מתקפת בלגורוד-חרקוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
מתקפת בלגורוד-חרקוב
מערכה: החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה
מלחמה: מלחמת העולם השנייה
Bundesarchiv Bild 101I-705-0262-06, Ukraine, von Manstein und Speidel.jpg
מנשטיין (מימין) עם ראש מטהו הנס שפיידל במהלך המבצע
תאריך התחלה: 3 באוגוסט 1943
תאריך סיום: 23 באוגוסט 1943
משך הסכסוך: 3 שבועות
מקום: חרקוב, אוקראינה הסובייטית
תוצאה: ניצחון סובייטי
הצדדים הלוחמים

ברית המועצותברית המועצות הצבא האדום

גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית הוורמאכט

מפקדים

ברית המועצותברית המועצות איוואן קונייב

גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית אריך פון מנשטיין

כוחות

1,144,000 חיילים, 2,418 טנקים ותותחים מתנייעים, 13,633 תותחים, כ-1300 מטוסים.

כ-250 אלף חיילים, 237 טנקים ותותחי סער מבצעיים, כ-800 מטוסים (בשלב הפתיחה של הקרב)

אבידות

255-177 אלף הרוגים, פצועים ונעדרים (מתוכם 71-43 אלף הרוגים ונעדרים), 1,864 כלי רכב משוריינים , 423 תותחים

52 אלף איש, מתוכם כ-20 אלף הרוגים ונעדרים (אבדות לחודש אוגוסט כולו), כ-300 טנקים ותותחי סער שהושמדו לחלוטין או ננטשו, 147 מטוסים.

Battle of Kursk, southern sectorV2.png

מתקפת בלגורוד-חרקוב הידועה גם בשם מבצע רומיאנצב (על שם המצביא הרוסי פיוטר רומיאנצב), או קרב חרקוב הרביעי, הייתה מתקפה סובייטית גדולה, שנערכה באוגוסט 1943 באזור העיר חרקוב, במסגרת החזית המזרחית במלחמת העולם השנייה. המבצע נערך במסגרת המערכה סביב בליטת קורסק, והיווה חלק מהתוכנית האסטרטגית, שהכין הפיקוד העליון של הצבא הסובייטי לקראתה. המתקפה הסובייטית נפתחה ב-3 באוגוסט 1943, בהשתתפות כוחות משתי חזיתות סובייטיות. הכוחות הסובייטיים תקפו שתי ארמיות הגרמניות מקבוצת ארמיות דרום, שהחזיקו בשטח שמדרום למבלט קורסק, ולאחר כשלושה שבועות של לחימה עזה, במסגרתה ספגו שני הצדדים אבדות כבדות, שיחררו את הערים בלגורוד וחרקוב ואילצו את הגרמנים לסגת מערבה עד לקו נהר פסל. על אף שהכוחות הסובייטיים ספגו במהלך המתקפה אבדות כבדות פי כמה מאבדות הצד הגרמני, היא נחשבת כניצחון אסטרטגי סובייטי. האבדות שספגה קבוצת ארמיות דרום במהלך מבצע רומיאנצב, ובמהלך המתקפה הכושלת על מבלט קורסק שקדמה לו, החלישו מאוד את כוחותיה, והצלחת המבצע פתחה את הדרך להמשך ההתקדמות המהירה של כוחות הצבא האדום מערבה לקו נהר הדנייפר ולכיבוש מחדש של שטח אוקראינה המזרחית במסגרת קרב דנייפר.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיקוד הסובייטי היה מודע לכך שהגרמנים מתכננים מתקפה חדשה בקיץ 1943, ותכנן מתקפה משלו, שתקדים את המתקפה הגרמנית. ריכוז הכוחות הסובייטיים במבלט קורסק לא נועד בראשיתו לצורכי מגננה, אלא לצורך התקפות מתוכננות מצפון ומדרום לבליטה, שנועדו בשלב ראשון לשחרר את הערים אוריול ובלגורוד, ולאחר מכן להתקדם מערבה לקו נהר הדנייפר.

