לדלג לתוכן

נבטים (מושב)

נבטים
מבט מהאוויר על המושב
מדינה ישראלישראל ישראל
מחוז הדרום
מועצה אזורית בני שמעון
גובה ממוצע[1] ‎324 מטר
תאריך ייסוד 1946
תנועה מיישבת תנועת המושבים
סוג יישוב מושב
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2022[1]
  - אוכלוסייה 1,068 תושבים
    - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎0.1% בשנה
מדד חברתי-כלכלי - אשכול
לשנת 2021[2]
7 מתוך 10
http://www.nevatim.org.il
הכניסה למושב נבטים
פנים בית הכנסת הקוצ'יני בנבטים
בית הביטחון בנבטים הישנה

נְבָטִים הוא מושב בנגב הצפוני, ממזרח לבאר שבע (כ-8 ק"מ), והוא אחד מ-11 הנקודות שהוקמו ביחד באזור זה. היישוב משתייך לתנועת המושבים והוא מהווה חלק ממועצה אזורית בני שמעון.

נבטים הוקמה על אדמות "מדסוס" שנרכשו על ידי הקרן הקיימת לישראל כחלק מגוש אדמות גדול ממזרח לבאר שבע שכלל את אדמות א-סיר, מדבח ומדסוס. בשנת 1943 הוקמה בית אשל על אדמות א-סיר בקרבת באר שבע, שם נמצאו, בקידוח, מים.

גרעיני התיישבות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מושב נבטים נוסד ב-6 באוקטובר 1946, במוצאי יום כיפור, במבצע 11 הנקודות על ידי עולים יוצאי עיראק מגרעין "נבטים" שקיבלו את הכשרתם במספר קיבוצים בארץ והתמקמו לראשונה כגרעין בשימרון ליד נהלל, ומיעוט של יוצאי אירופה[3]. היישוב השתייך מרגע הקמתו לתנועת המושבים (שאליה השתייכו גם מייסדי בית אשל). בסיס יציאתם היה מצפה בית אשל שהוקם שלוש שנים קודם. בחודשים מרץ-אפריל 1947 התפורר הגרעין מהעדר תקציב[4] כשחלק מחבריו מצטרפים לבית אשל הסמוכה. בין השאר עובר מנבטים לבית אשל אהרון מוכתר אשר נרצח באוגוסט 1947 כאשר נסע באוטובוס ערבי מעזה לבאר שבע.

במקום גרעין נבטים הביאה תנועת המושבים גרעין של עולים מרומניה שאף הוא התפרק תוך זמן קצר. באוגוסט 1947 אוישה נבטים על ידי גוף שלישי גם כן של עולי רומניה. קבוצה זו איישה את נבטים במשך מלחמת העצמאות (יחד עם אנשי הפלמ"ח) עד נובמבר 1948, ולאחר כיבוש באר שבע התפרקה והמקום נעזב למשך כחודשיים. אז הגיע למקום קבוצה של חיילים משוחררים, אך הם עזבו בגלל רצונם להקים קיבוץ[5][4].

אז הובא למקום גרעין של תנועת "אלכסנדר" מיוצאי הונגריה, כולם עולים חדשים. הם החלו בבניית ישוב הקבע במקומו הנוכחי, כ-2 קילומטר מהאתר הזמני, בעזרת מחלקת ההתיישבות של הסוכנות בצמוד לדרך המנדטורית שהובילה לבאר שבע ממזרח - מכורנוב ומתל מלחתה. במקום הושקע מאמץ רב ונבנו בו, בין השאר, בתים מחימר[6]. בשנים 1952–1953 עזבו רוב המתיישבים את המושב, לאחר שהמושב סבל מחובות כבדים, בצורת, מכת ארבה ומגנבות[7]. לאחר נטישת יוצאי הונגריה נותר במקום מאחז צבאי ונעשו מספר ניסיונות ליישב את המקום[דרוש מקור]. באפריל 1954 התארגנה בשער העלייה קבוצה של 60 משפחות עולים מקוצ'ין להתיישבות בנבטים[8] ולקראת סוף מאי 1954 הם התיישבו במקום[9][10]. כדי לפנות את המקום עבור עולי קוצ'ין, פונו אחרוני העולים מהונגריה מהמושב על ידי הסוכנות[11]. עבור עולי קוצ'ין, המעבר מאקלים טרופי בארץ מוצאם לאקלים מדברי בנגב היווה אתגר מיוחד. צוות מדריכים קלט אותם והכשירם לחיי מושב ולעבודה חקלאית[12]

