נבחרת קולומביה בכדורגל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נבחרת קולומביה בכדורגל
Selección de fútbol de Colombia
מידע כללי
כינוי Los Cafeteros (יצרני הקפה)
התאחדות פדרציית הכדורגל של קולומביה
השתייכות CONMEBOL
דירוג פיפ"א
(4 באפריל 2024)		 12       ‎+2‏
 - ניקוד פיפ"א 1,664.28
 - דירוג שיא 3 (נמדד ביולי 2013)
 - דירוג שפל 54 (נמדד ביוני 2011)
מאמן קרלוס קיירוש
קפטן רדאמל פלקאו
מירב השערים רדאמל פלקאו (33)
מירב ההופעות קרלוס ואלדרמה (111)
אצטדיון ביתי אצטדיון מטרופוליטאנו רוברטו מלנדס, באראנקייה
האתר הרשמי
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ
משחק בינלאומי ראשון
מקסיקומקסיקו מקסיקו 3 - 1 קולומביה קולומביהקולומביה
פנמה סיטי, פנמה; 10 בפברואר 1938
הניצחון הכי גדול
בחרייןבחריין בחריין 0 - 6 קולומביה קולומביהקולומביה
ריפה, בחריין; 25 במרץ 2015
ההפסד הכי גדול
ארגנטינהארגנטינה ארגנטינה 9 - 1 קולומביה קולומביהקולומביה
סנטיאגו דה צ'ילה, צ'ילה; 7 בספטמבר 1945
גביע העולם בכדורגל
הופעות 6 (הראשונה ב-1962)
ההישג הטוב רבע גמר, 2014
קופה אמריקה
הופעות 22 (הראשונה ב-1945)
ההישג הטוב מקום ראשון, 2001
גביע הזהב
הופעות 3 (הראשונה ב-2000)
ההישג הטוב מקום שני (2000)

נבחרת קולומביה בכדורגל היא נבחרת הכדורגל הלאומית של מדינת קולומביה.

נבחרת קולומביה הופיעה שש פעמים בגביע העולם בכדורגל, אך לזכותה רק הופעה אחת לפני שנות ה-90, ב-1962. הפעם הראשונה בה הצליחה קולומביה לעבור את שלב הסיבוב הראשון במונדיאל הייתה במונדיאל 1990. במוקדמות למונדיאל זה פגשה קולומביה את ישראל במשחקי הפלייאוף ועברה אותה.

הנבחרת זכתה בטורניר הקופה אמריקה שנערך ב-2001 בקולומביה. קולומביה ניצחה במשחק הגמר את מקסיקו בתוצאה 1:0 וזכתה לראשונה בתולדותיה בתואר. הזכייה בתואר יצרה ציפיות במדינה להופעות מוצלחות יותר בעתיד בטורניר בגביע העולם בכדורגל.

נבחרת קולומביה הייתה מעורבת בצורה עקיפה בשתיים מהטרגדיות המצערות שפקדו את עולם הכדורגל; במונדיאל 1994 כבש בלם הנבחרת, אנדראס אסקובר, שער עצמי במשחק נגד ארצות הברית, שהוביל בסופו של דבר להפסד הנבחרת בתוצאה 2:1 ולהדחה מוקדמת מהטורניר. זמן קצר לאחר שחזרה הנבחרת לארצה, נרצח אסקובר ביריות על ידי מתנקשים שהקניטו אותו על אותו שער עצמי ובתגובה הוא ענה להם גם כן במילים קשות, מה שגרם להם ליטול את חייו.[1]

השנייה, בשנת 2003 בזמן משחק חצי הגמר של גביע הקונפדרציות, בין קולומביה לקמרון, צפו שחקני הנבחרת במותו של קשר נבחרת קמרון, מארק ויוויאן פו, שהתמוטט על כר הדשא לאחר שלקה בליבו[2]

היסטוריה

שנים ראשונות

הטורניר הראשון בו השתתפה קולומביה היה קופה אמריקה 1945. קולומביה סיימה בו במקום החמישי מתוך שבע נבחרות. קולומביה החלה להשתתף במוקדמות גביע העולם בכדורגל החל ממונדיאל 1958, אולם היא סיימה אחרונה בבית המוקדמות ללא ניצחון אחרי פרגוואי ואורוגוואי.

מונדיאל 1962

קולומביה העפילה לראשונה בתולדותיה לטורניר הגמר של מונדיאל 1962, לאחר שבטורניר המוקדמות ניצחה בביתה את פרו 0-1 וסיימה בתיקו 1-1 במשחק הגומלין. בשלב הבתים של טורניר הגמר הפסידה קולומביה לאורוגוואי 1–2. במשחקה השני, סיימה קולומביה בתיקו 4-4 עם ברית המועצות, לאחר שנקלעה לפיגור מוקדם של 0–3 כבר בדקה ה-11 ומאוחר יותר פיגרה 1–4. במשחק זה כבש מרקוס קול לזכות קולומביה את השער האולימפי היחיד בתולדות המונדיאלים עד היום.[3] קולומביה סיימה את שלב הבתים בתבוסה 0–5 ליוגוסלביה וסיימה אחרונה בבית.

שנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20

לאחר מונדיאל 1962, קולומביה לא הצליחה להעפיל למונדיאל במשך שישה טורנירי מוקדמות רצופים. במקביל, היא החלה להשתתף בקביעות בטורנירי הקופה אמריקה משנת 1975 (עד אז לא התמודדה בטורניר באופן קבוע). בקופה אמריקה 1975 הגיעה קולומביה להישג השיא שלה בטורניר עד אז. בשלב הבתים היא ניצחה בכל משחקיה, בבית ובחוץ, את פרגוואי ואקוודור והעפילה לחצי הגמר מהמקום הראשון בבית. בחצי הגמר הביסה קולומביה בביתה את אורוגוואי 0–3, אף על פי ששיחקה ב-10 שחקנים לאורך רוב המשחק עקב הרחקת אחד משחקניה. במשחק הגומלין הפסידה קולומביה באורוגוואי 0–1 והעפילה למשחקי הגמר מול פרו. קולומביה ניצחה בביתה במשחק הראשון 0–1, אולם הפסידה במשחק הגומלין בפרו 0–2. במשחק הפלייאוף המכריע, שנערך בקראקס, ונצואלה, הפסידה קולומביה 0–1 ובכך סיימה במקום השני בקופה אמריקה, הישג השיא שלה עד לאותו טורניר.[4]

