מתיו ולש

מתיו ולש
Matthew E. Welsh

מתיו ולש
לידה	15 בספטמבר 1912 דטרויט, מישיגן, ארצות הברית
פטירה	28 במאי 1995 (בגיל 82) אינדיאנפוליס, אינדיאנה, ארצות הברית
שם מלא	מתיו אמפסון ולש
מדינה
מקום קבורה	בית הקברות ממוריאל פארק, וינסנס, אינדיאנה, ארצות הברית
השכלה	בית הספר וורטון בית הספר מאורר למשפטים של אוניברסיטת אינדיאנה בית הספר למשפטים של אוניברסיטת שיקגו אוניברסיטת פנסילבניה
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
מושל אינדיאנה ה־41 9 בינואר 1961 – 11 בינואר 1965 (4 שנים) סגן מושל אינדיאנה ריצ'רד ריסטין → הרולד הנדלי רוג'ר ברניגין ←
חבר הסנאט של אינדיאנה מטעם מחוזות נוקס ודייוויס ינואר 1952 – ינואר 1960 (כ־8 שנים)
התובע הפדרלי של ארצות הברית במחוז דרום אינדיאנה 1950–1952 (כשנתיים) נשיא ממנה הארי טרומן → ב.הווארד קוהרן מרשל הנלי ←
חבר בית הנבחרים של אינדיאנה מטעם מחוז נוקס ינואר 1940 – יוני 1942 (כשנתיים ו־21 שבועות)

מתיו אמפסון ולש (באנגלית: Matthew Empson Welsh;‏ 15 בספטמבר 1912 – 28 במאי 1995) היה פוליטיקאי אמריקאי מאינדיאנה, איש המפלגה הדמוקרטית, שכיהן כמושל אינדיאנה ה-41 בשנים 1961–1965. תקופת כהונתו כמושל עמדה בסימן של שינויים מרכזיים במיסוי במדינה, כולל הנהגתו לראשונה של מס מכירות, העברת כמה חוקים חשובים לזכויות האדם, והפיכתה של אינדיאנה לאחת המדינות הידידותיות ביותר בארצות הברית באותה עת למיעוטים אתניים ודתיים. העלאות המס החדות שלו הובילו כמעט למרד מס במדינה, ואנשים החלו לרשום את המוטו "אינדיאנה - ארץ המיסים" ("Indiana—Land of Taxes") על לוחיות הרישוי של מכוניותיהם, וכן בחנויות ובמקומות ציבוריים אחרים. מצב זה חיסל כל סיכוי של ולש לנסות ולהתמודד על משרה בכירה יותר והקנה לו את הכינוי "מט מס מכירה" (Sales Tax Matt). על אף מספר רב של רפורמות ועל אף הפופולריות שלו במפלגה הדמוקרטית, הוא הובס כאשר התמודד שוב על משרת המושל ב-1972. לאחר תום כהונתו כמושל, הוא שימש כיושב ראש המפלגה הדמוקרטית באינדיאנה, כחבר הוועדה הדמוקרטית הלאומית בשנים 1964–1968, וכחבר הוועדה הבינלאומית המשותפת בשנים 1966–1970. במשך כל ימי חיו, נודע ולש בשל המוטו האישי שלו, "לא יעלה לך דבר להיות ג'נטלמן", ורעיו ומכיריו העידו שהוא יישם מוטו זה בחייו. לאחר פרישתו ב-1972 הוא שב לאינדיאנפוליס, שם הוא חי עד מותו ב-1995.

קורות חייו

מתיו ולש נולד בדטרויט, מישיגן כבנם של מתיו ויליאם ואינז אמפסון ולש. שני הוריו היו ילידי מחוז ג'קסון שבאינדיאנה וזמן קצר לפני לידתו עברו לדטרויט, שם עבד אביו כמזכיר וכיועץ משפטי של חברת ביטוח. היו לו שתי אחיות ואח אחד. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נשכר אביו של ולש לתפקיד בתחום התעשייה על ידי הממשלה הפדרלית והחל לבלות זמנים רבים בנסיעות. ולש ואמו עברו לבראונסטאון שבאינדיאנה, שם חיו הוריה של אמו. לאחר תום המלחמה הצטרף אליהם אביו בבראונסטאון, שם הוא היה לנשיאו של בנק מקומי. ב-1926 עברה המשפחה שוב, הפעם לוינסנס, שם קיבל אביו של ולש משרה חדשה כנשיא של חברת השקעות.

