נוירומה על שם מורטון

נוירומה על שם מורטון

נוירומה
תחום	נוירולוגיה
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine	308284
MeSH	D000070607
סיווגים
ICD-10	G57.6

נוירומה על שם מורטון (באנגלית: Morton's neuroma) היא תופעה בה מתרחשת התעבות של אחד הסעיפים של העצב הפלנטרי , ברווח שבין עצמות המסרק בכף הרגל. המצב נפוץ בעיקר במרווח בין עצמות המסרק 2–3, וברווח בין עצמות המסרק 3–4. ההתעבות נגרמת בעקבות גירוי יתר או לחץ על העצב, ויכולה לגרום לכאב או לתחושת נימול באזור.

גורמים

נראה כי הרצועה היא שלוחצת על העצב וגורמת לתופעה.

תסמינים

התסמין הבולט הוא כאב באזור בעת דריכה, בעיקר כאשר מעבירים משקל אל חלקה הקדמי של כף הרגל. ישנם תיאורים רבים לאופי הכאב של התופעה. לרוב התחושה הראשונית היא רטט באזור ועם הזמן יופיעו תסמינים שונים. יש שחשים כאב חד, יש שמתארים תחושה של חצץ בנעל או הליכה על להב של סכין. ישנם גם תיאורים של תחושה של התלהטות, נימול או עקצוצים.

אבחון

תסמינים שאינם מלווים בתנועה מוגבלת, עיוותים, דלקת או אדממת יעלו חשד למורטון נוירומה. לחץ על ראשי עצמות המסרק יגרום להישנות של התסמינים, כמו כן הפעלת לחץ על חלקה הקדמי של כף הרגל בין האגודל והאצבעות של הבודק. בדיקה זו נקראת סימן מולדר . לעיתים תכופות מייחסים כאבים באזור זה כנוירומה, על אף שיש גורמים אחרים לכאב מסוג שכזה בחלקה הקדמי של כף הרגל. דלקת ברצועה של אחד המפרקים המחברים את עצמות המסרק לעצמות האצבע, למשל, יכולה להפעיל לחץ על תא עצב בריא ולגרום לתסמינים של נוירומה. דלקת הכסת במפרק שבין עצמות המסרק 3–4 יכול להביא גם ללחץ על העצב, כמו כן מחלת פיירברג , אשר בה הכאב נובע משחיקת הסחוס במפרקים (Osteochondritis).^{[דרוש מקור]}

היסטופתולגיה

ברמה המיקרוסקופית ניתן לזהות עיוות משמעותי בעצב הפגוע, וכלל הרקמה סביבו מתעבה. ישנה התעבות של העורקיקים, ולעיתים חסימות בשל קרישי דם.

דימות

על אף שנוירומיה היא תופעה של שינוי ברקמה רכה שלא ניתן לזהות בבדיקות דימות סטנדרטיות, השלב הראשון של ההערכה יהיה בדיקת רנטגן על מנת לשלול נוכחות של פגיעות אחרות שיכולות להיות המקור לכאב, כגון שבר מאמץ. בדיקת אולטרה סאונד יכולה לתת תמונה מדויקת של התעבות העצב, כאשר היא תאובחן בתור מורטון נוירומה אם היא מעל 3 מילימטרים. מצבים נוספים יכולים להראות באלוטרה סאונד תמונה דומה, כמו שברי מאמץ ודלקות במפרקים וברצועות השונות של כף הרגל הקדמית. גם תוצאות בדיקת MRI יכולה להביא לממצאים הקודמים, אולם היתרון של בדיקת אולטרה סאונד הוא שהיא מאפשרת לנסות ולהתחקות אחרי מקור הכאב באמצעות הפעלת לחץ ישיר עם המתמר.^{[דרוש מקור]}

טיפול

הזרקת קורטיזול והתאמת עזרים אורתופדיים:

אלו הם הטיפולים השמרניים הנפוצים ביותר למורטון נוירומיה. בנוסף למדרסים, ניתן להניח כרית קטנה מתחת לשתי עצמות המסרק שבאזור הכאב על מנת להוריד את הלחץ מהעצב. מצב זה עלול ליצור אי נוחות משל עצמו מעצם הימצאותה של הכרית. שימוש בקורטיזול יכול לפתור את הכאבים, אך מספר הזריקות מוגבל משום שהן עלולות לגרום להתנוונות של הגידים והרצועות באזור. ישנם מטופלים שהכאבים חזרו להופיע גם לאחר השימוש במספר הזריקות האפשרי.^{[דרוש מקור]}

