נורית גוברין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נורית גוברין

נורית גוברין (נולדה ב-5 בנובמבר 1935) היא חוקרת, מורה, מרצה, ופרופסור אמריטה בחוג לספרות, אוניברסיטת תל אביב.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נורית גוברין נולדה בתל אביב, בת לסופר ולמסאי ישראל כהן ואחות לחגית הלפרין. את הווית הספרות העברית ספגה מילדותה. היא השלימה את לימודי התיכון שלה בבית הספר "תיכון חדש". לאחר שירותה בנח"ל הייתה זמן קצר חברת קיבוץ מעין ברוך. את לימודיה האקדמיים עשתה באוניברסיטת תל אביב, בין השנים 1961 עד 1972. בשנת 1964 קיבלה תואר ראשון בספרות ותנ"ך ותעודת הוראה.[1] עבודת הדוקטור שלה נושאת את השם "העומר" וש. בן-ציון עורכו. במוסד הזה החלה גם להורות ועשתה בו את כל הדרך האקדמית עד למעלת פרופסור מן המניין, בשנת 1990.

נורית גוברין היא מהמובילות של תחום חקר הספרות העברית והוראתו. היא מילאה תפקידים ציבוריים הקשורים לתחום הספרות העברית, בארץ ובחוץ לארץ. על פעילותה בתחום זכתה לשורה של פרסים, ובהם פרס ביאליק לספרות יפה, בשנת 1998. חידושה העיקרי של נורית גוברין בחקר והבנת הספרות העברית, הוא בתפיסתה כרב מערכת תרבותית והיסטורית, שיש לה זיקות הדוקות לתחומים נוספים: התחום החברתי, הביוגרפי, וההיסטורי. והצגה מפורטת ומוארת של התהליך ההיסטורי תרבותי שהוביל אותה ממרכזים שונים בעולם (מזרח אירופה, אמריקה) - אל המרכז היחיד בארץ ישראל ובישראל. השתתפה במרבית מהכנסים של ברית עברית עולמית.

נורית גוברין כתבה ספרי מחקר רבים, שבהם פיתחה את תפיסת היסוד שלה. ובהם מונוגרפיות, על גרשון שופמן, דבורה בארון; ואהרן מגד; חקר כתבי עת ספרותיים; חקר חבורות ספרותיות; ואסופות של מאמרי ביקורת התייחסות וגילויים ראשונים מהארכיונים. תורתה שונה ואחרת, ולפעמים גם מנוגדת, לתורת הספרות הכללית שפותחה באוניברסיטת תל אביב. היא גם מחלוצות המחקר הספרותי העברי, הנוגע ליצירתן של סופרות נשים עבריות.

בשנת 2005 פרשה נורית גוברין לגמלאות, בתום ארבעים שנות הוראה ומחקר בחוג לספרות עברית באוניברסיטת תל אביב. לכבוד זאת הוגש לה "ספר יובל", אסופה נרחבת של דברי ספרות, מחקר ויצירה, בהשתתפותם של ארבעים יוצרים וחוקרים. ספר יובל זה ממרכזים למרכז - ספר נורית גוברין (בעריכת אבנר הולצמן ובהוצאת אוניברסיטת תל אביב), מעלה בצורה מורחבת ומגוונת, את הנחות היסוד שהניחה בחקר הספרות העברית החדשה ובהוראה. מאז יציאתה לגימלאות ממשיכה לפרסם ספרים ומחקרים, ללמד בהתנדבות בחוג לתקשורת באוניברסיטת תל אביב, להשתתף בכנסים בארץ ובעולם ולהרצות בפני קהלים שונים במסגרות רבות. בשנת תש"ע (2010) באות יקיר העיר תל אביב-יפו ובפרס עירית רמת גן למפעל חיים בספרות.

בפברואר 1956 נישאה נורית לשלמה גוברין, בנו של ח"כ עקיבא גוברין, בקיבוץ מעין ברוך. לבני הזוג נולדו שלושה בנים. השניים היו נשואים עד מותו של שלמה באוגוסט 2009. לנורית גוברין 8 נכדים ו-3 נינים.