אביו של ולש היה פעיל בפוליטיקה של המפלגה הדמוקרטית במשך שנים רבות, ומגיל צעיר גילה ולש עניין בפוליטיקה. הוא התחנך בבית ספר ציבורי בוינסנס וסיים ב-1930 את לימודיו בבית הספר התיכון לינקולן. לאחר מכן הוא החל את לימודיו בבית הספר וורטון שבאוניברסיטת פנסילבניה, שם סיים את לימודיו ב-1934. באותה שנה הוא החל את לימודיו בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת אינדיאנה. בעת לימודיו שם הוא היה שותף עם הפרופסור למשפטים, ולימים דקאן האוניברסיטה, פרנק הוראק, לכתיבת מאמר שתיאר הנוהג באינדיאנה לחוקק חקיקה מיוחדת כ"אזור הדמדומים" של החוק באינדיאנה. לאחר שנתיים של לימודים באוניברסיטה עבר ולש לבית הספר למשפטים של אוניברסיטת שיקגו, שם הוא סיים תואר במשפטים ב-1937. באותה שנה נשא ולש לאישה את מרי וירג'יניה הומן, אותה הוא הכיר בעת לימודיו באוניברסיטת אינדיאנה, והזוג התיישב בווינסנס.

ראשית הקריירה הפוליטית

בווינסנס פתח ולש משרד עורכי דין ורכש בית חדש. לו ולרעייתו נולדו ב-1942 בנות תאומות. ולש החל להיות פעיל בפוליטיקה, התמודד ב-1940 על מושב בבית הנבחרים של אינדיאנה, ונבחר. הוא נבחר לתקופת כהונה נוספת ב-1942, אך התפטר לאחר תום המושב הראשון של בית המחוקקים כדי להתגייס לצי ארצות הברית כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה. במהלך המלחמה השתתף ולש בקרבות מעטים ובילה את רוב תקופת שירותו בסיורים לאורך חופי ארצות הברית. ב-1946 הוא שוחרר מהצי ושב לביתו ולעיסוקו בעריכת דין. ב-1950 מינה אותו הנשיא הארי טרומן כתובע הפדרלי של המחוז הדרומי של אינדיאנה, משרה בה הוא החזיק עד להתפטרותו ב-1952 ושובו לעיסוקו בעריכת דין.

ולש היה נחוש בדעתו לא לשוב לפוליטיקה, אך ב-1954 שינה את דעתו והתמודד על מושב בסנאט של אינדיאנה, ונבחר. באותה עת נשלטה האספה הכללית של אינדיאנה על ידי המפלגה הרפובליקנית, ובשל כך הייתה לו השפעה מועטה בעת כהונתו בסנאט. ב-1956 הוכנס שמו כמועמד אפשרי של המפלגה הדמוקרטית למשרת מושל אינדיאנה, אך הוא נוצח בהפרש קטן בהצבעה על ידי ראש עיריית טר הוט, רלף טאקר. ב-1957 הוא היה למנהיג המיעוט בסנאט, תפקיד בו הוא שימש עד 1959.

מושל אינדיאנה

מערכת הבחירות

ולש כמושל

באמצעות ניצול מעמדו החדש, עלה בידו של ולש להתמודד שוב על מועמדות המפלגה הדמוקרטית למשרת מושל אינדיאנה בוועידה המפלגה של 1960. הפעם הפופולריות שלו עלתה לרמה כזאת כך שהוא התגבר על ההתנגדות למועמדותו. בבחירות הכלליות הוא התמודד מול המועמד הרפובליקני, סגן מושל המדינה, קרופורד פ. פארקר. מערכת הבחירות התמקדה בעיקר באיום הגרעון התקציבי ובסוגיות הקשורות לזכויות האדם שעליהם התנהל גם ויכוח ברמה הלאומית. אף על פי שמפלגתו הפסידה באינדיאנה בהצבעה לנשיאות, ניצח ולש בבחירות למשרת המושל בהפרש קטן של 23,000 קולות מתוך קהל של 2.1 מיליון מצביעים.

