נומארך

נומארך (ביוונית עתיקה: νομάρχης,[1] במצרית עתיקה: ḥrj tp ꜥꜣ הצ'יף הגדול) היה מושל פרובינציאלי במצרים העתיקה. המדינה חולקה ל-42 מחוזות, שנקראו נומים (יחיד spꜣ.t, ברבים spꜣ.wt). נומארך היה הפקיד המנהלי האחראי על נום.[2]
אטימולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המונח נום נגזר מיוונית עתיקה: νομός nomós "מחוז. נומארך נגזר מ-νομάρχης nomárkhēs: "מחוז" + -άρχης "שליט".
היסטוריה מצרית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ניתן לתעד את חלוקת הממלכה המצרית לנומים עוד בתקופת שלטונו של ג'וסר מהשושלת השלישית מתקופת הממלכה הקדומה המוקדמת, בערך 2670 לפני הספירה, ואולי ניתן לתארך מוקדם עוד יותר לתקופה הקדם-שושלתית של עמק הנילוס. הרשימות הטופוגרפיות המוקדמות ביותר של מצרים העליונה והתחתונה מתוארכות לתקופת שלטונו של נ-אוסר, מאמצע השושלת החמישית, ומאז לא חיו הנומארכים עוד בבירה המלכותית אלא נשארו במחוזותיהם.[3]
כוחם של הנומארכים גדל עם הרפורמות של יורשו השני של נ-אוסר, צ'ד כא רע איסי, אשר ביזרו למעשה את המדינה המצרית. תפקיד הנומארך הפך במהירות לתורשתי, ובכך יצר מערכת פיאודלית וירטואלית שבה נאמנות מקומית החליפה אט אט את הציות לפרעה. פחות מ-200 שנה לאחר שלטונו של דידקרה איסי, הפכו הנומארכים לראשי המחוזות הכל-יכולים. עם שחר של תקופת הביניים הראשונה, פחת כוחם של הפרעונים מהשושלת השמינית עד כדי כך שהיו חבים את מעמדתם (אנ') לנומארכים החזקים ביותר, להם יכלו רק להעניק תארים והוקרה.
כוחם של הנומארכים נותר חשוב במהלך התחייה המלכותית המאוחרת תחת הדחף של השושלת האחת-עשרה, במקור משפחה של נומארכים מתבאי. כוחם פחת במהלך תקופת השושלת השתים-עשרה שבאה לאחר מכן, והיווה את הבמה לשיא הכוח המלכותי במהלך תקופת הממלכה התיכונה.
שימוש חוזר מאוחר יותר במונח
[עריכת קוד מקור | עריכה]התואר נומארך המשיך לשמש גם בתקופה הרומית.
התואר נמצא בשימוש גם ביוון המודרנית עבור ראשי מחוזות יוון (אנ'), המכונים גם הם נומים (פל. νομοί, nomoi; νομαρχία, נומרכיה משמשת גם להתייחסות לאזור שבתחומו של נומארך).[4]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Diodorus Siculus, Library, 1.73
- ^ Grimal, Nicolas (1992). A History of Ancient Egypt. Blackwell Books. pp. 142, 400.
- ^ Altenmüller, Hartwig (2001). "Old Kingdom: Fifth Dynasty". In Redford, Donald B. (ed.). The Oxford Encyclopedia of Ancient Egypt. Vol. 2. Oxford University Press. p. 597. ISBN 978-0-19-510234-5.
- ^ Jones, James Barry; Keating, Michael (1995). The European Union and Its Regions. Clarendon Press. p. 253. ISBN 0-19-827999-X – via Google Books.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "The Nomes (provinces) of Ancient Egypt". Philae.nu. Archived from the original on 2 June 2010.