מספרי נורית גוברין[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ראובן פאהן, מבחר כתבים, מחקר, מבוא, עריכה וביבליוגרפיה: נורית גוברין, הוצאת מסדה, 1969.
  • שי של ספרות, המכון לחקר הציונות באוניברסיטת תל אביב והוצאת עקד, 1973.
  • מעגלים, רמת גן, הוצאת מסדה, אגודת הסופרים, 1975.
  • מפתחות, אוניברסיטת תל אביב, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1978.
  • "העומר": תנופתו של כתב-עת ואחריתו, הוצאת יד יצחק בן צבי, 1980.
  • שרשים וצמרות: רישומה של העלייה הראשונה בספרות העברית, פפירוס, 1981.
  • מאופק אל אופק: ג. שופמן חייו ויצירתו, שני כרכים, הוצאת יחדיו, 1982.
  • תלישות והתחדשות: הסיפורת העברית בראשית המאה ה-20 בגולה ובארץ ישראל, הוצאת משרד הביטחון, 1985.
  • 'מאורע ברנר': המאבק על חופש הביטוי, יד בן צבי, 1985.
  • המחצית הראשונה: דבורה בארון - חייה ויצירתה, מוסד ביאליק, 1988.
  • דבש מסלע: מחקרים בספרות ארץ ישראל, הוצאת משרד הביטחון, 1989.
  • ברנר - "אובד עצות" ומורה דרך, משרד הביטחון, 1991.
  • צריבה: שירת-התמיד לברנר, משרד הביטחון, 1995.
  • כתיבת הארץ: ארצות וערים על מפת הספרות העברית, הוצאת כרמל, 1998.
  • קריאת הדורות: ספרות עברית במעגליה, כרכים א - ב, הוצאת גוונים ואוניברסיטת תל אביב, 2002.
  • נוסעת אלמונית: שלומית פלאום - חיים ויצירה, הוצאת כרמל, 2005.
  • ציפור חלוּמה - על שירתה של ציפי שחרור, אחרית דבר לספרה של ציפי שחרור, "עונה שנייה לאהבה", 2000.
  • קריאת הדורות: ספרות עברית במעגליה, כרכים ג - ד, הוצאת כרמל ואוניברסיטת תל אביב, 2008.
  • אהרן מגד: חסד החיים - דיוקנו של בן-הארץ כסופר עברי, הוצאת כרמל, (תשע"ב) 2011
  • קריאת הדורות: ספרות עברית במעגליה, כרכים ה - ו, הוצאת גוונים ואוניברסיטת תל אביב, 2015
  • עטרת קוצים - דברי סופרים בפרס ברנר, יחד עם רחל סטפק, הוצאת גוונים, 2017.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אבנר הולצמן, "קווים למפעלה המחקרי של נורית גוברין", בתוך: נורית גוברין, קריאת הדורות: ספרות עברית במעגליה, כרך א, תל אביב: גוונים ואוניברסיטת תל אביב, תשס"ב 2002, עמ' 10–21.
  • נורית גוברין, "לאחוז בשולי ההיסטוריה: דור שנות השלושים ומשהו – קטלוג חוויות", קריאת הדורות: ספרות עברית במעגליה, כרך ב, תל אביב: גוונים ואוניברסיטת תל אביב, תשס"ב 2002, עמ' 470–483.

ביבליוגרפיה:

  • כתבי נורית גוברין. ביבליוגרפיה (1950–2004). ערך: יוסף גלרון-גולדשלגר; השלים ועידכן: אבנר הולצמן. הוצאת מכון כץ לחקר הספרות העברית, בית הספר למדעי היהדות אוניברסיטת תל אביב, 2005.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הקודם:
יהושע קנז
פרס ביאליק לספרות יפה
במשותף עם אריה סיון, אפרים קישון

1998
הבא:
אהרן אלמוג, נורית זרחי, יורם קניוק