העלאת המיסים

לאחר השבעתו כמושל ניצב ולש מול אתגר של גרעון בתקציב המדינה של 18.2 מיליון דולר. קודמו בתפקיד, הרולד הנדלי, התמודד עם הגרעון באמצעות שילוב של רפורמה במערכת המיסוי והעלאת המס על בנזין. עם זאת, הציבור לא היה שבע רצון מהעלאת המס, שהיה הגורם לתבוסתו של הנדלי בבחירות לסנאט של ארצות הברית ב-1958. על אף התגובה הציבורית הקודמת, המליץ ולש על העלאת מיסים נוספת כדי לכסות את הגרעון. על אף זאת, האספה הכללית של אינדיאנה הייתה מפולגת בין הרפובליקנים, שלהם הייתה שליטה חזקה בבית, והדמוקרטים, שהחזיקו ברוב של שני מושבים בלבד בסנאט. מצב זה יצר מבוי סתום ברוב צעדי המיסוי של ולש. הוא הצליח לקדם את העברתו של חוק הערכת מס הרכוש של 1961, ששיפר את יעילותה של מחלקת ההכנסות, חסך כספים לממשלה בהוצאותיה, והטיל מחדש מס רכוש בשיעור נמוך, מס שבוטל זמן לא רב קודם לכן באינדיאנה. חוק רפורמה שני שעבר יצר את חטיבת הביקורת על המס, שניתנה לה הסמכות לערוך ביקורת על הערכות מס הרכוש במדינה. הוקמה גם חטיבת הביקורת, שלראשונה אפשרה לממשלה לערוך ביקורת על נתוני מס ולגבות אותו בכפייה, וכן לערוך בדיקות הצלבה של החזרי מס מדינתיים עם החזרי מס פדרליים. נשכרו קצינים, שבסיוע השריפים המקומיים, יכלו להחרים כספים ורכוש כדי לכסות חובות מס. מהלכים אלו הובילו לכך שהיו אלפי אנשים ברחבי המדינה שהחזרי המס שלהם עוקלו על ידי הממשלה. על אף צעדים אלו, הכנסות המדינה עדיין לא הספיקו כדי לענות על הצרכים, והממשלה נאלצה להשתמש בכספי קרנות החירום.

בבחירות אמצע הכהונה של 1962 חיזקו הרפובליקנים עוד יותר את הרוב שלהם בבית הנבחרים וזכו מחדש ברוב בסנאט. כדי להאיץ בהם לפעול, הגיש להם ולש שתי הצעות תקציב. בהצעה אחת של "תקציב מאוזן" נקבעו קיצוצים דרסטיים בחינוך ובשירותי המדינה. הצעת התקציב השנייה, "תקציב הצרכים", המשיכה את המימון ההולם של ממשלת המדינה, והגדילה את המימון ואת ההוצאות בתחומים שונים. כתוצאה מכך נוצר הפרש של 447 מיליון דולר בין שני התקציבים הדו-שנתיים. האספה הכללית דחתה את שתי הצעות התקציב של ולש, בטענה שהוא נקט בתהליך פוליטי של הגשת שתי הצעות תקציב גרועות. הם האמינו שקיימת אפשרות שלישית טובה יותר, והעבירו הצעת תקציב משל עצמם, שבה נקבע קיצוץ משמעותי בהוצאות, אך לא אישרו צעדי מיסוי חדשים. מנהיגי האספה המליצו לעשות שימוש בכספי הרזרבות כדי לכסות את הגרעון עד שהכלכלה הלאומית תתאושש.