דור הזהב של מאטוראנה וגומס

נבחרת קולומביה במונדיאל 1990

מונדיאל 1990

עלייתו של הכדורגל הקולומביאני החלה בסוף שנות ה-80, כאשר לנבחרת מונו פרנסיסקו מטוראנה ועוזרו הרנן דריו גומס. השניים שגדלו יחד, עבדו במקביל גם באתלטיקו נאסיונל והוליכו את המועדון להישג השיא, זכייה בטורניר הקופה ליברטדורס בשנת 1989.[5] הם ביססו את הנבחרת על שחקני נאסיונל בתוספת של הקפטן ואלדרמה, רדין ואיגוארן. הנבחרת שמרה על הבסיס שלה לאורך שנות ה-90 המוצלחות ודור זה זכה לכינוי "דור הזהב" של הכדורגל הקולומביאני. את טורניר המוקדמות של מונדיאל 1990, סיימה קולומביה ראשונה בבית המוקדמות לפני פרגוואי ואקוואדור, כאשר היא מנצחת בבית במשחק המכריע את פרגוואי בדקות הסיום.[6] מכיוון שקולומביה סיימה במאזן הגרוע ביותר מבין מנצחות הבתים בדרום אמריקה, היא לא העפילה ישירות לטורניר הגמר, אלא נאלצה להעפיל לצמד משחקי פלייאוף על העלייה נגד ישראל. קולומביה ניצחה בביתה את ישראל 0–1 משער של המחליף, אלביירו אוסוריאגה, וסיימה בתיקו 0-0 עימה בגומלין, תוצאה שהספיקה לה על מנת להעפיל לטורניר הגמר, 28 שנים לאחר הפעם הקודמת שעשתה זאת.[7] בשלב הבתים בטורניר הגמר השיגה קולומביה ניצחון ראשון בתולדותיה במסגרת המונדיאל, 0-2 על איחוד האמירויות הערביות, משערים של רדין וקרלוס ואלדראמה. בהמשך שוב הפסידה קולומביה ליוגוסלביה 0–1 ובמשחקה האחרון התמודדה מול אלופת העולם שבדרך, מערב גרמניה. דקה לסיום המשחק נקלעה קולומביה לפיגור 0–1, אולם שער של פרדי רינקון שלוש דקות בתוספת הזמן לאחר בישול קבע שוויון 1-1. קולומביה סיימה במקום השלישי בבית, כאשר היא מדורגת במקום השני בין הקבוצות שסיימו במקום השלישי בבתים השונים והעפילה לשמינית הגמר. בשמינית הגמר הפסידה קולומביה לקמרון 1–2 אחרי הארכה, לאחר שהמשחק הסתיים בתיקו 0-0 בתום הזמן החוקי. הרגע הזכור מהמשחק היה כששוערה של קולומביה, רנה היגיטה, כידרר במחצית המגרש ואיבד את הכדור לרוז'ה מילה, שהעלה את קמרון ליתרון.[8]

מונדיאל 1994

קרלוס ואלדרמה השחקן הבולט של דור הזהב

בשנות ה-90 הייתה קולומביה אחת מנבחרות הכדורגל החזקות בדרום אמריקה. במוקדמות מונדיאל 1994 שובצה קולומביה לבית עם ארגנטינה, פרגוואי ופרו.[9] קולומביה הייתה לנבחרת הראשונה שניצחה את ארגנטינה לאחר 33 משחקים ללא הפסד, כאשר גברה עליה 1–2 בבאראנקייה משערים של אדולפו ואלנסיה ואיבן ואלנסיאנו. במחזור הסיום של שלב הבתים הגיעה קולומביה למשחק חוץ באצטדיון המונומנטל כשהיא ראשונה בבית עם יתרון נקודה על ארגנטינה. ארגנטינה הייתה חייבת לנצח במשחק על מנת לסיים ראשונה בבית ולהעפיל למונדיאל ישירות ללא משחק פלייאוף נוסף, בעוד לקולומביה הספיקה תוצאת תיקו. אולם קולומביה הדהימה את ארגנטינה ואוהדיה כאשר הביסה אותה 0–5 מצמדים של פרדי רינקון ופאוסטינו אספרייה ושער נוסף של אדולפו ולנסיה באחד ממשחקיה הגדולים בכל הזמנים. עדות נוספת להיסטוריה שהתחוללה באותו לילה היה אפשר לקבל כאשר 70 אלף אוהדים ארגנטינאים עמדו בסיום והריעו לשחקני קולומביה.[10][11]

בעקבות ניצחונה הגדול, קולומביה הגיעה לטורניר הגמר של מונדיאל 1994, כאשר היא מועמדת להגיע רחוק. פלה אפילו הכריז עליה כמועמדת העיקרית לזכות בטורניר.[12] אולם היא איכזבה כאשר בשלב הבתים הפסידה לרומניה 3-1 ובמשחקה השני הפסידה למארחת ארצות הברית 2-1. במהלך המשחק כבש בלם הנבחרת, אנדראס אסקובר, שער עצמי. במשחקה האחרון בטורניר ניצחה קולומביה את שווייץ 0–2, אך בעקבות ניצחונה של רומניה על ארצות הברית במשחק המקביל, סיימה קולומביה במקום האחרון בבית והודחה באופן מאכזב מהטורניר.[13] במהלך הטורניר היו השחקנים נתונים ללחצים ואיומים מצד מהמרים בקולומביה, שאף איימו לפגוע במשפחותיהם של המאמנים מאטוראנה וגומס, אם אלו יכללו בהרכב את גבריאל גומס, אחיו של העוזר הרנאן.[14] המימד הטרגי שליווה את הנבחרת לאורך שהותה בארצות הברית הפך למציאות כאשר ב-2 ביולי נרצח בלם הנבחרת, אנדרס אסקובאר. תחילה סברו שהמניע לרצח היה בגין השער העצמי שכבש, אך אחר כך הסתבר שהוא הוקנט על ידי מספר אנשים בעת ששהה בפאב מקומי בעיר מדיין, ובעקבות דין ודברים שהתפתחו בין שני הצדדים, השחקן בן ה-27 מצא את מותו באירוע שהותיר כתם גדול לא רק על הכדורגל הקולומביאני, אלא על הכדורגל העולמי בכלל.[15]

