נבחרת בריטניה בכדורגל נשים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בריטניה
Team-gb-logo.svg.png
כינוי -
התאחדות התאחדות הכדורגל האנגלית
מאמן הופ פאוול
מספר הופעות מרבי 11 שחקניות (5)
מלכת השערים סטף האטון (3)
תלבושת בית
תלבושת חוץ
משחק בינלאומי ראשון
בריטניה 0 - 0 שבדיה
(מידלסברו, בריטניה; 20 ביולי 2012)
הניצחון בהפרש הגבוה ביותר
בריטניה 3 - 0 קמרון
(קארדיף, בריטניה; 28 ביולי 2012)
ההפסד בהפרש הגבוה ביותר
בריטניה 0 - 2 קנדה
(קובנטרי, בריטניה; 3 באוגוסט 2012)
גביע העולם
הופעות 0 (הראשונה ב--)
המקום הגבוה ביותר -
המשחקים האולימפיים
הופעות 1 (הראשונה ב-לונדון (2012))
המקום הגבוה ביותר רבע גמר, 2012
אליפות אירופה בכדורגל נשים
הופעות 0 (הראשונה ב--)
המקום הגבוה ביותר -
נבחרת בריטניה בכדורגל נשים לאולימפיאדת לונדון (2012)

נבחרת בריטניה בכדורגל נשים היא נבחרת כדורגל נשים הכוללת שחקניות כדורגל בריטיות. בניגוד למדינות אחרות, פועלות בבריטניה ארבע נבחרות כדורגל רשמיות, המייצגות כל אחת מאומות הבית - אנגליה, סקוטלנד, ויילס וצפון אירלנד, והן אלה המתחרות בטורנירים רשמיים כגביע העולם בכדורגל ואליפות אירופה בכדורגל, לעתים זו מול זו. לכל אחת מהאומות גם ליגות נפרדות. הנבחרת הבריטית השתתפה רק במשחקי ידידות ספורים, וכן במשחקים האולימפיים, שכן הוועד האולימפי הבינלאומי מכיר רק בנבחרות המייצגות מדינות או טריטוריות שלהן ועד אולימפי מוכר.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשהוקמה ההתאחדות לכדורגל ב-1863, תחומי השפעתה לא היו ברורים. לא נקבע האם תפקח על הכדורגל באנגליה בלבד, בממלכה המאוחדת כולה, ואולי אף בעולם כולו. תחום אחריותה הוגדר במידת מה באופן שיורי, עם הקמת התאחדות הכדורגל הסקוטית (1873), התאחדות הכדורגל של ויילס (1876) והתאחדות הכדורגל האירית (1880). ארבע התאחדויות כדורגל אלה היו התאחדויות הכדורגל הראשונות שהוקמו בעולם. כל התאחדות קמה בנפרד, ומעולם לא קמה התאחדות כדורגל אחת לבריטניה כולה.

המשחקים האולימפיים בלונדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת אולימפיאדת לונדון 2012 שבה ועלתה שאלת קיומה של נבחרת בריטית. לפי הכללים, בריטניה, כמדינה המארחת של המשחקים, זכאית לשלוח נבחרת למשחקים. הוועד האולימפי הבריטי הודיע כי נבחרת בריטית תשתתף במשחקים, והחל במגעים לקראת הקמת הנבחרת. התאחדות הכדורגל הסקוטית סירבה להשתתף בשיחות, מחשש שקיומה של נבחרת מאוחדת יפגע במעמדה העצמאית של ההתאחדות במסגרות אחרות. ההתאחדויות של ויילס וצפון אירלנד פרשו מהמשא ומתן במהלך 2007. הסוגיה עוררה עניין ציבורי רב. ראש ממשלת בריטניה גורדון בראון הביע את תקוותו כי נבחרת בריטית תשתתף במשחקים[1], בעוד השר הראשון של סקוטלנד, אלכס סאמנד, התבטא נגד הרעיון[2]. לאחר שנשיא פיפ"א ספ בלאטר התחייב בפני ההתאחדויות כי מעמדן לא ייפגע אם תוקם נבחרת בריטית, הודיעו ההתאחדויות של סקוטלנד, ויילס וצפון אירלנד כי אין להן התנגדות להקמת נבחרת בריטית שתהיה מורכבת משחקניות אנגליות בלבד. עם זאת, השחקניות הסקוטיות הביעו את נכונותם לשחק בנבחרת, ושלוש מהן אף שולבו בסגל. למשרת המאמן מונתה מאמנת נבחרת אנגליה - הופ פאוול[3], ואילו קייסי סטוני מונתה לקפטנית[4]. בהיבט הספורטיבי, הודחה הנבחרת בשלב רבע הגמר אחרי הפסד 2-0 לקנדה.

