התחיה

התחיה

מדינה
מייסד	גאולה כהן
מנהיגים	גאולה כהן, יובל נאמן
תקופת הפעילות	1979–1992 (כ־13 שנים)
אפיון	מפלגת ימין
כנסות	הכנסת התשיעית (1979) – הכנסת השתים עשרה (1992)
ממשלות	19, 20, 24
אותיות	ת
שיא כוחה	5 מנדטים (הכנסת ה-11)
שפל כוחה	לא עברה את אחוז החסימה
נוצרה מתוך	הליכוד
מיקום במפה הפוליטית	ימין

התחיה הייתה מפלגת ימין בישראל שהוקמה באוקטובר 1979, והתפרקה בשנת 1992 לאחר שבבחירות לכנסת השלוש עשרה לא הצליחה לעבור את אחוז החסימה.

רקע אידאולוגי

סמל

במהלך שלושים שנותיה הראשונות של המדינה, שבהן היה השמאל בשלטון, ייצגה את קולו של הימין תנועת החרות בהנהגת מנחם בגין. תנועה זו ייצגה קול ימני, התומך בארץ ישראל השלמה, בהתיישבות בכל חלקי הארץ, וכנגד פשרה טריטוריאלית. עם הזמן הפכה תנועה זו לתנועת הליכוד והתחברה עם אלמנטים מתונים ופרגמטיים.

אל הכנסת התשיעית הגיעה התנועה לאחר ניצחון גדול, אשר הביא אותה, לראשונה, אל עמדות מנהיגות לאומית, ואל משרת ראש הממשלה. בתפקיד זה הביא בגין למפנה היסטורי, כאשר הביא לכריתת הסכמי השלום עם מצרים, תוך ויתור טריטוריאלי בחצי האי סיני, אשר עמד במתח מול האידאולוגיה של "ארץ ישראל השלמה" אשר גרסה כי אין לוותר על חלקי מולדת (אם כי בראיית בגין סיני לא נחשבה כחלק מארץ ישראל) אשר נכבשו על ידי צה"ל במלחמת ששת הימים.

עמידתו של הליכוד מאחורי מנהיגו במהלך המשא ומתן שקדם להסכם השלום, כאשר ברור היה כי המדובר בוויתור טריטוריאלי, הביאה לשבר אידאולוגי. שניים מחברי הכנסת של הליכוד, גאולה כהן, אשר הייתה פעילה במחתרות הלח"י והאצ"ל, ומשה שמיר, הסופר ואיש התנועה למען ארץ ישראל השלמה, ייצגו את הקו הבלתי מתפשר. במהלך כהונת הכנסת התשיעית, לאחר כריתת הסכמי קמפ דייוויד, ב-18 בספטמבר 1978, אשר התייחסו אף אל מתן "אוטונומיה" לפלסטינים, וחתימת חוזה השלום עם מצרים, ב-26 במרץ 1979 שהפך את הוויתור הטריטוריאלי בסיני לעובדה, הלך השבר האידאולוגי בתוך הליכוד וגדל. רבים ממצביעי הימין האידאולוגי חשו כי בגין ותומכיו אינם מייצגים אותם יותר.

ב-15 במאי 1979 פרש משה שמיר מן הליכוד, וב-17 ביולי 1979 פרשה גאולה כהן מן הליכוד. השניים הקימו את תנועת בנא"י (ברית נאמני ארץ ישראל) אשר עד מהרה הסבה את שמה ל"התחיה - בנא"י" ולבסוף "התחיה".

למן הכנסת התשיעית, הליכוד רואה עצמו הניזוק העיקרי מקורותיה והישגיה של מפלגת "התחיה". במערכת הבחירות לכנסת האחת עשרה אמר ח"כ צחי הנגבי (ליכוד) כי "גם הוא אוהב את אמא שלו אך לא יצביע בשבילה".