מונדיאל 1998

לאחר המונדיאל בארצות הברית התפטר מאטוראנה מאימון הנבחרת ומי שהחליף אותו היה הרנאן דאריו גומס. אף על פי שחלק מהבסיס של הנבחרת פרש אחרי המונדיאל ב-1994, קולומביה המשיכה לשמור על יכולת גבוהה בזכות שלושת כוכביה הבכירים: קרלוס ואלדרמה, פרדי רינקון ופאוסטינו אספרייה, שהיה הכובש המצטיין של הנבחרת במוקדמות למונדיאל 1998. המוקדמות שוחקו לראשונה בשיטת ליגה בין כל הנבחרות להוציא את ברזיל, שהעפילה למונדיאל אוטומטית כאלופת העולם. קולומביה העפילה בפעם השלישית ברציפות, לאחר שסיימה במקום השלישי בטבלה.[16] בטורניר הגמר שוב פתחה קולומביה את שלב הבתים בהפסד לרומניה 0–1. לאחר המשחק, ביקר אספרייה בפומבי את החלטותיו הטקטיות של המאמן גומס ובתגובה זרק אותו האחרון מהסגל.[17] בעוד שאספרייה עשה דרכו חזרה לקולומביה, התמודדו השחקנים ההמומים במשחק השני מול תוניסיה וניצחו 0–1 משער שכבש ליידר פרסיאדו. במשחקה השלישי התמודדה קולומביה מול אנגליה על ההעפלה לשמינית הגמר, כאשר קולומביה חייבת ניצחון בעוד לאנגלים מספיקה תוצאת תיקו. קולומביה הפסידה 0–2 וסיימה במקום השלישי בבית. בכך לא העפילה לשמינית הגמר בפעם השנייה ברציפות.[18] זו הייתה בעצם גם הופעתו האחרונה בנבחרת של הקפטן, קרלוס ואלדרמה, שהודיע מיד על פרישה לאחר 13 שנים בה.

דור הזהב החדש של חוסה נסטור פקרמן

מונדיאל 2014

לאחר פרישתם של שחקני דור הזהב, נקלעה הנבחרת לשנים קשות בכל הקשור לגביע העולם וכשלה להעפיל לשלושת הטורנירים הבאים ב-2002, 2006 ו-2010. אף על פי שתמיד הייתה קרובה ופיספסה את העלייה רק במחזורים האחרונים, הנבחרת הייתה רחוקה מלהיות אותה נבחרת מלהיבה של שנות ה-90. לקראת מונדיאל 2014 בברזיל, ידעו בהתאחדות שאסור לנבחרת לפספס מונדיאל נוסף, בייחוד כשהוא קרוב מאוד גאוגרפית, מה שייתן לה דחיפה גדולה מאוד מצד האוהדים. לפיכך הוחלט להחזיר למשרת האימון את המאמן גומס ומעליו את מאטוראנה כאחראי על כל הנבחרות. גם הפעם קיבלו השניים לידיהם דור שנחשב לדור הזהב הנוכחי וסומן עוד בגילאים הצעירים ככזה שייתן עתיד ורוד לנבחרת, שחקנים כגון רדאמל פלקאו, דויד אוספינה וחואן קאמילו סונייגה. לקראת פתיחת המוקדמות, נתקלו בהתאחדות בפני סקנדל נוסף: המאמן גומס נתפס מצולם בפאב בבוגוטה, כאשר הוא מתווכח עם אשה ומכה אותה.[19] הפרשה עוררה הדים במדינה וארגוני הנשים דרשו את פיטוריו מיידית. להתאחדות לא נותרה ברירה וחודשיים לפני פתיחת המוקדמות, נאלצו להחליפו.[20]

מי שתפס את מקומו היה עוזרו, לאונל אלבארס, שאומנם היה מאמן צעיר ומבטיח אבל חסר כל ניסיון ברמה הבינלאומית. הדבר הטוב שעשה הוא הכללתו בהרכב הפותח של הכישרון העולה, חאמס רודריגס בן ה-21, כבר במשחק הראשון מול בוליביה באצטדיון הרננדו סילס, בגבהים של לה פאס. קולומביה השיגה ניצחון חשוב 1–2 משער בדקה האחרונה של פלקאו, אבל מיד אחר כך הגיעו תיקו ביתי והפסד ביתי לנבחרות ונצואלה וארגנטינה בהתאמה. מחשש לאיבוד מונדיאל נוסף, פוטר לאונל אלבארס לאחר פחות מחצי שנה בתפקיד.

חוסה נסטור פקרמן

בהתאחדות הבינו שעליהם למנות מאמן בעל שיעור קומה והאיש שנבחר לבסוף בינואר 2012 היה המאמן היהודי-ארגנטינאי, חוסה נסטור פקרמן, שהפך למאמן המשתכר ביותר ביבשת.[21] פקרמן היה ידוע בעבודתו עם שחקנים צעירים מוכשרים, כאשר הוביל את נבחרת ארגנטינה הצעירה למספר זכיות בגביע העולם וכן הוליך את נבחרת ארגנטינה הבוגרת לרבע גמר מונדיאל 2006. תחת פקרמן, חזרה קולומביה להציג את היכולת הגבוהה בעבר. ארבעה ניצחונות רצופים על אורוגוואי, צ'ילה, פראגוואי ובוליביה, הכניסו את קולומביה למקומות שמהם מעפילים למונדיאל, משם לא ירדו עד לסיום הטורניר. בהנהגתם של פלקאו, הכובש המצטיין, חאמס רודריגס והקפטן, מריו ייפס, שברה קולומביה את שיאה האישי לנקודות במסגרת טורניר מוקדמות, כאשר השיגה 33 וכן הבטיחה לראשונה בהיסטוריה שלה את מיקומה כראש בית בהגרלת המונדיאל.[22]

