נבחרת רוסיה בכדורעף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נבחרת רוסיה בכדורעף
כינוי האדומים
התאחדות התאחדות הכדורעף הרוסית
השתייכות קונפדרציית הכדורעף האירופית
מאמן סרגיי שליאפניקוב
מירב ההופעות סרגיי טטיוחין (320)
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ
www.volley.ru
משחקים היסטוריים
משחק בינלאומי ראשון
רוסיה 0:3 ארצות הברית
(מוסקבה, הליגה העולמית, 21.05.1993)
גביע העולם בכדורעף
ההישג הטוב מקום שני (2002)
המשחקים האולימפיים
הופעות 6 (הראשונה ב-1996)
ההישג הטוב זהב (2012)
אליפות אירופה בכדורעף
הופעות 7 (הראשונה ב-1997)
ההישג הטוב אליפות (2013, 2017)
הליגה האירופית בכדורעף
הופעות 14 (הראשונה ב-2004)
ההישג הטוב אליפות (2005)
מאזן מדליות
מתחרה עבור רוסיהרוסיה  רוסיה
כדורעף
המשחקים האולימפיים
זהבלונדון 2012נבחרות
כסףסידני 2000נבחרות
ארדאתונה 2004נבחרות
ארדבייג'ינג 2008נבחרות
אליפות העולם
כסףארגנטינה 2004כדורעף
גביע העולם
זהביפן 1999כדורעף
זהביפן 2011כדורעף
כסףיפן 2007כדורעף
גביע האלופות
זהבארגנטינה 2002כדורעף
הליגה העולמית
זהבבלו הוריזונטה 2002כדורעף
זהבגדנסק 2011כדורעף
זהבמאר דל פלאטה 2013כדורעף
כסףסאו פאולו 1993כדורעף
כסףמילאן 1998כדורעף
כסףרוטרדם 2000כדורעף
כסףקטוביץ 2007כדורעף
כסףסאו פאולו 2010כדורעף
ארדרוטרדם 1996כדורעף
ארדמוסקבה 1997כדורעף
ארדקטוביץ 2001כדורעף
ארדמוסקבה 2006כדורעף
ארדריו דה ז'ניירו 2008כדורעף
ארדבלגרד 2009כדורעף
הליגה האירופית
זהבקאזאן 2005כדורעף
כסףאופאבה 2004כדורעף
אליפות אירופה
זהבפולין 2017כדורעף
זהבדנמרק/פולין 2013כדורעף
כסףאוסטריה 1999כדורעף
כסףאיטליה/סרביה ומונטנגרו 2005כדורעף
כסףרוסיה 2007כדורעף
ארדפינלנד 1993כדורעף
ארדצ'כיה 2001כדורעף
ארדגרמניה 2003כדורעף
אוניברסיאדה
זהבבלגרד 2009כדורעף
זהבשנז'ן 2011כדורעף
זהבקאזאן 2013כדורעף
זהבקוואנגג'ו 2015כדורעף
כסףטאיפיי 2017כדורעף
ארדסיציליה 1997כדורעף
ארדבייג'ינג 2001כדורעף
המשחקים האירופיים
זהבבאקו 2015נבחרות

נבחרת הגברים של רוסיה בכדורעף היא נבחרת הכדורעף הלאומית של רוסיה, המנוהלת על ידי התאחדות הכדורעף הרוסית ונוטלת חלק בתחרויות כדורעף בינלאומיות.

נבחרת רוסיה זכתה במדליית זהב במשחקים האולימפיים והיא אלופת העולם ב-2012 וזכתה גם בשני גביעי העולם ב-1999 ו-2011.

הנבחרת הרוסית מדורגת במקום הרביעי על פי הדירוג העולמי של FIVB[1].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות ה-90[עריכת קוד מקור | עריכה]

Russia mens volleyball team at Olympic 2012.jpg
11 בספטמבר 2005. רומא. רוסיה — איטליה. גמר אליפות אירופה
‏5 ביוני 2010 נבחרת רוסיה נגד ארצות הברית בליגה העולמית 2010
‏10 ביולי 2011. גדנסק — פולין. נבחרת רוסיה — אלופת הליגה העולמית 2011

נבחרת רוסיה בכדורעף הוקמה בשנת 1992 כיורשת נבחרת ברית המועצות בכדורעף ופדרציית הכדורעף הבינלאומית הכירה בה כיורשת הנבחרת הסובייטית האגדית, שעודנה נחשבת לשיאנית הזכיות באליפות אירופה.

