נורברטו אלונסו
אלונסו, 1972 | ||||
מידע אישי | ||||
---|---|---|---|---|
לידה |
4 בינואר 1953 (בן 71) ויסנטה לופס שבארגנטינה | |||
שם מלא | נורברטו אוסוולדו אלונסו | |||
גובה | 1.76 מטר | |||
עמדה | קשר התקפי | |||
מועדוני נוער | ||||
| ||||
מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| ||||
נבחרת לאומית כשחקן | ||||
| ||||
קבוצות כמאמן | ||||
| ||||
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד |
נורברטו אוסוולדו "בטו" אלונסו (בספרדית: Norberto Osvaldo "Beto" Alonso; נולד ב-4 בינואר 1953) הוא כדורגלן ומאמן עבר ארגנטינאי ששיחק בעמדת הקשר ההתקפי.
אלונסו שיחק לאורך מרבית הקריירה בקבוצת ריבר פלייט. הוא זכור כאחד משחקניה הבולטים בשנות ה-70 וה-80 של המאה הקודמת, ממוקם חמישי בטבלת מלך שערי הקבוצה בכל הזמנים, וזכה עמה בשבע אליפויות ארגנטינה, בגביע ליברטדורס 1986 ובגביע הביניבשתי. כמו כן שיחק עונה אחת באולימפיק מרסיי הצרפתית, ושנתיים במדיה של ולס סארספילד. לזכותו של אלונסו ארבעה שערים ב-19 הופעות במדיה של ארגנטינה, אותה ייצג בין היתר בזכייתה במונדיאל 1978. אלונסו, הנחשב עד היום ל"אידולו" (ídolo; אליל האוהדים) בריבר, משמש מאז 2013 כיועץ לנשיא המועדון.
קריירת משחק
[עריכת קוד מקור | עריכה]תחילת הקריירה (1971 - 1976)
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלונסו החל את קריירת המשחק בקבוצת הנוער של ריבר פלייט, אליה הצטרף כבר בגיל תשע. הוא צמח במועדון בשנותיו הקשות, שהתבטאו בתקופה ארוכה ללא זכייה באליפות ארגנטינה מ-1957. ב-8 באוגוסט 1971, כשהיה בן 18 בלבד, ערך את הופעת הבכורה שלו בקבוצה הבוגרת תחת המאמן ואלדיר פריירה, במשחק בו ניצחה קבוצתו 1–2 את אטלנטה.
עד מהרה הפך אלונסו לשחקן מפתח בחלק ההתקפי של ריבר. בעונה שלאחר מכן תרם 12 שערים בטורניר המטרופוליטנו, תשעה שערים נוספים בטורניר הנסיונל, ובסך הכול סיים את עונת 1972 עם 21 שערי ליגה ב-41 משחקים. בעיות בריאותיות מנעו מאלונסו לקחת חלק משמעותי בשנתיים הבאות, אך הוא הוחזר לסגל באופן קבוע ב-1975 על ידי המאמן החדש, אנחל לברונה. יחד עם דניאל פסארלה, אובלדו פיליול, רוברטו פרפומו ואחרים, חזרה ריבר לצמרת הליגה הארגנטינאית וזכתה בשני התארים של עונת 1975 (מטרופוליטנו ונסיונל). אלונסו היה מהבולטים בזכיותיה של ריבר באותה העונה, עם 27 שערים בארבעים הופעות בשני הטורנירים, ואף סיים שני במירוץ לתואר כדורגלן השנה באמריקה הדרומית לאותה השנה, אחרי אליאס פיגרואה. בעקבות הזכייה השתתפה ריבר בגביע ליברטדורס 1976 והעפילה עד לגמר, אך נוצחה 2–3 על ידי קרוזיירו במשחק שובר השוויון והחמיצה הזדמנות לזכייה בתואר.
את הקדנציה הראשונה שלו בריבר סיים אלונסו עם 68 שערי ליגה ב-168 הופעות.