חאמס רודריגס סיים כמלך שערי המונדיאל

הציפיות הגבוהות שהיו מהנבחרת קיבלו מהלומה חזקה, כאשר פלקאו נפצע כארבעה חודשים לפני תחילת הטורניר ולמרות הניסיונות להכשיר אותו בזמן, נאלץ השחקן להפסיד את הטורניר.[23] קולומביה שובצה בבית שכלל את יוון, חוף השנהב ויפן. עם תמיכה מאסיבית של אוהדים ועם מנהיג צעיר כחאמס רודריגס, שכיפר על חסרונו של פלקאו, קולומביה ניצחה במשחק הראשון את יוון 0–3 משערים של פאבלו ארמרו, טאופילו גוטיירס וחאמס עצמו. במשחק הבא הבטיחה קולומביה את עלייתה לשמינית הגמר, כאשר גברה על חוף השנהב 1–2, טאופילו גוטיירס וחואן פרננדו קינטרו כבשו לזכותה. לראשונה בתולדותיה השלימה קולומביה מאזן מושלם בבית המוקדם כאשר גם את המשחק השלישי בתוצאה 1–4 מול נבחרתה של יפן. חואן גיז'רמו קואדראדו בפנדל, צמד של ג'קסון מרטינס ושער בדקה ה-90 של חאמס רודריגס, קבעו את התוצאה הסופית. זה גם היה המשחק שבו נכנס השוער המחליף, פאריד מונדראגון, לספרי ההיסטוריה של גביע העולם, כאשר נכנס לשחק בדקה ה-84 ובכך הפך לשחקן המבוגר ביותר ששיחק במונדיאל, בגיל 43.[24]

בשמינית הגמר פגשה קולומביה יריבה דרום אמריקאית נוספת, אורוגוואי, שחסרה את חלוצה המצטיין, לואיס סוארס, בשל השעייה. קולומביה הייתה הטובה יותר לאורך כל המשחק וניצחה 0–2 מצמד של חאמס רודריגס. השער הראשון שכבש גם נבחר לבסוף לשער היפה של שנת 2014.[25] קולומביה העפילה לראשונה בתולדותיה לרבע גמר הטורניר, אך עתה הייתה צריכה להתמודד מול המארחת ברזיל. הנבחרות נפגשו בפורטלזה למשחק קשוח מאוד שגם גלש לעיתים לפסים אלימים ולבסוף ניצחו הברזילאים 1–2 והדיחו את קולומביה מהטורניר.[26] את השער לקולומביה כבש שוב חאמס רודריגס, שגם סיים לבסוף ככובש המצטיין של הטורניר עם שישה שערים.[27] האירוע החריג במשחק התרחש לקראת הסיום כאשר המגן של קולומביה, סונייגה, גרם לפגיעה לא פשוטה בגבו של ניימאר, אם כי לא בכוונה, וגרם לו להפסיד את המשך הטורניר. בימים שאחרי המשחק ולאור העובדה שברזיל איבדה את שחקנה המצטיין, קיבל סונייגה איומים רבים על חייו מצד אוהדים ברזילאים זועמים.[28] קולומביה חזרה הביתה לאחר שרשמה את הטורניר הטוב בתולדותיה והשחקנים התקבלו בכבוד רב על ידי רבבות של אוהדים שמילאו את פארק סימון בוליבר בבוגוטה.[29]

מונדיאל 2018

החולצה של הנבחרת למונדיאל 2018
פלקאו ואריאס במשחק מול אנגליה

המאמן פקרמן החליט להמשיך קדנציה נוספת כמאמן הנבחרת, והמסע להופעה שנייה ברציפות בגביע העולם החל. בניגוד למשחקי המוקדמות הקודמים, היכולת שהציגו הפעם הקולומביאנים הייתה פחות טובה ולא יציבה. גם העובדה כי ברזיל הצטרפה למשחקי המוקדמות לאחר שלא הייתה באלו של ארבע שנים קודם לכן, לא תרמה. קולומביה החלה עם ניצחון ביתי על פרו אבל הפסידה לאורוגוואי וארגנטינה וסיימה בתיקו עם צ'ילה. שני ניצחונות רצופים על אקוודור ובוליביה החזירו אותם לתמונת הסיכויים. בסיבוב השני איבדה קולומביה נקודות חשובות בביתה, כשסיימה בתיקו עם אורוגוואי וצ'ילה והובסה בחוץ על ידי ארגנטינה, אבל שוב חזרה לתמונה עם ניצחונות על בוליביה בבית וניצחון יקר על אקוודור בחוץ. דווקא אז, כשהמונדיאל היה בהישג יד, איבדה קולומביה נקודות מול ונצואלה וברזיל, ובאופן מפתיע הפסידה גם בבית לפרגוואי. קולומביה הגיע למחזור האחרון, כשהיא צריכה להימנע מהפסד בלימה, ואכן סיימה בתיקו 1-1 מול פרו, ששלח אותה למונדיאל שני ברציפות תחת המאמן פקרמן.

במשחקי המונדיאל שנערכו ברוסיה, הוגרלה קולומביה לבית 8 יחד עם פולין, סנגל ויפן. במשחקה הראשון הפסידה קולומביה במפתיע ליפן 1–2, כאשר חואן קינטרו הישווה זמנית בבעיטה חופשית. בהמשך הביסה 0–3 את פולין משערים של יירי מינה, רדאמל פלקאו וחואן קוואדראדו ובמחזור האחרון ניצחה 0–1 את סנגל משער נגיחה של מינה בדקה ה-75. בכך סיימה קולומביה במקום הראשון בבית והעפילה לשמינית הגמר מול אנגליה. לאחר שפיגרו 0–1 בדקה ה-54, הצליחו הקולומביאנים לכבוש שער שוויון בתוספת הזמן של המשחק, כאשר שוב היה זה יירי מינה שנגח את השער השלישי שלו בטורניר. קולומביה כפתה הארכה שבה לא נכבשו שערים נוספים ובדו-קרב הפנדלים ניצחה אנגליה 3–4 והדיחה את קולומביה מהטורניר.

