נוירואסתטיקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

נוירואסתטיקה (נוירולוגיה - מדעי המוח; אסתטיקה - תורת היופי) הוא תחום חקר המוח שהחל לצבור תאוצה בשנות ה-90, ועוסק באופן הקליטה והעיבוד המוחי של מאפיינים חזותיים של אמנות מכל סוג. לפי הנוירואסתטיקה, ישנם מאפיינים ויזואליים מסוימים שמעוררים תגובות פיזיולוגיות במוח, ואלו משפיעות על תחושותינו ורגשותינו בחשיפה לאמנות.

התמונה מציגה את החלקים השונים במוח. לפי הנוירואסתטיקה, מצגים חזותיים מעובדים בקליפת המוח (החלק העליון שלו).
יצירה מאת האמן פיט מונדריאן. ניתן לראות את השימוש בצורות גאומטריות מופשטות ובצבעי יסוד.

המושג הוצע לראשונה על ידי הפרופסור סמיר זקי (Sémir Zeki) נוירופיזיולוג בריטי שחקר את הקשר בין מאפיין ויזואלי מסוים בטבע ובין המבנה והתפקוד של המוח. זקי חקר את התחום במשך שנים וביצע ניסויים במוחות של קופים. הוא מצא כי מידע ויזואלי נקלט ברשתית העין, עובר דרך האזור המוחי שנקרא תלמוס ומעובד בקליפת המוח באזור שנקרא V4, אזור נפרד מהאזור שבו מעובדת תנועה למשל[1].

זקי המשיך לחקור את המנגנונים שמתווכים מצגים ויזואליים במוח ומעבדים אותו לכדי פרשנות פיזיולוגית, וטען שקיימים מאפיינים קבועים ביצירות אמנות שעולים בקנה אחד עם מבנה המוח והתפקוד שלו. באחד מניסוייו, הוא הציג לנבדקים יצירות אמנות שהכילו אובייקטים בסיסיים, וביקש מהם לקבוע אם הן יפות, נייטרליות או מכוערות. הוא מצא כי חשיפה ליצירות שלגביהן הנבדקים טענו יופי או כיעור, לוותה בפעילות עצבית רבה בקליפת המוח הקדמית.

דוגמאות לאפיוני נוירואסתטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך השנים צמחו מחקרים נוספים שניסו למצוא דוגמאות למאפיינים ויזואליים המעוררים רגשות ספציפיים בנפש האדם.

פרופ' סמיר זקי טוען בספרו[2] כי צורות גאומטריות מופשטות או תנועות עגולות ורכות מעוררות הדים חיוביים הרבה יותר מאשר קווים חדים[3]. הוא הביא דוגמאות של אמנים מהמאה ה-19 וה-20 שהשתמשו במאפיינים ויזואליים כדי לעורר רגש בקהל, למשל פיט מונדריאן שצייר בעיקר צורות גאומטריות מופשטות והשתמש בצבעי יסוד, או למשל אנרי מאטיס שהשתמש ביצירותיו בצבעים מסוימים כדי להדגיש אובייקטים.

בשנת 2014 אנג'אן צ'טרג'י, פרופ' לנוירולוגיה, פרסם מאמר שבו הציג טכניקות ציור שונות ואת השפעותיהן על המוח האנושי, הוא טען כי אזורים מסוימים במוח שקולטים ומעבדים מאפיינים ויזואליים שנחשבים בתרבות לאסתטיים, הם בעלי השפעה חיובית על רגש האדם וגורמים לו לחוש הנאה ועונג[4].

בסדרת מחקרים שערכו הפרופ' הישראלית אלומית ישי והצייר הבריטי רוברט פפרל (Pepperell) הם ביקשו מסטודנטים ללא כל ידע באמנות לדרג יצירות שצייר פפרל לפי מידת האסתטיות שנראית להם. חלק מממצאי המחקר הראו כי אותרו עליות עצביות בקליפת המוח הקדמית אצל הסטודנטים כשנחשפו ליצירות עם אובייקטים מופשטים. הטענה שהועלתה בעקבות המחקר היא שמוח האדם מנסה למצוא אובייקטים מוכרים בצורות מופשטות באומנות[5].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דיוקן האמן כחוקר מוח, דה מרקר The Marker, ‏10 לדצמבר 2009
  2. ^ Semir Zeki, Inner Vision: An Exploration of Art and the Brain, Oxford University Press, 1999
  3. ^ בועז מזרחי, חשיפה לאומנות מכניסה את המוח שלנו למצב טורבו - מדענים מסבירים כיצד ומדוע, מהות החיים, ‏24 באוקטובר 2017
  4. ^ Anjan Chatterjee, Neuroaesthetics, https://www.the-scientist.com/cover-story/neuroaesthetics-37572, ‏1 במאי 2014
  5. ^ אלומית ישי, המוח האסתטי: כיצד אנו מפענחים יצירות אמנות?, Ynet - ידיעות אחרונות, ‏25 לינואר 2010
PrirodneNauke.png ערך זה הוא קצרמר בנושא מדעים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.