נורית יובל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נורית יובל, 2014

נורית יוּבַל (נולדה ב-30 בנובמבר 1940) היא סופרת, משוררת, מאיירת ועורכת ספרי ילדים. היא אחת היחידות בישראל הכותבת את ספריה ומאיירת אותם בעצמה. השילוב בין הכתיבה והאיור באים לידי ביטוי בספריה, במאמרים שפרסמה בנושא ובמפגשים עם ילדים והורים בבתי ספר ברחבי ישראל. זכתה בפרס לספרות ילדים ונוער במסגרת פרסי שרת התרבות והספורט בתחומי היצירה הספרותית בקטגוריית הגיל הרך לשנת תשע"א.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נורית רחל יוּבַל (לבית מאיר) נולדה בארץ ישראל ב-30 בנובמבר 1940 לריכרד (ראובן), רופא שעלה מגרמניה[1] ולאמה יהודית שהייתה דור שביעי בארץ ישראל, היא גדלה והתחנכה בירושלים. בשנות נעוריה למדה בגימנסיה העברית, ובצה"ל שירתה כאלחוטאית. את שנות לימודיה עשתה בבצלאל[2].

היא מספרת[3] שראשית השראתה הייתה בזמן מלחמת העולם השנייה, כשאביה הרופא התגייס לצבא הבריטי ונשלח להודו, באותו זמן אימה דאגה לה ולאחיה בביתם בקטמון שבירושלים לתעסוקה בקריאה ובכתיבה של סיפורים ובאיורם.

בראשית דרכה המקצועית עבדה כציירת של האנציקלופדיה העברית בהוצאת מסדה[4]. עם הקמתה של הטלוויזיה הישראלית ב-1968, הצטרפה לצוות ההקמה כסגנית מנהל מחלקת שרותי האמנות, בעיקר בתוכניות לילדים. בתוכנית המרכזית לילדים באותם ימים - "סמי וסוסו", היו הציורים וסרטי האנימציה שלה רקע קבוע ל"סיפור השבוע". לאחר מכן הייתה במשך שמונה שנים המאיירת הראשית של השבועון "דבר לילדים", עד לאיחודו עם השבועונים "הארץ שלנו" ו"משמר לילדים" במסגרת השבועון החדש - "כולנו". בשנת 1983 התמנתה לעורכת הראשית של כתב העת לילדים "פילון" ולאחר מכן של כתב העת המאוחד "כולנו פילון", תפקיד זה של עורכת כתב עת לילדים מלאה במשך כ-12 שנה. בעבודת עריכת העתון הדגישה את האישי והאנושי ובציוד הקורא ביסודות ספרותיים קלאסיים, מדע, איור והומור, כצֵידה לדרך החיים.

בשנות פעילותה הרבות כתבה ספרים רבים לילדים בגילים שונים ואת מרביתם איירה בעצמה. ספרים אלה הם ברובם ספרי קריאה העוסקים בנושאים שונים מעולמו של הילד. בין אלה ניתן למנות את "רגלים שמחות" (1977) אשר שיריו הולחנו בידי המלחין הישראלי אנדרה היידו, "טוב להיות עם החיות" (1979), "מי מַכִּיר את דִינו" – אשר זכה בפרס למדן (1983), "קַלְמַר הזְבובִים" (1983), "שֵשֶת ימי בְּרִיאָה" (1983), "נוצַת בֵּית הַחֲלומות" (1986), "סַפֵּר לַסַבְתָא" (1991), "עֲלילות פַּרעה תוּשִיָהו" (1991), "סַבְּרָקָדַבְּרָה" (1994), "לִיאָת מחפשת חָבֵר" (1995) "דַּבֶּליו, דַּבֶּליו, דַּבֶּליו, עֲזָאזֵל" (2000), "הֲפוךְ אוֹתִי, או: הַמֶּלֶךְ אִיפְּכָא וְהַמַלְכָּה מִסְתַּבְּרָא" (2001) "נורית לכל השנה" (2004), "ליל המפלצות" (2004), "ערפלית האגדות" (2008), "חיים של נייר" (2010).

יכולת החריזה המיוחדת שלה בעברית עשירה ובמשקל נכון באה לידי ביטוי בשירים שפרסמה בעיתוני הילדים ובספריה, ובעיקר בעיבוד לשפת זמננו ובחריזה לספר "משלֵי שועלים" של ר' ברכיה הנקדן, אשר נכתב במקורו במאה ה–12[5], ובחריזה במשקל התואם למקור הרוסי של הספר "סוסון גבנוּנוֹן" (1985) מאת המשורר הרוסי פיוטר יירשוב.

