נואבה קנסיון

נוּאֶבָה קַנְסיוֹן (בספרדית Nueva canción - "שיר חדש") הייתה תנועה מוזיקלית באמריקה הלטינית, שהתעוררה בראשית שנות ה-60 של המאה ה-20 בכמה ממדינות היבשת. "השיר החדש" היה שונה מהמוזיקה הפופולרית שקדמה לו בכך שכלל מחויבות חברתית ונקט עמדה פוליטית. התנועה צמחה בדרומה של אמריקה הדרומית - בארגנטינה, צ'ילה ואורוגוואי - והתפשטה מאוחר יותר למדינות אמריקה המרכזית והאיים הקריביים.

מרסדס סוסה היא בין המוזיקאים הראשונים של נואבה קנסיון

בסגנונו המוזיקלי התבסס ה"נואבה קנסיון" על מוזיקה עממית דרום-אמריקנית, אך היה פתוח לשילוב ופיתוח של צורות חדשות. בין השאר הושפעו יוצריו ממוזיקת ג'אז ורוק ומיוצרים שפעלו באותה תקופה בספרד (כגון ז'ואן מנואל סראט) ובארצות הברית (בוב דילן וג'ואן באאז), ששיריהם נשאו מסרים חברתיים ופוליטיים.

היסטוריה

ראשיתו של ה"נואבה קנסיון" בארגנטינה, עם הקמתה, בפברואר 1963, של תנועת Nuevo Cancionero, שקראה לפיתוח סגנון זֶמֶר לאומי, חוצה גבולות בין סוגות מוזיקליות כגון הטנגו (שהיה פופולרי בערים הגדולות) והפולקלור (המקובל בפרובינציות), תוך התחדשות מתמדת והימנעות מהשפעות מסחריות. בין מייסדי הקבוצה היו הזמרת מרסדס סוסה ובעלה הראשון, מנואל אוסקר מאטוס. במקביל התגבשו קבוצות בעלות מסרים דומים גם בצ'ילה ובמדינות נוספות, והסגנון החדש הפך פופולרי ברחבי היבשת. בברזיל התפתח בתקופה זו זרם הטרופיקליה, ששילב אף הוא סגנונות מסורתיים וחדשניים עם מסרים חברתיים ומחאה נגד המשטר הצבאי.

רבים משירי ה"נואבה קנסיון" מוּכּרים כשירי מחאה משום שמילותיהם הביעו התנגדות להתערבות זרה - צבאית, מדינית או כלכלית - במדינות אמריקה הדרומית, מחו כנגד חוסר השוויון החברתי ותמכו בזכויות הפועלים, האיכרים והאינדיאנים בארצות אלה. העמדה השמאלנית של השירים נתמכה על ידי משטרים סוציאליסטיים כגון זה של קובה. נשיא צ'ילה סלבדור איינדה אף הכריז כי "לא תיתכן מהפכה ללא שירים".

בתגובה לכך, רבים מהמשטרים הדיקטטוריים ששלטו במדינות אמריקה הלטינית בין 1960 ל-1980 הפעילו צנזורה ואף אסרו לחלוטין השמעה של יצירות ה"נואבה קנסיון". רבים מהאומנים נעצרו לחקירה וחלקם נאסרו או הוגלו מארצותיהם. הדיכוי החריף ביותר היה בצ'ילה תחת שלטון הרודן אוגוסטו פינושה, כאשר כבר ביומה השני של ההפיכה הצבאית בהנהגתו הובל אחד הזמרים הבולטים של התנועה, ויקטור חרה, לאצטדיון, עונה והוצא להורג בעודו שר את המנון האונידד פופולר, הקואליציה הסוציאליסטית שהופלה בהפיכה. מרסדס סוסה נעצרה אף היא בזמן שהופיעה בפני קהל, ב-1979, תקופת שלטון הדיכוי של החונטה הצבאית בארגנטינה. היא שוחררה ממעצרה בזכות הפופולריות הרבה שלה, אולם בחרה לצאת לגלות כדי שתוכל להופיע ולבטא את דעותיה בחופשיות, ובדרך זו גם הפיצה את ה"נואבה קנסיון" בעולם.

לאחר נפילת המשטרים הרודניים בראשית שנות ה-80 של המאה ה-20, עם שובם של האומנים הגולים לארצותיהם, נערכו כמה קונצרטים היסטוריים ויצירות ה"נואבה קנסיון" זכו לפופולריות מחודשת.

אומנים ויצירות

אומני הפולקלור אטאהואלפה יופאנקי מארגנטינה וויולטה פארה מצ'ילה נחשבים למי שסגנונם שימש השראה ובסיס ל"נואבה קנסיון". עם יוצרי ה"נואבה קנסיון" נמנים, בין השאר, מרסדס סוסה, לאון חייקו, וססר איסז'ה מארגנטינה, הלהקות קילאפאיון (Quilapayún) ואינטי-אילימני (Inti-Illimani) מצ'ילה, שיקו בוארקי, קייטנו ולוזו וז'ילברטו ז'יל מברזיל, ועוד.

בין היצירות המפורסמות, נודע השיר Canción con todos ("שיר עם כולם", הידוע בגרסה העברית כ"שיר לדרום אמריקה") כהמנון הבלתי-רשמי של אמריקה הדרומית; שירה של ויולטה פארה Gracias a la vida ("תודה לחיים") זכה לגרסאות כיסוי רבות, שהמפורסמת בהן היא של מרסדס סוסה; "הקנטטה סנטה מריה דה איקיקה" של להקת קילאפאיון, שנכתבה לזכר טבח סנטה מריה דה איקיקה, הופצה בצ'ילה בראשית שנות ה-70, אך נאסרה להשמעה תחת שלטון פינושה משום שקראה להתאחדות הפועלים למאבק על זכויותיהם; השיר הברזילאי Pra não dizer que não falei das flores ("כדי שלא יאמרו שלא דיברתי על פרחים"), הידוע גם בשם Caminhando ("בהליכה"), זכה במקום שני בתחרות זמר בינלאומית ב-1968, אך מיד לאחר מכן נאסר להשמעה על ידי הדיקטטורה הצבאית בברזיל, ועקב כך הפך לסמל המאבק בדיקטטורה.

ראו גם

• El pueblo unido jamás será vencido
• מיסה קריאוז'ה

קישורים חיצוניים

• עידן רינג, פרידה (קצת שונה) ממרסדס סוסה - על הרקע לצמיחת תנועת הנואבה קנסיון בדרום אמריקה
• אריאל ברקוביץ, הגיטרה בין השיניים - הרצאה בעברית על נואבה קנסיון
• topic/New-Song-movement נואבה קנסיון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)