עולי קוצ'ין בחרו לא לשנות את שם המושב והצליחו להקים מושב של מגדלי פרחים משגשגים. המתיישבים נטעו מטעים הכוללים משמשים וזיתים, ובהמשך הקימו משקי וורדים מצליחים מאוד. אולם מאז שסופה חזקה הכתה בגידולים, ענף החקלאות בקשיים.

מלחמת העצמאות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן מלחמת העצמאות הייתה נבטים חלק מ"גוש בית אשל - נבטים" שהיה בעצמו מנותק משאר חלקי הנגב.

ב-17 בדצמבר 1947 הותקפה נבטים בידי כ-300 ערבים חלקם בדואים מהאזור וחלקם מגויסים מדרום הר חברון. במקרה היה בבית אשל הסמוכה מטוס קל שנחת במקום על מנת לפנות פצוע. נתקבלה הודעה מנבטים שיש שם הרוג ושני פצועים, אחד מהם קשה. אנשי בית אשל קשרו למטוס מקלע שלועו מכוון כלפי מטה, הכינו מספר צרורות רימונים קשורים אחד לשני בדרך שבה כאשר משחררים ניצרה אחת מופעלים כולם. מפקד יחידת הפלמ"ח בבית אשל, אלי אביבי ("ירקונה"), עלה על המטוס. המטוס הוטס על ידי פנחס בן-פורת שהופל ב-1955 עם מטוס אל על בשמי בולגריה. בהגיעם לנבטים פתח איש הפלמ"ח באש על התוקפים ובהשלכת רימונים (שרובם התפוצצו באוויר). ההתקפה נבלמה. המטוס נחת בבית אשל ופינה את הפצוע לשדה דב.

זו הייתה פעולת התקיפה הראשונה של חיל האוויר הישראלי, כולל "הפצצה" וסיוע לכוחות קרקע, וכן בהמשך פינוי אווירי מוטס של פצוע.

ההתקפה על נבטים היא ההתקפה הראשונה על יישוב יהודי במלחמת העצמאות. למעשה גוש נבטים-בית אשל היה מנותק ממערב הנגב במהלך מלחמת העצמאות. בין דצמבר 1947 ועד יוני 1948 הגיעו לגוש שש שיירות אספקה. בזמן המצור, בראשית אוגוסט 1948 הוקם בנבטים מנחת מטוסים שאפשר נחיתת מטוסי דקוטה שהביאו אספקה. האספקה הועברה רגלית לבית אשל מאחר שכל הרכבים נפגעו ממיקוש. לאחר המלחמה הגיע גרעין מהונגריה ליישוב, אולם גם הם עזבו, חלקם עברו למושב היוגב.

שרידי נבטים הישנה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הביטחון

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הביטחון הוקם באביב-קיץ 1947. הקבלן היה משה שיינברג, שהיה ידוע בכינויו "מוישה וחצי" מפאת גובהו. איתו עבדו בית השאר בבניה מספר חברי בית אשל.

לאספקת מים לנקודה החדשה היו שלשה מקורות: באר נבטים (ביר חמאם), בית המשאבה ומפעל המים - באר ה"שכטה".

באר ה"שכטה"

[עריכת קוד מקור | עריכה]
באר נבטים - באר ה"שכטה"

