נומה דני פוסטל דה קולנז'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נומה דני פוסטל דה קולנז'
Numa Denis Fustel de Coulanges
Numa Fustel de Coulanges.jpg
לידה 18 במרץ 1830
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 12 בספטמבר 1889 (בגיל 59)
מאסי, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה מאסי עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מוסדות
תלמידי דוקטורט Gustave Glotz עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס ת'רואן (1875)
  • פרס מונטיון (1865)
  • קצין בלגיון הכבוד עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

נומה דני פוסטל דה קולנז'צרפתית: Numa Denis Fustel de Coulanges; ‏18 במרץ 183012 בספטמבר 1889) היה היסטוריון צרפתי. ספרו המרכזי "La Cité antique" (העיר העתיקה; 1864) היה ניסיון פורץ דרך לחקור את התרבות, החברה, הדת והמסגרת המשפטית והמדינית של יוון העתיקה ורומא העתיקה ואלה של הודו כמערכות הנובעות מגרעין משותף, על סמך קרבה לשונית בין מושגים. גישתו המחקרית, שהייתה אנתרופולוגית מחד ומבוססת על הבלשנות ההיסטורית מאידך, השפיעה על תלמידו אמיל דורקהיים, מאבות הסוציולוגיה ומדעי החברה. כן חקר את ההיסטוריה של צרפת בראשית ימי הביניים.

שנים ראשונות וה-La Cité antique[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בפריז למשפחה מברטאן. לאחר שהשלים את לימודיו באקול נורמל סופרייר, עבר לבית הספר הצרפתי באתונה (École française d’Athènes), מוסד שניהל מחקר ארכאולוגי, וניהול במסגרתו חפירה באי חיוס ב-1853.

ב-1858 הגיש שני חיבורים בלטינית על החברה הרומית. כבר בחיבורים המוקדמים נקט בגישה חדשנית לפיה אין לראות את הרומאים כ"צרפתים לובשי טוגה", אלא לחקור אותם באופן ישיר כתרבות זרה. זאת על ידי שימוש בקריאת מקורות ראשוניים בשפות המקור לטינית, יוונית עתיקה וסנסקריט במקרה של מחקר החברה ההודית. גישה זו הובילה לתובנות של "La Cité antique" אותו פרסם ב-1864, לפיהן המסגרות החברתיות, התרבותיות, המשפטיות והמדיניות מבוססות על עקרונות דתיים מחד ועל מבנה המשפחה מאידך. מבנה המשפחה משפיע על מבנים גדולים יותר של שבט, מעמד חברתי, עיר-מדינה וכדומה.[1]

היסטוריה של צרפת בראשית ימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-60 של המאה ה-19 כיהן כפרופסור להיסטוריה באוניברסיטת שטרסבורג. ב-1870 מונה לפרופסור באקול נורמל סופרייר וב-1878 היה לממונה הקתדרה להיסטוריה של צרפת בימי הביניים שנוצרה במיוחד עבורו בסורבון. פלישת פרוסיה לצרפת במלחמת פרוסיה-צרפת הסבה את תשומת ליבו לפלישות השבטים הגרמאנים לאימפריה הרומית בכלל ולאזור גאליה בפרט. לפי התזה שביסס על מקורות ראשוניים, הראה דה קולנז' שהפלישה לא הייתה פשיטה אלימה ומהירה, אלא להפך – התבססות איטית וארוכת-שנים, שספגה עקרונות ארגוניים רומיים והכפיפה את עצמה למבנה החברתי והמשפטי הרומי. בין היתר הראה דה קולנז' שהשפעתו של החוק הרומי על המערכת החוקית של מרובינגים לא הייתה פחותה מזו של החוק הסאלי הגרמאני. כך הגיע למסקנה, שהייתה לה רלוונטיות פוליטית לתקופתו – שגאליה לא נכבשה על ידי הגרמאנים – אלא להפך – שמתיישבים גרמאניים נספגו בפרובינקיה הרומית וקיבלו על עצמם את חוקיה ותרבותה. תזה זו ראה אור לראשונה בספר, שהיה אמור להיות הכרך הראשון בין שלושה "Histoire des institutions politiques de l'ancienne France" ("היסטוריה של המוסדות הפוליטיים של צרפת העתיקה"; 1874) וספקה קיתונות של ביקורת מצד היסטוריות גרמניים וצרפתיים כאחד.

בשנים הבאות, לאחר מחקר מעמיק נוסף בתעודות מקוריות ותוך ביקורתיות רבה לדוקטרינות שמרניות של הממסד האקדמי, הוציא לאור במקום הטרילוגיה המתוכננת, שישה כרכים על ההיסטוריה המוקדמת של צרפת, שכללו שכתוב של ספרו מ-1874 ומחקר רב ומעמיק נוסף: "La Gaule romaine" ("גאליה הרומית"), "L'Invasion germanique et la fin de l'empire" ("הפלישה הגרמאנית וסופה של האימפריה"), ו-"La Monarchie franque" ("המונרכיה הצרפתית"), "L'Alleu et le domaine rural pendant l'époque mérovingienne" ("האזור הכפרי במהלך התקופה המרובינגית"), "Les Origines du système féodal: le bénéfice et le patronat" ("יסודות השיטה הפאודלית") ו-"Les Transformations de la royauté pendant l'époque carolingienne" ("השינויים בממלכה בתקופה הקרולינגית"). אחד העקרונות שביקש להציג הוא מקומה של ההתארגנות החברתית של השבטים המשפחתיים והשכבות והשפעתה על הארגון המדיני והמשפטי. מכך נגזרה הערכה למידה של דמוקרטיה כבסיס שלטוני עדיף על טוטליטריזם.

מאמריו על תקופה זו שלא כונסו בספרים ראו אור בעריכת תלמידו קמיל ז'וליאן (Camille Jullian) בספרים "Recherches sur quelques problèmes d'Histoire" ("מחקרים על בעיות בהיסטוריה" העוסק במערכת הקרקעות בנורמנדי, בחוקי ממלכת הפרנקים ועוד; 1885), "Nouvelles recherches sur quelques problèmes d'histoire" ("מחקרים חדשים על בעיות בהיסטוריה"; 1891) ו-"Questions historiques" ("שאלות היסטוריות"; 1893).

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Thomas R. Trautmann, "Does India Have History? Does History Have India?", Comparative Studies in Society and History, Vol. 54, No. 1 (January 2012), pp. 183-184