לאחר פיזור האספה הכללית, פתח ולש במערכה לקידום הגדלת המיסים. הוא טען שהמדינה לא תוכל לקבל על עצמה את הסיכון בהמתנה לשיקום הכלכלה ושגרעון לטווח ארוך יכלה את כל כספי הרזרבה ויותיר את המדינה במצב נואש. הוא קידם תוכנית להגדלת מיסים בתחומים רבים שאותה הוא כינה "תוכנית 2-2-2". על פי תוכנית זו הוטלו לראשונה באינדיאנה 2 אחוזי מס מכירות, מס ההכנסה הועלה ב-2 אחוזים על הכנסות יחידים, והועלה מס ההכנסה לחברות ב-2 אחוזים. בנוסף, הוא קידם את העלאת המס על סיגריות כדי לממן בניית שני גשרים במדינה. לאחר שהכריז על תוכניתו, הוא קרא לכינוס מיוחד של האספה הכללית של 38 יום החל מ-12 במרץ 1963 כדי לדון בתוכניתו ולאמץ אותה. לאחר שבית הנבחרים קיים דיונים על התוכנית במשך שבועיים, היא אושרה על ידו. בסנאט, שבו התקיים שוויון כוחות בין שתי המפלגות, וקולו של סגן המושל שבר את התיקו בהצבעה, אושרה התוכנית ללא שינויים משמעותיים בתוכניתו המקורית של ולש.

ולש, סגן המושל, ומנהיגי המפלגה, שילמו מחיר פוליטי יקר על העלאת המיסים הרחבה הזאת, בעיקר בשל מס המכירות שהוטל באופן גורף על כלל הציבור. יריביו של ולש כינו אותו "מט מס מכירה" (Sales Tax Matt), וברחבי המדינה כמעט והתחולל מרד מיסים. ברחבי אינדיאנה החל להיות מוצג המוטו "אינדיאנה - ארץ המיסים" ("Indiana—Land of Taxes") על לוחיות הרישוי של המכוניות, על מדבקות שהוצמדו למכוניות, על שלטים גדולים בכניסות למדינה, על בתי עסק רבים, ובמקומות מרכזיים נוספים.

הארגון מחדש של הממשלה

ולש עם הנשיא ג'ון פיצג'רלד קנדי בבית הלבן, 14 באוגוסט 1961.

ולש הצליח בקלות לשכנע את הרפובליקנים לאשר מספר רפורמות בסוכנויות ובמחלקות הממשל באינדיאנה. מחלקת המנהל החדשה, שהושמה תחת אחריותו של מזכיר המדינה של אינדיאנה, הוקמה כדי לייעל את פעילותן של סוכנויות ממשל רבות במדינה. מחלקת הכבישים המהירים אורגנה מחדש באמצעות החלפת הוועדה שניהלה אותה במנהל כללי שנדרש להיות מהנדס אזרחי, וכך הוחלף איוש התפקיד ממינוי על פי קשרים פוליטיים למינוי על פי כישורים אישיים.

מחלקת בריאות הנפש הוקמה כדי לאחד את ניהול שמונת בתי החולים לחולי נפש של המדינה תחת מועצת נאמנים אחת. למועצה זו ניתן גם תפקיד הפיקוח במספר תחומים נוספים, כולל מוסדות החינוך לבעלי צרכים מיוחדים, ומרכזי הטיפול במכורים לאלכוהול. גם במחלקת התקון בוצע שינוי כדי שהיא תתמקד בשיקום האסירים. בית סוהר חדש לבני נוער נבנה כמאפיין מרכזי של מדיניות השיקום החדשה. ועדת האומנויות הראשונה של המדינה הוקמה על פי צו מנהלי ב-1964 והייתה אחראית על קידום האומנויות במדינה.