הזרקת אלכוהול:

הזרקת אלכוהול מדולל (4%) היא אלטרנטיבה שהולכת ונהיית נפוצה כאשר הזרקת הקורטיזול נכשלת. האלכוהול מוזרקת ישירות לאזור הנוירומה וגורם להרעלה של הרקמה המעובה שעוטפת את תאי העצב. הזריקה צריכה להתבצע בתדירות של 2–4 פעמים בטווח של 1–3 שבועות בין ההזרקות. במחקרים קליניים הושגו תוצאות של 60% - 80% הצלחה בתהליך, תוצאות ששוות ואף עולות על המדדים ניתוח לכרית הרקמה. הטיפול באמצעות הזרקת אלכוהול כרוך גם בפחות סיכונים וזמן ההתאוששות ממנו קצר יותר. אם מבצעים הזרקה של אלכוהול במינון גבוה יותר בהכוונה של אולטרה סאונד סיכויי ההצלחה עולים וכמות הזריקות הנדרשת נמוכה יותר.

צריבה בגלי רדיו:

קיימת גם אפשרות לטיפול במורטון נוירומה באמצעות צריבה בגלי רדיו (Radio Frequency Ablation). נראה כי תוצאות הטיפול שוות לתוצאות הזרקת האלכוהול, ואף אמינות יותר, בעיקר כאשר התהליך התבצע בהכוונת אולטרה סאונד.

ניתוח:

כאשר ההתערבויות המתוארות נכשלות, יוצע לרוב למטופל ניתוח להסרת חתיכה מהרקמה הפגועה (Neurectomy). הניתוח עלול לגרום ליצירת רקמה צלקתית בכ-20% - 30% מהמטופלים, מה שגורם להופעה חוזרת של התסמינים. הניתוח יכול להתבצע בשתי שיטות. חיתוך בחלקה העליון של הרגל (Dorsal side) היא שיטה נפוצה יותר, אך זו כוללת חיתוך של הרצועה העמוקה שמחברת בין שתי עצמות מסרק (The deep transverse metatarsal ligament) על מנת להגיע לעצב הפגוע שנמצא מתחתיה. לניתוח עלולות להיות השלכות על מבנה כף הרגל, הן מבחינה אסתטית והן מבחינה תפקודית בשל הפגיעה ברצועה. בשיטה השנייה החתך נעשה בחלקה התחתון של כף הרגל (Ventral side), מה שמאפשר גישה ישירה לעצב הפגוע מבלי לחתוך מבנים רבים. הגישה הזו גוזרת זמן החלמה ארוך יותר ופגיעה גדולה יותר בתפקוד בזמן ההחלמה משום שהמטופל נדרש שלא להעמיס משקל על כף הרגל. בנוסף בשיטה זו יש סבירות גבוהה יותר שהרקמה הצלקתית תיווצר במיקום שיגרום להופעה מחודשת של התסמינים.^{[דרוש מקור]}

שימוש בשיטות קריוגניקה:

אפשרות קצת פחות נפוצה היא הסרה של הרקמה העודפת הפגועה באמצעות שימוש בשיטות קריוגניקה , הליך שכולל ביצוע חתך קטן והחדרה של מחט מיוחדת בטמפרטורה של 50°- עד 70°- לנוירומה. המגע פוגע באקסון ובמעטפת המיאלין ומשבש את העברת האותות. רקמת החיבור שעוטפת את העצב נשארת למעשה שלמה, ובשל כך לא קיים סיכון שהתסמינים יחזרו בגלל רקמה צלקתית כמו בטיפולים אחרים. מחקר ראשוני מצביע על כך שיעילות הטיפול זהה לזו של ניתוח, מבלי להסתכן בתסמינים חוזרים.

ראו גם

• מערכת העצבים ההיקפית

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא נוירומה על שם מורטון בוויקישיתוף

• מידע, באתר של מכבי שירותי בריאות

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.