נאוטילוס (מערכת נשק)
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: עמוס סתירות ואי דיוקים. | ||
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: עמוס סתירות ואי דיוקים. | |
| "תותח" הלייזר של ה-THEL | |
| מידע בסיסי | |
|---|---|
| ייעוד |
directed-energy weapon |
| מדינת מקור |
|
| יצרן | נורת'רופ גראמן |
| עלות יחידה | כ-50 מיליון דולר לסוללה (מחיר 2007), כ-2000 דולר ליירוט |
| פעילות מבצעית | לא נכנסה לשירות |
| ביצועים | |
| מהירות | מהירות האור |
| טווח | 10–15 ק"מ |
| ראש קרב והנחיה | |
| הנחיה | מכ"ם |
נאוטילוס הוא שם התוכנית להדגמת יכולת יירוט קטיושות 122מ"מ באמצעות לייזר רב-עוצמה. התוכנית הותנעה במרץ 1995 כפרויקט משותף לארצות הברית וישראל, כאשר הקבלן הראשי היה חברת TRW. התוכנית התבססה על שימוש בלייזר כימי DF רב-עוצמה - MIRACL ובמכוון אלומה - SLBD, שהיו מוצבים בשדה הניסויים HELSTF ב- White Sands, ניו מקסיקו, מאז תקופת 'מלחמת הכוכבים' - SDI - של הנשיא רייגן. עוצמת הלייזר הוגבלה והותאמה לצורכי ההדגמה. בתאריך 9 בפברואר 1996 בוצע ניסוי הדגמה מקצה לקצה - בהצלחה רבה.
בהמשך להצלחת ההדגמה ופנייה של ראש הממשלה שמעון פרס אל נשיא ארצות הברית ביל קלינטון באפריל 1996, הסכים הנשיא לסייע לישראל בפיתוח מערכת לייזר ליירוט רקטות ארטילריות קצרות טווח. בעקבות זאת, הותנע פרויקט THEL – Tactical High Energy Laser לבניית מדגים טכנולוגי - קונספטואלי (ACTD - Advanced Concept Technology Demonstration), במימון אמריקאי ייעודי במסגרת הקצבות הקוגרס (מחוץ לחבילת הסיוע הביטחוני לישראל) ובהשתתפות חלקית של ישראל במימון[1].
לצורך ניהול הפרויקט הוקמה במפא"ת/ משהב"ט מינהלת פרויקט ייעודית בראשות שמעון לביא. בארצות הברית הפרויקט נוהל בפיקוד SMDC/ US Army על ידי צוות בראשות ריצ'רד ברדשאו . הקבלן הראשי היה חברת TRW (שבהמשך נרכשה על ידי חברת נורת'רופ גראמן). קבלני המשנה הישראלים היו: רפאל, תע"א/ מבת ואלתא, תדיראן ואלאופ.
מטרת הפרויקט הייתה להדגים יכולת מערכתית כוללת: גילוי וניתוח האיום, שליטה ובקרה וניהול האש, הפעלת הלייזר ויירוט הרקטה. המדגים נדרש לעמוד במיתארי ייחוס, להיות קומפקטי וניתן לשינוע, ובעל יכולת מבצעית כלשהי (LOC - Limited Operational Capability). בתוך 4 שנים מהתנעת הפרויקט, המדגים תוכנן, נבנה והוצב בשדה הניסויים HELSTF. המדגים כולל 3 תת-מערכות: המכ"ם והשו"ב - C3I - האחראים לגילוי ורכישת האיומים, ניתוח וסיווג שלהם, החלטה לגבי המטרה, ושליטה ובקרה על כל התהליך; הלייזר - LS - אחראי ליצירת אלומת הלייזר בהספק ובפרופיל הנדרש, וכן לכיבוי והדלקה של הלייזר בתזמונים מדויקים; ומכוון האלומה - PTS - שאחראי לעקיבה מדויקת אחרי המטרה באמצעות ציין לייזר נפרד, קביעת נקודת המכוון, הרחבת אלומת הלייזר, מיקוד האלומה וייצובה על נקודת המכוון, ומעבר למטרה הבאה[2].