עתיד הנבחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

העתיד של נבחרת בריטניה לוט באפלה כרגע, משום שהנבחרות של ארבע המדינות המרכיבות את הממלכה המאוחדת ימשיכו להשתתף בגביעי העולם ובאליפויות אירופה בנפרד. אחרי ההופעה באולימפיאדת לונדון, מאמנת הנבחרת - הופ פאוול, הביעה את תקוותה שהנבחרת תמשיך להשתתף באולימפיאדות הבאות[5]. ביוני 2013, הגישה התאחדות הכדורגל האנגלית הצעה לוועדת המשחקים האולימפיים בבית הלורדים, המוכנה להקים נבחרת נשים בריטית למשחקים האולימפיים הבאים, אם אחת מארבע הנבחרות הבריטיות תעמוד בקריטריון ההעפלה (לסיים כאחת משלוש הנבחרות האירופאיות הראשונות בגביע העולם)[6].

סגל השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגל הנבחרת ששיחק במשחקים האולימפיים בלונדון 2012. הסגל מכיל 16 שחקניות מאנגליה, שתי שחקניות מסקוטלנד ואף לא שחקנית אחת מווילס ומצפון אירלנד.

מס' עמדה שם תאריך לידה הופעות שערים מועדון
1 שוערת קרן בארדסלי 14 באוקטובר 1984 5 0 Flag of Sweden.svg לינשפינג
18 שוערת רייצ'ל בראון 2 ביולי 1980 1 0 Flag of England.svg אברטון
2 מגנה אלכס סקוט 14 באוקטובר 1984 5 0 Flag of England.svg ארסנל
3 מגנה סטף האטון 23 באפריל 1988 5 3 Flag of England.svg ארסנל
5 מגנה סופי ברדלי 21 באוקטובר 1989 4 0 Flag of England.svg לינקולן
6 מגנה קייסי סטוני 13 במאי 1982 5 1 Flag of England.svg לינקולן
13 מגנה איפאומה דייקה 26 בפברואר 1981 3 0 Flag of Sweden.svg ויטסיו
16 מגנה קלייר ראפרטי 11 בינואר 1989 1 0 Flag of England.svg צ'לסי
19 מגנה דוניה סוסי 11 באוגוסט 1987 0 0 Flag of England.svg צ'לסי
4 קשרית ג'יל סקוט 2 בפברואר 1987 5 1 Flag of England.svg אברטון
8 קשרית פארה וויליאמס 25 בינואר 1984 5 0 Flag of England.svg אברטון
12 קשרית קים ליטל 29 ביוני 1990 5 0 Flag of England.svg ארסנל
14 קשרית אניטה אסנטה 27 באפריל 1985 5 0 Flag of Sweden.svg גטבורג
7 חלוצה קרן קארני 1 באוגוסט 1987 5 0 Flag of England.svg ברמינגהאם סיטי
9 חלוצה אלן ווייט 9 במאי 1989 4 0 Flag of England.svg ארסנל
10 חלוצה קלי סמית' 29 באוקטובר 1978 4 0 Flag of England.svg ארסנל
11 חלוצה רייצ'ל יאנקי 1 בנובמבר 1979 5 0 Flag of England.svg ארסנל
15 חלוצה אניולה אלוקו 21 בפברואר 1987 5 0 Flag of England.svg ברמינגהאם סיטי
17 חלוצה רייצ'ל וויליאמס 10 בינואר 1988 1 0 Flag of England.svg ברמינגהאם סיטי

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Brown pays tribute to GB success, אתר BBC,‏ 24 באוגוסט 2008
  2. ^ "Salmond rejects UK football team", אתר BBC,‏ 25 באוגוסט 2008
  3. ^ Stuart Pearce and Hope Powell to lead GB Olympic teams, אתר BBC,‏ 20 באוקטובר 2011
  4. ^ Stoney named GB women's captain, אתר יורוספורט,‏ 8 ביולי 2012
  5. ^ Hope Powell wants GB team in Brazil in 2016, אתר BBC,‏ 4 באוגוסט 2012
  6. ^ GB women's football team could compete at Rio Olympics, אתר BBC,‏ 26 ביוני 2013