אולימפיק מרסיי (1976 - 1977)
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקראת עונת 1976/1977 עבר לליגה הצרפתית כשחתם במדי אולימפיק מרסיי. הוא הצטרף להקטור יסאלדה, החלוץ בן ארצו שהגיע לקבוצה עונה קודם לכן והצטיין בה, אך התקשה להתאקלם בקבוצה ובנוסף סבל מפציעה שהשביתה אותו לאורך רוב העונה. הוא תרם שלושה שערי ליגה בלבד ב-17 הופעות, ולאחר עונה בחר לעזוב את המועדון, בין היתר בעקבות רצונו לקבל זימון לנבחרת ארגנטינה, בידיעה כי המאמן ססאר לואיס מנוטי לא מזמן שחקנים מחוץ לארגנטינה.
החזרה לריבר פלייט (1977 - 1981)
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר עונה בלבד מחוץ לארצו, חזר אלונסו לריבר פלייט. על אף בעיות ברכיים חוזרות ונשנות הוא שב לייצר מספרים נאים, ובין היתר כבש 15 שערים ב-14 הופעות בלבד בטורניר המטרופוליטנו של 1978. בין השנים 1979 ל-1981 זכה עם הקבוצה בארבעה טורנירים, שהעלו את מאזן זכיותיו לשש אליפויות במדיה של ריבר. בשנים אלו הייתה ריבר לאחד מהמועדונים העשירים ביותר באמריקה הדרומית, מה שהוביל לחלוקת דקות בין טורנירי הליגה וגביע ליברטדורס. במהלך הטורניר הנסיונל של 1981, בו זכתה הקבוצה בתואר, נקלע אלונסו לעימותים חוזרים עם מאמנו אלפרדו די סטפנו, שמיעט להעניק לאלונסו דקות משחק והעדיף שחקנים צעירים יותר בעמדה זו.
מעבר לוולס סארספילד (1981 - 1983)
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר הטורניר הוצב ברשימת ההעברות של ריבר, ונמכר לקבוצת ולס סארספילד, שם שיתף פעולה בין היתר עם הכוכב המתבגר קרלוס ביאנצ'י. בטורניר המטרופוליטנו של 1982, הראשון שלו במדי ולס, כבש אלונסו לרשתו של פיליול באצטדיון המונומנטל, בניצחון קבוצתו 2–3 על ריבר. מתוך כבוד לקבוצת נעוריו לא חגג אלונסו את כיבוש השער, במה שנחשב למקרה ראשון מסוג זה בארגנטינה. בסך הכול שיחק אלונסו במשך שנתיים, שכללו ארבעה טורנירים, במדי ולס. מספריו בקבוצה עמדו על 14 שערי ליגה ב-73 הופעות.
שלהי הקריירה בריבר פלייט (1984 - 1986)
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1984 חזר אלונסו לריבר פלייט. חזרתו של אלונסו נחשבה לאחד ממפתחות ניצחונו של הוגו סנטילי לנשיאות המועדון. הוא הוסיף לשחק בקבוצה שנתיים נוספות, תוך שהוא מפגין את יכולתו הגבוהה מהקדנציות הקודמות במועדון, אם כי זכה לפחות דקות משחק מבעבר. ב-1986, שנת הפרישה של אלונסו, זכה הקשר עם קבוצתו בשלושה תארים יוקרתיים. באפריל של אותה השנה הבטיח עם קבוצתו את הזכייה באליפות ארגנטינה, בפורמט חדש של עונה מלאה. אלונסו תרם חמישה שערי ליגה ב-15 הופעות, בהם צמד לרשתה של בוקה ג'וניורס בניצחון 0–2 בסופר קלאסיקו, שנערך ב-6 באפריל 1986 והיה גם משחק ההכתרה של ריבר באצטדיונה של יריבתה הגדולה. חצי שנה לאחר מכן, פתח בהרכב בצמד משחקי גמר גביע ליברטדורס 1986, בשניהם ניצחה קבוצתו את אמריקה קאלי (עם שער של אלונסו במשחק הראשון) וזכתה בתואר לראשונה בתולדותיה. בעונת 86/87 ערך ארבע הופעות ליגה, האחרונה שבהן בנובמבר 1986. חודש לאחר מכן פתח בהרכב קבוצתו שגברה 0–1 על סטיאווה בוקרשט וזכתה בתואר הגביע הביניבשתי, כשאלונסו מבשל לאנטוניו אלסאמנדי את שער הניצחון. היו אלה המשחק והתואר האחרונים בקריירה של אלונסו, שפרש ממשחק פעיל בגיל 33.