במהלך שנת 2000 בוצעו ניסויים במתארים שונים ליירוט קטיושות 122מ"מ. בתאריך 6 ביוני 2000 בוצע היירוט המוצלח הראשון, וזמן קצר לאחר מכן הודגם בהצלחה יירוט מטח של 2 רקטות, והושלמה סדרת ניסויים לבחינת יכולות המערכת. בתאריך 5 בנובמבר 2002 הודגם לראשונה יירוט של פגז ארטילרי, ולאחריו בוצעו ניסויים נוספים ליירוט פגזים ופצצות מרגמה. בשנים 2001-2005 בוצע תכן של מערכת קומפקטית יותר ויבילה - MTHEL, כולל בחינת קונפיגורציות שונות, שיפור היעילות של מודול הלייזר, והגדלת האמינות של המערכת[3]. בשנת 2002 צבא ארצות הברית - U.S. Army השתתף לראשונה במימון הפרויקט מתקציבו, ובחן את המערכת כמועמדת לתת מענה לאיומי רקטות קצרות טווח ופצצות מרגמה, במסגרת תוכנית C-RAM. בסוף שנת 2005 ה- Army הודיע על כוונתו לסגור את פרויקט MTHEL. בעקבות זאת הוחלט גם במשהב"ט להפסיק את הפרויקט[4].
טכנולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הלייזר עליו מבוססת המערכת הוא לייזר כימי של קרינה אינפרה-אדומה בינונית - באורך גל 3.8 מיקרון, מסוג דאוטריום-פלואוריד - DF. הגילוי ורכישת המטרות נעשים על ידי מכ"ם איכון בטכנולוגיית Phased Array, העקיבה המדויקת אחר המטרה וקביעת נקודת המכוון נעשית בטכנולוגיה של הדמאה אקטיבית, ומיקוד אלומת הלייזר וייצובה נעשים באמצעות טלסקופ ומכוון אלומה.
תהליך הלזירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תחילה, נשרף אתן בתא בעירה בנוכחות חנקן טריפלורידי. תוצרי השריפה הם רדיקלים חופשיים של פלואור שמגיבים עם דאוטריום ויוצרים מולקולות דאוטוריום-פלואוריד מעוררות בתוך מהוד הלייזר. בכך מתקיימים התנאים הנדרשים לתהליך של פליטת אור מאולצת ולזירה. לייזר כימי מסוג זה מסוגל לייצר הספק גבוה של מגה-וואטים (בתוכנית SBL - Space Based Laser, במסגרת 'מלחמת הכוכבים', פותח לייזר כימי מימן-פלואוריד - HF בעל אורך גל של 2.7–2.9 מיקרון, שמתאים לחלל אך עם בליעה חזקה באטמוספירה).
ביצועים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשל רגישות הנושא, חוסר במקורות מהימנים והתחרות העזה בין החלופות השונות בתחום יירוט הרקטות, קיימים נתונים סותרים באשר לאחוזי ההצלחה של המערכת וביצועיה. לדבריו של ד"ר עודד עמיחי שהיה מיוזמי הפרויקט[דרושה הבהרה], בוצעו במערכת 46 ניסויים בין שנת 2001 לשנת 2004 בשדה הניסויים של הצבא האמריקאי בווייט-סנדס, שכולם הסתיימו בהצלחה[5]. לדבריו של שמעון לביא[4], שעמד בראש מינהלת הפרויקט של משהב"ט מהקמתה ועד שנת 2000, אחוז הצלחת ניסויי היירוט שהתקיימו בשנים 2000-2001 היה כ- 35% מתוך כלל הניסויים שהתחילו בפועל, כלומר בוצע כבר שיגור קטיושת המטרה לאחר שהמערכת הייתה תקינה לחלוטין ומוכנה לניסוי. אחוז זה מורכב מ-50% שבהם הניסוי הגיע עד להפעלת הלייזר על המטרה, ומאחוז ההרג של כ- 70% שבהם הקטיושה יורטה לאחר הפעלת הלייזר[6].
