נ"ט בר נ"ט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

נ"ט בר נ"ט (ראשי תיבות של נותן טעם בר נותן טעם) הוא כלל הלכתי לפיו מאכל סתמי שקיבל טעם ממאכל או כלי בשרי או חלבי, אינו מעביר את הטעם שנבלע בו למאכל אחר. אמנם אם קיבל טעם ממאכל טרף, גם המאכל שבא איתו במגע נאסר מכך.

מקור הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד הבבלי במסכת חולין נאמר שדגים שנבלע בהם טעם בשר, לדעת שמואל אפשר לאוכלם יחד עם חלב, היות שטעם הבשר שנבלע בדגים הוקלש בבישול הדגים עם החלב, ואין טעם בשר משמעותי שהתבשל עם החלב:

איתמר: דגים שעלו בקערה, רב אמר: אסור לאכלן בכותח [מאכל חלבי], ושמואל אמר: מותר לאוכלן בכותח. רב אמר אסור - נותן טעם הוא, ושמואל אמר מותר - נותן טעם בר נותן טעם הוא

תלמוד בבלי מסכת חולין דף קיא עמוד ב

נ"ט בר נ"ט של איסור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוסכם להלכה שדברי שמואל נסובים רק על נ"ט בר נ"ט של היתר, כדוגמת בשר וחלב, אך נ"ט בר נ"ט של איסור - אסור. למשל, מאכל אסור כדוגמת בשר בעל חיים טמא או בשר טרף, שבושל בכלי ונתן בו טעם, ואחר כך בושל באותו כלי מאכל כשר - הוא נאסר מכך. וכן אם בושל מאכל כשר עם מאכל טרף וקיבל את טעמו ונאסר מכך, ואחר כך המאכל שבושל עם הטרף בושל עם מאכל כשר אחר - אסר אותו. אמנם כאשר המאכל הכשר מרובה פי שישים או יותר מהמאכל האסור - המאכל האסור מתבטל בו על פי הכלל ביטול בשישים.

נ"ט בר נ"ט של היתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי דברי שמואל במחלוקת הנזכרת, נפסק להלכה שמאכל חלבי או בשרי שנתן טעם במאכל אחר או בכלי שבושל בו, אין בכוח הטעם הבלוע במאכל או בכלי להעביר שוב את הטעם למאכל אחר. לכן אותו מאכל שבושל בסיר החלבי או הבשרי, או שבושל עם המאכל החלבי או הבשרי, נותר פרווה.

אלא שישנה מחלוקת במשמעות דברי שמואל:

  • יש אומרים שמשמעות הדבר שאפשר לכתחילה לבשר מאכל סתמי בכלי בשרי ולאוכלו עם חלב (או ההפך).[1]
  • יש אומרים שאם בישלו מאכל סתמי בכלי בשרי - מותר לאוכלו עם חלב, אך אסור לתכנן זאת מלכתחילה. וכך הוא מנהג רבים מיוצאי ספרד.[2]
  • יש אומרים שגם אם בישלו מאכל סתמי בכלי בשרי אסור לאוכלו עם חלב, ומשמעות דברי שמואל היא שאם התערב המאכל הסתמי במאכל חלבי - מותר לאוכלו ואין זה נחשב לתערובת בשר בחלב. וכך נוהגים רבים מיוצאי אשכנז.[3]

יש אומרים שכיום, שכלי המתכת והזכוכית עשויים באופן שהחומר צפוף וחלק, וגם יש סבון להסרת שאריות טעמי המאכל שבושל בסיר, כאשר כלים אלו נוקו היטב, בשעת הצורך לכל הדעות מותר לבשל מאכל סתמי בכלי בשרי כדי לאוכלו אחר כך עם חלב.[4]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יביע אומר חלק ט' יורה דעה סימן ד'.
  2. ^ ערך השולחן, בן איש חי, כף החיים ועוד.
  3. ^ רמ"א יורה דעה סימן צ"ה סעיף ב', חכמת אדם כלל מ"ח סעיף ב'.
  4. ^ פניני הלכה כשרות פרק ל"ב הלכה י"א.