ככל שהתקרב הקיץ, נאסף יותר ויותר מידע, שהצביע על כך, שהמתקפה הגרמנית תונחת על מבלט קורסק. הסובייטים קיבלו דיווחים על הכוונות הגרמניות מרשת הריגול של לוסי [1], וממקורות נוספים. ידיעות אלו אך אישרו את התחושה של המפקדים הסובייטים הבכירים, ובראשם גאורגי ז'וקוב ביחס למיקום המהלומה הגרמנית. כבר ב-8 באפריל כתב ז'וקוב מיזכר ברוח זו לסטאבקה, הפיקוד העליון של הצבא האדום, בו הניח את הבסיס לתוכנית הסובייטית להדיפת המתקפה.

כאמור, סטלין ומספר מפקדים סובייטיים בכירים, רצו להקדים את הגרמנים, ולהלום ראשונים. הם רצו לשבור את התבנית לפיה הגרמנים תוקפים תמיד בעונת הקיץ וזוכים בהישגים טריטוריאליים, וחששו שהצבא האדום לא יהיה מסוגל לבלום את המתקפה הגרמנית בשלביה הראשונים. אולם ז'וקוב והרמטכ"ל הסובייטי אלכסנדר ואסילבסקי שיכנעו את סטלין, שעדיף לנהל בשלב ראשון קרב מגננה מתוכנן היטב, שיתיש את כוחו של הוורמאכט, ורק לאחר מכן לעבור למתקפה[2].

העיכובים החוזרים ונשנים במועד פתיחת המתקפה הגרמנית, העניקו לפיקוד הסובייטי זמן רב לצורך ביצור בליטת קורסק והכנת מערך הגנה לעומק בשטחה, וכן לתגבור שתי החזיתות שהגנו על הבליטה - החזית המרכזית, בפיקוד קונסטנטין רוקוסובסקי בצפון הבליטה, וחזית וורונז' בפיקוד ניקולאי ואטוטין בחלקה הדרומי - ביחידות שריון וארטילריה מעתודות הפיקוד העליון.

לאחר בלימת המתקפה הגרמנית על מבלט קורסק (מבצע מצודה), שנפתחה ב-5 ביולי 1943, החליט הפיקוד הסובייטי, שהגיע הזמן לעבור למתקפת נגד על מבלט אוריול הגרמני, מצפון למבלט קורסק. מתקפת הנגד בגזרה זו (מבצע קוטוזוב) נפתחה כבר ב-11 ביולי, אולם המתקפה המתוכננת בגזרה הדרומית של מבלט קורסק נדחתה לראשית אוגוסט, כתוצאה מההצלחה היחסית של המתקפה הגרמנית בגזרה זו (שנמשכה עד ה-16 ביולי) והאבדות הכבדות שספגו שתי החזיתות הסובייטיות - חזית וורונז' וחזית הערבה - שנועדו להשתתף בה, במהלך קרב קורסק. לפי תוכנית המתקפה של הפיקוד הסובייטי נועדו שתי החזיתות לשחרר את הערים בלגורוד וחרקוב, ולהשמיד את כוחות קבוצת ארמיות דרום הגרמנית, שהחזיקו באזור זה.

סדר הכוחות של הצדדים היריבים בשלב הפתיחה של המבצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצבא האדום[עריכת קוד מקור | עריכה]

כוחות הצבא האדום שהשתתפו בשלב הפתיחה של מבצע רומיאנצב כללו שתי חזיתות סובייטיות, ועשר ארמיות. חלק גדול מהארמיות שהשתתפו במבצע ספגו אבדות כבדות ואבדו את מרבית הציוד הכבד שלהם במהלך הדיפת המתקפה הגרמנית על האגף הדרומי של מבלט קורסק. אולם במהלך השבועיים, שחלפו בין סיום הלחימה במבלט קורסק לבין פתיחת מבצע רומיאנצב, הצליח הפיקוד הסובייטי להשלים חלק גדול מהחוסרים שלהן בכוח אדם ובכלי רכב משוריינים. בסך הכל השתתפו במבצע (כולל עתודות, שהופעלו בשלבים המאוחרים יותר של המתקפה) 1,100,000 חיילים סובייטיים, כ-2,700 טנקים ותותחים מתנייעים, 1,300 מטוסים וכ-13,000 קני ארטילריה.