תהליך איחוד מערכת החינוך של אינדיאנה, שהחל ב-1959, הואץ והושלם ברובו במהלך תקופת כהונתו של ולש כמושל. הוא דבק ברעיון האיחוד בהמלצה של יועצו לענייני חינוך. עד לסיום כהונתו, הופחת מספר בתי הספר הציבוריים באינדיאנה מ-966 ל-466. ולש גם היה מוטרד מהמחסור בנגישות לחינוך גבוה במדינה ודחף להקמת וועדה שתחקור את הבעיה ותגיש המלצות לשיפור המצב. האספה הכללית הסכימה לצעד זה והוקמה הוועדה שהמליצה על הקמת תוכנית מלגות מדינתית, הרחבת אוניברסיטת פרדו ואוניברסיטת אינדיאנה, כך שהן תכלולנה קמפוסים ברחבי המדינה ולבנות כמה מוסדות להכשרה מקצועית. ולש אישר את התוכנית ובית המחוקקים יישם אותה בשנה האחרונה לכהונתו כמושל.

זכויות האזרח

במשך כל תקופת כהונתו כמושל, היה ולש דובר מרכזי למען זכויות האזרח של האפרו-אמריקאים ומיעוטים אחרים. ב-1960 הוא קידם בהצלחה את העברת החוק להגנה על תעסוקה הוגנת שיבטיח שהמיעוטים לא יופלו בתעסוקה ובקבלה לעבודה. על מפרי חוקים אלו הוטלו עונשים חמורים יותר. ולש הוציא צו מנהלי, שנגע לכל מחלקות הממשל, ושהורה לשים קץ לאפליה בקבלה לעבודה במשרות ממשל ובהכנסת סעיף אי-אפליה בכל החוזים שעליהם חתמה המדינה.

ב-1963 הועבר חוק שני להקמת נציבות זכויות האזרח של אינדיאנה וניתנה לה הסמכות לחקור האשמות על אפליה, להוציא פקודות, לעצור את המפרים, ולהטיל קנסות. ביוני אותה שנה הוציא ולש צו מנהלי שדרש מכל מחלקות הממשל במדינה לעשות שימוש בסמכויותיהן להענקת רישיונות כדי למנוע אפליה באמצעות הכנסת סעיף אי-אפליה בהסכמים שלהם למתן הרישיונות.

בוועידה הארצית של המפלגה הדמוקרטית בבחירות לנשיאות של 1964, סירב הנשיא המכהן, לינדון ג'ונסון, לקיים מרוצים ראשוניים למסע הבחירות בשמו, שכן כבר היו לו מספיק נציגים במדינות שבחרו את נציגיהם באמצעות אסיפות בחירה. אינדיאנה הייתה אחת המדינות שבהן נערכו בחירות מקדימות, ויריבו של ג'ונסון, תומך ההפרדה הגזעית, מושל אלבמה ג'ורג' וולאס, הציג את מועמדותו בבחירות המקדימות של אינדיאנה כדי להראות שהצפוניים תמכו גם הם במצע ההפרדה הגזעית. אף על פי שג'ונסון לא פנה לולש שינקוט בצעד כלשהו, חשש ולש שניצחון של וולאס בבחירות המקדימות באינדיאנה יזיק למפלגה הדמוקרטית במדינה - והוא אכן היה זוכה, שכן הוא התמודד ללא יריבים. ולש החליט שהוא יתמודד אישית מול וולאס רק כדי למנוע ממנו את הניצחון באינדיאנה, ביודעו שלג'ונסון הייתה מספיק תמיכה במדינות שבחרו את המועמדים באספות בחירה כדי לזכות במועמדות המפלגה לנשיאות. הוא נשא נאומי בחירות ברחבי המדינה בהם הוא קידם את המלצותיו לצעדים לטובת זכויות האזרח, וכך השפיל את וולאס. סיסמתו הייתה "פנו את הדרך לג'ונסון, הצביעו לוולש בחמישה במאי" (Clear the way for LBJ, vote Welsh the fifth of May). במהלך מסע הבחירות המוקדמות, השתתף ולש בסיור לציון מאה שנה לתום מלחמת האזרחים האמריקאית, בו הוא ביקר בכל אחד מבירות מדינות הדרום, להוציא את אלבמה, והשיב להם בטקסים רשמיים את דגלי המלחמה שנשבו על ידי החיילים מאינדיאנה במהלך המלחמה. וולאס סירב לקיים טקס כזה ודגלי המלחמה השבויים של אלבמה נותרו עד היום בתצוגה באתר הזיכרון למלחמות העולם של אינדיאנה. בבחירות המקדימות באינדיאנה ניצח ולש את וולאס כאשר גרף 376,023 קולות מול 172,646 הקולות שקיבל וולאס. וולאס גם זכה בשני נציגים כאשר הוא ניצח במחוז הבחירה הראשון לקונגרס בעיר גרי. עם זאת, בוועידה הארצית של המפלגה, סירבה משלחת אינדיאנה להעניק את שני הקולות הללו לוולאס. הם הצביעו לולש בסבב ההצבעה הראשון, ולאחר מכן הנחה אותם ולש להצביע עבור ג'ונסון.