המשחק הרשמי הראשון של הנבחרת היה ב-10 ביוני 1992 במסגרת טורניר בינלאומי וגברה על נבחרת צ'כוסלובקיה בתוצאה 3:1 ובספטמבר אותה שנה הנבחרת החלה להשתתף בטורניר כדורעף ביפן[2].

מאמני הנבחרת הראשונים לאחר התפרקות ברית המועצות היו ויקטור ראדין ויורי פורייב שהדריכו על הקווים בטורניר הליגה העולמית 1993 ובו סיימה במקום השני, במה שהיה למעשה לטורניר הרשמי הראשון של הנבחרת.

הנבחרת, שמרבית שחקניה התאמנו בשורות הנבחרת הסובייטית החזקה שמרו על מעמדה של הנבחרת הרוסית שהעפילה באליפות אירופה בכדורעף בשנת 1993 עד לשלב חצי הגמר בו הובסה על ידי הולנד 3:0, זאת לאחר מאזן מושלם של ניצחונות בשלב הבתים. מאמן הנבחרת ההולנדית היה יופ אלברד, שמאוחר יותר היה גם למנג'ר ראשי בנבחרת הכדורגל הרוסית[3]. טורניר האליפות האירופית שנערך בטורקו, פינלנד היה לטורניר המוצלח האחרון שבו נטלו חלק שחקני כדורעף רוסים שהתחנכו עוד במוסדות הספורט הסובייטיים. בטורניר הגדול הבא, אליפות העולם בכדורעף 1994, הנבחרת התקשתה להציג כדורעף משכנע בעיקר עקב היעדרות קפטן הנבחרת אנדריי קוזנצוב, שנפצע קשה וב-30 בדצמבר 1994 נהרג בתאונת דרכים.

באליפות אירופה בכדורעף 1995, הנבחרת לא הצליחה להעפיל לשלבי הפלייאוף בטורניר שנערך ביוון ומאמן הנבחרת ויקטור ראדין פוטר כבר במהלך הטורניר.

בשנת 1996 מונה ויאצ'סלב פלאטונוב למאמן הנבחרת בפעם השלישית (לאחר שבעבר אימן את הנבחרת הסובייטית בשנים 1977 - 1985 ואת נבחרת חבר העמים בשנים 1990 - 1992). אך גם מינוי המאמן האגדי לא הצליח להביא לנבחרת הישגים משמעותיים ובאולימפיאדת אטלנטה (1996) ובאליפות אירופה 1997 ובטורניר הליגה העולמית באותה שנה פלאטונוב חלה והוחלף בויאצ'סלב זייצב.

בשנת 1998 מונה גנאדי שיפולין למאמן הנבחרת, לאחר שאימן בהצלחה את בלוגוריה בלגורוד. בהדרכתו הנבחרת הצליחה לסיים במקומות הגבוהים בטורנירים הבינלאומיים: היא סיימה במקום השני באליפות אירופה 1999 וזכתה בתואר הראשון שלה, הזכייה בגביע העולם בכדורעף 1999, שהצליחו לגבור על נבחרות הכדורעף הטובות בעולם.

העשור הראשון של המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת אולימפיאדת סידני (2000), הנבחרת הרוסית הוזכרה בתור הפייבוריטית לזכייה בטורניר הכדורעף, אך לבסוף סיימה במקום השלישי.

אליפות אירופה שנה לאחר מכן, ב-2001, נערכה באוסטרבה והנבחרת העפילה לחצי גמר. בשנת 2002 הנבחרת זכתה בליגה העולמית לאחר ניצחון על ברזיל. חודשיים לאחר מכן הנבחרת העפילה גם לגמר אליפות העולם אך הפעם הפסידה לאותם ברזילאים, בתוצאה 2:3. בשנת 2003 הנבחרת שמרה על מעמדה כאחת המהירות הטובות ביותר וסיימה במקום השלישי בטורניר.