הכנסת העשירית

אל הבחירות לכנסת העשירית התייצבה התחיה כשבראשה פרופסור יובל נאמן. נאמן, מדען בעל שם עולמי, ואל"ם במיל, אשר עד אז שימש בתפקידים ממלכתיים ואקדמיים, הביא לתנועה מכובדות וממסדיות, אשר נדרשו על מנת להביאה לתודעה כאלטרנטיבה אידאולוגיות לתנועת הליכוד, שהייתה ממפלגת ימין לתנועת שלטון. אל התנועה הצטרפו רבים מאנשי גוש אמונים, ואנשי תנועות הימין. התחיה הייתה מזוהה עם "התנועה לעצירת הנסיגה מסיני", תנועה חוץ-פרלמנטרית שהחתימה על עצומות ופעלה כנגד נסיגת ישראל מסיני. סמלה של התנועה היה צילומו של צעיר שחור בלורית המניף את דגל ישראל. סערה זוטא נוצרה כאשר הסתבר כי הצילום רוטש מצילום ישן של הסופר המזוהה עם השמאל יעקב שבתאי בנעוריו, כאשר השתתף בפעילות של השומר הצעיר. על מנת לפתור בעיה זו החליפו דיוקן זה בדיוקן של פעיל התחיה ונציג העלייה הרוסית במפלגה גפן איגור שבמקרה היו לו תווי פנים דומים.

בבחירות עצמן, שהתקיימו ב-30 ביוני 1981 זכתה התנועה בשלושה מנדטים.

ממשלתו של מנחם בגין הייתה מחויבת לנסיגה מסיני על פי ההסכמים עם מצרים, ולפיכך נותרה התחיה באופוזיציה, כאשר הליכוד הקים ממשלה עם המפלגות הדתיות, המפד"ל, אגודת ישראל ומפלגתו של אהרן אבוחצירא, תמ"י. האופוזיציה הייתה מורכבת ברובה מאנשי השמאל, מפלגת העבודה והמפלגות שמשמאל לה, והשפעתה של תנועת התחיה הייתה קטנה, והתבטאה במיוחד בקו החד משמעי והעיקש שנקטה בעניין הנסיגה מסיני. עם ביצוע הנסיגה עצמה, באפריל 1982 ירדו אנשי התנועה אל העיר ימית והיו בין המתנגדים לפינוי. בראשם עמדו שלושת חברי הכנסת של התנועה יובל נאמן, גאולה כהן וחנן פורת.

מלחמת לבנון הראשונה הביאה בעקבותיה שינוי. קו השבר בין הימין והשמאל נמתח מחדש, כאשר התחיה תמכה במלחמה ובצעדי הממשלה, ואילו אנשי השמאל התנגדו לה. במהלך המלחמה, ב-26 ביולי 1982 הצטרפה התחיה אל הממשלה, ונאמן מונה לשר המדע והפיתוח וליו"ר ועדת השרים לענייני התיישבות, תפקיד בו דאג לאישור התנחלויות רבות.

הכנסת ה-11 והכנסת ה-12

בבחירות לכנסת האחת עשרה זכתה "התחיה" להישג נאה. אל התנועה הצטרף הרמטכ"ל לשעבר רפאל איתן שעמד בראש תנועה חוץ פרלמנטרית שכונתה "צומת". בבחירות אלו רצה התנועה בשם "רשימת התחיה-צומת", אם כי ביוני 1986 אוחדו התנועות לתנועה אחת בשם "התחיה". בבחירות, שהתקיימו ב-23 ביולי 1984 זכתה התנועה לחמישה מנדטים.

לאחר הבחירות שוב מצאה עצמה התנועה באופוזיציה, עקב הקמת ממשלת אחדות לאומית בראשות שמעון פרס (ולאחר מכן יצחק שמיר), ממשלה אשר נשענה על רוב פרלמנטרי מוצק של 97 חברי כנסת. השפעתה של המפלגה הייתה מועטה, והסכסוכים הפנימיים בה בין מחנה כהן למחנה איתן גברו, ולבסוף הביאו לפרישת איתן ואנשיו ב 16 בנובמבר 1987. בבחירות אלו השתתף אף מאיר כהנא בראש תנועת כך וזכה לראשונה להיכנס לכנסת. לראשונה לא הייתה התחיה תנועת הימין הרדיקלי היחידה בבית, אם כי כהנא נחשב למוקצה, והתחיה נראתה לעומתו כתנועה מתונה וממסדית.

