נורד'ויטונילין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


נורד'ויטונילין
Norðoyatunnilin
תאורה אמנותית בתוך המנהרה
תאורה אמנותית בתוך המנהרה. התאורה עוצבה על ידי האמן טרונדור פאטורסון
מאפיינים כלליים
קואורדינטות 62°12′29″N 6°40′55″W / 62.208°N 6.682°W / 62.208; -6.682 קואורדינטות: 62°12′29″N 6°40′55″W / 62.208°N 6.682°W / 62.208; -6.682 
(למפת איי פארו רגילה)
Faroe Islands location map.svg
 
נורד'ויטונילין
נורד'ויטונילין
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מנהרת נורדויטונילין מכיוון ליירוויק.
בול משנת 2006.

הנורד'ויָטוניליןפרואזית: Norðoyatunnilin - מנהרת האיים הצפוניים), שאורכה 6,300 מטרים, היא הארוכה במנהרות איי פארו. המנהרה עוברת בעומק של 150 מטרים מתחת לפני הים, בשיפוע מקסימלי של 6%. עומק הים שמעל התעלה הוא מקסימום 105 מטר, ומינימום שכבת האבן מעל התעלה היא 35 מטר[1]. עלות כריית המנהרה היה כ-80 מיליון דולר[2].

המנהרה מקשרת בין ליירוויק שבאי איסטורוי לקלאקסוויק באי בורד'וי, בעוברה מתחת לפיורד ליירוויקספיורד'ור (Leirvíksfjørður). ההערכה היא שהיא תשמש תוך 10 שנים אלף מכוניות ביום ובהמשך 2000 מכוניות ליום[3].

התוכניות להקמת מנהרה שתחבר את האיים הוצעו מספר פעמים החל משנות ה-80. בשנת 1987 הוכנו מספר תוכניות לבניית המנהרה תוך בדיקת הכדאיות הכלכלית של קישור בין נקודות שונות בשני האיים, ובשנת 1988 נערך סקר מקיף סייסמולוגי על ידי המהנדס הלאומי של איי פארו (ה-Landsverkfrøðingurin) לבדיקת אפשרות הקמתה. עבודות הכרייה החלו בשנת 2003, בהתאם לניסיון בכריית מנהרות לתנועה מועטה מנורווגיה. המנהרה נפתחה באפריל 2006 ולכבוד הפתיחה השימוש בה היה ללא תשלום בשבוע הראשון של מאי 2006[4].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נורד'ויטונילין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]