כל גביעי העולם

שנה סיבוב משחקים ניצחונות תיקו* הפסדים שערי זכות שערי חובה
אורוגוואיאורוגוואי 1930 לא הייתה חברה בפיפ"א
הממלכה האיטלקיתהממלכה האיטלקית 1934
צרפתצרפת 1938 פרשה - - - - - -
ברזילברזיל 1950 לא נרשמה - - - - - -
שווייץשווייץ 1954 הושעתה - - - - - -
שוודיהשוודיה 1958 לא העפילה - - - - - -
צ'ילהצ'ילה 1962 סיבוב ראשון 3 0 1 2 5 11
אנגליהאנגליה 1966 לא העפילה - - - - - -
מקסיקומקסיקו 1970 - - - - - -
גרמניהגרמניה 1974 - - - - - -
ארגנטינהארגנטינה 1978 - - - - - -
ספרדספרד 1982 - - - - - -
מקסיקומקסיקו 1986 - - - - - -
איטליהאיטליה 1990 שמינית גמר 4 1 1 2 4 4
ארצות הבריתארצות הברית 1994 סיבוב ראשון 3 1 0 2 4 5
צרפתצרפת 1998 סיבוב ראשון 3 1 0 2 1 3
קוריאה הדרומיתקוריאה הדרומית יפןיפן 2002 לא העפילה - - - - - -
גרמניהגרמניה 2006 - - - - - -
דרום אפריקהדרום אפריקה 2010 - - - - - -
ברזילברזיל 2014 רבע גמר 5 4 0 1 12 4
רוסיהרוסיה 2018 שמינית גמר 4 2 1 1 6 3
סה"כ 6/21 22 9 3 10 32 30

קופה אמריקה

קופה אמריקה 2001

איוואן קורדובה, כובש השער בגמר

הטורניר נקבע להיערך לראשונה על אדמת קולומביה וזו הייתה הזדמנות מצוינת לנבחרת המקומית לזכות בתואר בינ"ל ראשון. אבל בסופו של דבר הטורניר הפך לטורניר הכי שנוי במחלוקת. המצב הביטחוני במדינה כחודשיים בלבד לפני פתיחת הטורניר היה רע. בעקבות התפוצצות מכוניות תופת וחטיפתו של סגן יו"ר ההתאחדות הקולומביאנית לכדורגל, הוחלט תחילה לדחות את הטורניר בשנה. לאחר שהקולומביאנים הפעילו לחץ על הקונפדרציה הדרום אמריקאית, הוחזר הטורניר לתאריכו המקורי. כאות מחאה החליטו נבחרות ארגנטינה וקנדה שהן לא מסכנות את שחקניהן ופרשו מהטורניר ממש ברגע האחרון.[30] במקומן זומנו נבחרות קוסטה ריקה והונדורס.[31]

הקולומביאנים, שאומנו על ידי פרנסיסקו מאטוראנה, שובצו לבית שכלל את ונצואלה, אקוואדור וצ'ילה. במשחק הראשון גברו על ונצואלה 0–2 משערים של פרדי גריסאלס וויקטור אריסטיסאבאל. היריבה הבאה הייתה אקוואדור וגם אותה הם ניצחו 0–1 משער של אריסטיסאבאל. את העפלתם לרבע הגמר הם חתמו בניצחון 0–2 על צ'ילה, שוב אריסטיסאבאל ואאודאליו אריאגה כבשו את השערים. ברבע הגמר פגשה קולומביה את פרו וגם אותה לא התקשתה להביס 0–3, כשאריסטיסאבאל כובש צמד וג'יובאני הרננדס משלים את השלישי. הונדורס שהפתיעה את ברזיל, הייתה היריבה בחצי הגמר, אך גם היא לא הצליחה לעצור את אריסטיסאבאל וחרארדו בדויה, שהעלו את קולומביה לגמר קופה אמריקה שני בתולדותיה. לעיני 47 אלף צופים באצטדיון אל קמפין שבבוגוטה, נפגשו קולומביה ומקסיקו לגמר הגדול. את השער היחיד במשחק כבש הבלם איוואן קורדובה בדקה ה-65, שער שהספיק לניצחון קולומביה ולזכייה ראשונה בתואר בינלאומי.[32][33] קולומביה לא רק זכתה בטורניר, היא גם ניצחה את כל ששת משחקיה ושוערה, אוסקר קורדובה, לא ספג ולו שער אחד בטורניר.[34]

קופה אמריקה 1975

לפני הזכייה ב-2001, רק פעם אחת הגיעה קולומביה לגמר, ב-1975. באותה שנה, שונה שמו של הטורניר מאליפות דרום אמריקה לקופה אמריקה. זו גם הייתה הפעם הראשונה שלא הייתה מדינה מארחת לטורניר והוא נפרש על פני כל היבשת. הנבחרות חולקו לשלושה בתים של שלוש נבחרות, כאשר מנצחת כל פעם העפילה לחצי הגמר, שם המתינה אורוגוואי מתוקף היותה האלופה המכהנת. קולומביה שובצה בבית שכלל את פראגוואי ואקוואדור וניצחה את כל משחקיה בניצוחם של וילינגטון אורטיס וארנסטו דיאס. בחצי הגמר פגשה את אורוגוואי והביסה אותה במשחק הראשון בבוגוטה, 0-3 משערים של אורטיס, דיאס ואדגר אנגולו. בגומלין במונטבידאו, הפסידו הקולומביאנים 0–1 אבל ניצחו 1–3 בסיכום והעפילו למשחק הגמר מול פרו. במשחק הראשון בבוגוטה ניצחה קולומביה 0–1 משער של קאסטרו, אבל פרו גמלה בניצחון 0–2 בגומלין בלימה. מאחר שהיה זה משחק הגמר, ההפרשים לא קבעו ושתי הנבחרות נגשו למשחק שלישי ומכריע במגרש נייטראלי, בקארקאס. פרו שוב ניצחה את קולומביה בתוצאה 0–1 וזכתה בפעם השנייה בתולדותיה.[35]

ארבע פעמים זוכת מדליית הארד

לאורך כל ההיסטוריה שלה, קולומביה סיימה ארבע פעמים את הטורניר במקום השלישי שהיקנה לה את מדליית הארד. הפעם הראשונה הייתה ב-1987, עם ואלדרמה כקפטן הנבחרת, אותה שנה שבסופה גם נבחר לכדורגלן השנה ביבשת. קולומביה עלתה בקלות מהבית המוקדם שכלל גם את בוליביה ופראגוואי אחרי ניצחונות 0–2 ו-0–3 בהתאמה. השלב הבא היה חצי הגמר, אך שם לא יכלו הקולומביאנים לנבחרת צ'ילה והפסידו 1–2 לאחר הארכה. במשחק על המקום השלישי מול המארחת ארגנטינה של מראדונה, שוב הפגינו הקולומביאנים את יכולתם הגבוהה וניצחו 1–2, לראשונה על אדמת ארגנטינה. ארנולדו איגוארן הוכתר למלך שערי הטורניר וקרלוס ולדרמה נבחר למצטיין.

