מדינאי קומוניסטי הונגרי-יהודי, רודן של הונגריה בין השנים 1945-1956 בתור מזכיר הראשון של המפלגה הקומוניסטית, שהחל משנת 1948 שינתה לאחר מכן את השם למפלגת העובדים ההונגרית. הוא היה הראש וראשון במה שכונתה הרביעייה המוסקבאית (הכול יכולה), שלמעשה היה לה חבר חמישי, מעט סמוי ((כולם היו יהודים ולפי סדר חשיבות וכוח היו: מתיאש ראקושי (מתתיהו רוזנפלד), ארנה גרה (ארנה זינגר), מיהאי פרקש (הרמן לוי), יוז'ף רוואי (יוז'ף לדרר), גאבור פטר (בנימין אייזנברג)), שניהלה את הונגריה בשנים 1956-1945.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראקושי נולד בעיר אדה (בשטחי סרביה היום), בשם מתיאש (מתתיהו) רוזנפלד. הוא היה הילד השישי במשפחה יהודית ענייה של סוחר התבואה לא כל כך דתי בשם יוז'ף רוזנפלד וצציליה לדרדר. אביו השלים שלוש ואמו שש כיתות לימוד בלבד בבית הספר היסודי. נולדו במשפחה 12 ילדים, עשרה מהם הגיעו לגיל בגרות. אחיו היו: בלה (1886–1944), יולאן (1888–?), גיזלה מטילד (1890–?), איזבלה (1895–1944), מרגיט (1896–1932), זולטאן (1898–?), מריה (1902–1938) פרנץ (1904–2006), דז'ה (1906–1990) והאינל (1908–1944). הוא שירת בצבא האימפריה האוסטרו-הונגרית במלחמת העולם הראשונה, ונפל בשבי הרוסים. בשבי הפך לקומוניסט, ולאחר שחרורו מן השבי היה בין מקימי הרפובליקה הסובייטית ההונגרית, בראשותו של בלה קון. לאחר התמוטטות הרפובליקה הסובייטית נמלט מהונגריה, ולבסוף הגיע לברית המועצות, שם היה לאחד ממנהיגי הקומינטרן. בשנת 1924 שב להונגריה ונאסר על ידי ממשלתו של העוצר מיקלוש הורטי, אשר היה אנטי-קומוניסט. בשנת 1940 שוחרר מן הכלא ושב לברית המועצות, שם שהה עד לסיומה של מלחמת העולם השנייה. ראקושי שב להונגריה יחד עם חיילי הצבא האדום אשר כבשו את הונגריה במהלך 19441945. בין השנים 1952-1953 מילא גם את תפקיד ראש הממשלה.

ראקושי היה למנהיג המפלגה הקומוניסטית בהונגריה. מפלגה זו זכתה בבחירות שנערכו בשנת 1945 ל-18% (יחד עם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית) לעומת מפלגת האיכרים הזעירים בראשות זולטן טילדי, אשר זכתה ב-57%. עם זאת הכריחו הרוסים את טילדי ליצור ממשלת קואליציה יחד עם הקומוניסטים, וראקושי בראשם. הקומוניסטים השתלטו על ממשלת הקואליציה עד שדחקו את רגלי אנשי טילדי, והדיחו אותם מכל משרותיהם. בבחירות בשנת 1947 הייתה המפלגה הקומוניסטית למפלגה הגדולה ביותר. ב-1949 הוכרזה הונגריה כ"רפובליקה עממית" על פי הדגם הסובייטי. התקבלה חוקה חדשה, והחלה הלאמת המפעלים התעשייתיים הכבדים, וקבלת "תוכנית חומש" כנהוג בברית המועצות. ראקושי היה לשליטה בפועל של המדינה. ב-15 באוגוסט 1952 מונה אף לראש הממשלה.

ראקושי הכריז על עצמו כתלמידו ההונגרי הנאמן ביותר של סטלין, וכמותו, ניסה להשליט על הונגריה שלטון קומוניסטי טוטליטרי וסמכותני, ולרכז בידיו את מירב הכוח. לראקושי מיוחס הביטוי "שיטת הסלאמי", שפירושו חיסול ההתנגדות צעד אחר צעד, פרוסה אחר פרוסה.

ראקושי שלט בהונגריה באמצעות המשטרה החשאית. עשרות אלפים נעצרו, ואלפים הוצאו להורג (ביניהם המנהיג לאסלו רייק). בטיהורים נוסח ברית המועצות, שנערכו בשורות המפלגה הקומוניסטית, מצאו עצמם רבים מנאמניו "מטוהרים", מודחים ממשרותיהם, ונאסרים על לא עוול בכפם. בין ה"מטוהרים" היה אף יאנוש קאדאר, שליטה לעתיד של הונגריה.

ניסיונותיו של ראקושי לבצע קולקטיביזציה כפויה של החקלאות ושל המשק ההונגרי הביאו למשבר כלכלי ולירידה חריפה ברמת החיים. מותו של סטלין בשנת 1953 ערער את הבסיס שעליו נשען משטרו של ראקושי. בדרומה של הונגריה החלו היוגוסלבים לפתח מדיניות עצמאית, בהנהגתו של המרשל טיטו. קולות אלו נשמעו ברור וחזק אף בהונגריה עצמה. על מנת לפייס את הקולות הפנימיים והחיצוניים הקוראים לרפורמה מינה ראקושי את הרפורמיסט אימרה נאג' לראש הממשלה ב-13 ביוני 1953, בעודו שומר על משרת המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית. השנים הבאות היו שנות מאבקי כוח בין ראקושי לנאג'. ב-1955 חזרה סיעתו של ראקושי לשלטון לתקופה קצרה, במהלכה הודיע ראקושי על צירוף הונגריה לברית ורשה.

בשנת 1956 נאם ניקיטה חרושצ'וב את נאומו החשאי בוועידה העשרים של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית. בנאום זה גינה חרושצ'וב את פשעי הסטליניזם, ובהקשר ההונגרי קבע כי רייק הוצא להורג על לא עוול בכפו. התפתחות זו ערערה את שלטון אנשי ראקושי, ונאג' עלה שוב לשלטון. ראקושי הודח מכל תפקידיו. לאחר כישלון המרד בהונגריה, 1956, עלה לשלטון יאנוש קאדאר, אשר בעברו "טוהר" על ידי ראקושי. ראקושי גלה לברית המועצות, שם שהה במשך כ-14 שנה. על פי פרסומים בעיתונות, הוא שב להונגריה במאי 1970, דבר שעורר בהונגריה דרישות להעמידו לדין[1] ועל כן הוא הושב לברית המועצות[2]. על פי גרסה אחרת, הוא הורשה לשוב להונגריה בשנת 1970 בתנאי שלא יעסוק בפוליטיקה, אך סירב ועל כן נותר בברית המועצות. הוא מת בעיר גורקי בפברואר 1971[3] והובא לקבורה בבודפשט[4].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מתיאש ראקושי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המלחמה הקרה
אירועים חשובים

(1945–1967)

אירועים חשובים

(1968–1991)

ערכים נוספים

שנות ה-40:

שנות ה-50:

שנות ה-60:

שנות ה-60:

שנות ה-70:

שנות ה-80:

שנות ה-90:

סכסוכים אחרים: