נורד'ויטונילין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נורד'ויטונילין
Norðoyatunnilin
תאורה אמנותית בתוך המנהרה
תאורה אמנותית בתוך המנהרה. התאורה עוצבה על ידי האמן טרונדור פאטורסון
מאפיינים כלליים
שימוש undersea tunnel עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום איי פארו עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 62°12′16″N 6°37′40″W / 62.2045°N 6.6279°W / 62.2045; -6.6279
מידע על ההקמה
תקופת הבנייה —18 בדצמבר 2003
מידות
אורך 6,300 מ׳ עריכת הנתון בוויקינתונים
גובה 4.6 מ׳ עריכת הנתון בוויקינתונים
www.tunnil.fo
(למפת איי פארו רגילה)
Faroe Islands location map.svg
 
נורד'ויטונילין
נורד'ויטונילין
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מנהרת נורדויטונילין מכיוון ליירוויק.
בול משנת 2006.

הנוֹרוֹיָטוּנִּילִיןפרואזית: Norðoyatunnilin, "מנהרת האיים הצפוניים") היא הארוכה במנהרות איי פארו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התוכניות להקמת מנהרה שתחבר את האיים הוצעו מספר פעמים החל משנות ה-80. בשנת 1987 הוכנו מספר תוכניות לבניית המנהרה תוך בדיקת הכדאיות הכלכלית של קישור בין נקודות שונות בשני האיים, ובשנת 1988 נערך סקר מקיף סייסמולוגי על ידי המהנדס הלאומי של איי פארו (ה-Landsverkfrøðingurin) לבדיקת אפשרות הקמתה. עבודות הכרייה החלו בשנת 2003, בהתאם לניסיון בכריית מנהרות לתנועה מועטה מנורווגיה. המנהרה נפתחה באפריל 2006 ולכבוד הפתיחה השימוש בה היה ללא תשלום בשבוע הראשון של מאי 2006[1].

אורכה של המנהרה 6,300 מטרים. היא עוברת בעומק של 150 מטרים מתחת לפני הים, בשיפוע מקסימלי של 6%. עומק הים שמעל התעלה הוא מקסימום 105 מטר, ומינימום שכבת האבן מעל התעלה היא 35 מטר[2]. עלות כריית המנהרה היה כ-80 מיליון דולר[3].

המנהרה מקשרת בין ליירוויק שבאי איסטורוי לקלאקסוויק באי בורד'וי, בעוברה מתחת לפיורד לׇיירְבוּיקְסְפְיֶרוּר (Leirvíksfjørður). ההערכה היא שהיא תשמש תוך 10 שנים אלף מכוניות ביום ובהמשך 2000 מכוניות ליום[4].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נורד'ויטונילין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]