אחד השינויים שהכניס ולש שהיו בעלי השפעה ארוכת טווח היה ניסיונו ההדרגתי לשנות את עמדת המדינה בנוגע לקבלת כספים מהממשלה הפדרלית. מאז 1947, התקיים באינדיאנה חוק שמנע מהמדינה לקבל כספים כלשהם מהממשלה הפדרלית למעט במקרים שהוגדרו במפורש על ידי האספה הכללית. חוק זה נכנס לתוקף לאחר השפל הגדול עקב החשש של הממשלה באותה עת מהשליטה שתכפה עליהם לאחר קבלת סכומים גדולים של כסף מהממשלה הפדרלית. ולש הצליח להפוך את החוק על פיו.

ולש נודע גם בשל האיסור שהטיל על תחנות הרדיו באינדיאנה לשדר את הלהיט משנת 1963 Louie Louie בשל המילים הגסות לכאורה שבו.

שנותיו האחרונות

באותה תקופה היה בחוקת אינדיאנה סעיף הגבלת כהונה שמנע מהמושל מלהיבחר לתקופת כהונה שנייה רצופה, ובשל כך סיים ולש את כהונתו בינואר 1965 ושב לעיסוקו בעריכת דין בווינסנס. הוא המשיך להיות פעיל במפלגה הדמוקרטית, והיה חבר הוועדה המדינתית של המפלגה בשנים 1964–1968. ב-1965 מינה אותו הנשיא ג'ונסון כחבר הוועדה הבינלאומית המשותפת שמפקחת על מגוון של נושאים הקשורים ליחסי ארצות הברית–קנדה. בוועדה זו הוא המשיך להיות חבר עד 1970. ב-1969 הוא היה חבר בוועדה לתיקון חוקתי של אינדיאנה שהוציאה סדרה של תיקונים לחוקת המדינה לארגון מחדש של בתי המשפט במדינה, הרחבת סמכויות המושל והקמת כמה גופים חוקתיים חדשים.

ב-1972 נבחר ולש שוב כמועמד מפלגתו למשרת המושל. מסע הבחירות היה רצוף מאבקים והתמקד לרוב בתקופת כהונתו של ולש כמושל. יריבו מטעם המפלגה הרפובליקנית, אוטיס בוון, תקף אותו על תוכנית המיסוי שהוא הפעיל בעת כהונתו כמושל, באומרו שהיה הייתה כושלת, ושהמדינה עדיין סבלה אז מהשפעותיה. ולש לימד זכות על תמיכתו בזכויות האזרח, אך בסופו של דבר נוצח בהפרש משמעותי.

לאחר שבילה את שנותיו האחרונות בווינסנס, נפטר מתיו ולש באינדיאנפוליס ב-28 במאי 1995, בגיל 82, כאשר שהה בעיר לצורכי טיפול רפואי. הוא נטמן בבית הקברות ממוריאל פארק שבווינסנס.

לקריאה נוספת

• Gugin, Linda C.; St. Clair, James E, eds. (2006). The Governors of Indiana. Indianapolis, Indiana: Indiana Historical Society Press, pp. 336-344.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מתיו ולש בוויקישיתוף

• מתיו ולש באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
• מתיו ולש באתר The Political Graveyard (באנגלית)
• מתיו ולש, באתר "Find a Grave" (באנגלית)