נורית גוברין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נורית גוברין
Nurit Govrin.jpg
עיסוק חוקרת ספרות עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים פרס ביאליק (1998) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

נורית גוברין (נולדה ב-5 בנובמבר 1935) היא חוקרת, סופרת, מורה, מרצה ופרופסור אמריטה בחוג לספרות באוניברסיטת תל אביב.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נורית גוברין נולדה בתל אביב, בת לסופר ולמסאי ישראל כהן ואחות לחגית הלפרין. את הוויית הספרות העברית ספגה מילדותה. היא השלימה את לימודי התיכון שלה בבית הספר "תיכון חדש". לאחר שירותה בנח"ל הייתה זמן קצר חברת קיבוץ מעין ברוך. את לימודיה האקדמיים עשתה באוניברסיטת תל אביב בשנים 19611972. בשנת 1964 קיבלה תואר ראשון בספרות ותנ"ך ותעודת הוראה.[1] עבודת הדוקטור שלה נושאת את השם "העומר וש. בן-ציון עורכו". במוסד הזה החלה גם להורות, והיא עשתה בו את כל הדרך האקדמית עד למעלת פרופסור מן המניין, תואר שאותו קיבלה בשנת 1990.

נורית גוברין היא מהמובילות של תחום חקר הספרות העברית והוראתו. היא מילאה בארץ ומחוצה לה תפקידים ציבוריים הקשורים לתחום הספרות העברית. על פעילותה בתחום זכתה בשורה של פרסים, ובהם פרס ביאליק לספרות יפה בשנת 1998. חידושה העיקרי של נורית גוברין בחקר הספרות העברית והבנתה הוא בתפיסתה כרב-מערכת תרבותית והיסטורית שיש לה זיקות הדוקות לתחומים נוספים: התחום החברתי, הביוגרפי וההיסטורי. היא הקפידה על הצגה מפורטת ומוארת של התהליך ההיסטורי-תרבותי שהוביל את הספרות העברית ממרכזים שונים בעולם (מזרח אירופה, אמריקה) אל המרכז היחיד בארץ ישראל ובישראל. גוברין השתתפה במרבית מהכנסים של ברית עברית עולמית.

נורית גוברין כתבה ספרי מחקר רבים, ובהם פיתחה את תפיסת היסוד שלה. בין השאר כתבה מונוגרפיות על גרשון שופמן, דבורה בארון ואהרן מגד; ספרים העוסקים בחקר כתבי עת ספרותיים ובחקר חבורות ספרותיות; ואסופות של מאמרי ביקורת התייחסות וגילויים ראשונים מהארכיונים. תורתה שונה מתורת הספרות הכללית שפותחה באוניברסיטת תל אביב ולעיתים אף מנוגדת לה. גוברין היא גם מחלוצות המחקר הספרותי העברי הנוגע ליצירתן של סופרות עבריות. בשנת 1993 קיבלה את פרס קריב על ספרה "ברנר – 'אובד עצות' ומורה-דרך".

בשנת 2005 פרשה גוברין לגמלאות בתום ארבעים שנות הוראה ומחקר בחוג לספרות עברית באוניברסיטת תל אביב. לרגל המאורע הוגש לה "ספר יובל", אסופה נרחבת של דברי ספרות, מחקר ויצירה, בהשתתפותם של ארבעים יוצרים וחוקרים. ספר יובל זה, "ממרכזים למרכזספר נורית גוברין" (בעריכת אבנר הולצמן ובהוצאת אוניברסיטת תל אביב) מציג באופן נרחב ומגוון את הנחות היסוד שהניחה בחקר הספרות העברית החדשה ובהוראה. מאז יציאתה לגמלאות ממשיכה גוברין לפרסם ספרים ומחקרים, והיא מלמדת בהתנדבות בחוג לתקשורת באוניברסיטת תל אביב, משתתפת בכנסים בארץ ובעולם ומרצה בפני קהלים שונים במסגרות רבות. בשנת תש"ע (2010) זכתה באות יקיר העיר תל אביב-יפו ובפרס עיריית רמת גן למפעל חיים בספרות.