אל הבחירות לכנסת השתים עשרה התייצבו מספר תנועות ימין. תנועתו של כהנא נפסלה מלהשתתף בבחירות, אולם תנועות "מולדת" בראשותו של רחבעם זאבי ו"צומת" בראשותו של איתן, השתתפו, וזכו להישגים. התחיה לא הייתה עתה לבדה במאבק על קולו של המצביע הנמצא מימין לליכוד. המפד"ל אף היא התיימרה לייצג את המצביע הדתי-לאומי, אותו מגזר עצמו אשר התחיה התמודדה על ייצוגו. איש התחיה לשעבר חנן פורת התמודד בבחירות אלו מטעם המפד"ל. אמנם התחיה ייצגה עדיין אלמנטים מרכזיים בציבור זה, ומטעמה התמודד הרב אליעזר ולדמן אך תחושתם של מצביעים רבים הייתה כי עליהם לתת את קולם למפלגה שתייצג אותם הן מן הבחינה הדתית והן מן הבחינה הלאומית. בבחירות, שנערכו ב-1 בנובמבר 1988 זכתה התחיה לשלושה מנדטים. תקוותה לקבל מנדט נוסף בבחירות חוזרות שהתקיימו בקלפיות בבני ברק ב-15 באפריל 1991 נכזבה והמנדט נשאר בידי דגל התורה.

לאחר הבחירות הוקמה שוב ממשלת אחדות, בראשותו של יצחק שמיר. ממשלה זו הייתה על בסיס רעוע ומעורער מיסודו, כאשר כל אחד ממרכיביה הביט הצדה, לעבר מפלגות הלוויין האידאולוגיות, וניסה להקים ממשלות אלטרנטיביות ולדחוק את שותפתו אל האופוזיציה. ניסיונו של שמעון פרס להקים ממשלה צרה בראשותו, המכונה "התרגיל המסריח" כשל במרץ 1990 וב-8 ביוני 1990 הקים יצחק שמיר ממשלת ימין - דתיים צרה, אליה צורפה התחיה. יובל נאמן מונה לשר האנרגיה והתשתית, וגאולה כהן קיבלה את משרת סגן שר המדע והטכנולוגיה.

הפלת ממשלת שמיר, והבחירות לכנסת ה-13

ערך מורחב – הבחירות לכנסת השלוש עשרה

מלחמת המפרץ הביאה לשינויים מהותיים במזרח התיכון. יצחק שמיר ייצג אמנם קו אידאולוגי נוקשה, ודגל בשימור המצב הקיים בכל מחיר, המשך ההתנחלות, ואי הכרה באש"ף, אך גם ממשלתו בה ניתן ייצוג למפלגות ימין שהיו אף רדיקליות מן התחיה כגון מפלגת "מולדת", נאלצה להסתגל אל השינויים, ולהכיר במצב החדש שנוצר.

לחץ אמריקני מאסיבי שהפעיל נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש (האב) ומזכיר המדינה ג'יימס בייקר הביא לכינוסה של ועידת מדריד באוקטובר 1991. שמיר היה מתנגד חריף לכינוסה של ועידה בינלאומית לדיון בענייני המזרח התיכון, אך אף הוא נאלץ לוותר בנקודה זו, ולהצטרף אל הוועידה, לקול מחאות אנשי הימין. בעקבות הוועידה נפתחו שיחות דו צדדיות, ביניהן שיחות עם הפלסטינים. על אף ששיחות אלו שהתקיימו בוושינגטון בין משלחת ישראלית בראשותו של אליקים רובינשטיין ובין משלחת ירדנית - פלסטינית, לא הביאו להתקדמות של ממש, ראו אנשי הימין את מדינת ישראל כמתקדמת בדרך מסוכנת, וכמחאה על קיומן של השיחות פרשו "מולדת" ו"התחיה" ממשלת שמיר ב-16 בינואר 1992, וזאת לאחר ש"צומת" פרשה מספר ימים לפני כן. פרישה זו הביאה לנפילת הממשלה. רבים רואים בפעולה זו משום משגה היסטורי, אשר הביא בסופו של דבר לעליית השמאל בראשותו של יצחק רבין אל השלטון, ולכריתת הסכמי אוסלו אשר ודאי לא היו לרוחם של אנשי התנועה. התנהגות זו גונתה כהתנהגות אובדנית, ועמידה אידאולוגית קפדנית מדי, אשר הביאה בסופו של דבר לתוצאה ההפוכה. בשנת 1999 חזרו אנשי הימין על דפוס פעולה זה כאשר הביאו לנפילת ממשלתו של בנימין נתניהו כאשר נראה כי הוא עומד על סף ויתורים טריטוריאליים נוספים, דבר שהביא לבסוף לעלייתו לשלטון של אהוד ברק.

כאשר נראו הבחירות באופק, נראה היה כי תתמודדנה מספר מפלגות ימין קיקיוניות, אשר תפצלנה את הקול הימני הרדיקלי. לאור סכנה זו פעלו אנשי התחיה להעלאת אחוז החסימה אשר עלה מאחוז אחד לאחוז וחצי.

