לדלג לתוכן

נוזל על קריטי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

נוזל על-קריטי הוא מצב צבירה המתקיים כאשר חומר נמצא בתנאי טמפרטורה ולחץ מעל הנקודה הקריטית שלו. במצב זה, לא ניתן להבחין בין המצב הנוזלי למצב הגזי של החומר, והוא מציג תכונות המשלבות מאפיינים של שני מצבי הצבירה.[1]

נוזלים על-קריטיים נמצאים באופן טבעי באטמוספירות של ענקי קרח כמו נפטון ואורנוס, שם מים, אמוניה ומתאן נמצאים במצב על-קריטי בגלל תנאי הלחץ והטמפרטורה הקיצוניים.[2]

מאפיינים פיזיקליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוזל על-קריטי מתאפיין בתכונות ייחודיות:

הנקודה הקריטית מוגדרת על ידי טמפרטורה קריטית (Tc) ולחץ קריטי (Pc) ספציפיים לכל חומר. לדוגמה, עבור מים הנקודה הקריטית היא בטמפרטורה של 374°C ולחץ של 218 אטמוספירות.

תכונות בנקודה הקריטית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנקודה הקריטית מתרחשות מספר תופעות ייחודיות:

לחומרים במצב נוזל על קריטי שימושים רבים, בהם:

המושג "נקודה קריטית" הוצג לראשונה על ידי הברון שארל קניאר דה לה טור (אנ') בשנת 1822, כאשר הבחין שהגבול בין הפאזות הנוזלית והגזית נעלם בטמפרטורות מסוימות. המחקר המודרני של נוזלים על-קריטיים החל בשנות ה-70 של המאה ה-20, עם התפתחות היישומים התעשייתיים.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Schlosky, Kevin (1989). "Supercritical phase transitions at very high pressure". J. Chem. Educ. 66 (12): 989. Bibcode:1989JChEd..66..989S. doi:10.1021/ed066p989.
  2. ^ European Space Agency, Fall into an ice giant's atmosphere, phys.org (באנגלית)
ערך זה הוא קצרמר בנושא פיזיקה ובנושא כימיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.