מערכות דומות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בהמשך לביצוע ניסויי היירוט עם המערכת הנייחת - THEL-ACTD ותכנון מערכת יבילה - MTHEL, התניעו בחברת נורתרופ-גרומן תכן ראשוני של מערכת משופרת בשם Skyguard, קומפקטית יותר ועם הספק גדול יותר. המערכת תוכננה להיות אפקטיבית בטווח שבין קילומטרים בודדים ועד כ-10 קילומטרים (עד כ-15 ק"מ עם אופטיקה אדפטיבית), והיא מאפשרת כחמישים הפעלות בזו אחר זו לפני טעינה מחדש, במרווח של שנייה אחת בין הפעלה להפעלה. מערכת זו הוצעה למדינת ישראל על ידי החברה בינואר 2007.
מערכות נשק המבוססות על לייזר מצב מוצק בשם מגן אור (בשמה הקודם, קרן ברזל) פותחה ברפאל, להגנה מפני רקטות ומרגמות. לייזר מצב מוצק זול יותר לשימוש וללא נזקים סביבתיים, לעומת לייזר כימי עליו מבוססת מערכת נאוטילוס.
מאפייני המערכת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יכולת ליירט מטווח קצר רקטות, פגזים ופצצות מרגמה.
- זמן יירוט מהיר. נדרשת שנייה לצורך נעילה ושתי שניות נוספות להפלת המטרה.
- יכולת להתמודדות עם מטחים. על פי עדות של בן ישראל, בניסוי שנערך הופלו כל הקטיושות השונות במאה אחוז הצלחה[7] בבדיקה בשנת 2000 של מערכת ההדגמה, נבדקה יכולתה להתמודד עם מטחים שלושה פגזי מרגמה בו זמנית[8].
- חוסר יכולת לפעול בתנאי מזג אוויר קשים ועננות.
- טווח הגנה של קילומטרים בודדים.
- לא ניידת.
- עלות:
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1996 חתמו נציגי ישראל וארצות הברית, הנשיא ביל קלינטון וראש הממשלה ושר הביטחון שמעון פרס, על מיזם משותף – פיתוח מערכת לייזר שתיירט רקטות מכל טווח. פרויקט זה מדשדש, עקב הקטנת המימון מצד ישראל, שבאה בעקבות שינוי בתפיסת האיום הרקטי לאחר הנסיגה מלבנון, אף שישראל הייתה אמורה להיות המדינה הראשונה שתצויד בנשק זה.
בשנת 2004, לאחר שהושקעו בה כ־200 מיליוני דולרים (50 מיליון מתוכם במימון ישראלי), עדיין הייתה המערכת נייחת, גדולה ופגיעה, כזו המיועדת לטווח טקטי בלבד, שצה"ל איננו רוצה בה כמו שהיא. מאז הוסבה המערכת למערכת יבילה אך על-פי הערכות, יידרשו כארבע-חמש שנים על מנת להפוך אותה למבצעית.
בעקבות ירי רקטות קסאם מרצועת עזה על שדרות ועל יישובי עוטף עזה, עלתה שוב שאלת היתכנותה של מערכת הנאוטילוס, כאשר האחריות עליה בישראל עברה לידי "מנהלת חומה". ישנם כאלו שצידדו בהבאת המערכת הנייחת לארץ כמו שהיא מכיוון שאין כל צורך במערכת ניידת להגנת יישובים קבועים. כנגדם טענו שבניית המערכת הנייחת כיום תפגע ביכולת הפיתוח של מערכת ניידת.