שתי ארמיות נוספות - ארמיית המשמר הרביעית והארמייה ה-47 - הוחזקו בעתודה לטובת המבצע.

ורמאכט[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחידות הורמאכט, שהיו פרוסות בגזרה שמדרום למבלט קורסק, השתייכו לשתי ארמיות מקבוצת ארמיות דרום. הפיקוד הגרמני העריך בטעות, שהאבדות הכבדות שספגו שתי החזיתות הסובייטיות, שהשתתפו בלחימה בגזרה הדרומית של מבלט קורסק, לא יאפשרו לפיקוד הסובייטי לבצע מתקפה גדולה בגזרת בלגורוד-חרקוב בטווח הזמן הקרוב. כתוצאה מכך הועברו חלק גדול מהיחידות הניידות של קבוצת ארמיות דרום, שהיו מרוכזות בגזרה זו, לגזרות אחרות. דיוויזיית גרוסדויטשלנד הועברה צפונה למבלט אוריול, כדי לסייע בבלימת המתקפה הסובייטית על גזרה זו (מבצע קוטוזוב), ואילו מרבית היחידות של קורפוס הפאנצר אס אס השני וקורפוס הפאנצר ה-24 ואחת הדיוויזיות של קורפוס הפאנצר ה-48, נשלחו דרומה לסייע בהדיפת המתקפה הסובייטית על ארמיית הפאנצר הראשונה והארמייה השישית, שנפתחה ב-17 ביולי (המתקפה האסטרטגית של דונבאס). ערב פתיחת המתקפה הסובייטית, נותרו בגזרה שהותקפה 19 דיוויזיות גרמניות (מתוכן רק 4 דיוויזיות פאנצר), שכללו 300-250 אלף חיילים, כ-300 טנקים ותותחי סער מבצעיים, כ-800 מטוסים, וכ-3,500 קני ארטילריה.[3]

הכוחות שהיו בגזרה שהותקפה, בשלב הפתיחה של המתקפה הסובייטית היו:

מהלך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבצע רומיאנצב נועד להיות המתקפה האסטרטגית העיקרית של הצבא הסובייטי בקיץ 1943. לפי תוכנית הפיקוד העליון הסובייטי, המתקפה נועדה להתבצע בשני שלבים. בשלב הראשון נועדו הכוחות הסובייטיים להבקיע את החזית הגרמנית מדרום למבלט קורסק, להתקדם במהירות דרומה, לכתר את הכוחות הגרמניים במרחב בלגורוד-חרקוב ממספר כיוונים ולהשמיד אותם. המאמץ העיקרי הסובייטי נועד להתבצע על ידי ארבע ארמיות של חזית וורונז' ולהתמקד בגזרה צרה בין בלגורוד לטומרובקה. לאחר הבקעת החזית הגרמנית נועדו כוחות אלו, שכללו את שתי ארמיות הטנקים של החזית, להתקדם לאזור בוגודוכוב, ולאחר מכן לכתר את חרקוב מכיוון דרום-מערב. בשלב השני של המבצע, לאחר השמדת הכוחות הגרמניים במרחב חרקוב, נועדו חזיתות וורונז' והערבה לנוע דרומה לכיוון ים אזוב, במטרה לנתק ולכתר את שאר הכוחות של קבוצת ארמיות דרום, ולהשמיד אותם, בשיתוף פעולה עם כוחות החזית הדרום-מערבית והחזית הדרומית.

