נועה (שדה גז)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שדה הגז נועה
מגדל הקידוח בשדה נועה
מגדל הקידוח בשדה נועה
מדינה ישראל
יבשתי/ימי ימי
קואורדינטות 31°48′17″N 34°10′13″E / 31.80481944°N 34.17035°E / 31.80481944; 34.17035
מפעיל נובל אנרג'י
שותפים שותפות ים תטיס
נובל אנרג'י 47%
קבוצת דלק 53% (דלק קידוחים 25%, אבנר חיפושי נפט 23% ודלק השקעות ונכסים 4%)
תאריך הגילוי נובמבר 1999
תחילת הפיתוח 2011
תחילת ההפקה 2012
תשתית הולכת הגז צינור באורך 10 ק"מ
עתודות גז מוכחות 1 מיליארד מטר מעוקב (BCM)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

נועה הוא שדה גז טבעי בים התיכון, מול חופי אשקלון. הוא התגלה ב-1999 והיה שדה הגז הישראלי הראשון שהתגלה בים. כמות הגז בשדה הייתה נמוכה והוא פותח רק בשנת 2012 לאחר שהמאגר הסמוך "מרי" התכלה לקראת סוף שנת 2012, הגז הוזרם מקידוח "נועה צפון" בשנים 2012 ו-2013.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאגר התגלה על ידי שותפות ים תטיס, שהוקמה על ידי שותפויות האנרגיה "דלק קידוחים" ו"אבנר חיפושי נפט", בשיתוף חברת "נובל אנרג'י" האמריקנית בשנת 1999. רזרבות הגז הטבעי שאותרו בקידוח הראשון, "נועה 1", הוערכו בתחילה כ-330 מיליארד רגל מעוקב (כ-9.5 מיליארד מ"ק), מהן ניתן להפיק, על פי ההערכות אז, גז בשווי 700 מיליון דולר[1]. במאי 2000 בוצע קידוח הגז "נועה דרום" ואחר כך קידוח "נועה צפון"[2]. מאגר "מרי", שהתגלה בסמוך בפברואר 2000[3], הכיל 10 מיליארד מ"ק גז ברמת ודאות גבוה, לכן הוחלט לא לפתח את שדה נועה[4][5]. מאגר מרי היה מקור הגז העיקרי של חברת החשמל לישראל ובתי הזיקוק (בז"נ) בעשור הראשון של המאה ה-21.

בשנת 2010 סיפק מאגר מרי 60% מצריכת הגז הטבעי של ישראל לצד אספקת הגז ממצרים. עקב הפסקת הזרמת הגז המצרי לישראל בפברואר 2011, הפך לספק בלעדי של גז טבעי לישראל. מאגר מרי התכלה במהירות גבוהה מהמתוכנן והוחלט לפתח גם את מאגר נועה[6]. הזרמת הגז לבז"נ ממאגר "נועה צפון" החלה ביוני 2012[7]. במקביל החלה הזרמת גז לחברת החשמל והיא הסתיימה בדצמבר 2013. מאז שדה נועה איננו פעיל עוד.

את שדה הגז איתר הגאולוג ד"ר אלי רוזנברג, חלוץ חיפושי הגז בים התיכון ומייסד חברת "אבנר חיפושי נפט". רוזנברג קרא למאגר "נועה" על שם בתו הצעירה, ד"ר נועה רוזנברג. חשיבות הגילוי של מאגר נועה הייתה בכך שהוא היה העדות הממשית הראשונה למימוש הפוטנציאל הגדול של מאגרי הגז בים התיכון, סמוך לחופי ישראל.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]