הבאר בנויה בדומה לבארות מסוג "פוגארה" או "קנה" הנפוצות באזורים יבשים בהם האקויפר מצומצם ויש צורך "למצוץ" את המים. העיקרון הוא לחפור בור עמוק - באר, כ -10 מטר מתחת גובה הנחל, בקרבת אפיק הנחל אך לא באפיק עצמו. ומתחתית הבאר לחפור 2–3 מנהרות בשיפוע עולה קל אל מקום בו יש אקוויפר מים - סביר שבקרבת הנחל בו יש זרימה עונתית. מאחר שהאקויפר הצמוד לנחל דל, תוכננה העשרת האקווה על ידי בניית מספר סכרים לרוחב נחל באר שבע לצורך איגום והחדרת המים לתוך הקרקע. הבאר תוכננה והוקמה על ידי "חברת המים הארץ ישראלית". מיקום הבאר ניקבע על ידי הידרוגאולוגים. את הבאר בנה הקבלן משה בלחטובסקי מתל אביב שהתמחה בחפירת בארות (לאחר מלחמת העצמאות שינה את שמו למשה עופר על שם בנו שנפל במלחמה). את הבלוקים המעוגלים המיועדים לבניית הקירות יצקו בבית אשל בתבנית ייעודית מדויקת מאוד שלאחר הנחתם נוצר מבנה עגול מושלם. הבניה של הבלוקים נעשתה מלמעלה למטה, כך שהעובדים היו מוגנים כל הזמן על ידי הקיר. החפירה עצמה נעשתה בקומפרסורים. עד סוף נובמבר 1947 הסתיימה בניית הבאר האנכית וכן מנהרה אחת. הסכרים המתוכננים לא ניבנו. לאחר מכן התחילו לחפור את המנהרה השנייה אך לאחר כ"ט בנובמבר עם תחילת המאורעות הופסקה העבודה. עם תום המלחמה, ב 1949, הוצב על הבאר צינור יניקה, משאבה ומנוע ושאבו שאיבת ניסיון בהצלחה. המבנה על חלק מהבאר נבנה מאוחר יותר, בתחילת שנות ה-50.

בית המשאבה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
באר חמאם - באר נבטים העתיקה - על גדת נחל באר שבע

במקום זה נחפרה באמצעות קידוח באר ועליה הוצבו משאבה ומנוע בדומה לבית אשל. הבאר נתנה כ = 20 מ"ק לשעה באיכות מים טובה, פחות מ 100 מ"ג כלור לליטר מים. המבנה הקיים במקום הוקם בראשית שנות החמישים.

באר נבטים (ביר חמאם)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באר נבטים נמצאת על שפת ואדי באר שבע והיא באר עתיקה. הבאר מופיעה במפות הבריטיות הישנות, ומצוינת ביומן המלחמה של הכוחות האוסטרליים במלחמת העולם הראשונה בכיבוש באר שבע, כנקודת היציאה של הכח שנע לתפישת אזור תל שוקת לחסימת תגבורות טורקיות מצפון.

ישוב הקבע נבנה לפי תוכנית מתאר ע-10. בתוכנית היו 93 משקים חקלאיים ועוד 35 משקי עזר. ביישוב בימינו 120 משקים חקלאיים, וכן הרחבה קהילתית של כ-140 בתים. היום עוסקים מרבית התושבים במקצועות חופשיים.

במושב הוקם מוזיאון לשימור מורשת קהילת יוצאי קוצ'ין וכן בית כנסת ובו חלקים פנימיים מבתי כנסת מקוצ'ין. בבית הכנסת יש בימה עליונה בנוסף לבימה המרכזית כמקובל.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נבטים בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף יולי 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2022.
  2. ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2021
  3. ^ אריה ליפשיץ, כוכבי נגב רומזים מאמר מעיתון "דבר" 5 בינואר 1947
  4. ^ 1 2 לבטיה של נבטים, מעריב, 15 במאי 1950
  5. ^ שמעון שופטי, בבירת הנגב ובחצרים, על המשמר, 20 באוקטובר 1953
  6. ^ מבנים מחימר מוקמים בנגב, על המשמר, 31 בדצמבר 1952
  7. ^ פקיד במושב נאשם בגניבה, על המשמר, 8 בפברואר 1954
  8. ^ עולי קוצ'ין יוצאים להתיישבות חקלאית, דבר, 29 באפריל 1954
  9. ^ ה. בן עדי, באו מקוצ'ין - לנבטים, מעריב, 31 במאי 1954
  10. ^ רפי רגב, חבל גרר: תמורות ותהליכי פיתוח אזוריים בפאתי הנגב בשנים 1949—1950, אופקים בגאוגרפיה, 11–12 (1984), עמוד 209
  11. ^ מנסים להוציא את שארית המתיישבים ממושב נבטים, על המשמר, 10 במאי 1954
  12. ^ לובה אליאב, קפיצת הדרך, הוצאת עם עובד, 1970, עמ' 50–72