המתקפה הסובייטית החדשה תוכננה היטב, וההכנות לקראתה היו נרחבות ומקיפות, וכללו ריכוז כמויות גדולות של ארטילריה בנקודות, בהן תוכננה הבקעת החזית הגרמנית. צפיפות הארטילריה בגזרה בה נועד להתבצע המאמץ הסובייטי העיקרי הייתה חסרת תקדים, והגיעה ל-250 קני ארטילריה לק"מ חזית. המתקפה נפתחה ב-3 באוגוסט עם שחר בהרעשה ארטילרית עזה, שארכה כשלוש שעות והממה את המגינים הגרמנים. לאחר מכן תקפו יחידות הרגלים הסובייטיות את קו ההגנה הגרמני הקדמי, בסיוע מסך אש ארטילרי מתגלגל ותקיפות מאסיביות של מפציצים ומטוסי תקיפה מהאוויר. המאמץ הסובייטי העיקרי התמקד בגזרה צרה (ברוחב כ-30 ק"מ) משני עברי העיר בלגורוד, בתפר בין פלגת הארמייה קמפף לבין ארמיית הפאנצר הרביעית. הארמייה ה-53 של חזית הערבה בסיוע קורפוס ממוכן תקפה ממזרח לעיר, ואילו ארמיות המשמר החמישית והשישית מחזית וורונז' תקפו ממערב לה, בין בלגורוד לטומרובקה.

בגזרת המאמץ העיקרי של חזית וורונז' הצליחו יחידות הרגלים להבקיע את החזית הגרמנית ולהתקדם מספר קילומטרים. כבר בשעות הצהריים הטיל פיקוד החזית למערכה את שתי ארמיות הטנקים שלו, שכללו יותר מ-1100 כלי רכב משוריינים, כדי להרחיב את הפירצה בקווים הגרמניים, ולהתקדם לעומק מערך ההגנה הגרמני. שתי הארמיות תקפו זו בצד זו בגזרה צרה מאוד, ועד תום היום הראשון למתקפה התקדמו לעומק של 26-12 ק"מ, והשלימו את הבקעת שתי רצועות ההגנה הגרמניות הראשונות (מרחב ההגנה הטקטי). הייתה זו הפעם הראשונה, בה הופעלו שתי ארמיות טנקים סובייטיות ביחד בגזרה אחת, במהלך המלחמה הסובייטית-גרמנית. במהלך הימים הבאים של המתקפה המשיכו ארמיות הטנקים של חזית וורונז' להתקדם במהירות דרומה, ועד תום היום החמישי (ה-7 באוגוסט) הגיעו יחידות החלוץ של ארמיית המשמר המשוריינת ה-1 עד לאזור בוגודוכוב, כ-100 ק"מ מנקודת המוצא של המתקפה. הארמייה כמעט לא נתקלה בהתנגדות גרמנית מאורגנת, ומרבית אבדותיה נגרמו כתוצאה מתקיפות מאסיביות מהאוויר של מטוסי הלופטוואפה, שהחל מהיום השני למתקפה הסובייטית החזירו לעצמם את השליטה בשמיים מעל זירת המערכה.

בגזרה בה החזיקה פלגת הארמייה קמפף נאלץ הקורפוס ה-11, שאוגף משני עבריו על ידי הכוחות הסובייטיים התוקפים, לפנות את העיר בלגורוד, ששוחררה על ידי יחידות מהארמייה ה-69 והארמייה ה-7 של חזית הערבה ב-5 באוגוסט, ולסגת דרומה כדי להימנע מכיתור כוחותיו. באותו יום פתחו הארמיות ה-27 וה-40 של חזית וורונז' במתקפה על הגזרה ממערב לטומרובקה, בסיוע שלוש קורפוסי טנקים וקורפוס ממוכן, שכללו למעלה מ-400 טנקים. המתקפה החדשה הייתה מאמץ התקפי מישני של החזית, שנועד להגן על האגף השמאלי החשוף הכוחות העיקריים שלה מפני התקפות נגד גרמניות, לבודד את זירת המערכה ולמנוע מיחידות תגבורת גרמניות להגיע למרחב חרקוב, ולהרחיב את המתקפה מערבה לכיוון נהר פסל. כבר ביומה הראשון נחלה המתקפה הצלחה, והכוחות התוקפים הבקיעו את החזית הגרמנית והתקדמו לעומק 20-8 ק"מ. במהלך הימים הבאים המשיכו שתי הארמיות המתוגברות להתקדם במהירות לכיוון דרום-מערב ויחידות החלוץ שלהן הגיעו עד לאזור אחטירקה.