שש שנים מאוחר יותר, קולומביה כבר ביססה את מעמדה כאחת מהנבחרות החזקות ביבשת. הטורניר נערך באקוואדור וקולומביה סיימה במקום הראשון בבית המוקדם אחרי ניצחון על מקסיקו ותוצאת תיקו 1-1 מול בוליביה וארגנטינה. ברבע הגמר פיגרה מול נבחרת אורוגוואי, עד שהבלם לואיס קרלוס פראה הישווה בדקה ה-87 וקולומביה ניצחה בבעיטות ההכרעה. בחצי הגמר שוב פגשו הקולומביאנים את ארגנטינה ושוב הגיעו לבעיטות הכרעה אחרי תיקו 0-0, אבל הפעם המזל לא היה איתם והם הודחו. במשחק על המקום השלישי הם שוב פגשו נבחרת מארחת וגברו על האקוואדוריאנים 0–1 משער של אדולפו ואלנסיה.

לקופה אמריקה באורוגוואי 1995 הגיעה קולומביה שנה לאחר המונדיאל בארצות הברית והטרגדיה של אסקובאר. לשערה של קולומביה חזר רנה היגיטה, שסיים לרצות תקופת מאסר בכלא. קולומביה פתחה את הבית המוקדם בתיקו 1-1 מול פרו משער של אספרייה, ניצחה את אקוואדור 0–1 משער של רינקון והובסה 0–3 על ידי ברזיל. זה הספיק לה כדי להעפיל לרבע הגמר ולפגוש שם את פראגוואי. אף על פי שפיגרה בתום המחצית הראשונה, הצליחה קולומביה להשוות במחצית השנייה משער של רינקון ובעיטות ההכרעה היה זה היגיטה שהדף את הפנדל האחרון של קרלוס גמארה ושלח את קולומביה לחצי הגמר. שם פגשו את המארחת אורוגוואי ושוב לא הצליחו לעבור שלב אחד מעבר לאחר הפסד 0–2. במשחק על המקום השלישי מול ארצות הברית, קולומביה הייתה דומיננטית יותר וניצחה ללא קושי 1–4 כשהשערים מתחלקים בין לואיס קיניונס, ואלדרמה, אספרייה ורינקון.

ב-2016 חגגה הקונפדרציה הדרום אמריקאית 100 שנים לטורניר הוותיק בעולם בקיום טורניר ה-100 בארצות הברית. קולומביה שובצה עם המארחת, פראגוואי וקוסטה ריקה. ניצחונות 0–2 על ארצות הברית ו-1–2 על פראגוואי, העפילה קולומביה לרבע הגמר, לא לפני שהפסידה במשחק האחרון בבית 2–3 לקוסטה ריקה. ברבע הגמר פגשה הנבחרת את פרו ולאחר תיקו 0-0 בתום 90 הדקות, היו אלו הקולומביאנים שחגגו את ניצחונם בבעיטות הכרעה. אבל פעם נוספת כשלו להגיע לחצי הגמר כאשר פגשו נבחרת צ'ילאנית חזקה שגברה עליהם 0–2 ושלחה אותם להתמודד מול ארצות הברית על המקום השלישי. שער של קרלוס באקה בדקה ה-30 קבע את תוצאת המשחק ואת מדליית הארד לקולומביה. בקופה אמריקה 2019 קולומביה הגיעה כאחת הפייבוריטיות לזכות בטורניר וכך גם היה בשלב הבתים כשסיימו בצורה מושלמת עם תשע נק' כולל ניצחון 2-0 על נבחרת ארגנטינה. לרבע הגיעו פייבוריטים נגד צ'ילה אך הפסידו להם 5-4 בפנדלים לאחר 0-0, תום 90 דקות. קולומביה סיימה את הטורניר ברבע למרות שלא ספגה אף שער חובה.

כל טורנירי הקופה אמריקה

  • 1916 עד 1942 - לא נרשמה
  • 1945 - מקום חמישי
  • 1946 - פרשה
  • 1947 - מקום שמיני
  • 1949 - מקום שמיני
  • 1953 עד 1956 - פרשה
  • 1957 - מקום חמישי
  • 1959 - פרשה
  • 1959 - פרשה
  • 1963 - מקום שביעי
  • 1967 - לא העפילה
  • 1975 - מקום שני
  • 1979 - סיבוב ראשון
  • 1983 - סיבוב ראשון
  • 1987 - מקום שלישי
  • 1989 - סיבוב ראשון
  • 1991 - מקום רביעי
  • 1993 - מקום שלישי
  • 1995 - מקום שלישי
  • 1997 - רבע גמר
  • 1999 - רבע גמר
  • 2001 - מקום ראשון
  • 2004 - מקום רביעי
  • 2007 - סיבוב ראשון
  • 2011 - רבע גמר
  • 2015 - רבע גמר
  • 2016 - מקום שלישי
  • 2019 - רבע גמר

גביע הזהב

גביע הזהב 2000

קולומביה הוזמנה מספר פעמים להשתתף באליפות צפון ומרכז אמריקה הקרויה גביע הזהב. השתתפותה הטובה ביותר הייתה בטורניר שנערך בשנת 2000. קולומביה ניצחה את ג'מייקה 1-0 והפסידה להונדורס 0–2, אך עשתה מספיק בשביל להעפיל לרבע הגמר. שם סיימה בתיקו 2-2 מול המארחת ארצות הברית והדיחה אותה לאחר בעיטות הכרעה. היריבה הבאה הייתה פרו בחצי הגמר וגם אותה קולומביה ניצחה בתוצאה 1–2 בדרך למשחק הגמר מול נבחרת קנדה המפתיעה. אף על פי שהייתה הנבחרת הפייבוריטית, הפסידה קולומביה במפתיע לקנדים 0–2 ופיספסה הזדמנות לזכות בתואר בינ"ל ראשון בתולדותיה.[36]