אלונסו נפרד מקהל אוהדי ריבר במשחק פרידה שנערך לכבודו במונומנטל, מול 80,000 צופים[1].
נבחרת ארגנטינה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אלונסו ערך את הופעותיו הראשונות במדי נבחרת ארגנטינה תחת המאמן אומר סיבורי בשנת 1973, כשהיה בן עשרים בלבד. במשך שנתיים צבר תשע הופעות (שמונה מתוכן בהרכב) וכבש שער אחד, אך המאמן סיבורי ניפה אותו מהסגל עקב הבעיה הבריאותית שפקדה אותו באותה התקופה.
אלונסו שב לסגל הארגנטינאי של המאמן ססאר לואיס מנוטי ב-1975. מנוטי נודע כמאמן שמשתף רק שחקנים מהליגה המקומית, כך שבמהלך עונת 1976/1977, בה שיחק בצרפת, נעדר אלונסו מהסגל, ועד לטורניר מונדיאל 1978 הביתי, כמעט ולא צבר הופעות נוספות.
על אף שלא היה בתוכניות של המאמן הלאומי, זומן אלונסו לבסוף על ידי מנוטי לסגל ארגנטינה לטורניר הגביע העולמי הביתי, יש הטוענים כי תחת לחץ מצד קרלוס לקוסטה, מראשי המשטר הצבאי בארגנטינה והאחראי מטעמו לארגון משחקי המונדיאל הביתי. אלונסו קיבל את המספר "1", השמור בדרך כלל לשוער, בשל שיטת חלוקת המספרים בנבחרת הארגנטינאית, שהתבססה על סדר אלפביתי. הוא שותף כמחליף בדקה ה-75 במשחק הראשון מול הונגריה, ואף היה מעורב בשער הניצחון שנכבש בדקה ה-83 וקבע 1–2 לארגנטינה. במשחק השני מול צרפת, בו ניצחה ארגנטינה באותה התוצאה, שוב עלה כמחליף בדקה ה-64, אך שבע דקות אחר כך ירד מהמגרש עקב פציעה. הוא החמיץ את ההפסד לאיטליה בתום הסיבוב הראשון ואת הניצחון 0–2 על פולין בפתיחת הסיבוב השני, וחזר לכשירות לקראת המפגש המרתק מול היריבה ברזיל, אז עלה כמחליף בדקה השישים במשחק שהסתיים בשוויון 0-0. עם זאת, לא הצליח לחזור לכושרו המלא והחמיץ גם את הניצחון 0–6 על פרו. במשחק הגמר מול הולנד נותר על הספסל, אך בסיום חגג עם חבריו את הזכייה בגביע העולמי הראשון בתולדות הנבחרת, כשבמאזנו שלוש הופעות כמחליף.
הטורניר סימן את סיום דרכו של אלונסו בנבחרת בשנים הבאות. הוא לא שב לשחק תחת מנוטי, וזכה למספר הזדמנויות רק חמש שנים אחר כך תחת המאמן קרלוס בילארדו. לבסוף העדיף בילארדו להשתמש בשחקנים צעירים יותר, דוגמת דייגו מראדונה, חורחה בורוצ'גה ועוד, שהיו לבסיס לזכייתה של הנבחרת במונדיאל 1986.
בסך הכול ערך אלונסו 19 הופעות במדי ארגנטינה, בהן כבש ארבעה שערים.
לאחר הפרישה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר פרישתו ממשחק, פתח אלונסו סוכנות לביטוח והתרחק מעולם הכדורגל. ב-1989 פתח את העונה כמאמן ריבר פלייט בצוותא עם ריינלדו מרלו, אך השניים סיימו את תפקידם באמצע העונה עם בחירתו של אלפרדו דוויצ'ה לנשיא המועדון החדש. הנשיא הנבחר הבטיח במהלך הקמפיין לנשיאות להביא למועדון את דניאל פסארלה כמאמן ראשי, וקיים זאת לאחר הבחירות. בהמשך העונה הוביל פסארלה את ריבר לזכייה באליפות.