באולימפיאדת אתונה (2004) הנבחרת הרוסית שחזרה את החשכה מהאולימפיאדה הקודמת וזכתה במדליית ארד. לאחר האולימפיאדה, שיפולין הוחלף במאמן הסרבי זוראן גאיץ', אך לאחר סדרת הבובות באליפות העולם 2006 הוא הוחלף בולדימיר אלקנו. אך תחלופת המאמנים לא החזירה לרוסים את הזכייה בתארים והנבחרת הפסידה בגמר אליפות אירופה 2005 לאיטליה ובמשחק המכריע באליפות אירופה 2007 הנבחרת הפסידה לספרד.

במסגרת טורניר הליגה העולמית ב-2008 הנבחרת גברה על ברזיל וסיימה במקום השלישי. באולימפיאדת בייג'ינג (2008) הנבחרת אומנם נראתה טובה אך הפסידה בחצי הגמר לנבחרת אריות הברית.

בפברואר 2009 מונה דניאלה בניולי האיטלקי למאמן הנבחרת, שבעבר אימן גם את דינמו מוסקבה (2007 - 2009).תחתין הנבחרת שמרה על ההישג המסורתי שלה וסיימה במקום השלישי בליגה העולמית, שהפך להישגים קבוע שלה מאז 2001. ברם באליפות אירופה 2009 הנבחרת הפסידה לצרפת ולא העפילה למשחק על המקום השלישי ולראשונה מאז 1997 נותרה ללא מדליות באליפות אירופה.

העשור השני של המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

בליגה העולמית בשנת 2010 רוסיה סיימה במקום השני, כשהיא מפסידה בגמר לברזיל ובאליפות העולם אף התקשתה עוד יותר לאחר שהפסידה בשלב רבע הגמר לסרביה וסיימה במקום החמישי.

בסוף 2010 בניולי פוטר ובמקומו מונה ולדימיר אלקנו שהוביל את הנבחרת לזכייה בליגה העולמית ב-2016, בפעם השנייה בתולדותיה. הנבחרת הפסידה רק לנבחרת בולגריה וגברה על פולין בחצי הגמר ועל ברזיל בגמר בתוצאה 3:2

בספטמבר 2011 הנבחרת סיימה במקום הרביעי באליפות אירופה אך בכל זאת קיבלה כרטיס השתתפות בגביע העולם מאת FIVB[4], כשהיא מנצחת 10 מתוך 11 משחקים רוסיה הבטיחה לעצמה השתתפות באולימפיאדת לונדון (2012) וזכתה בגביע העולם לאחר ניצחון על פולין.

במשחקי הקיץ האולימפיים שנערכו בלונדון ב-2012 רוסיה זכתה במדליית זהב לאחר שזכתה בטורניר הכדורעף. הנבחרת ניצחה בארבעה משחקים מתוך חמש בשלב הבתים (לרבות ניצחונות על סרביה, ארצות הברית, גרמניה ותוניסיה כשהיא הובסה רק על ידי ברזיל). בדרכה לגמר היא גברה רבע גמר על פולין, בחצי הגמר הביסה את בולגריה ובגמר ניצחה את ברזיל בתוצאה 3:2

בסוף 2012 ולדימיר אלקנו הודיע עם התפטרותו בשל בעיות בריאותיות[5]. במרץ 2013 2013 מונה במקומו אנדריי וורונקוב[6]. הנבחרת נתקלה בקשיים רבים באותה שנה של שחרור שחקנים משורות הנבחרת, אך הצליחה לזכות באותה שנה בליגה העולמית לאחר ששוב גברה על ברזיל בגמר[7]. בספטמבר 2013 רוסיה זכתה באליפות אירופה, שנערכה בפולין ודנמרק כשהנבחרת מפסידה רק במשחק הפתיחה מול גרמניה. היא הסיבה את צרפת (שזכתה באליפות הקודמת) וגברה על איטליה בגמר בדרך לזכייה[8]. הזכייה באליפות אירופית אפשרה לרוסיה להשתתף לראשונה בגביע האלופות העולמי והגיעה עד למקום השני בטורניר[9]. שנת 2014 הייתה מוצלחת פחות ורוסיה סיימה במקום החמישי בליגה העולמית, זה היה המצב גם באליפות העולם שנערכה בפולין כשרוסיה סיימה חמישית.

