נג'קרש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נג'קרש
Nagykőrös
HUN Nagykőrös Címer.svg
סמל נג'קרש
Flag of Nagykőrös.svg
דגל נג'קרש
Nagykőrös Hösök tere.JPG
מדינה הונגריההונגריה  הונגריה
חבל מרכז הונגריה
מחוז פשט
שטח 227.97 קילומטר רבוע
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 23,605 (נכון ל־1 בינואר 2018)
קואורדינטות 47°01′59″N 19°47′02″E / 47.033055555556°N 19.783888888889°E / 47.033055555556; 19.783888888889 
אזור זמן CET
http://www.nagykoros.hu
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

נג'קרשהונגרית: Nagykőrös) היא עיירה בהונגריה, במחוז פשט.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקהילה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשוני היהודים השתקעו בעיירה בסוף המאה ה-18, רובם ככולם עסקו במסחר זעיר וברוכלות. בסוף המאה ה-19 מילאו יהודי העיר תפקיד חשוב בהישגים הכלכליים של המקום, בעיקר בענפי החקלאות השונים ליצור כגון: פירות, עופות וביצים, בהם נתברכה הסביבה. יחס התושבים ליהודים היה תקין בדרך כלל. אמנם הוטלו על היהודים הגבלות שונות, כגון זו שיהודי אשר רצה לרכוש נכסי דלא ניידי חייב היה לרשום אותם על שם מכר לא יהודי. אך גם הגבלה זו נעלמה יחד עם שאר ההגבלות, משהוענק ליהודי הונגריה שוויון זכויות, ב-1868.

יהודי העיירה לקחו חלק פעיל במהפכת 1848 בהונגריה ולאחר דיכוי המרד על ידי האוסטרים הוטל עליהם קנס גבוה בשל כך.[1]

בית הכנסת בעיירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הכנסת הראשון של יהודי העיירה נבנה ב-1817 בסיועם של בעלי אחוזות לא יהודים. עד אז התפללו בבית פרטי שנמסר להם חינם על ידי אחד מתושבי העיירה הלא יהודים. בית הכנסת החדש נחנך על ידי הרב של העיירה, שלמון קראקאואר, שנשא נאום בשפה ההונגרית, דבר יוצא דופן באותם ימים. ב-1879 שופץ בית הכנסת של העיירה, וברעידת אדמה שפקדה את העיר ב-1911 נחרב כליל. ב-1914 החל בניית בית כנסת חדש, אולם הבנייה התעכבה בשל מלחמת העולם הראשונה, ורק ב-1927 הסתיימה. עקב קשיים תקציביים לא היה רב בקהילה מתחילת המאה ה-20 ואילך, אלא רק ממלא מקום.[1]

לאחר מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת העולם הראשונה נפלו 19 מחברי הקהילה. אחר המלחמה התנפלו עליהם חיילים שחזרו מהחזית, ושדדו את רכושם. גם המהפכה הקומוניסטית ו"הטרור הלבן" שבא בעקבותיה פקדו את המקום, ובמהומות שפרצו נרצחו 5 יהודים בידי כנופיות.

בין שתי מלחמות העולם נרגעו הרוחות, ויהודי העיירה התבססו מבחינה כלכלית ותפסו מקום נכבד בפיתוח תעשיית המזון והשימורים ואף ייצאו את תוצרתם.

בתקופה זו כמעט ולא היו נזקקי סעד בקהילה. עם פרסום חוקי האפליה ב-1938, נפגעו קשות הסוחרים היהודים, וכן שאר בעלי העסקים והחנויות, רישיונותיהם בוטלו ועסקיהם הופקעו.[1]

הקהילה היהודית בזמן מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרץ 1944. על פי נתוני מפקד שנערך בשבוע השני של אפריל 1944 מנו חברי הקהילה הנאולוגית של נג'קרש 375 יהודים.[2]

המינהל ההונגרי נותר על כנו גם לאחר הכיבוש הגרמני, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על סמך הוראות וצווים של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. ב-12 במאי 1944 הורה ד"ר לסלו אנדרה, סגן הממונה על המחוז, שהיה אנטישמי מושבע, להקים גטאות במחוזו. המעבר לגטאות החל ב-22 במאי 1944 בשעה חמש לפנות בוקר, ו-352 תושביה היהודים של נג'קרש נצטוו לעקור לגטו המקומי.[2]

ב-20 ביוני 1944 הועברו תושבי גטו נג'קרש למרכז השילוח שבית החרושת לגפרת הנחושת בקצ'קמט, ומשם, עם עוד יהודים רבים, הם גורשו לאושוויץ כעבור מספר ימים.[2]

לאחר המלחמה שבו לעיר כמה עשרות ניצולים שהקימו קהילה קטנה מחדש, למרות שקטנה במהלך השנים בשנות ה-60 של המאה ה-20 היא עדיין התקיימה.[3]

ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לערים הבאות יש הסכמים עם נג'קרש:[4]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נג'קרש בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 פנקס הקהילות- הונגריה
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 נג'קורוש (Nagykőrös), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
  3. ^ קהילת יהודי נאגיקורוש באתר בית התפוצות
  4. ^ ערים תאומות באתר עיריית נג'קרש (בהונגרית)