בפברואר 1956 נישאה לשלמה גוברין, בנו של ח"כ עקיבא גוברין, בקיבוץ מעין ברוך. לבני הזוג נולדו שלושה בנים. נורית ושלמה גוברין היו נשואים עד מותו של שלמה באוגוסט 2009. לנורית גוברין 8 נכדים ו-3 נינים.

מספרי נורית גוברין[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ראובן פאהן, מבחר כתבים, מחקר, מבוא, עריכה וביבליוגרפיה: נורית גוברין, הוצאת מסדה, 1969.
  • שי של ספרות, המכון לחקר הציונות באוניברסיטת תל אביב והוצאת עקד, 1973.
  • מעגלים, רמת גן, הוצאת מסדה, אגודת הסופרים, 1975.
  • מפתחות, אוניברסיטת תל אביב, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1978.
  • "העומר": תנופתו של כתב-עת ואחריתו, הוצאת יד יצחק בן צבי, 1980.
  • שרשים וצמרות: רישומה של העלייה הראשונה בספרות העברית, פפירוס, 1981.
  • מאופק אל אופק: ג. שופמן חייו ויצירתו, שני כרכים, הוצאת יחדיו, 1982.
  • תלישות והתחדשות: הסיפורת העברית בראשית המאה ה-20 בגולה ובארץ ישראל, הוצאת משרד הביטחון, 1985.
  • 'מאורע ברנר': המאבק על חופש הביטוי, יד בן צבי, 1985.
  • המחצית הראשונה: דבורה בארון - חייה ויצירתה, מוסד ביאליק, 1988.
  • דבש מסלע: מחקרים בספרות ארץ ישראל, הוצאת משרד הביטחון, 1989.
  • ברנר - "אובד עצות" ומורה דרך, משרד הביטחון, 1991.
  • צריבה: שירת-התמיד לברנר, משרד הביטחון, 1995.
  • כתיבת הארץ: ארצות וערים על מפת הספרות העברית, הוצאת כרמל, 1998.
  • קריאת הדורות: ספרות עברית במעגליה, כרכים א - ב, הוצאת גוונים ואוניברסיטת תל אביב, 2002.
  • נוסעת אלמונית: שלומית פלאום - חיים ויצירה, הוצאת כרמל, 2005.
  • ציפור חלוּמה - על שירתה של ציפי שחרור, אחרית דבר לספרה של ציפי שחרור, "עונה שנייה לאהבה", 2000.
  • קריאת הדורות: ספרות עברית במעגליה, כרכים ג - ד, הוצאת כרמל ואוניברסיטת תל אביב, 2008.
  • אהרן מגד: חסד החיים - דיוקנו של בן-הארץ כסופר עברי, הוצאת כרמל, (תשע"ב) 2011
  • קריאת הדורות: ספרות עברית במעגליה, כרכים ה - ו, הוצאת גוונים ואוניברסיטת תל אביב, 2015
  • עטרת קוצים - דברי סופרים בפרס ברנר, יחד עם רחל סטפק, הוצאת גוונים, 2017.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אבנר הולצמן, "קווים למפעלה המחקרי של נורית גוברין", בתוך: נורית גוברין, קריאת הדורות: ספרות עברית במעגליה, כרך א, תל אביב: גוונים ואוניברסיטת תל אביב, תשס"ב 2002, עמ' 10–21.
  • נורית גוברין, "לאחוז בשולי ההיסטוריה: דור שנות השלושים ומשהו – קטלוג חוויות", קריאת הדורות: ספרות עברית במעגליה, כרך ב, תל אביב: גוונים ואוניברסיטת תל אביב, תשס"ב 2002, עמ' 470–483.

ביבליוגרפיה:

  • כתבי נורית גוברין. ביבליוגרפיה (1950–2004). ערך: יוסף גלרון-גולדשלגר; השלים ועידכן: אבנר הולצמן. הוצאת מכון כץ לחקר הספרות העברית, בית הספר למדעי היהדות אוניברסיטת תל אביב, 2005.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הקודם:
יהושע קנז
פרס ביאליק לספרות יפה
במשותף עם אריה סיון, אפרים קישון

1998
הבא:
אהרן אלמוג, נורית זרחי, יורם קניוק