בשנת 2015 נבחרת הכדורעף נכשלה בהעפלה לשלבי הכרעה בליגה העולמית, לאחר שהפסידה 10 משחקים רצופים.[10] וביוני אותה שנה וורונקוב פוטר[11]. במקומו התמנה אלכסנדר קלימקין לממלא מקום[12]. ביולי אותה שנה התמנה ולדימיר אלקנו שוב למאמן הנבחרת[13]. בגביע העולם שהתקיים באותה שנה רוסיה סיימה במקום הרביעי ובאוקטובר 2015 הטלה חלק באליפות אירופה אך גם שם לא הצליחה להעפיל לגמר והודחה מהטורניר כבר בשלב רבע הגמר על ידי איטליה[14]. ברם, הנבחרת הצליחה להעפיל לאולימפיאדת ריו,לאחר שניצחה בטורניר ההעפלה האירופי[15]. באולימפיאדה עצמה הנבחרת נכשלה בהשגת מדליה וסיימה במקום הרביעי[16].

בפברואר 2017 מונה סרגיי שליאפניקוב למאמן הנבחרת.[17] בהדרכתו הנבחרת לא הצליחה לזכות בליגה העולמית והיא סיימה במקום הרביעי, ברם היא הצליחה לזכות באליפות אירופה בכדורעף 2017 והעפילה גם לאליפות העולם 2018 שתתקיים בבולגריה ובאיטליה.

מאמנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תקופת כהונה שם
1992—1995 רוסיה (1991-1993)רוסיה (1991-1993) ויקטור ראדין
1996—1997 רוסיהרוסיה ויאצ'סלב פלאטונוב
1997 רוסיהרוסיה ויאצ'סלב זייצב (ממלא מקום)
1998—2004 רוסיהרוסיה גנאדי שיפולין
2005—2006 סרביהסרביה זוראן גאיץ'
2007—2008 רוסיהרוסיה ולדימיר אלקנו
2009—2010 איטליהאיטליה דניאלה בניולי
2011—2012 רוסיהרוסיה ו. אלקנו (קדנציה שנייה)
2013—2015 רוסיהרוסיה אנדריי וורונקוב
2015 רוסיהרוסיה אלכסנדר קלימקין (ממלא מקום)
2015—2016 רוסיהרוסיה ו. אלקנו (קדנציה שלישית)
2017— רוסיהרוסיה סרגיי שליאפניקוב

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ FIVB Senior World Ranking - Men
  2. ^ В. Стецко. 15 лет прошло, а словно было это вчера! (О первых матчах сборной России) // Время волейбола.— 2008.— № 3.— С. 24—25
  3. ^ Йоп Алберда: Моя сборная не уступила русским ни одного сета, Советский спорт
  4. ^ Российские волейболисты выиграли в карты, Коммерсантъ
  5. ^ «Я ухожу. Поступила тревожная эсэмэска от сердца», Спорт-Экспресс
  6. ^ Андрей Воронков — новый главный тренер мужской сборной России, Всероссийская федерация волейбола
  7. ^ «Россия — это фабрика по производству волейболистов», Российская газета
  8. ^ Лондон, Копенгаген, далее везде?, Новые Известия
  9. ^ Сборная России закрыла сезон победами, Коммерсантъ
  10. ^ Российские волейболисты потерпели 10-е поражение подряд в Мировой лиге, Р-Спорт
  11. ^ Андрей Воронков подал в отставку с поста главного тренера сборной России по волейболу, Р-Спорт
  12. ^ Свершилось! Сборная России с 12-й попытки победила в Мировой лиге, Чемпионат.com
  13. ^ В третий раз в ту же реку. Алекно вернулся в сборную России, Чемпионат.com
  14. ^ Вылет в четвертьфинале. Россия проиграла Италии
  15. ^ Бразилия, приём! Россия едет на Игры, Спорт-Экспресс
  16. ^ Два «неуда», не считая «пляжников». Итоги года в волейбол
  17. ^ Итоги Президиума ВФВ, Всероссийская федерация волейбола