כל טורנירי גביע הזהב

  • 2000 - מקום שני
  • 2003 - רבע גמר
  • 2005 - חצי גמר

גביע הקונפדרציות

גביע הקונפדרציות 2003

זכייתה של הנבחרת בקופה אמריקה 2001 הבטיח לה השתתפות ראשונה ויחידה בגביע הקונפדרציות. הטורניר נערך בצרפת וקולומביה שובצה לבית א' יחד עם המארחת, ניו זילנד ויפן. לאחר הפסד במשחק הפתיחה 0–1 לצרפתים, הצליחו הקולומביאנים לגבור על ניו זילנד 1–3 ועל יפן 0–1, מה שנתן להם את הכרטיס לשלב חצי הגמר. את המשחק מול קמרון לא ישכחו לעולם ולא מהסיבות הטובות. קמרון אומנם ניצחה 0–1 והעפילה לגמר, אבל בדקה ה-73 צנח לפתע במרכז המגרש שחקנה מארק ויויאן פו לאחר שלקה בליבו. שחקני קולומביה היו הראשונים להתעשת ולהזעיק את הצוות הרפואי. פו פונה מהמגרש כשהוא מחוסר הכרה. משם הועבר למרכז הרפואי באצטדיון, שם תוך כדי טיפול הפסיק לנשום, ולאחר כ-45 דקות של ניסיונות החייאה, נאלצו הרופאים לקבוע את מותו. קולומביה נאלצה להתמודד מול טורקיה על המקום השלישי, אך גם הפעם הפסידה 1–2 וסיימה את הטורניר במקום הרביעי.[37]

שנה השתתפה בתור סיבוב משחקים ניצחונות תיקו הפסדים שערי זכות שערי חובה
ערב הסעודיתערב הסעודית 1992 לא העפילה
ערב הסעודיתערב הסעודית 1995
ערב הסעודיתערב הסעודית 1997
מקסיקומקסיקו 1999
קוריאה הדרומיתקוריאה הדרומית יפןיפן 2001
צרפתצרפת 2003 זוכת קופה אמריקה 2001 מקום רביעי 5 2 0 3 5 5
גרמניהגרמניה 2005 לא העפילה
דרום אפריקהדרום אפריקה 2009
ברזילברזיל 2013
רוסיהרוסיה 2017
סה"כ 1/10 5 2 0 3 5 5

סגל הנבחרת

סגל הנבחרת לקופה אמריקה 2019:

מספר ההופעות והשערים נכון ל-2 ביולי 2019

מס' עמדה שם תאריך לידה הופעות שערים מועדון
1 שוער דויד אוספינה 31 באוגוסט 1988 99 0 איטליהאיטליה נאפולי
12 שוער קאמילו ורגאס 9 במרץ 1989 6 0 קולומביהקולומביה דפורטיבו קאלי
22 שוער אלברו מונטרו 29 במרץ 1995 2 0 קולומביהקולומביה דפורטס טולימה
2 בלם כריסטיאן ספאטה 30 בספסטמבר 1986 58 2 איטליהאיטליה מילאן
3 בלם סטפן מדינה 14 ביוני 1992 16 0 מקסיקומקסיקו מונטריי
4 מגן סנטיאגו אריאס 13 בינואר 1992 52 0 ספרדספרד אתלטיקו מדריד
6 בלם ויליאם טסיו 2 בפברואר 1990 9 1 מקסיקומקסיקו קלוב לאון
13 בלם יירי מינה 23 בספסטמבר 1994 21 6 אנגליהאנגליה אברטון
17 מגן כריסטיאן בורחה 18 בפברואר 1993 4 0 פורטוגלפורטוגל ספורטינג ליסבון
21 בלם ג'ון לוקומי 26 ביוני 1998 2 0 בלגיהבלגיה ראסינג גנק
23 בלם דווינסון סאנצ'ס 12 ביוני 1996 23 0 אנגליהאנגליה טוטנהאם הוטספר
5 קשר וילמר באריוס 16 באוקטובר 1993 25 0 רוסיהרוסיה זניט סנקט פטרבורג
8 קשר אדווין קרדונה 8 בדצמבר 1992 37 5 מקסיקומקסיקו פאצ'וקה
10 קשר חאמס רודריגס 12 ביולי 1991 76 22 גרמניהגרמניה באירן מינכן
11 קשר חואן קוואדראדו 26 במאי 1988 84 8 איטליהאיטליה יובנטוס
15 קשר מתאוס אוריבה 21 במרץ 1991 21 2 מקסיקומקסיקו קלוב אמריקה
16 קשר ג'פרסון לרמה 25 באוקטובר 1994 13 0 אנגליהאנגליה בורנמות'
18 קשר גוסטבו קואיאר 14 באוקטובר 1992 7 1 ברזילברזיל פלמנגו
20 קשר לואיס דיאס 13 בינואר 1997 8 1 קולומביהקולומביה ג'וניור ברנקייה
7 חלוץ רוג'ר מרטינס 23 ביוני 1994 12 2 מקסיקומקסיקו קלוב אמריקה
9 חלוץ רדאמל פלקאו 10 בפברואר 1986 89 34 צרפתצרפת מונקו
14 חלוץ לואיס מוריאל 16 באפריל 1991 27 3 איטליהאיטליה פיורנטינה
19 חלוץ דובאן ספאטה 1 באפריל 1991 13 3 איטליהאיטליה אטאלנטה

סטטיסטיקה

השחקנים עם מספר ההופעות הרב ביותר

נכון ל-3 ביולי 2019. שחקנים מודגשים הם שחקנים שעדיין פעילים.

# שם שנים מספר הופעות מספר שערים
1 קרלוס ולדרמה 1985-1998 111 11
2 מריו יפס 1999-2014 102 6
3 לאונל אלבארס 1985-1997 101 1
4 דויד אוספינה 2007- 99 0
5 רדאמל פלקאו 2007- 89 34
6 קרלוס סאנצ'ס 2007- 88 0
7 פרדי רינקון 1990-2001 84 17
8 חואן קוואדראדו 2010- 84 8
9 לואיס קרלוס פראה 1987-1994 78 2
10 חאמס רודריגס 2011- 76 22

השחקנים עם מספר השערים הרב ביותר

נכון ל-3 ביולי 2019. שחקנים מודגשים הם שחקנים שעדיין פעילים.

