נדב ואביהוא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף נדב בן אהרן)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
"עונש נדב ואביהוא", ציור מעשה ידי ג'יימס טיסו משנת 1896

על פי המקרא, נָדָב וַאֲבִיהוּא היו בניו של אהרן הכהן, ואחיהם של אלעזר ואיתמר. יחד עם אביהם ושאר אחיהם, הם היו כוהנים לאלוהים ושירתו בקודש, באוהל מועד, ואילולא מת נדב, כבכורו של אהרן היה יורש את תפקידו של אביו ככהן גדול.

המקרא מספר שנדב ואביהוא הקריבו לפני אלוהים "אֵשׁ זָרָה, אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם" (ספר ויקרא, פרק י', פסוק א'), וכעונש על כך, יצאה אש מאת אלוהים ואכלה אותם ומתו. האירוע מוזכר בעוד שלושה מקומות במקרא: ספר ויקרא, פרק ט"ז, פסוק א' (פרשת אחרי מות), ספר במדבר, פרק ג', פסוק ד' (פרשת במדבר), ספר במדבר, פרק כ"ו, פסוק ס"א (פרשת פנחס).באזכור האירוע בפרשת אחרי מות לא מוזכרת אש זרה, אלא סיבה אחרת (קרבתם לפני אלוהים).

פירושים למעשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי פירוש רש"י על ספר ויקרא (פרק י', פסוק ה') קרה נס ולא נשרפו בגדיהם: "מלמד שלא נשרפו בגדיהם אלא נשמתם, כמין שני חוטין של אש נכנסו לתוך חטמיהם". חז"ל הסבירו שעונשם היה "מידה כנגד מידה", שכן השניים חטאו באש, ונהרגו באש. לאחר מותם, אחיהם הצעירים אלעזר ואיתמר מילאו את תפקידם.

חז"ל נחלקו בדעותיהם בדבר החטא של נדב ואביהוא."רבי אליעזר אומר לא מתו בני אהרן עד שהורו הלכה בפני משה רבן ... אמרו אף על פי שהאש יורדת מן השמים מצווה להביא מן ההדיוט (אש של אדם)" (תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף ס"ג ע"א). רבי ישמעאל אומר שנכנסו שתויי יין למקדש, שכן לאחר מותם הזהיר אלוהים את אהרן שהוא ובניו לא יכנסו שיכורים לאוהל מועד: "יַיִן וְשֵׁכָר אַל-תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ, בְּבֹאֲכֶם אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד - וְלֹא תָמֻתוּ" (ספר ויקרא, פרק י', פסוק ט'). במדרש ויקרא רבה מובאות 12 הצעות שונות להסבר חטאם (דוגמה: "בהיותם בני אהרון אחי-משה הם ראו את עצמם כמיועדים לשלטון, התגאו והתנשאו על העם, ויחלו למותם של משה ואהרון על מנת לתפוס את מקומם", ו-"לא מתו בני אהרן עד שהראו הלכה בפני משה רבם", בדעה השנייה תומך גם רש"י[1]).

ירבעם בן נבט קרא לבניו נדב ואביה, ופרשנות "דעת מקרא" קושרת זאת אל רצונו להקביל עצמו לאהרן הכהן, ולהציג את עצמו ככהן גדול אלטרנטיבי, של הבמה בבית אל[2]. בחקר המקרא [דרוש מקור] מקובל להציג זאת גם כניסיון של אחד מכותבי או עורכי ספר שמות להכפיש את אהרון על ידי השוואתו לירבעם בן נבט.

לפי רבנו בחיי, בני אהרן חשבו שהאש שעל המזבח צריכה לכלות את הקורבנות והוסיפו אש אף על פי שיידעו שאש מן השמיים אמורה לכלות את הקורבנות ובמחשבה ומעשה אלו הם חיללו את אלוהים והראו שאין הם מאמינים בו אמונה שלמה. בטענה זאת תומך הגאון מווילנא ומוסיף " א״ל המקום: אני אכבד אתכם יותר ממה שכבדתם אותי. אתם הכנסתם לפני אש טמאה ואני אשרוף אתכם באש טהורה."

לפי טענת "אור החיים", היו שתי סיבות למות בני אהרן. הסיבה הראשונה אומרת שהייתה להם תאווה להתחיל בעבודה והם פעלו ללא שיקול דעת. הסיבה השנייה טוענת שהם ראו את עצמם שווים למשה ואהרן ובגלל זה נאמר עליהם "בני אהרן".

לפי"בעל הטורים" משמעות הניסוח "אשר לא צוה אותם" דומה לפסוק מספר דברים "לכל -צבא השמיים אשר לא צויתי" כלומר ציווה אותם לא להקריב.

לפי הנצי"ב מוולוזין, האש היא עבודת אלוהים שהאדם נדחף אליה מתוך רגש טהור ולא מתוך מה שצווה עליו - מה שנהפך לעבודת אלילים טהורה היות שהאדם מספק בכך את הצרכים שבלבו של עצמו. לטענת הנצי"ב, התגלמות האמונה איננה בדחפים שבלב האדם לעבוד את אלוהים, אלא בנכונתו לקבל עליו עול תורה ומצוות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ג'ורג', סברן, ויפגע במקום, הסיפור התיאופוני במקרא, תל אביב: הילל בן חיים-הקיבוץ המאוחד, 2010. עמ' 210–227.
  • אתר מקראות גדולות על התורה פרשת שמיני, פרק י - https://mg.alhatorah.org/Full/Vayikra/10.1#e0n6

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נדב ואביהוא בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ויקרא רבה פרשה כ' ו ואילך
  2. ^ דעת מקרא, מלכים א', י"ד, א'