במקביל לכתיבה הספרותית ולעריכת ספרים ועיתוני ילדים, איירה עשרות רבות של ספרים שנכתבו על ידי סופרים ישראלים. בין הסופרים שאת ספריהם איירה ניתן למנות את:

אוריאל אופק, בספרו לקסיקון אופק לספרות ילדים, כתב אודותיה:

נורית יובל איירה עיתוני ילדים וספרים רבים בקו נקי ונמרץ, שיש בו שמחת חיים אופטימית

.

יובל היא ממקימי ארגון "סומליו"ן - סופרים ומשוררים לילדים ולנוער", כמו כן היא גם זכתה בפרס שרת התרבות לספרות לילדים לשנת תשע"א[6][7].

בשנים האחרונות הצטרפה יובל לחבורת "בגלל", ובכתב-העת בעל אותו שם מופיעים תכופות שיריה וסיפוריה (למבוגרים) וכן ציוריה ותרגומיה החופשיים.

יובל נשואה ואם לשני ילדים, היא מתגוררת בקריית אונו[8].

ספרים מקוריים נוספים (רשימה חלקית)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סֵפר החופש הגדול, 1987
  • נַמְלָה סֻלָּם לָהּ, 1996
  • הבָּלון הַכָּחול, 1996
  • היֹה היָה ופִטריה, 1997
  • בֵּית סֵפֶר לשָפוֹת, 2000
  • החמור המסכן, 2001
  • סדרת ”תותים”.
  • חיים של נייר, 2010
  • קישטה וצבעי הקשת, 2015

עיבודים נוספים (רשימה חלקית)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מַסָּע הַאֲגָדוֹת הַקְּסוּמוֹת, 2001,
  • ספורי חלם, אלומות מוציאים לאור
  • סדרַת "סְנופי", מאת שולְץ, 1985,
  • למודים הם משחק ילדים, מאת ג‘אנט סאלינגסברי
  • פָּסְפַּס והאח הקטן, מאת לוסי קאזינס

מאמרים בנושאי ספרות (רשימה חלקית)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • צחק ויצחק העולם עמדך - הנחתום מעיד על עיסתו, עיונים בספרות ילדים / מרכז קיפניס, סמינר לוינסקי: גיליון 16 תשס"ז
  • פנטסיה מאויירת - עקרונות וצרכים, עיונים בספרות ילדים / מרכז קיפניס, סמינר לוינסקי: גיליון 17 תשס"ח
  • אוטו-בדיונוגרפיה. האם זה היה באמת?, תהליכי כתיבת סיפור אישי על רקע היסטורי מסד. מאסף לענייני ספרות והוראתה מכללת אחווה לחנוך: גיליון 5, 2007

השתתפות בתערוכות (רשימה חלקית)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הארי פוטר / בית אריאלה ואתר ’כנפיים‘/ מרץ 2006
  • תערוכה לספר שירי אהוד מנור/ מדיטק חולון 2006
  • המתמטיקה / מוזיאון המדע בירושלים 2006
  • המשחקים / בית יד לבנים רעננה 2007/ אוצרת אורנה פיכמן
  • איורים עכשוויים לאגדות ישנות / בית אריאלה, ת”א 2003/ אוצרת: חווה ליבר
  • מגזרות נייר / מוזיאון וילפריד ישראל, קבוץ הזורע, 2003 /אוצר גבריאל מענית
  • ליצנים, שוטים ובדחנים / בית אריאלה 2005
  • Illustration from Sabrakadabra - Bienale of Illustrators, Bratislava, 1995

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קורות חייו של אביה ומשפחתה מתוארות בספרה חיים של נייר
  2. ^ *נורית יובל - אתר אישי
  3. ^ ביקור בית עם הסופרת נורית יובל
  4. ^ בכרכים ט"ז, י"ז וי"ח, האתר של נורית יובל, תולדות
  5. ^ אלי בר-יהלום, המשל כמשל: זנב-השועל של ברכיה במשקפיה של נורית יובל עם דרישת שלום מבאטמן ובן-יהודה. בגלל, גיליון מס' 7, עמ' 137-143 .
  6. ^ שני גורקביץ', זוכי פרס שרת התרבות לספרות: נורית יובל ויהודה אטלס, ‏28 בפברואר 2011
  7. ^ האתר האישי, תולדות
  8. ^ ביקור בית עם הסופרת נורית יובל