כמו כן נשקלה האפשרות לפתח מערכת מוטסת שתפעל נגד טילים בליסטיים. שילוב של הטיל "חץ 2" עם מערכת זו היה אמור לספק הגנה אווירית טובה למדינת ישראל נגד סוגים שונים של איומים.
הקפאה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפרויקט הוקפא על ידי צבא ארצות הברית בסוף שנת 2005 ולאחר מכן ישראל סגרה את הפרויקט.
אלוף (מיל') פרופ' יצחק בן ישראל, ששימש כקצין מחקר ופיתוח ראשי בצה"ל בעת קבלת ההחלטה על הנאוטילוס, נחשב עד תחילת 2007 לאחד המצדדים הגדולים בהמשך פיתוחה והשמשתה. בזמנו טען כי הפסקת פיתוחה היא בכייה לדורות, שכן היא הפתרון הטכנולוגי היחיד לאיום הרקטות. גם בעת שיגור מטחי הקטיושות על צפון ישראל ב-2006, טען כי באמצעות השקעה של כמה מאות מיליוני דולרים יכול היה להיות בידי צה"ל מענה טוב לאיום הצפוני של חזבאללה ולאיום הדרומי של חמאס. במקביל לדבריו הובעה על ידי גורמים מקצועיים שונים ביקורת על כך שצה"ל לא הכניס את המערכת לשימוש מבצעי ולא הקציב לכך את המימון הדרוש. גם האלוף (מיל') דוד עברי, מפקד חיל האוויר לשעבר, הצטרף לדבריו וטען בסוף 2007, "שישראל משלמת מחיר אסטרטגי ומדיני יקר" על כך שהפסיקה את פיתוח המערכת הזו[11].
ב-2007 חזר בו בן ישראל מתמיכתו בפרויקט[דרוש מקור].
עמותת "מגן לעורף" טוענת כי הופצו בדיות רבות על המערכת, בכדי למנוע את ההצטיידות בה והיא מתנגדת למדיניות הזאת.
הפשרה והקפאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר מלחמת לבנון השנייה גברו הקולות בישראל שתבעו את קנייתה של המערכת לשימוש מבצעי בצפון הארץ ודרומה. בעקבות הלחץ הורה שר הביטחון עמיר פרץ ב־24 באוגוסט 2006 על הפשרת הפיתוח, אך בתחילת פברואר 2007 החליט כי חברת רפא"ל תפתח נגד רקטות קצרות-טווח את המערכת המכונה "כיפת ברזל". החל מ-2011 מערכת "כיפת ברזל" מבצעית ובשימוש של צה"ל. עלות המערכת מוערכת בכ־50 מיליון דולר, כאשר עלות טיל היירוט טמי"ר היא 80,000 דולר.
בתחילת אוגוסט 2007 החליט שר הביטחון אהוד ברק, שהחליף את פרץ, לפתוח שוב בבדיקה לרכישת מערכת סקיי-גארד המבוססת על ה"נאוטילוס". החברה התחייבה להציב שלוש מערכות בשדרות תוך שנה וחצי, בעלות כוללת של 310 מיליון דולר[12].