# שם שנים מספר הופעות מספר שערים
1 רדאמל פלקאו 2007 - 89 34
2 ארנולדו איגוארן 1979-1993 68 25
3 חאמס רודריגס 2011 - 76 22
4 פאוסטינו אספרייה 1993-2001 57 20
5 פרדי רינקון 1990-2001 84 17
6 קרלוס באקה 2010 - 52 16
7 טאופילו גוטיירס 2009 - 52 15
8 ויקטור אריסטיסאבאל 1993-2003 66 15
9 אדולפו ולנסיה 1992-1998 37 14
10 איבן ואלנסיאנו 1991-2000 29 13

שחקנים בולטים

תחילת הדרך עד שנות ה-70

שנות ה-80 וה-90

שנות ה-2000

נבחרות צעירות

הנבחרת עד גיל 20

ערך מורחב – נבחרת קולומביה בכדורגל עד גיל 20

הנבחרת זכתה שלוש פעמים בתואר אלופת דרום אמריקה והעפילה תשע פעמים לטורניר גביע העולם לקטגוריה זו. הישגה הטוב ביותר היה המקום השלישי, אותו השיגה בטורניר של 2003 באיחוד האמירויות הערביות. קולומביה הציגה במהלך התחרויות חלק משחקניה המפורסמים שהפכו אחר כך לשחקנים חשובים בנבחרת הבוגרת כמו קרלוס ולדרמה, לאונל אלבארס, רנה היגיטה, רדאמל פלקאו, הוגו רודאייגה וחאמס רודריגס.

הנבחרת עד גיל 17

ערך מורחב – נבחרת קולומביה בכדורגל עד גיל 17

הנבחרת זכתה פעם אחת בתואר אלופת דרום אמריקה, בטורניר הבודד אותו היא אירחה בשנת 1993. בנוסף, העפילה שש פעמים לטורניר גביע העולם לקטגוריה זו והשיגה פעמיים את המקום הרביעי בשנים 2003 ו-2009, הישג השיא שלה. היא גם הנבחרת השנייה שכבשה הכי הרבה שערים במשחק רשמי במונדיאל, כשניצחה את נבחרת פינלנד לקטגוריית גיל זו בתוצאה 1:9 בשנת 2003.

הישגים

  • העפילה שש פעמים למונדיאל (2018, 2014, 1998, 1994, 1990, 1962)
  • הישגה הטוב ביותר: רבע גמר (2014)
  • אלופת הקופה אמריקה (2001)
  • סגנית אלופת דרום אמריקה (1975)
  • מקום שלישי בקופה אמריקה (2016, 1995, 1993, 1987)
  • סגנית אלופת צפון-מרכז אמריקה (2000)
  • הנבחרת ההוגנת של פיפ"א (2014)

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: נבחרת קולומביה בכדורגל

הערות שוליים

  1. ^ Andres Escobar murder- Colombia prepare for biggest world cup match ever on 20th Anniversary of death
  2. ^ Footballer Foe Dies During Game
  3. ^ Historia del 4-4 vs. USSR y el gol olimpico de Marcos Coll
  4. ^ La historia aventura del 75
  5. ^ Atletico Nacional campeon de la Copa Libertadores 1989
  6. ^ Estadisticas de Fútbol, 1990 FIFA World Cup qualification (CONMEBOL)
  7. ^ Hace 25 años Colombia a un paso del mundial
  8. ^ Historia de la seleccion Colombia en el mundial Italia 1990
  9. ^ Estadisticas de Fútbol , 1994 FIFA World Cup qualification (CONMEBOL)
  10. ^ 1993 El año maravilloso de la seleccion Colombia
  11. ^ Argentina 0-5 Colombia, the most famous World Cup qualifier of all-time
  12. ^ Top 10 wrong Pele predictions
  13. ^ La historia de la seleccion Colombia en el mundial de 1994
  14. ^ "Te mato como sueltes a Barrabas"
  15. ^ El doloroso asesinato de Andres Escobar despues del autogol
  16. ^ FIFA.com, 1998 World Cup qualification (CONMEBOL)
  17. ^ El Pais, Asprilla, expulsado de la selección colombiana
  18. ^ Historia de colombia en el mundial 1998
  19. ^ El Tiempo, 'Bolillo' Gómez se disculpa por agredir a mujer en un bar de Bogotá
  20. ^ Semana, Gómez renunció a la Selección Colombia
  21. ^ El Tiempo, José Néstor Pékerman ya firmó contrato con la Selección Colombia
  22. ^ FIFA.com, 2014 FIFA World Cup qualification (CONMEBOL)
  23. ^ BBC Mundo, Colombia: Falcao se queda fuera del Mundial Brasil 2014
  24. ^ BBC News, Colombia goalkeeper oldest World Cup player ever
  25. ^ Mark Staniforth, Mail Online Puskas award: James Rodriguez wins FIFA goal of the year ahead of Stephanie Roche & Robin van Persie
  26. ^ Marca, Colombia en la Copa Mundial de 2014
  27. ^ FIFA.com, James receives his Adidas golden boot
  28. ^ Alec Fenn, GOAL Zuñiga still receiving death threats over Neymar injury
  29. ^ El Tiempo, Multitudinario recibimiento a la Selección Colombia en Bogotá
  30. ^ Dan Rookwood, The Guardian Argentina pull out of Copa America in chaos
  31. ^ The Guardian, Honduras to replace Argentina in Copa America
  32. ^ The Telegraph, Colombia win Copa America at last
  33. ^ Colombia.com, Colombia en la Copa America 2001
  34. ^ ComuTricolor, Oscar Córdoba el dueño de un récord en la Copa América difícil de superar
  35. ^ Gol Caracol, La Historia Secreta de la Selección Colombia: la aventura del 75
  36. ^ Rsssf.com, Colombia en la Copa de la Concacaf 2000
  37. ^ ComuTricolor, Selección Colombia en la Copa Confederaciones Francia 2003


כדורגל בקולומביה קולומביהקולומביה
ניהול מנהלת הליגה הקולומביאנית • קבוצות • אצטדיונים
תחרויות ליגה הליגה הראשונה • ליגה שנייה
תחרויות גביע הגביע הקולומביאני • הסופר קאפ הקולומביאני
נבחרות הנבחרת הלאומית • עד גיל 20 • עד גיל 17 • נבחרת הנשים
נבחרות הכדורגל של אמריקה הדרומית (CONMEBOL)
אורוגוואי • אקוודור • ארגנטינה • בוליביה • ברזיל • ונצואלה • פרגוואי • פרו • צ'ילה • קולומביה
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=נבחרת_קולומביה_בכדורגל&oldid=25961764"