שנה לאחר מכן התמנה לתפקיד מנהלה המקצועי של בלגראנו, אך סיים את תפקידו לאחר חמישה משחקים בלבד.
ב-2013, עם היבחרו של רודולפו דונופריו לנשיאות ריבר, מונה אלונסו ליועצו לענייני כדורגל.
תארים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ריבר פלייט
- אליפות ארגנטינה (7): 1975 (נסיונל), 1975 (מטרופוליטנו), 1979 (נסיונל), 1979 (מטרופוליטנו), 1980 (מטרופוליטנו), 1981 (נסיונל), 1985/1986
- גביע ליברטדורס: 1986
- הגביע הביניבשתי: 1986
- נבחרת ארגנטינה
מועדונים (משחקי ליגה)
[עריכת קוד מקור | עריכה]עונה | קבוצה | ליגה | נסיונל | מטרופוליטנו | סך הכול | |||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|
הופעות | שערים | הופעות | שערים | הופעות | שערים | |||
1971 | ריבר פלייט | ליגת העל הארגנטינאית | 10 | 1 | 13 | 2 | 23 | 3 |
1972 | 26 | 12 | 15 | 9 | 41 | 21 | ||
1973 | 16 | 3 | 10 | 6 | 26 | 9 | ||
1974 | 10 | 1 | 14 | 6 | 24 | 7 | ||
1975 | 28 | 20 | 12 | 7 | 40 | 27 | ||
1976 | 14 | 1 | - | - | 14 | 1 | ||
1976/1977 | אולימפיק מרסיי | ליגת העל הצרפתית | - | - | - | - | 17 | 3 |
1977 | ריבר פלייט | ליגת העל הארגנטינאית | - | - | 14 | 6 | 14 | 6 |
1978 | 14 | 15 | 17 | 8 | 31 | 23 | ||
1979 | 13 | 8 | 13 | 5 | 26 | 13 | ||
1980 | 24 | 7 | 16 | 8 | 40 | 15 | ||
1981 | 20 | 6 | 11 | 0 | 31 | 6 | ||
1982 | ולס סארספילד | ליגת העל הארגנטינאית | 24 | 2 | 13 | 2 | 37 | 4 |
1983 | 24 | 4 | 12 | 6 | 36 | 10 | ||
1984 | ריבר פלייט | ליגת העל הארגנטינאית | 27 | 7 | 9 | 3 | 36 | 10 |
1985 | - | - | 9 | 3 | 9 | 3 | ||
1985/1986 | - | - | - | - | 15 | 5 | ||
1986/1987 | - | - | - | - | 4 | 0 | ||
סך הכול בקריירה | 464 | 166 |
נבחרת לאומית
[עריכת קוד מקור | עריכה]נבחרת ארגנטינה | ||
---|---|---|
שנה | הופעות | שערים |
1972 | 3 | 0 |
1973 | 6 | 1 |
1975 | 1 | 1 |
1976 | 1 | 0 |
1978 | 4 | 1 |
1983 | 4 | 1 |
סך הכול | 19 | 4 |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- נורברטו אלונסו, באתר Transfermarkt
- נורברטו אלונסו, באתר Soccerway
- נורברטו אלונסו, באתר BDFutbol
- נורברטו אלונסו, באתר WorldFootball.net
- נורברטו אלונסו, באתר National Football Teams
- נורברטו אלונסו, באתר FootballDatabase.eu
- רשימת שעריו של אלונסו בליגת העל הארגנטינאית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1987 - El adiós del capitán Beto, www.diariopublicable.com (באנגלית) (ארכיון)
נבחרת ארגנטינה – מונדיאל 1978 (מקום ראשון) | ||
---|---|---|
1 אלונסו • 2 ארדילס • 3 באליי • 4 ברטוני • 5 פיליול • 6 גאז'גו • 7 ל. גלבאן • 8 ר. גלבאן • 9 הואוסמן • 10 קמפס • 11 קילר • 12 לארוסה • 13 לה וולפה • 14 לוקה • 15 אולגין • 16 אורטיס • 17 אוביידו • 18 פגאניני • 19 פסארלה • 20 טרנטיני • 21 ולנסיה • 22 ויז'ה • מאמן: מנוטי |