בעקבות יעילות מערכת כיפת ברזל ופיתוח מתקדם של מערכת לייזר ישראלית יעילה יותר (מגן אור) נזנח פרויקט נאוטילוס שנית.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בועז ארד, טילי טילים – מערכת הביטחון מיירטת את התשובה לקאסם, BusinessWeek (עברית), 24 יולי 2008, עמ' 40
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- עמי אטינגר, הנאוטילוס דווקא פגע, באתר nrg, 30 באוגוסט 2004
- "נאוטילוס" הצליחה ליירט קטיושה בניסוי, אתר וואלה
- נשקלת הסבת "נאוטילוס" להתמודדות עם הקסאמים, באתר וואלה, 25 ביולי 2004
- למה נתקע פרויקט הנאוטילוס? אתר וואלה
- אלון בן דוד ויואב לימור, קיל טיל, באתר ynet, 17 באפריל 2008
- אלי אשד, חקירה :פרשת מערכת סקייגארד כנגד הקאטיושות, באתר "המולטי יקום של אלי אשד", 30 ביולי 2006 – תכתובת עם משרד הביטחון
- ראובן פדהצור, ללא כיסוי, באתר הארץ, 22 בפברואר 2008
- עפר דרורי, דחיית ה"נאוטילוס" – פרשייה תמוהה, ינואר 2009
- אמנון ברזילי, נפילת הנאוטילוס: האם היתה יכולה להיות לנו היום מערכת מבצעית יעילה להשמדת קטיושות?, באתר גלובס, 19 ביולי 2006
- אבי בליזובסקי, על נשק לייזר ליירוט טילים(הקישור אינו פעיל), מגזין גלילאו, אתר allmag
- אקונומיסט, אורה קורן, קרבות אוויר: מי ישלוט בשוק יירוט הטילים - הלייזר או כיפת הברזל?, באתר TheMarker, 20 בנובמבר 2012
- יוסי ארזי וגל פרל, שילוב טכנולוגיות להגנת העורף, צבא ואסטרטגיה, כרך 5, גיליון 3, דצמבר 2013.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ יניב רונן, מערכת הנאוטילוס, באתר הכנסת, מחלקת מידע ומחקר, 23 באוגוסט 2006
- ↑ Dr. J. Shwartz, Mr. G.T. Wilson and Dr. J. Avidor, Tactical High Energy Laser, SPIE Proceedings on Laser and Beam Control Technologies 4632, January 21, 2002
- ↑ J. Shwartz et al, Tactical High Energy Laser, Journal of Directed Energy 1, Fall 2003, עמ' 35-47
- 1 2 שמעון לביא, "מערכות נשק לייזר להגנה וליירוט", סדנת תל אביב למדע טכנולוגיה וביטחון, כנס מס' 40: אלקטרו-אופטיקה בשדה הקרב העתידי, 20 בדצמבר 2007
- ↑ אבי שאולי, הפתרון לפצמ"רים: "אפשר לחסום את כל השיגורים מרצועת עזה עם תותחי לייזר", באתר ביזפורטל, 25 באוגוסט 2014
- ↑ אלכס פישמן, "קרבות אוויר", ידיעות אחרונות, מוסף 7 ימים, 29 בפברואר 2008
- ↑ "בניסויים שנערכו בניו מקסיקו על ידי צוות הפיתוח הוכיחה המערכת מאה אחוזי הצלחה. משנת 2000 ועד להקפאת הפרויקט בשנת 2004 הביאו איתם המדענים הישראלים עשרות קטיושות תוצרת המזרח התיכון, וכולן ללא יוצא מן הכלל הופלו בזמן מעופן". פרופ' יצחק בין ישראל, ראש מפא"ת לשעבר, בריאיון עם יועז הנדל במקור ראשון, 29/12/2006
- ↑ U.S. and Israel Shelved Laser as a Defense
- ↑ ד"ר עודד עמיחי, יש פתרון להסרת איום הרקטות והפצמ"רים
- ↑ לירן סהר, יוסי לנגוצקי: "שיטת המנהרות - איום לעשרות שנים על ביטחון מדינת ישראל", מה הוא חושב על יכולות 'כיפת ברזל'?, באתר ביזפורטל, 17 ביולי 2014
- ↑ חנן גרינברג, הצצה ראשונה למערכת הפטריוט שישראל תקבל, באתר ynet, 24 באוקטובר 2007
- ↑ ברק רביד, בהוראת ברק: שוב נבחנת מערכת לייזר ליירוט קסאם, באתר הארץ, 2 באוגוסט 2007