הצלחת המתקפה של הארמייה ה-27 גרמה לכך, שהכוחות הגרמניים שהחזיקו באזור טומרובקה (דיוויזיית הפאנצר ה-19 ושתי דיוויזיות רגלים מארמיית הפאנצר הרביעית) מצאו עצמם בסכנת כיתור, והחלו לסגת דרומה בליל 6/5 באוגוסט. אולם ב-6 בחודש כבר הגיעו יחידות ארמיית המשמר החמישית והארמייה ה-27 לאזור בוריסובקה-גולובצ'ינו, תוך שהם תופסים בדרכם מצבורי אספקה גרמניים, וכיתרו את הכוחות הגרמניים הנסוגים. במהלך הלחימה באזור בוריסובקה נאלצו הגרמנים לנטוש או להשמיד 75 טנקי פנתר חדישים, שנמצאו בתיקונים בסדנאות השדה של רגימנט הפאנצר ה-39. אובדן משמעותי ביותר מבחינת הפיקוד הגרמני. למחרת היום הצליחו הכוחות הגרמניים המכותרים לפרוץ את טבעת הכיתור הסובייטית הרופפת, לאחר שספגו אבדות ניכרות, כולל כמה מאות שבויים.

חזיתה של ארמיית הפאנצר הרביעית עמדה בפני התמוטטות, אך בשלב זה (החל מה-6 באוגוסט) החלו להגיע לזירת המערכה העתודות הגרמניות, במטרה לייצב את החזית הגרמנית, לבלום את המשך התקדמות הכוחות הסובייטיים ולעבור למתקפת נגד. הפיקוד הסובייטי נכשל במאמציו להכריע את המערכה במרחב חרקוב לפני הגעתן, וגם לא הצליח לגרום אבדות משמעותיות ליחידות התגבורת בדרכן לאזור, באמצעות תקיפות מהאוויר. מאזור אוריול בצפון הגיעו דיוויזיית גרוסדויטשלנד ודיוויזיית הפאנצרגרנדיר ה-10, ואילו מאזור הדונבאס ומקו נהר מיוס בדרום, הגיעו דיוויזיית הפאנצר אס אס החמישית (ויקינג) מקורפוס הפאנצר ה-24, ושלוש דיוויזיות הפאנצר של קורפוס הפאנצר אס אס ה-2 - דיוויזיית הפאנצר ה-3, דיוויזיית הפאנצר אס אס ה-2 (דאס רייך) ודיוויזיית הפאנצר אס אס ה-3 (טוטנקמפף). עד ה-10 באוגוסט הצליח הפיקוד של קבוצת ארמיות דרום לרכז 10 דיוויזיות פאנצר ופאנצרגרנדיר, כמעט כל היחידות הניידות שלו, שכללו למעלה מ-600 כלי רכב משוריינים מבצעיים, בגזרה שהותקפה. בשלב הראשון לא הצליחו העתודות הגרמניות לבלום לחלוטין את המשך ההתקדמות של הכוחות הסובייטיים התוקפים, אך הם האטו מאוד את קצב התקדמותם, וגרמו להם אבדות כבדות.