בבחירות עצמן התמודדו מספר מפלגות ימין. מפלגת מולדת זכתה להישג, ומפלגת "צומת" הגיעה להישג של שמונה מנדטים. התחיה לא עברה את אחוז החסימה, אם כי התחיה הייתה זוכה להיכנס לכנסת לו היה אחוז החסימה נותר ללא תיקון החוק. העלאת אחוז החסימה, וכישלונה של התחיה לעבור אותו היוו גורם אשר תרם באופן משמעותי לעלייתו של יצחק רבין לשלטון.

נוער התחיה

כרטיסי חבר של צבי האוזר וגדעון סער ב"צעירי התחיה"

סטיקר של תנועת התחיה

במפלגת התחיה הייתה פעילות ענפה של נוער. עיקר פעילות נוער התחיה היה בין השנים 1981 ועד 1992 אז נמנו מאות פעילים. מרבית בני הנוער היו בני כיתות י׳-י"ב, חילונים ודתיים מכל הארץ והגשימו את הרעיון של התחייה "הולכים ביחד". נוער התחיה היה מעורב בהקמת משמרות מחאה, כתיבה לעיתונים, והתנדבות בפעילות התיישבותית ביהודה, שומרון ועזה. נוער התחיה פעל בעיקר בסניפים ירושלים, תל אביב, חיפה והצפון, חולון, רעננה, פתח תקווה, נתניה ובאר שבע.

בין הפעילים הבולטים מקרב בני הנוער בתנועת התחיה, ניתן למנות כיום שופטים, עורכי דין בכירים, אנשי אקדמיה, עיתונאים, מוזיקאים ואנשי עסקים מצליחים. בין הפוליטיקאים המוכרים נמנים נפתלי בנט, גדעון סער וצבי האוזר.

פירוק המפלגה

לאחר כישלון המפלגה בבחירות לכנסת השלוש עשרה לא שרדה המפלגה, ובבחירות לכנסת הארבע עשרה לא התמודדה (אם כי תנועת "מולדת" הכריזה על עצמה כ"תנועת נאמני ארץ ישראל ויוצאי התחיה"). רוחה של תנועת התחיה עדיין ממשיכה להשפיע אף לאחר פירוקה. מספר מאנשיה כגאולה כהן הצטרפו אל הליכוד, ואחרים מצאו את עצמם בתנועת המפד"ל ובתנועת "מולדת". רבים מן הפעילים בתנועה בעבר עודם פעילים היום במסגרת מפלגות הימין, כדוגמת אליקים העצני.

נציגי המפלגה בכנסת

ח"כים בסיעה בכנסות שבהן פעלה

כנסת	חברי כנסת	הערות
הכנסת התשיעית (1977)	2 מנדטים: גאולה כהן, משה שמיר	הסיעה נוצרה ב-17 ביולי 1979 בשם "בנא"י" לאחר פרישת חבריה מהליכוד. ב-20 בנובמבר 1979 שונה שמה ל"התחייה-בנא"י".
הכנסת העשירית (1981)	3 מנדטים: גאולה כהן, יובל נאמן, חנן פורת, צבי שילוח	ב-7 במרץ 1984 פרש מהכנסת חנן פורת. החליף אותו צבי שילוח.
הכנסת ה-11 (1984) במסגרת התחייה-צומת	4 מנדטים (מתוך 5 לרשימה כולה): רפאל איתן, אליעזר ולדמן, גאולה כהן, יובל נאמן, גרשון שפט	ב-2 ביוני 1986 התמזגה מפלגת צומת בתוך מפלגת התחייה, ושם הסיעה שונה ל"התחייה". ואולם, ב-16 בנובמבר 1987 פרש נציג צומת רפאל איתן, וב-30 בנובמבר באותה השנה הקים את סיעת צומת.
הכנסת ה-12 (1988)	3 מנדטים: אליקים העצני, אליעזר ולדמן, גאולה כהן, יובל נאמן, גרשון שפט	ב-30 בינואר 1990 פרש מהכנסת יובל נאמן. החליף אותו גרשון שפט. ב-31 בינואר 1990 פרש מהכנסת אליעזר ולדמן. החליף אותו אליקים העצני.

קישורים חיצוניים

• תחייה-בנא”י באתר הכנסת
• תחייה באתר הכנסת