התקדמות ארמיית המשמר המשוריינת החמישית לכיוון חרקוב נבלמה כבר ב-6 באוגוסט באזור זולוצ'יב על ידי יחידות החלוץ של דיוויזיית הפאנצר ה-3. הגרמנים ריכזו באזור זה כוחות נוספים, כולל גדוד הפאנצר הכבד ה-503 (טנקי טיגר) ו הדיוויזיה ה-167, ובמהלך הלחימה בימים הבאים גרמו לארמיית המשמר המשוריינת ה-5 אבדות כבדות כל כך, עד שב-9 באוגוסט נאלץ הפיקוד הסובייטי להוציא אותה מקו החזית ולהעביר אותה לעתודה, לצורך תגבור וארגון מחדש. יחידות ארמיית המשמר המשוריינת ה-1 המשיכו להתקדם דרומה באיטיות, תוך הדיפת התקפות נגד גרמניות מקומיות. ב-9 באוגוסט הן הגיעו עד לנהר מרציק, שם נתקלו בהתנגדות גרמנית עיקשת. לאחר לחימה קשה הצליחו קורפוס הטנקים ה-6 והקורפוס הממוכן ה-3 לצלוח את הנהר ובבוקר ה-11 באוגוסט הגיעו לקו הרכבת חרקוב-פולטבה (אחד היעדים המרכזיים של המתקפה הסובייטית) וניתקו אותו במספר מקומות. בשלב זה של הקרב כבר נחלש מאוד כוחן של שתי ארמיות הטנקים של חזית וורונז', בעקבות האבדות הכבדות שספגו בימים הראשונים של המתקפה. בבוקר ה-12 באוגוסט כללה ארמיית המשמר המשוריינת ה-1 רק 268 טנקים מבצעיים, כולל 71 טנקים קלים (כמחצית מכוחה המקורי), ואילו ארמיית המשמר המשוריינת ה-5 נותרה עם 106 טנקים מבצעיים בלבד בבוקר ה-11 בחודש. חלק ניכר מכלי הרכב המשוריינים שנפגעו אמנם לא הושמדו לחלוטין, אך עדיין מדובר באחוז אבדות גבוה מאוד.


שבע דיוויזיות פאנצר ופאנצרגרנדיר, יחד עם ארבע דיוויזיות רגלים, נאספו למתקפת נגד כנגד האגף של הכוחות הסובייטיים המתקדמים, אך לבסוף הם נהדפו. לאחר תשעה ימים דיוויזיית האס אס "דאס רייך" ודיוויזיית האס אס "טוטנקופף" הגיעו ויזמו מתקפת נגד מתפרצת כנגד שתי הארמיות הסובייטים ליד בוגודוחוב, 30 ק"מ צפונית מערבית לחרקוב. בקרבות המשוריינים הבאים של כוח אש ותמרון השמידו דיוויזיות האס אס טנקים סובייטיים רבים. כדי לסייע לארמיית המשמר השישית ולארמיית הטנקים הראשונה, הצטרפה ארמיית הטנקים החמישית לחזית. כל שלוש הארמיות הסובייטיות סבלו אבדות כבדות, וכוחות הטנקים איבדו יותר מ-800 טנקים מתוך כוח ראשוני של 1,112 טנקים. התגובות הסובייטיות עצרו את המתקפה הגרמנית, אך תוכניות ההתקפה הנוספות שלהן בוטלו.

עם הפסקת ההתקדמות הסובייטית סביב בוגודוכוב, החלו הגרמנים כעת לנסות לסגור את הפער בין אכטירקה לקרסנוקוצק. מתקפת הנגד החלה ב-18 באוגוסט, וב-20 באוגוסט נפגשו "טוטנקופף" ו"גרוסדויטשלנד" מאחורי היחידות הסובייטיות. חלקים משתי ארמיות סובייטיות ושני קורפוסי טנקים נלכדו, אולם היחידות הלכודות נהנו מעדיפות על היחידות הגרמניות. יחידות סובייטיות רבות הצליחו לפרוץ תוך כדי שהם סופגות אבדות כבדות. לאחר המפלה הזו התרכזו הכוחות הסובייטים בחרקוב ותפסו אותה לאחר לחימה כבדה ב-23 באוגוסט.

תוצאות הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רוברטס, עמ' 380
  2. ^ Healy, Mark. Kursk 1943 The Tide Turns In the East, Osprey Publishing, 1992, pp.101-11
  3. ^ הנתונים הגרמניים מתייחסים לחיילים קרביים ולכלי רכב משוריינים מבצעיים בלבד